ת"ק 5-05-16 טאו נ' אוטו דיל - מכירות רכב 1997 בע"מ

בפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגד המבקשת ביום 28.8.16.

1.ביום 1.5.16 הגיש המשיב נגד המבקשת תביעה כספית על סך 10,857 ₪, בגין פגמים שנתגלו ברכב שרכש המשיב מאת המבקשת.

2.כתב התביעה והזימון לדיון הומצאו למבקשת כדין ביום 1.6.16. המבקשת לא הגישה כתב הגנה, ובדיון שהתקיים ביום 28.8.16, לבקשת התובע, ניתן פסק הדין המחייב את המבקשת לשלם למשיב סך של 8,157 ₪, וכן הוצאות משפט בסך 500 ₪.

3.ביום 11.8.16 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין. הבקשה נתמכת בתצהיר של מר יניב הרשברג, מנהל סניף המבקשת בחיפה. בבקשה נטען כי כתב הגנה הוגש על ידי היועץ המשפטי של המבקשת, אולם לא הוגש לבית המשפט "עקב שגגה", ובשל "תקלה משרדית" לא נרשם גם מועד הדיון אשר נקבע כאמור ליום 28.8.16.

4.אשר לסיכויי הגנתה של המבקשת, נטען כי הנזק הנטען נגרם, אם בכלל, על ידי מוסך שביצע את התיקונים ברכב – ולא על ידי המבקשת או מי מטעמה. עצם העובדה שהמבקשת הפנתה את המשיב למוסך והתחייבה לשאת בעלות התיקון – לא מקימה עילת תביעה נגד המבקשת. עוד נטען כי אין הצדקה לכך שהשמשה של הרכב תוחלף בשמשה מקורית.

5.לאחר ששקלתי את טענות המבקשת הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף ללא צורך בקבלת תגובה מאת המשיב. כידוע, משמוגשת לבית המשפט בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר הגנה, שוקל בית המשפט הן את הסיבה למחדלי המבקשת והן את סיכויי הגנתה.

6.בנוסף, נתתי דעתי גם לשיקולים הבאים: ראשית, המדובר בהליך בבית משפט לתביעות קטנות – ערכאה המאפשרת לצדדים לנהל הליך זול, מהיר ויחסית לא פורמלי. שנית, פסק הדין ניתן לאחר דיון אליו הוזמנו הצדדים כדין. שלישית, בשלב זה אוחז התובע בפסק דין חלוט. רביעית, פסק הדין לא ניתן על מלוא סכום התביעה. חמישית, סכום התביעה אינו גבוה, ומשכך הותרת פסק הדין על כנו אינה גורמת לפגיעה בלתי מידתית בזכות הגישה לערכאות.

7.הפעלת שיקולים אלו על נסיבות המקרה שלפני מוליכה למסקנה כי דין הבקשה להידחות. אזכיר בהקשר זה כי המבקשת אינה אדם פרטי, אלא חברה המיוצגת דרך קבע, כך עולה מהבקשה, על ידי משרד עו"ד. משכך, אני מוצא לנכון לייחס משקל רב למחדליה הדיוניים של המבקשת. במקרה דנן, אין המדובר במחדל אחד כי אם בשניים: ראשית, המבקשת לא הגישה את כתב הגנתה. שנית, המבקשת לא דאגה להתייצב לדיון שנקבע, וזאת על אף שזומנה כדין. לגבי שני מחדלים אלו לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת. המבקשת נקטה ב"כותרות" – 'תקלה משרדית' ו-'שגגה'. ואולם, אין המדובר בהסבר של ממש. כפי על ידי בית המשפט העליון בר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל (פ"ד לט (3) 279):