ת"צ 979-12-14 קס נ' קל - אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ ואח'

1. לפני בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבות. עניינה של התובענה בגובה הסכום הנגבה על ידי המשיבות, חברות העוסקות בהשכרת רכבים, כדמי טיפול בחיוב עבור נסיעה בכבישי אגרה (להלן: "דמי הטיפול". יצוין כי דמי הטיפול מתווספים לאגרת הנסיעה עצמה, אשר אף בה מחויב שוכר הרכב). גובה דמי הטיפול שגובות המשיבות עומד, כמובהר באופן ברור בחוזה שכירת הרכב האחיד עליו הן מחתימות את לקוחותיהם, על 45 ש"ח בתוספת מע"מ בגין כל חודש בו בוצעה לפחות נסיעה אחת בכביש אגרה (הלקוח אף מתבקש לחתום ליד הסעיף בו מובהר עניין זה). לשיטת המבקש המדובר בסכום מופרז, העולה להערכתו משמעותית על העלות הנגרמת למשיבות בגין הצורך לטפל בחיובים האמורים. לדעת המבקש גובה דמי הטיפול החודשיים המרבי צריך לעמוד על 15 ש"ח בתוספת מע"מ.

2.לביסוס עמדתו כי התשלום הנגבה על ידי המשיבות בגין דמי הטיפול בחיוב עבור נסיעה בכבישי אגרה מופקע זו לא צירף המבקש כל חוות דעת מומחה, אלא הסתפק בטענה (שלא גובתה בתצהיר) כי שתי חברות השכרה אחרות גובות דמי טיפול נמוכים משמעותית. טענה זו הוכחשה בתצהיר המשיבות (אליו צורפו העתקי חוזים של המתחרות), ממנו עלה שאחת המתחרות גובה אומנם סכום של 10 ש"ח בתוספת מע"מ, ואולם המדובר בתשלום עבור כל נסיעה בכביש אגרה, ואילו המתחרה האחרת, כמו גם חברות השכרה אחרות, גובה 50 ש"ח בתוספת מע"מ.

3.במהלך דיון קדם המשפט שהתקיים ביום 28.6.2015, העמדתי את בא הכוח המייצג על כך שגם אם אניח, לצורך הדיון, כי לבית המשפט סמכות להתערב בחיוב מופקע בדמי טיפול הנגבים ע"י חברת השכרה בגין טיפול בחיובים בגין נסיעה בכבישי אגרה (עניין השנוי במחלוקת), הרי שעל מנת שתופעל סמכות זו (ככל שהיא קיימת) צריכה להיות לפני בית המשפט תשתית עובדתית מספקת המאפשרת לו לבחון את סבירות גובה דמי הטיפול. מאחר שלבקשה לא צורפה חוות דעת, וגם התצהיר שהוגש אינו מספק מידע בעניין זה, הרי שעל פני הדברים אין בקשת האישור מניחה ולו בסיס ראייתי מינימאלי לדיון בתובענה. לפיכך הצעתי לבא הכוח המייצג כי ישקול את המשך דרכו בניהול התובענה.

4.ביום 4.9.2015 הוגשה לבית המשפט הודעה בה מודיע המבקש על רצונו בהמשך הדיון בתובענה, מאחר שהוא סבור כי החומר שלפני בית המשפט מהווה "תשתית מספקת לשם מתן אישור לניהול תובענה ייצוגית". תשתית זו הוא מבסס על הנחתו כי גובה דמי הטיפול עולה, על פי רוב, על החיוב העיקרי (קרי, אגרת הנסיעה בכבישי אגרה) ועל התרשמותו כי טענות המשיבה בדבר עלויותיה (העסקת עובדים, סיכוני גביה וכיו"ב) נטענו שלא בתום לב, ואינן מגובות בנתונים כלשהם. לחילופין ביקש המבקש לאפשר חקירה נגדית של המצהירה מטעם המשיבה, על מנת לחזק את עמדתו.

