פש"ר 854-04-16 כ' נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

המבקשת הנה אמם של הקטינים, יליד שנת 2009, כבן 7 כיום; יליד שנת 2011, כבן 5 כיום, שניהם בניו של החייב.

המבקשת הגישה בקשה לקציבת מזונות הקטינים בהתאם לסעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל. לטענתה, בית המשפט פסק לקטינים מזונות זמניים בהחלטה מיום 3/1/2015 בסך של 3600 ₪ לחודש כולל מדור. כמו כן, נפסק כי על החייב לשלם מחצית מעלות צהרון ביחס לכל קטין.

המבקשת טענה כי היא עובדת בחברת הראל וכי שכרה הממוצע הנו בסך של 7420 ₪ נטו. כמו כן, המבקשת זכאית לקצבת ילדים בסך כולל של 338 ₪ ולסיוע ממשרד השיכון בסך של 1370 ₪ לחודש.

לטענת המבקשת, דמי השכירות בהם היא נושאת עומדים על סך של 2950 ₪ לחודש בנוסף לכך, היא נושאת בהוצאות הקטינים לבדם מדי חודש בסך של 5750 ₪.

החייב הגיש תגובה מטעמו ובה הבהיר כי בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע מיום 21/6/2016, הועמדו המזונות הזמניים שעל החייב לשלם לקטינים על סך של 3,300 ₪ בחודש, רטרואקטיבית- החל מחודש 11/2015.

לטענת החייב, בשל ההליך הפלילי שהתנהל כנגדו בעקבות תקיפת החייבת, הוא פוטר מעבודתו, וכיום משתכר מקצבת אבטלה בגובה 5800 ₪ (ברוטו). לטענת החייב, הוא מתקשה להשתלב במקום עבודה בשל עברו הפלילי.

עוד טען החייב, כי הנושה הפריזה בחישוב הוצאות הקטינים ונראה כי בפועל, בהתאם לחשבוניות שהמבקשת עצמה צירפה לבקשתה, ההוצאות נמוכות בהרבה מהגובה הנטען.

לטענת החייב, יש לקצוב את מזונות הקטינים על סך של 2500 ₪ בחודש, סכום שיעלה בידו לעמוד בו.

לאחר הגשת התגובה מטעם החייב, הגישה המנהלת המיוחדת עמדתה לפיה, בשים לב להכנסות החייב אל מול הכנסות המבקשת ובשים לב לטובת הקטינים, נראה כי הצעת החייב לשאת בתשלום דמי מזונות בסך של 2500 ₪ מאזנת נכונה בין טובת הקטינים לבין תכליות הליך פשיטת הרגל.

המבקשת הגישה כתב תשובה ובו עתרה לקציבת המזונות בסכום שלא יפחת מהסך של 4,000 ₪ לשני הקטינים.

כידוע, השיקולים שעל בית המשפט הדן בפשיטת הרגל לשקול בבואו לקצוב את מזונות הקטינים, אינם זהים לשיקולים שעל בית המשפט לענייני משפחה לשקול בעת קביעת מזונות הקטינים, שכן בנוסף לטובת הקטינים, על בית המשפט לשקול את תכליות הליך פשיטת הרגל ולערוך איזונים בין האינטרסים השונים: הן של הקטינים, הן של החייב, והן של הנושים.

במקרה דנא, המדובר הוא בחייב אשר משתכר בסך של 5800 ₪ (ברוטו) מקצבת אבטלה, וברור כי הוא אינו ממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלו. יחד עם זאת, טענת החייב לפיה הוא אינו מצליח להשתלב בעבודה בשל עברו הפלילי לא נסתרה. כך או כך, על החייב לפעול למיצוי כושר ההשתכרות שלו ולהשתלב בעבודה רווחית בהקדם האפשרי.

דרישתה של המבקשת לחייב את החייב בתשלום דמי מזונות בסך של 4000 ₪ עבור הקטינים אינה עומדת, בנסיבות העניין, בתכלית הליך הפש"ר. ברור, כי חיובו של החייב בתשלום מזונות בגובה הכנסתו החודשית מאיינת במידה רבה את יכולתו לשאת בתשלום צו התשלומים לטובת הנושים ותביא לכך שהוא לא יוכל להתקיים בכבוד. מנגד, לאור הכנסתה של החייבת והסיוע לו היא זכאית בתשלום דמי השכירות ממשרד השיכון, הרי שקציבת המזונות על סך של 2500 ₪, עומדת במבחן טובת הקטינים מחד, ומאזנת נכונה בין טובת הקטינים ויתר השיקולים, ביניהם אינטרס החייב לשקם את חייו, ואינטרס הנושים שיפרעו החובות שנוצרו כלפיהם, בסיוע הליך הפש"ר.