ת"א 3498-0927 אלבוים נ' "הפול"

לפניי תביעה לתשלום פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), וזאת בשל תאונת דרכים שאירעה לתובע ביום 24.7.08, עת נהג באופנועו. התובע הגיש את התביעה נגד הנתבעת, ממנה רכש פוליסת ביטוח לאופנוע. אלא שמהטעמים שיפורטו להלן, הנתבעת טוענת כי הביטוח חסר תוקף. בהתאם להחלטתי מיום 4.7.10 הדיון בתביעה פוצל כך שתחילה תידון שאלת קיומו של כיסוי ביטוחי. החלטה זו ניתנת, אם כן, רק ביחס לשאלה זו.

עיקרי העובדות ותמצית המחלוקת

התובע, יליד 1973, הוא אזרח ישראלי אשר התגורר במשך מספר שנים בארצות הברית. לטענת התובע, בעת שהותו בארצות הברית הוא קיבל רישיון נהיגה המתיר לו, בין היתר, לנהוג על אופנוע בנפח מנוע של 500 סמ"ק. על פי הטענה, הרישיון ניתן ביום 1.3.05 ותוקפו היה עד ליום 7.2.09. ביום 13.3.06 התובע הגיע לישראל, וביום 6.12.07 הוא קנה אופנוע בעל נפח מנוע של 500 סמ"ק. ביום 10.12.07 התובע רכש אצל הנתבעת ביטוח חובה לתקופה של חצי שנה, וביום 10.6.08 התובע רכש אצל הנתבעת ביטוח חובה נוסף אף הוא לתקופה של חצי שנה. ביטוח זה, בשונה מהביטוח הראשון, ביטח את נהיגתו של התובע בלבד. ביום 24.7.08, בעת שהתובע נהג באופנוע, אירעה לו תאונת הדרכים בגינה הגיש את התביעה המונחת לפניי.

הנתבעת אינה חולקת על כך שהיא ביטחה את האופנוע, ואולם היא טוענת כי לביטוח זה אין תוקף. הטעם לכך הוא, שלטענת הנתבעת במועד אירוע התאונה לא היה לתובע רישיון נהיגה אשר התיר לו לנהוג באופנוע בעל נפח מנוע של 500 סמ"ק. לטענת הנתבעת, בהעדר רישיון נהיגה תקף, אין כיסוי ביטוחי לתאונה, וזאת הן לנוכח הוראת סעיף 7(3) לחוק הפיצויים, והן לנוכח הוראות פוליסת הביטוח אותה רכש התובע מהנתבעת, אשר בדומה לסעיף 7(3) לחוק הפיצויים מתנות את תוקפה של פוליסת הביטוח בקיומו של רישיון נהיגה תקף.

התובע אינו חולק על כך שבמועד אירוע התאונה לא היה לו רישיון נהיגה ישראלי המתיר לו לנהוג באופנוע בנפח מנוע של 500 סמ"ק. אלא שהוא טוען כי יש לקבל את תביעתו בשל כל אחת משלוש הטענות הבאות:

ראשית, התובע טוען שמכוח הוראת תקנה 567 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, לרישיון הנהיגה אותו קיבל בארצות הברית היה במועד אירוע התאונה תוקף בישראל.

שנית, התובע טוען שגם אם ייקבע שלרישיון הנהיגה אותו קיבל בארצות הברית לא היה תוקף בישראל, אין עניינו נכנס לגדר הוראת סעיף 7(3) לחוק הפיצויים, השולל את הזכות לפיצוי מ"מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה;".

ושלישית, התובע מוסיף וטוען, שגם אם ייקבע שלרישיון הנהיגה אותו קיבל בארצות הברית לא היה תוקף בישראל, וגם אם ייקבע שעניינו של התובע נכנס לגדר הוראת סעיף 7(3) לחוק הפיצויים, הנתבעת מושתקת מלהעלות כל טענה בקשר לתוקף רישיון הנהיגה האמריקאי אותו החזיק התובע, וזאת לנוכח העובדה שהיא הסכימה לבטח אותו בהסתמך על רישיון זה, אותו הציג לפניה התובע לפני רכישת פוליסות הביטוח.

להלן אדון בשלוש הטענות שהעלה התובע, ואולם תחילה אתייחס בקצרה לרישיון הנהיגה אותו קיבל התובע בארצות הברית.

רישיון הנהיגה אותו קיבל התובע בארצות הברית

כאמור, התובע טוען כי בעת שהתגורר בארצות הברית הוא קיבל רישיון נהיגה המתיר לו לנהוג באופנוע בעל נפח מנוע של 500 סמ"ק, וכי רישיון נהיגה זה היה בתוקף מיום 1.3.05 ועד ליום 2.7.09, היינו שבמועד אירוע התאונה – יום 24.7.08 – היה לרישיון זה תוקף.

בתמיכה לטענתו בדבר קיומו של רישיון נהיגה אמריקאי צירף התובע לכתב התביעה שהגיש צילום של הרישיון הנטען (כרטיס פלסטיק). הואיל והנתבעת לא הסתפקה בכך, נדרש התובע להוכיח את טענתו זו, והוא ביקש לעשות זאת הן באמצעות פנייה לרשויות בארצות הברית והן באמצעות פנייה לרשויות בישראל. יש לציין, כי קבלת המידע והגשתו לבית המשפט גזלו זמן לא מבוטל.