ת"א 306-01-16 זייתוני נ' מור - זכרון בע"מ

בעניין: "בקשה לעיכוב הליכים בבית המשפט" (בקשה מס' 3)

עיינתי בתשובה היסודית שהגישה ב"כ התובע מיום 24.5.16. לא הוגשה תגובה לתשובה. המועד להגשתה חלף, כפי העולה מאסמכתא שהגישה ב"כ התובע ביום 23.6.16. עת להכריע בבקשה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, והגם שככלל שאיפת בית המשפט הינה ליתן תוקף לתניית בוררות, המוחזקת כמשקפת את רצון הצדדים, אין בידי לקבל את הבקשה הנוכחית.

אוכל להימנע מלקבל את טענת התובע בדבר איחור בהגשת הבקשה. מבחינה מהותית, הטענה בדבר קיומה של תניית בוררות, הועלתה בהזדמנות הראשונה, והעובדה שתחילה לא הוגשה בקשה מתאימה, אינה משנה לעניין זה.

הוא הדין לעניין טענת היקפה ותחולתה של התניה. הפרשנות המוצעת ע"י התובע אינה עולה בקנה אחד עם הנוסח הגורף של הרישא לסעיף 25 להסכם, כמו גם עם תכליתו הנחזית והמסתברת. הפרשנות גם אינה הגיונית או מעשית, שכן קו הגבול בין סכסוך המתייחס לפירוש הסכם לבין סכסוך הנובע מביצועו - מטושטש מאד, והדברים שלובים זה בזה. בנוסף, "ההסכם" הרי מוגדר בתחילת ההסכם בסעיף ההגדרות כך שהוא כולל גם את המפרטים והתכניות, ולא מן הנמנע כי - גם אליבא דפרשנות התובע שכאמור אינה נראית לי - ממילא חלק ניכר מהליקויים הנטענים עשוי להשתבץ לקטגוריה פוטנציאלית זו של סכסוך לגבי פרשנות התכניות/המפרטים.

איני רואה לקבל גם את טענת התובע כי אין ליתן תוקף לתניה מהטעם שהבוררות אמורה להתנהל בהתאם להוראות התוספת לחוק הבוררות, דהיינו לא בהכרח בהתאם לדין המהותי, ומדובר כביכול בהתניה על הוראות חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973, שלא לטובת הקונה, ובניגוד להוראות חוק זה. הטענה מבוססת על ההנחה כי הוראות חוק זה היו חלות על מערכת היחסים בענייננו, ובזהירות המתבקשת אציין כי ספק רב בעיניי עד כמה הנחה זו תקפה גם אם הדיון יתקיים בבית המשפט.

למרות כל האמור לעיל, לא אוכל לקבל את הבקשה לעיכוב הליכים שעה שהנתבעת נמנעה מלעשות את המינימום בכדי למלא אחר הדרישה הקבועה בדין להראות כי היתה ועודנה מוכנה לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות והמשכה.

בשולי הדברים יוער כי כל הטיעון בנוגע לחובה כביכול לקיים גישור לפני הליך הבוררות – תמוה.

כלל לא ברור מנין שאבה הנתבעת את הטענה. המילה "גישור" כלל לא מופיעה בהסכם. אף לא מלים קרובות אליה, כגון פישור, מגשר, וכד'. למעשה, אפילו לא נקבע הכרח לקיים פגישה בין ב"כ הצדדים. כל שנקבע הוא כי לפני הליך בוררות, ייעשה נסיון להגיע ליישוב חילוקי הדעות בין ב"כ הצדדים. הא ותו לא. המדובר בעניין שאינו מוגדר דיו, ובכל מקרה נסיון ליישב חילוקי דעות הוא מטבעו וולונטרי, ובידי שני הצדדים הכוח שלא להסכים למאומה. לכן נראה כי אין לייחס חשיבות יתרה לנושא זה לצורך ההכרעה, ויש לתמוה על בקשת הנתבעת כי בית המשפט ימנה גם מגשר. מאותה סיבה, אין ממש גם בטענת התובע כי מדובר בתנאי מקדים לקיום הליך בוררות, אשר לא התקיים.

סיכומו של דבר –