ג' נ' אילון חברה לביטוח בע"מ

הנתבעת מבקשת לפסול שאלות הבהרה שנשלחו למומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה בתביעה שהוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975. לטענתה, התובע צירף לשאלות ההבהרה מסמכים רפואיים המהווים חוות דעת אסורה בהמצאה. חוות הדעת נערכו בידי רופא תעסוקתי פרטי, כנראה במסגרת ניהול הליכים אחרים ולא במסגרת הטיפול השוטף במשיב והם ממוענים לחברת הביטוח. המסמכים מפרטים נכויות שנקבעו לתובע במוסד לביטוח לאומי ויש בהן המלצות לנכויות זמניות המטילות מגבלה על כושר עבודתו של המשיב. המבקשת מציינת גם שהמסמך מפרט נכויות כלליות שנקבעו במוסד לביטוח לאומי שביניהן לנכותו של התובע כתוצאה מהתאונה אין חפיפה ויש בכך כדי להטעות את המומחה בנוסף לכל.

המשיב טוען שדין הבקשה להידחות תוך חיוב המבקשת בהוצאותיו בשל "הסחבת" שהבקשה יצרה. המסמכים אותם הוא מבקש להציג למומחה אינם ערוכים כחוות דעת, הם לא מציינים בכותרתם את ניסיונו של המומחה ובסופם הוא לא מזהיר את עצמו שדין המסמך כדין עדות לכל דבר גם בנוגע למישור הפלילי. לטענתו, מדובר במסמכים סטנדרטיים שיש בהם כדי להעיד על נכותו ועל מגבלותיו בזמן אמת. נוסחם לא סוטה מנוסחם של מסמכים דומים שנערכים בידי רופאים תעסוקתיים אחרים. המשיב מציין שהמסמך נערך עוד לפני תחילת ההליך המשפטי ובהקשר להליכים אחרים ויש בכך כדי להעיד שהוא אינו חוות דעת ומעולם לא התיימר להיות חוות דעת להליך הנוכחי.

תקנה 8(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז – 1986 מתיר לתובע להמציא למומחה הרפואי "את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית".

המסמכים שצורפו לשאלות ההבהרה הם לא מסמכים בדבר טיפול רפואי שניתן לתובע וגם לא בדבר בדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול. מכאן שהמצאתם למומחה אסורה. השאלה האם מסמך הוא חוות דעת לא מוכרעת לפי אמות מידה צורניות אלא לאור בחינת מהותו של המסמך. המסמכים שמחלוקת אכן לא נושאים סממנים צורניים של חוות דעת, אך על-פי תוכנם יש להם רוב מאפייניה של חוות-דעת. המסמכים גם מפרטים נכויות שנקבעו במוסד לביטוח לאומי, מידע אשר חשיפתו בפני המומחה אסורה בתכלית ועלולה ממש להכשיל אותו בשקלול לתוך חוות-דעתו של רכיבים שאינם נוגעים לענין שלשמו מונה. גם מטעמים אלה, המצאתם למומחה אסורה.

לא ברור מדוע סבר התובע שניסיון כה בוטה להציג למומחה מסמכים אסורים יעלה בידו, אך גם משנחשף הליקוי, התעקש התובע על צדקתו, טען שהבקשה מיותרת ועמד על הוצאותיו. זוהי עמדה מתריסה. הבקשה מתקבלת. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ₪.

העתק החלטה זו לא יועבר למומחה. החלטה אופרטיבית הממוענת אליו תנתן במקביל.

ניתנה היום, ה' אב תשע"ו, 09 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: