המ"ש 886-04-16 כחלון נ' מדינת ישראל

לפני בקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982 (להלן: "החוק") שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 4.4.16 בגין דו"ח שניתן על עבירה של נהיגה במהירות מופרזת מתאריך 29.7.12 (מס' הודעת תשלום קנס 500522280).

טענות הצדדים

לטענת ב"כ המבקש, ביום 20.3.12 מכר המבקש את רכבו למר שרון מזרחי ז"ל. הרכב נמכר בדרך של זכרון דברים, ומכאן שלא נעשתה העברת בעלות כמקובל. ביום 29.7.12 ביצע מר שרון מזרחי ז"ל (להלן: "הנהג") עבירת מהירות. הלה אף שילם את הדו"ח מבלי לדעת את ההשלכות שיהיו על בעל הרכב. בחודש ספטמבר 2012 נהרג הנהג, מבלי שהספיק להסדיר את עניין ההסבה. לפיכך, טוען המבקש כי לא הוא שביצע את העבירה ונגרם לו עיוות דין, שכן נשאר חסר אונים ומאז פטירתו של הנהג אין ביכולתו להסדיר העניין, אלא דרך ביהמ"ש.

לבקשה צורפו העתק מזכרון הדברים והעתק מהסכם פשרה לרכישה חוזרת של הרכב מהעזבון.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה מן הטעם שעל המבקש היה לעשות העברת בעלות בזמן המכירה והוא הבעלים החוקי של הרכב. עוד טענה כי לא ניתן כיום לחקור את נכונות הדברים, ולכן אין לו אלא להלין על עצמו.

דיון והכרעה

השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לשיקולים שעליו לשקול בדונו בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר נאשם, המוגשת לפי סעיפים 240 ו-130 לחוק.

א. על המבקש להראות טעם טוב וראוי מדוע נמנע מהגשת הבקשה להישפט במועד שנקבע בחוק.

ב. האם באי ביטול פסק הדין עלול להיגרם למבקש עיוות דין.

ראה לעניין זה ע"פ (באר-שבע) 7270/05 אלעסם דאהש ואח' נגד מדינת ישראל.

א. הסיבה לאיחור בהגשת הבקשה

סעיף 229(א)(2) לחוק קובע את המועד להגשת בקשה להישפט, כדלקמן:

(א) מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה: