ע"ע 702-06-15 מותת ג.ר.י. – גמלאי רכבת ישראל נ' מדינת ישראל ואח'

 1.ביום 22.11.15 ניתן פסק הדין בערעור ובו נדחה הערעור "ככל שהוא מתייחס לקביעות בית הדין האזורי בדבר היעדר זכאות לכאורה של הפורשים הוותיקים להמשך תשלום גמלתם כפי ששולמה להם עובר לחודש אוקטובר 2014" וניתן תוקף של פסק דין למתווה כפי שהוצע על ידי המשיבה 1 (להלן – המדינה) לעניין שיעורי הפחתת הגמלה, כמצוטט בסעיף 7 לפסק הדין.עוד קבענו ביחס למתווה המוסכם על המדינה כי "'למען הסר ספק 'ריכוך ההפחתה' בהתאם למתווה כאמור 'ניתן כחלק מן הסעד הזמני, עד למתן פסק דין בתיק העיקרי (להלן - תקופת הביניים), כאשר בהתאם לתוצאת פסק הדין, תיעשה התחשבנות גם בנוגע לתקופת הביניים'". 2.ביום 1.6.16 הגישו המערערים והמדינה "בקשה מוסכמת להבהרת" פסק הדין, תוך שנטען כי אי הבהירות שהובילה לחילוקי דיעות בין הצדדים נעוצה בכך שבפסק הדין "לא נקבע מועד מדוייק לביצוע הריכוך".המערערים סוברים כי מאחר ש"הריכוך" הוא חלק בלתי נפרד מהסעד הזמני אזי יש להחילו מחודש אוקטובר 2014 (מועד תחילת ההפחתה) או מיום 3.5.15 (מועד הגשת הבקשה לסעד זמני). המדינה גורסת כי שעה שלא התגבשה הסכמה של הצדדים לגבי "הריכוך", אזי יש להפעילו ממועד מתן פסק הדין. 3.על פני הדברים היה מקום לדחות את הבקשה באשר בקשה להבהרת פסק דין (או החלטה) איננה בגדר הליך המוכר בדין. יחד עם זאת, בשים לב לאופיו של ההליך, שהוא מעין סכסוך קיבוצי, ולהסרת מחלוקות מיותרות, נזכיר אך מושכלות יסוד, לפיהן פסק הדין צריך להיקרא ולהתפרש לאור הכללים המשפטיים המוכרים. דהיינו, כל עוד לא נקבע מועד אחר לתחולתו של צו מניעה זמני, הרי שצו המניעה חל ממועד מתן הצו ואילך. ניתנה היום, כ"ט אייר תשע"ו (06 יוני 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.