עמ"נ 38006-04-16 אסגודום נ' משרד הפנים

1.המערער, נתין אריתריאה, הסתנן לישראל ביום 10.3.2010 – ומאז הוא שוהה בישראל.

ביום 12.10.15 הוצאה לו ע"י המשיב הוראת שהייה במתקן חולות לתקופה של 12 חודשים.

לאחר שימוע שנערך לו ב"חולות" ביום 6.1.16, לבחינת תקופת השהייה, קוצרה תקופת השהייה לתשעה חודשים.

2.ביום 13.1.16 ערר המערער לביה"ד לעררים בבאר שבע נגד תוקפה של הוראת השהייה – מעיקרא.

טענתו העיקרית הייתה כי הוא נולד באריתריאה ביום 14.6.1954 ועל כן בעת שהוצאה הוראת השהייה (באוקטובר 2015) היה בן למעלה מששים.

על כן, כך הטענה, עפ"י הוראת ס"ק 32 (ב) (3) לחוק המסמיך, מנוע היה המשיב מהוצאת הוראת השהייה.

בטענה זו הסתמך המערער על מסמך שהוצג על ידו לראשונה במסגרת כתב הערר (שהוגש ביום 13.1.16) הנחזה להיות "תעודת הטבלה".

לפי הרשום בו הוא נולד ביום 24.6.1954 והוטבל בכנסייה האריתראית האורטודוקסית ביום 14.7.1954. המסמך הנ"ל אינו נושא תאריך עריכתו או המספר הסידורי בפנקס ההטבלות (משבצת התאריך והמספר הסידורי ריקות). המסמך אינו מאומת על ידי גורם רשמי או אחר כלשהו ובשוליו חתימה (ללא פירוט שם החותם) של "אמרכל הכנסייה" (church administrator) (להלן- "תעודת ההטבלה").

3.בדיון הראשון בבית הדין (ביום 21.2.16) לאחר שב"כ המערער הציג את תעודת ההטבלה, חלק ב"כ המשיבה על אמיתות ותוקף המסמך.

בית הדין הורה למשיב לבחון את המסמך.

בדו"ח מיום 8.3.15 שנערך על ידי המשיב נקבע כי לא ניתן לאמת המסמך ותוכנו.

המסמך אינו מטעם גוף רשמי כלשהו, אין שום אינדיקציה מהיכן ועל ידי מי נערך, והמערער לא מסר הסבר כלשהו כיצד הגיע לפתע לידיו מסמך זה – ערב הגשת הערר (ינואר 2016).

בנוסף, תאריך ושנת הלידה הרשומים במסמך (יוני 1954) - עומדים בסתירה לדברי המערער עצמו – בראיונות ושימועים שונים שנערכו לו מאז הסתנן לישראל במרץ 2010, בהם מסר כי הוא יליד שנת 1960.

4.בפסק דינו של בית הדין לעררים (כב' הדיין מ. זילברשמיד) נקבע כי בנסיבות העניין "אין לתת לתעודה זו כל משקל בקביעת גילו של העורר".