מ"ת 454-06-14 מדינת ישראל נ' קובין(עציר)

<#6#>

החלטה

האישום

1.כתב אישום שהוגש נגד המשיב מתאר, כי ביום 21.5.2014 שעה 17:30 פנה המשיב לחבורה ששתתה אלכוהול סמוך למרכול כלשהו בעפולה הסמוך לביתו, וביקשָם לשמור על שקט ולעזוב את המקום. כתוצאה מכך התפתח ויכוח בין המשיב לבין אחד מן החבורה (המתלונן), ויכוח שהגיע כדי דחיפות. אחר כך התפייסו השניים, והמתלונן הזמין את המשיב לביתו. כשעתיים אחר כך רכש המשיב בירות, ונסע עם המתלונן לדירה של חברו של המתלונן (א' לוין). במהלך הערב בילו השלושה בדירתו של לוין, ובכלל זה שתו אלכוהול. בסביבות השעה 22:50 פרץ ויכוח בין המשיב למתלונן, במהלכו נטל המשיב סכין מטבח, וחתך את המתלונן בצוואר, בחזה, בכתף, בזרוע ובאוזן. האחרון נזקק לטיפול רפואי. נוכח הדברים הללו הואשם המשיב בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

2.עם הגשת כתב האישום ביקשה המבקשת את מעצרו של המשיב עד תום הליכים. תחילה הסכים סניגורו (דאז) לקיומה של תשתית ראיה לכאורה, וביקש הכנתו של תסקיר מעצר, שבין היתר יבחן חלופה למעצר. משהגיע התסקיר הוחלף הייצוג, ועתה כופר הסניגור בקיומה של תשתית ראיה לכאורה להוכחת האישום. את הדיון אפתח, על כן, בבחינת קיומה של תשתית זו.

ראיות לכאורה

3.עיון בחומר החקירה מבסס היטב קיומה של תשתית ראיה להוכחתן לכאורה של עובדות כתב האישום. תשתית זו מתבססת, בעיקרה, על עדותו של המתלונן (בתחילת הדרך). מאידך מופרכת טענתו המיתממת של המשיב, המתכחש לנוכחותו בבית לוין (וטוען מייד לאחר האירוע ליד המרכול סר לביתו ולא יצא ממנו עד הבוקר), הן בעדותם של המתלונן ושל לוין (המעידים כי המשיב היה עמם בביתו של לוין) והן בעדותה של אשת המשיב, המפריכה את טענתו (אותה הוא רואה כטענת אליבי מוצקה). הבו ונתבונן בהשתלשלות חקירתם של המעורבים, על מנת להיווכח בדברים, ובתוך כך ניתן את הדעת להשגותיו־טענותיו של הסניגור.

4.בעלי הדין אינם חלוקים אודות עיקרי העובדות הנוגעות לאירועים שאירעו סמוך למרכול. כאמור מעלה, המשיב ביקש מחבורת שתיינים ששהו ליד החנות (ובה המתלונן) לשמור על השקט, מכאן התפתח ויכוח שהגיע כדי דחיפות (ומחומר החקירה – אף מעבר לכך) בין המשיב למתלונן. סופו של דבר התפייסו השניים. מכאן ואילך נחלקות עמדות התביעה וההגנה.

5.לשיטת התביעה, הנסמכת על עדויות אחדות, המתלונן והמשיב רכשו שתיה ואוכל והמשיכו לביתו של לוין, שם ארע מה שארע. לפי גירסת המשיב, לאחר שהתפייס עם המתלונן הוא (המשיב) נסע לביתו, ולא יצא עוד מהבית כי אם הלך לישון עד הבוקר.

6.גירסת התביעה נסמכת, בעיקרה, על עדותו של המתלונן, אף כי זו השתנתה עם התפתחות החקירה, כאשר המתלונן בחר לחזור בו מן העמדה לפיה המשיב דקר אותו.

בתשאול שנערך למחרת אירוע הדקירה (תשאול מיום 22.5.14 שעה 10:00) מתאר המתלונן בפירוט את שארע במרכול, אחר כך הנסיעה עם המשיב (במכוניתו של המשיב) לביתו של לוין, ואירוע הדקירה באמצעות סכין, לאחר שהתפתח בין השניים ויכוח (בקשר עם קעקועים).