5.לצערי, אין דעתי כדעת המבקש. דמי הטיפול בהם עסקינן הם רכיב עלות שנקבע על ידי חברת ההשכרה, והוצג בצורה ראויה לפני השוכר. אף אם נניח כי קיימת סמכות משפטית להתערב ברכיב עלות זה כאשר הוא בסכום מופקע (עניין אותו אבקש להותיר בצריך עיון) הרי שהנטל הראשוני להביא ראיות המלמדות כי אכן המדובר בחיוב מופקע מוטל על המבקש. הסכום בו עסקינן (45 ש"ח לחודש בתוספת מע"מ), איננו חורג מהמקובל בענף, ולא ניתן לומר עליו כי הוא מופקע בעליל. בנסיבות אלו, ובהעדר הנחיה של הרגולטור ביחס לסכום דמי הטיפול הסביר, אין בידי בית המשפט כלים להעריך האם דמי הטיפול האמורים מופקעים או סבירים בהינתן הוצאות הטיפול של המשיבות. במצב דברים זה, משמעות קבלת בקשות המבקש היא העברת נטל ההוכחה על כתפי המשיבות לשכנע כי גובה דמי הטיפול שהן גובות סביר, קרי שהוא אינו חורג בצורה קיצונית מעלויות הטיפול, וזאת מבלי שהוצגה מטעם המבקש כל ראיה המלמדת כי המשיבות פועלות שלא כדין. לכך לא ניתן להסכים. אדם המבקש לייצג קבוצה בהליך ייצוגי נדרש להשקיע מאמץ ומשאבים באיסוף ראיות היוצרות בסיס ראייתי מינימאלי לתביעתו, באופן המצדיק את הצגת הדרישה למשיב לתת הסבר לדרך התנהלותו. התרשמות המבקש מסבירות התשלום, כשהיא עומדת לבדה, אינה יכולה להצדיק העברה של נטל הבאת הראיות על כתפי המשיב. דברים דומים אמורים גם ביחס להתרשמות מהיחס שבין גובה דמי הטיפול לגובה אגרת הנסיעה (שבמקרה זה מהווים "השוואה בין תפוחים לבין תפוזים" מאחר שדמי הטיפול הנגבים על ידי המשיבות הם חודשיים ואגרת הנסיעה נגבית בגין כל נסיעה בכביש אגרה).

6.קיצורו של דבר, עסקינן בתובענה שאינה מניחה ולו תשתית ראיית מינימאלית לדיון בטענות המועלות בה. תובענה מסוג זה ראוי לסלק על הסף, מהטעם ש"קריאה פשוטה של הדברים, על פניהם, מלמדת לכאורה כי המדובר בבקשת סרק" (השוו רע"א 5154/08 קוסט פורר גבאי את קיסר ררו"ח נ' קדמי (ניתן ב- 2.4.2009); ת"צ (מרכז) 28098-05-11 הרפז נ' רשות שדות התעופה, פסקאות 4 ו- 23 (ניתן ב- 5.12.2012).

7.זאת ועוד, המבקש בענייננו סבור כי יוכל לבסס את המצע העובדתי החסר באמצעות הליכי גילוי וחקירת מצהירי המשיבות. אין להסכים להתנהלות שכזו. כפי שציינתי בעניינה של תובענה ייצוגית בה היה קיים קושי ראייתי דומה: "תפקידו של התובע לבוא לביהמ"ש כאשר ברשותו בסיס נתונים לכאורי המבסס ולו באופן ראשוני את הנטען בתביעה. לא ניתן להעלות השערה גרידא ולהשתמש בהליך המשפטי כאמצעי לאשש או להפריך אותה" (ת"צ 3947-09-11 ברוט נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ (ניתן ב- 11.3.2012). ערעור על ההחלטה נדחה ביום 10.9.2014 בהסכמה בהמלצת בית המשפט העליון. ראו ע"א 3696/12).

8.בדיון שהתקיים בתיק אפשרתי למבקש לבחון את עמדתו, ובכלל זה העמדתי אותו על הצורך בהעמדת תשתית ראייתית מינימאלית, ככל שברצונו לייצג את הקבוצה. בהודעתו מה- 4.9.2015. בחר המבקש בדרך הקלה: מחד גיסא, הוא עומד על הבקשה ועל הרצון לייצג את הקבוצה; מאידך גיסא אין הוא מוכן להשקיע לטובת הקבוצה את המאמצים והמשאבים הדרושים לביסוס התובענה. התנהלות בלתי ראויה זו ראוי להביא בחשבון במסגרת פסיקה ההוצאות.