תא"מ 153774-09 קשר ליס א-קאר נ' דוידי ואח'

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי רכב התובעת, ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, אני קובע שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה ועל כן דין תביעה זו להידחות וזאת מעיקרים של הנימוקים הבאים:

ראשית, נזקי רכב התובעת מתיישבים יותר עם גרסת הנתבע 1 מאשר גרסת נהגה. ברכבה נותק הפגוש הימני- אחורי בלבד ללא עדות לנזקי פח. הדבר מתיישב יותר עם טענת הנתבע 1 בדבר סטיית רכב התובעת לעברו באזור רגלו השמאלית ותלישת הטמבון בעקבות כך מאשר עם טענת נהג התובעת בדבר ירידת אופנוע הנתבע 1 מהמדרכה לכביש ופגיעה ברכבו שאז צפויים היינו לראות לכל הפחות נזקים אחרים ו/או נוספים שהרי ירידת אופנוע מהמדרכה סביר כי תותיר נזקי מעיכה ואח' ולא תגרום לתלישה "נקייה" של הטמבון מצירו. האמור בולט על רקע עדות נהגת התובעת לפיה קודם לתאונה הוא ראה את הנתבע 1 משתולל כהגדרתו על המדרכה ומאבד שליטה [ עמ' 10 שורה 8-10 לפר' הדיון מהיום].

שנית, נהג התובעת העיד בעדותו הראשית כי הנתבע 1 הודה באחריותו לתאונה ואף התנצל [שם, בשורה 11]. מדובר בפרט מהותי שאין לו זכר בהודעתו הכתובה לתובעת על התאונה הגם שהיא ניתנה כמעט מיד לאחריה.

שלישית, ברכב התובעת ישבה גברת נוספת לצד הנהג. פרט זה לא הוזכר בטופס ההודעה על התאונה וממילא ככל הנראה בעקבות כך היא לא הובאה לעדות. נהג התובעת לא נתן הסבר מספק מדוע לא ציין דבר היותה של עדה לתאונה מטעמו. יוער גם כי האמור נודע אך בעקבות עדותו של הנתבע 1 והוסף לאחר מכן ברישא עדותו הראשית של נהג התובעת שנשאל אודות כך בעקבות הדברים.

אין צו להוצאות, למעט שכר התייצבות הנתבע 1 כנפסק בדיון לתשלום על ידי התובעת בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ו, 08 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.