עמ"נ 51220-09-16 מסקר ואח' נ' רשות האוכלוסין וההגירה ואח'

בפניי בקשה לצו ביניים.

1. הארכת תוקף האשרה של המערערת. עתירתה הראשונה של המערערת 1 (להלן – המערערת) היא, כי יינתן צו ביניים המאריך את תוקף האשרה שלה עד למתן פסק דין בערעור שבכותרת, וכן צו ארעי האוסר על גירושה, עד להכרעה בבקשה לצו ביניים. מן החומר שבפניי עולה, כי המערערת 1 החזיקה באשרה מסוג א/5 מיום 25.2.10, ועד ליום 17.9.16, היינו כשש וחצי שנים. לטענתה, כי שלילת האשרה עלולה לגרום לאובדן רישיון עבודה בו היא מחזיקה שנים, ולאבדן זכותה לטיפול רפואי, יש יסוד.

2. יש ממש בטענת המשיב, כי לא מדובר בבקשה לשמירה על הקיים, במובן זה, שבעת הגשת הבקשה (21.9.16), אשרתה של המבקשת לא הייתה בתוקף, גם לשיטתה. עם זאת, מדובר בפרק זמן קצר של מספר ימים בו האשרה לא הייתה בתוקף, לעומת שנים ארוכות בהן החזיקה המבקשת באשרה כדין. זאת ועוד, המבקשת פנתה למשיב בבקשה בעניין זה ביום 30.8.16, טרם פגה האשרה. לכך יש משקל, הגם שלא נעלמה מעיני טענת המשיב, כי דרוש פרק זמן לא קצר לבחינת בקשה מסוג זה.

3. במצב דברים זה, ולא בלי התלבטות, הגעתי למסקנה כי יש ליתן למערערת צו ביניים, המורה על הארכת תוקף האשרה שלה, עד להחלטת המשיב בבקשתה לעניין זה. החלטת המשיב צפויה, כך יש להניח, תוך מספר חודשים לא רב. הערעור שבכותרת צפוי להידון גם הוא תוך מספר חודשים. מדובר, אפוא, בסעד זמני אשר תוקפו המרבי במישור הזמן תחום היטב. צפויה פגיעה ממשית במערערת אם אשרתה לא תחודש. אני נותן משקל גם לפרק הזמן הממושך, בו החזיקה המערערת באשרה, עד סמוך להגשת הבקשה הנוכחית. מנגד, לא הוצבע על פגיעה חמורה באינטרס הציבורי אם יינתן הסעד הזמני המבוקש. אף לא מדובר בהתערבות בשיקוליו של המשיב, כי אם בסעד זמני, הניתן עד להחלטת המשיב בעניין.

4. בנסיבות אלה, וגם אם צודק המשיב בטענותיו לגבי סיכויי ההליך לעיצומו של עניין – ובשלב זה, ניתן להתרשם כי בפי המבקשת טענות ראויות לבירור, הגם שעומדת בפניה משוכה לא פשוטה - שיקולים של מאזן נוחות מוליכים בבירור למסקנה, כי יש ליתן צו ביניים כמבוקש, אשר תוקפו יהיה עד למתן פסק דין בערעור שבכותרת. התוצאה של כל האמור היא, כי ניתן צו ביניים, המאריך את תוקפו של הצו הארעי שניתן ביום 7.9.16, וזאת עד למתן פסק דין בהליך שבכותרת.

5. חיוב בהוצאות. הבקשה לצו ביניים מופנית גם כלפי החיוב של המערערים בהוצאות בסך של 5,000 ₪ בפסק דינו של בית הדין לעררים, נשוא הערעור שבכותרת. לא הונחה תשתית ממשית המצביעה על נזק חמור או בלתי הפיך, העשוי בהקשר זה להצדיק חריגה מן הכלל הרחב, לפיו חיוב מסוג זה מבוצע באופן מידי. הגם שלא מדובר בסכום נמוך, על פניו לא ניתן לקבוע כי בנסיבות העניין הוא מופרז במידה העשויה, כשלעצמה, להצדיק את עיכוב הביצוע המבוקש. אוסיף, כי הטענה למצוקה כלכלית אמנם נתמכת בנתונים על השתכרותה של המבקשת, אך אינה עולה בקנה אחד עם העולה מפסק הדין נשוא הערעור, לפיו רכשו המבקשת ובן זוגה דירה באתיופיה בעלות של כמיליון ₪. ביד המבקשת היה גם לשכור ייצוג בהליכים אותם היא מנהלת. נוכח מכלול נתונים אלה, הבקשה לעניין זה – נדחית.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ז, 10 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: