עמ"נ 20376-04-16 אבו סביה נ' המחלקה לשירותים חברתיים דבורייה

1.המערערת הגישה ערעור מנהלי כנגד החלטת וועדת הערר על פי חוק שירותי הסעד, תשי"ח – 1958, החלטה מתאריך 19.3.15 אשר דחתה את עררה של המערערת על החלטת המחלקה לשירותים חברתיים בדבורייה בעניין זכאות המערערת לקבלת סיוע במימון הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים.

2.סעיף 2 לחוק שירותי הסעד מקנה זכות ערעור לוועדת ערר על החלטת לשכת סעד של רשות מקומית. סעיף 2(ט)(1) לחוק שירותי הסעד קובע כי החלטת של וועדת ערר ניתנת לערעור לפני בית משפט לעניינים מנהליים.

סמכותו של בית משפט לעניינים מנהליים לעניין זה מעוגנת בהוראת סעיף 5(2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תשס"א – 2000 ובפריט 22 לתוספת השנייה לחוק.

את התשובה לערעור צריכה להגיש לשכת הסעד/המחלקה לשירותים חברתיים של דבורייה.

3.בהמשך להחלטתנו מתאריך 12.4.16 אשר ביקשה התייחסות הצדדים גם לעניין הסמכות המקומית, נתקבלה הודעת הפרקליטות בתאריך 26.6.16 כי מקום מושבה של וועדת הערר שדנה בעניינה של המערערת היה בטבריה ועל כן הסמכות המקומית בהתאם לתקנה 22(א) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א – 2000, הינה לביהמ"ש המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

בהקשר זה, נציין כי תקנה 22 הנ"ל קובעת כי ערעור מנהלי יוגש לביהמ"ש שבאיזור שיפוטו מקום מושבו של בית הדין שעל החלטתו מוגש הערעור, ובענייננו, מקום מושבה של וועדת הערר שדנה בעניינה של המערערת ושעל החלטתה הוגש הערעור.

לאור הודעת הפרקליטות הודיעה גם המערערת על הסכמתה כי הדיון בעניינה יועבר לביהמ"ש המחוזי בנצרת, משהוברר כי מקום מושבה של וועדת הערר שדנה בעניינה של המערערת היה בטבריה.

4.לאור האמור לעיל, הנני מורה על העברת הדיון בערעור המערערת לרבות בקשתה להארכת מועד, לביהמ"ש המחוזי בנצרת, אשר לו הסמכות המקומית.