תא"מ 629-09-14 לוי ואח' נ' י.א.נ. אורנים יזמות ונכסים בע"מ

מבוא

בפניי תביעה שהוגדרה בכתב התביעה כתביעה כספית, תביעת השבה ותביעה שעילתה עשיית עושר ולא במשפט - על סך של 55,000 ₪ שהוגשה על ידי התובעים כנגד הנתבעת.

התובעים עסקו בתחום המסעדנות והנתבעת הינה בעלים של נכס מקרקעין בנהריה. בין הצדדים נחתם הסכם שכירות ביום 27.10.07 להפעלת מסעדה (פאב) והסכם נוסף ביום 10.11.10.

ביום 25.11.13 הסתיימה ההתקשרות בין הצדדים והתובעים פינו את הנכס המושכר.

תמצית טענות הצדדים

ככל שניתן להבין את כתב התביעה הרי שהתובעים טוענים שעל פי סעיף 2 הסכם השכירות מיום 27.10.07 (להלן - ההסכם) היה עליהם להמציא לנתבעת שטר חוב על סך של 40,000 ₪ כשהוא חתום על ידם ועל ידי ערבים.

התובעים טוענים כי כבר באוקטובר 2007, דהיינו מספר ימים לאחר חתימת ההסכם, נטלה הנתבעת, באמצעות מנהלה - מר יוסי אורנים, את "הבטוחה המחאת הביטחון" (סעיף 6 לכתב התביעה) ופדתה אותה באופן חד צדדי. לעניין זה צירפו התובעים דו"ח חשבון בנק.

עוד נטען כי התובע 1 פנה למנהל הנתבעת בדרישה לקבל את כספו חזרה (מועד מדויק לא צוין) ואולם זה סרב.

עוד נטען כי ביום 25.11.13 החליטו התובעים לסיים התקשרותם עם הנתבעת.

התובעים ציינו עוד בכתב התביעה כי הם שיפצו את המושכר אולם לא קיבלו את כספם חזרה כהגדרתם. עוד עתרו התובעים ליתן דגש להיותם אנשים צעירים חסרי ניסיון אל מול ניסיונו הרב של מנהל הנתבעת.

בסיכומה של תביעה עתרו התובעים להורות לנתבעת להשיב את כספי הבטוחה בתוספת ריבית והצמדה עד מועד פסק הדין וכן לחייב את הנתבעת בסך של 11,000 ₪ בגין עוגמת נפש, ובנוסף בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

זה המקום להעיר כי כתב התביעה נוסח בצורה לאקונית ונקודתית באופן שלא היה בו כדי לייצר תשתית מלאה או הסבר סדור לנושאים ולטענות המשתמעות שהועלו במסגרתו ועל כן הדברים הובאו כמות שהם.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי כתב התביעה נוסח באופן חלקי, מסולף ומגמתי וכי אין בתיאור שהוצג בו כדי לפרוש את מלוא התמונה העובדתית הצריכה לעניין.

הנתבעת טוענת כי אכן נקשרה עם התובעים בהסכם שכירות לצורכי הפעלת מסעדה ביום 7.10.07 וכי לאחר מספר שנים, שכרו התובעים נכס נוסף הצמוד לנכס המקורי ועל כן נחתם ביום 10.11.10 נספח להסכם השכירות הראשון. הנתבעת עמדה על כך שבסעיף 2 להסכם השכירות אין כל התייחסות לנושא שטר החוב וכי הדברים מופיעים בסעיף 22 להסכם השכירות ובעניין זה אניח כי נפלה טעות סופר בכתב התביעה.

הנתבעת טוענת כי על אף האמור בהסכם הרי שבפועל הגיעו הצדדים להסכמה אחרת וזאת לבקשת התובעים ובהעדר ערבים מתאימים לפיה מסרו הם לנתבעת שיק שיועד להפקדה בחשבונה וכנגדו נמסרה להם חשבונית מס על מנת שיוכלו להזדכות על שיעור המע"מ ולהחשיב הסכום כהוצאה מוכרת. הנתבעת טענה כי השינוי נבע משיקולים עסקיים ולבקשת התובעים.