בש"פ 3461/16 ר' נ' מדינת ישראל

1.        בפני ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.4.2016 (מ"ת 1619-02-16, השופט י' ליפשיץ) לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

רקע והליכים קודמים

2.        ביום 1.2.2016 הוגש נגד העורר, תושב כפר סאלם יליד 1994, כתב אישום המייחס לו עבירות בנשק, עבירת איומים ועבירות תעבורה שונות. על-פי המתואר בכתב האישום, העורר הוא בעל רכב אך מעולם לא הוציא רישיון נהיגה כחוק. בהזדמנויות שונות במהלך שנת 2015 נהג העורר ברכבו ליערות באזור מגידו, כאשר הוא מסיע עמו את י.ג, בנו הקטין של מ' ב' ג' (להלן: המתלונן), המתגורר בכפר ביאדה. בחלק מההזדמנויות האמורות, כך נטען, אפשר העורר ל-י.ג לנהוג ברכב, ביודעו כי לאחרון אסור לעשות כן, נוכח גילו צעיר והעובדה שמעולם לא היה לו רישיון נהיגה. עוד מתואר בכתב האישום כי למתלונן נודע על המעשים המתוארים, והוא התקשר לעורר והתריע בפניו לבל ייתן לבנו לנהוג ברכב פעם נוספת. חרף זאת, נטען כי העורר פעל באותו האופן בשתי הזדמנויות נוספות. כפי שמתואר בכתב האישום, ביום 7.1.2016 בשעות הערב נודע למתלונן כי העורר נסע עם י.ג ברכבו לעיר אום אל פאחם. בעקבות כך, התגלע בין המתלונן לעורר ויכוח, שבסופו אמר המתלונן לאחרון כי הוא אינו רצוי עוד בביתו. באותו הערב, כך נטען, איים העורר על המתלונן ועל בתו, נ.ג, בשיחה טלפונית שקיים עמה, באומרו: "אני אקשור את אבא שלך לרכב שלי סובארו ואגרור אותו בכפר". בהמשך אף שלח הודעות קוליות ל-נ.ג במסגרתן איים כי ירצח את אחותה, ד.ג.

3.        על רקע האמור, וכפי שמתואר בכתב האישום, ביום 11.1.2016 בסמוך לשעה 1:00 לפנות בוקר התקשר העורר לחברו אנס אגבריה (להלן: אנס) וביקש ממנו להגיע אל ביתו. סביב השעה 2:30 נסעו השניים ברכבו של אנס לכפר ביאדה, כאשר אנס נוהג והעורר יושב מאחור ומחזיק באקדח טעון בכדורים, שאותו נשאו השניים בלא רשות. כשהגיעו העורר ואנס אל סמוך לביתו אל המתלונן, כך נטען, ירד העורר מהרכב, נכנס בריצה לחצר ביתו של המתלונן וירה כ-11 כדורים לעבר רכבה של ע.ג, בתו של המתלונן, באופן שגרם לרכב נזקים רבים. העורר שב לרכבו של אנס, ובהמשך ירה יריה נוספת לכיוון ביתו של המתלונן, בתגובה ליציאתו של המתלונן למרפסת הבית ולצעקותיו כלפיו. במהלך הירי שהו בתוך הבית המתלונן, אשתו, בנותיו, וכן בניו הקטינים.

4.        בגין מעשים אלו יוחסו לעורר בכתב האישום העבירות הבאות: החזקת נשק ותחמושת לפי סעיפים 144(א) ו-144(ג)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); נשיאת נשק ותחמושת לפי סעיפים 144(ב) ו-144(ג)(1) לחוק העונשין; יריות באזור מגורים לפי סעיף 340א לחוק העונשין; מעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(5) לחוק העונשין; היזק בזדון לרכב לפי סעיף 413ה לחוק העונשין; איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10(א) וסעיף 38(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); ושידול לנהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיפים 10(א) ו-38(1) לפקודת התעבורה. להשלמת התמונה יוער כי גם נגד אנס הוגש כתב אישום, ובו יוחס לו ביצוע בצוותא של עבירות הנשק והירי דלעיל. מטעמים ראייתיים כתבי האישום הוגשו בנפרד.

