עמ"נ 27520-04-16 א.ד אריות נכסים בע"מ נ' עיריית באר שבע

בפני בקשה להורות על הקטנת סכום הערבון, כך שיעמוד על סך של 5,000 ₪.

הבקשה הוגשה במסגרת ערעור מינהלי המופנה כנגד החלטת וועדת הערר לארנונה מיום 21.3.2016. בהחלטה דחתה וועדת הערר את הערר על הסף, בנימוק כי השגה על החלטת מנהל הארנונה בעניין הארכת תחולת פטור בגין "נכס לא ראוי לשימוש" מכוח סעיף 330 לפקודת העיריות, אינה מצויה בסמכותה העניינית של וועדת הערר, אלא במסגרת סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים.

בערעור מבוקש לבטל את החלטת וועדת הערר ולחייבה לדון בערר מתוקף סמכותה החוקית. לחלופין, מבוקש לדון בערעור כבעתירה מינהלית, ולהורות על המשך הפטור מחיובי ארנונה לנכס המצוי ברח' הרצל בבאר שבע, וזאת מחמת מצבו של הנכס שאינו ראוי לשימוש.

בבקשה להקטנת סכום הערבון, נטען כי הערעור המינהלי נסב על טענה משפטית אחת ויחידה והיא שאלת סמכותה של וועדת הערר, לדון בהחלטת מנהל הארנונה, שלא לאשר המשך פטור מתשלום ארנונה.

נטען כי בתי המשפט המחוזיים נחלקו בדעותיהם בשאלה זו, ובית המשפט העליון טרם הכריע בה. המערערת סבורה כי מדובר בשאלה פשוטה יחסית, ועל כן אין להתנות את הדיון בערעור בהפקדת ערובה, על סך 15,000 ₪ וניתן להסתפק ב- 5,000 ₪.

המשיבה מתנגדת לבקשה. נטען כי לא הועלה כל נימוק ענייני שיש בו להביא לקבלת הבקשה. המערערת, כך נטען, לא הראתה כי סיכוייה לזכות בערעור גבוהים. בנוסף, היא לא הראתה כי מצבה הכלכלי אינו מאפשר לה את הפקדת הערבון. המשיב סבור כי דין הערעור המינהלי להידחות, וכי החלטת וועדת הערר היא החלטה צודקת ונכונה, ולמצער, סבירה.

המערערת חויבה להפקיד ערבון מכוח תקנה 428 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, יחד עם תקנה 28 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000.

הערבון נועד להבטחת הוצאותיו של המשיב, ככל שייפסקו הוצאות בתום הליך הערעור.

תכלית הערבון היא להבטיח את זכותו של בעל הדין שכנגד לממש את הוצאות אם יזכה בדיון.

בקביעת גובה הערבון נעשית על יסוד אומדן גובה הוצאות שעשויים להיפסק בתום ההליך. בעריכת אומדן זה יש להביא בחשבון שורה של שיקולים, ובהם טיב ההליך ומהותו, מורכבות ההליך, היקפו, זהות בעלי הדין ומספרם, שווי נשוא המשפט וגובה ההוצאות בהם חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת, ככל שחויב (ר' אליעד שרגא ורועי שחר, המשפט המינהלי – סדרי הדין והראיות בבתי המשפט לעניינים מינהליים [תשע"א-2001] עמ' 453).

בהביאי בחשבון שיקולים אלה במקרה שלפני, הגעתי למסקנה כי יש מקום להעמיד את גובה הערבון על סך של 10,000 ₪. סכום זה נקבע בשים לב לכך שהערעור מתמקד בשאלה משפטית תחומה בהיקפה, לכך שמדובר במשיב אחד בלבד ולכך שלא נפסקו הוצאות בוועדת הערר לארנונה.