ת"א 28143-10-13 ג' ואח' נ' מועצה מקומית עומר ואח'

לפני בקשה אשר הוגשה מטעם הנתבעים (להלן: "המבקשים") להכרה בחסינות עובד ציבור מאחר ומתקיימים תנאי החסינות הסטטוטורית לפי סעיף 7א ו- 7ג לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") ביחס למעשים המיוחסים למבקש בכתב התביעה, ובהתאם לכך לדחות את התביעה כנגד המבקש 1 , מר פנחס (פיני) בדש, כבר בשלב זה של ההליך.

המשיבים, תושבי המועצה המתגוררים בה מזה עשרות בשנים, מיום עלייתם ארצה, והורים שכולים, הגישו כנגד המבקשים- המועצה המקומית עומר, והעומד בראשה מר פנחס מאיר בדש, אשר שימש במועדים הרלוונטיים, ומשמש גם כיום, כראש המועצה, תביעה כספית בסך של 2,026,648 ₪, בעילה נזיקית.

לטענת הנתבעים, היות והנתבע מס' 2 , מר פיני בדש ( להלן: "המבקש" ו/או "ראש המועצה" ו/או "מר בדש") ביצע את המעשים המיוחסים לו בתביעה תוך כדי מילוי תפקידו כעובד ציבור, והיות ומתקיימים תנאי החסינות הקבועים בחוק, יש לדחות את התביעה נגד הנתבע מס' 2 , ועל הנתבעת 2 להיכנס בנעליו תחתיו.

עניינה של החלטה זו הוא, אפוא, בשאלה אם בנסיבות העניין יש מקום לקבלת הבקשה להכיר בחסינות הנתבע מס' 2 מפני התביעה, בהיותו עובד ציבור, שהוא עובד של רשות ציבורית, וזאת בהתאם להוראות סעיף 7א(א) בפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

רקע בתמצית 

התובעים הינם הורים שכולים, עלו ארצה מטעמים ציוניים והתמקמו בנגב מסיבות אידאולוגיות של הפרחת הנגב. בשנת 2011, בנסיבות טראגיות, בתם היחידה נפטרה, והם ביקשו לקבור אותה בישוב עומר, בו חיה וגדלה, והכול מטעמים מובנים. דא עקא, שהמועצה התנגדה לכך ולא אפשרה זאת בידם.

לטענת התובעים בתם גדלה ובלתה את מרבית שנות חייה בישוב עומר, למעט בשנתיים האחרונות לחייה, עת עברה לגור יחד עם בעלה בעיר חיפה, בה עבד. בחיפה לא רכשו הם דירה, וגרו בשכירות. בערוב ימיה, שבה היא להתגורר עם הוריה, ובסמוך למועד פטירתה אף שונה בחזרה מקום המגורים מחיפה לישוב עומר. למרות זאת, המועצה לא אפשרה את קבורתה בישוב, ובצר לתובעים נקברה בתם בישוב סגולה, דבר אשר הסב להם בעבר, וגורם להם תדיר, לעוגמת נפש רבה, אותה הם תובעים כעת בתביעתם דנא.