5.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר, ובדומה לכך את אנס, עד תום ההליכים המשפטיים. בבקשתה בנוגע לעורר טענה המדינה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, ובכלל זה: ההודעות והשחזור של אנס; הודעותיהם של המתלונן, אשתו וילדיו; סרטים ממצלמות האבטחה המוצבות בסמוך לביתו של המתלונן, המתעדים בין היתר את אירוע הירי וכן רכב הדומה לרכבו של אנס כשהוא מגיע בסמוך לביתו של המתלונן; מחקרי תקשורת המאששים את הקשר הטלפוני בין העורר לאנס; נתונים נוספים הקושרים את העורר למספרי הטלפון המיוחסים לו; דו"חות פעולה של שוטרים שהגיעו לביתו של המתלונן בליל האירוע ותפסו בחצר תרמילים וכדורים; תמונות מז"פ המתעדות את רכבו של אנס ועוד. בנוסף, טענה המדינה כי מעשיו של העורר מעידים על מסוכנות גבוהה הנשקפת ממנו, אשר מתחזקת נוכח העובדה שהנשק אשר באמצעותו בוצעו העבירות לא נתפס. עוד טענה המדינה כי קיים יסוד סביר לחשש שהעורר ישבש הליכי משפט וישפיע על עדים. מנגד, העורר מיקד את טיעוניו בכך שלא נשקפת ממנו מסוכנות, בהיותו צעיר נטול עבר פלילי, ועל כן טען כי ראוי לשחררו לחלופת מעצר.

6.        בית המשפט המחוזי הזמין בעניינו של העורר תסקיר מעצר. בתסקיר המעצר מיום 7.3.2016 צוין כי אין לחובתו של העורר הרשעות קודמות, אך תלויים ועומדים נגדו שני תיקים בגין חשד למעורבות בעבירות שעיקרן אלימות, וכן כי בעבר היה חשוד במעורבות בעבירות הדומות למיוחס לו בכתב האישום דנן. עוד נאמר בתסקיר המעצר כי התרשמותו של שירות המבחן היא שקיימת רמת סיכון גבוהה להישנותה של התנהגות אלימה ותוקפנית מצדו של העורר. כמו כן, לאחר שבחן את האפשרות של חלופת מעצר בבית הוריו של העורר, קבע שירות המבחן כי אין מדובר בחלופה מתאימה שיכולה להפחית את רמת הסיכון הצפויה ממנו, שכן הוריו מתקשים להציב לו גבולות. על כן, המליץ שירות המבחן שלא לשחרר את העורר ממעצר עד תום ההליכים.

7.        ביום 28.3.2016, לבקשתו של בית המשפט המחוזי, הוגש תסקיר משלים שבו נבחנה חלופה נוספת בפיקוחם של בני משפחה של העורר בכפר עארה. שירות המבחן התרשם לחיוב ממפקחים אלו ומצא כי הם מודעים לחומרת החשדות נגד העורר ומבינים את השלכותיהם. שירות המבחן העריך כי יש ביכולתם של הערבים המוצעים להוות גורם סמכותי ומציב גבולות עבור העורר, ובכך להפחית מרמת הסיכון הנשקפת ממנו. על כן, המליץ שירות המבחן לשחרר את העורר לחלופה זו, בתנאים מגבילים.

8.        בהחלטתו מיום 6.4.2016 הורה, כאמור, בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי מצא כי מידת מסוכנותו של העורר היא גבוהה, בפרט על רקע העובדה שיזם ותכנן את אירוע הירי, וכן נוכח האיומים שהשמיע עובר לאירוע והעובדה שהנשק אשר לפי הנטען עשה בו שימוש לא נתפס. בית המשפט המחוזי ציין כי התרשם באופן חיובי מן המפקחים המוצעים במסגרת חלופת המעצר בכפר עארה, אולם קבע כי מקום החלופה המוצע אינו מרוחק דיו ממקום מגוריו של המתלונן, וכי אין בחלופה זו כדי לאיין את הבעייתיות שבהתנהגותו של העורר. על כן, דחה בית המשפט המחוזי את המלצת שירות המבחן לשחרר את העורר לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי הוסיף כי יתכן שבעתיד יהיה מקום לשוב ולבחון אם מסוכנותו של העורר פחתה. להשלמת התמונה יוער כי ביום 17.2.2016 הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של אנס לחלופת מעצר בתנאים מגבילים בבית הוריו בכפר זלפה, בפיקוחם של כמה מבני משפחתו.