בפ"ת 862-08-16 מדינת ישראל נ' עמרני

לפני בקשה לפסילת רישיונו של המשיב עד גמר בירור הדין.

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגת רכב בשכרות מכוח סירוב להיבדק. על פי האמור בתיק, נהג המשיב ביום 16.7.16 ברחוב סמאט בת"א ונעצר על ידי שוטרים. מן המשיב נדף ריח אלכוהול חריף, התנהגותו הייתה רדומה. הוא כשל במבחני המאפיינים, נדרש למסור בדיקת נשיפה אך הכשיל את ביצוע העבירה. בבקשה זו נטען כי המשיב אוחז ברישיון נהיגה משנת 1969 ולחובתו 25 הרשעות קודמות ובהן עבירות של אי ציות לתמרורים ואי מתן זכות קדימה להולכי רגל.

2.ב"כ המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה והוא ממקד את טיעונו בהליך זה בקיומה של מסוכנות המצדיקה את הותרת פסילת הרישיון עד גמר בירור הדין. לטענתו, נסיבות האירוע – חמורות ככל שיהיו – ממוקדות ומצומצמות למקרה עצמו ולא עולה מהן ומעברו התעבורתי של המשיב חשש כי השבת רישיון הנהיגה לידי המשיב תסכן בדרך כלשהי את משתמשי הדרך. ב"כ המשיב ציין עוד כי המשיב חולה במחלות שונות, לרבות כאלה העשויות להסביר את אי מתן הנשיפה על פי דרישת השוטרים.

3. ב"כ המבקשת טוען כי אם מצבו הרפואי של המשיב הוא כפי שנטען בהליך זה הרי שהחלטת המשיב לאחוז בהגה לאחר שצרך אלכוהול ובשים לב למצבו הבריאותי המורכב מעידות על פגם מהותי בשיקול דעתו של המשיב באופן המעורר חשש עתידי לשלומם וביטחונם של המשתמשים בדרך, היה ויושב למשיב רישיון הנהיגה שלו.

דיון והכרעה

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ונתתי דעתי לפסיקה שהוצגה לעיוני הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה זו. אין חולק כי האירוע המתואר לעיל הוא חמור. המשיב סיכן ביודעין את עצמו ואת ציבור המשתמשים בדרך בכך שהחליט לנהוג לאחר שהאלכוהול אותו צרך הקהה את חושיו ופגם ביכולת הנהיגה שלו, כעולה מתפקודיו הלקויים במבחן הביצוע. יתרה מזו, לכאורה די בהודיה בצריכת אלכוהול בשילוב כישלון במבחן מאפיינים כדי לבסס מסקנה בדבר נהיגה בשכרות גם ללא צורך בבדיקה מדעית (רע"פ 666/86 סאמי סודקי עודה נ' מ"י (פד מ(4) 463). בשלב זה לא ניתן לקבל את טענת הסנגור לפיה יש למחלותיו הרבות של המשיב יד ורגל בכישלון בדיקת הנשיפה. די למבקשת להצביע בשלב זה על כי המשיב לא נתן נפח נשיפה מספק בבדיקה שנערכה לו על מנת לעמוד בדרישה של "ראיות לכאורה" להוכחת סירוב להיבדק. טענותיו של המשיב בנוגע למצבו הרפואי ולקשר בין מצב זה לסירוב לכאורה יתבררו בתיק העיקרי (ראו לעניין זה: בש"פ 6812/07 לירן ברק כהן נ' מדינת ישראל ( לא פורסם, 5.9.07)).

5.ב"כ המשיב מיקד כאמור טענותיו בסיכון הצפוי מהמשך נהיגתו של המשיב ובעניין זה הושם דגש נכבד על עברו התעבורתי אשר למרות הנטען בבקשת המבקשת הרי שבדיון עצמו לא נתן על כך ב"כ המבקשת את הדעת בטיעוניו ויש בכך ללמד, לטעמי, כי המבקשת עצמה אינה משליכה יהבה בבקשה זו על עברו התעבורתי של המשיב על מנת לבסס מסוכנות הצפויה מהמשך נהיגתו. ב"כ המבקשת טוען כי צריכת אלכוהול על רקע מצב רפואי כה מורכב כשל המשיב מצביע בעליל על בעיה בשיקול הדעת ולכך אני כמובן מסכים. השאלה היא האם יש מעבר לבעיה בשיקול הדעת הכרוכה בצריכת אלכוהול ונהיגה – עם או בלי מצב רפואי מורכב – לפנינו אינדיקציה לכך שהשבת רישיון הנהיגה של המשיב לידיו תניע אותו להפעיל שיקול דעת לקוי גם בעתיד בשעה שעברו התעבורתי אינו מצביע על קיומו של חשש כזה? לטעמי התשובה היא בשלילה.

6.ב"כ המבקשת תומך טענתו בבקשה זו בהחלטת בימ"ש המחוזי בת"א בע"ח 17389-05-14 ניר פירו נ' מדינת ישראל שם נאמר כי להשקפת המותב הנכבד, אין זה ראוי לאפשר לנהג ששתה אלכוהול מעבר למידה המינימלית המותרת לשוב ולאחוז בהגה כל עוד משפטו מתנהל. החלטה ברוח דומה מצויה בב"ש 90172/07 רדלייך נ' מדינת ישראל שם קבע בית המשפט המחוזי כי בעבירה של נהיגת רכב בשכרות קיימת חזקה בדבר מסוכנות הנהג המצדיקה פסילת רישיונו עד תום ההליכים, ללא קשר לנתוניו. מאידך, קיימות החלטות אחרות של בימ"ש המחוזי מהן עולה לכאורה מסקנה כי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו ואין מקום להחיל חזקה בדבר מסוכנות שאותה אין להפיג אלא באמצעות פסילת רישיון עד תום ההליכים ( ראו למשל החלטת כב' הש' קפאח בע"ח 55426-08-15 אבוהי נ' מדינת ישראל). במצב דברים זה, בו לא קיימת הלכה ברורה בסוגיית המסוכנות ובהיעדר הוראת דין המחילה את "חזקת המסוכנות" על עבירות אחרות זולת עבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית ברכב (ראו: סעיף 46ב לפקודת התעבורה) אני נוטה לדעת כי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. בנסיבות מקרה זה, סבורני, ניתן לקבוע כי המסוכנות שנשקפה מן המשיב במהלך האירוע האמור היא אמנם גבוהה אולם לא ניתן להסיק מעברו או מכל נתון אחר לגביו כי קיים סיכוי להישנות מקרה דומה בעתיד באופן המצדיק פסילת רישיונו עד גמר בירור הדין.

7.לאור כל האמור מצאתי לדחות את הבקשה.

ניתנה היום, ז' אב תשע"ו, 11 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.