עמ"נ 27608-05-14 אור ודרך נ' עיריית ירושלים

הערעור

1. לפניי ערעור מינהלי על החלטתה של ועדת הערר לענייני ארנונה בירושלים, מיום 31.3.14, בנוגע למבנה המצוי בחזקת המערערת, ישיבת אור ודרך, ובו מופעלים ישיבה, בית-תפילה, משרד הוצאה לאור של ספרי דת, וכן מחסן לאחסון הספרים המודפסים. ועדת הערר דנה בעררים שהגישה המערערת על החלטותיו של המשיב, מנהל הארנונה בעיריית ירושלים, אשר דחה את ההשגות שהגישה אליו המערערת בענייני חיובה בארנונה בשנים 2013-2010; זאת, בעניין שלושה מהנכסים הכלולים במבנה הנ"ל שבחזקתה, ובהם מופעלים בית-הכנסת, משרד ההוצאה לאור ומחסן הספרים: עד לשנת 2010 קיבלה המערערת פטור מתשלום ארנונה עבור כל הנכסים הללו, בשל פעילות בית-הכנסת שאינו חייב בתשלום, אולם החל משנת 2010 (ובמסגרת החלטה מתקנת שניתנה בשנת 2011) הוחלה על המערערת חובת תשלום ארנונה עבור חלקים מהנכס, המשמשים בפועל כמשרד ההוצאה לאור ומחסן הספרים. ועדת הערר קיבלה חלק מטענות המערערת, והערעור שלפניי נסב על החלטתה לדחות את חלקן האחר של הטענות, בשני עניינים עיקריים: האחד, קבלת עמדתו של המשיב, לפיה אין מקום לסווג את שלושת הנכסים הנ"ל תחת "בית-התפילה", אשר זוכה לפטור מתשלום ארנונה, אלא שאת שני הנכסים שבהם נעשית פעילות של משרד הוצאה לאור ומחסן ספרים – יש לסווג כ"משרדים, שירותים ומסחר"; והשני, דחיית טענות המערערת נגד החלה רטרואקטיבית של החיוב למשך חצי שנה. המערערת טוענת, כי לא היה מקום לפצל את השימושים שנעשים בתוך המבנה האמור, שכן הפעילויות של הוצאה לאור ומחסן ספרים טפלות ביחס לשימוש העיקרי במבנה, כבית-כנסת, ומתבצעות בחדרים הסמוכים לו, ששטחם זניח; כי לחלופין – יש לסווג את השימוש הנוסף כ"מוסדות דת" ולחלופי חלופין – כ"מלאכה/תעשייה"; וכי מכל מקום, אין להורות על החלה רטרואקטיבית של שינוי הסיווג.

הרקע העובדתי והחלטת ועדת הערר

2.המערערת מחזיקה במבנה המצוי ברחוב בר גיורא 28 בירושלים (להלן – המבנה), ובו היא מפעילה ישיבה, בית-כנסת, משרד הוצאה לאור של סידורים וחומשים – שבו מתבצעת פעילות של החתמת חותמות על הסידורים, וכן מחסן לאחסון ספרי הקודש לאחר הדפסתם. כפי שעולה מכתבי-הטענות על נספחיהם, עד ליום 1.1.10 סוּוג החלק במבנה הרלבנטי לערעור דנן, כנכס מספר 30078-170-000-0016 (להלן – נכס 16); וניתן לו פטור מתשלום ארנונה כ"בית-תפילה", לפי סעיף 5ג(ה)(1) לפקודת מסי העירייה ומסי ממשלה (פטורין), 1938 (להלן – פקודת הפטורין או הפקודה). ביום 13.6.10 נשלחה למערערת הודעה על שינוי רטרואקטיבי "בקובעי המס" (כלשון ההודעה) עבור נכס 16 – שעל-פי הודעה זו שטחו הוא 110 מ"ר – החל מיום 1.1.10; ודרישה לתשלום ארנונה. השגה שהגישה המערערת על ההודעה האמורה ודרישת החיוב הנ"ל, נדחתה בהחלטת המשיב ביום 7.10.10, לפיה, בביקורת שנערכה במקום ביום 23.3.10 נמצא כי הנכס אינו משמש כבית-תפילה בלבד אלא נועד לשימושים נוספים כגון בית-מדרש, ספריה ומחסן ספרים, בשים לב לכך שבמקום כורכים ספרי קודש; ועל-כן סוּוג כ"מוסד דת וחינוך".

3.ביום 20.3.11 נשלחה למערערת הודעת נוספת בדבר שינוי "בקובעי המס", שבגדרו הוגדל השטח לחיוב ל-139 מ"ר; ובגין האמור צורפה להודעה דרישת תשלום. המערערת השיגה על ההודעה והדרישה הנ"ל, ובהחלטת המשיב בהשגה מיום 4.4.11 הוחלט לפצל את הנכס לשניים, בהתאם לשימושים שנעשים בכל אחד מחלקי המבנה: נכס 16 יעמוד על 74 מ"ר, יסווג כ"בית-תפילה" ומטעם זה יהא פטור מתשלום ארנונה; ונכס מספר 30078-170-000-0032 (להלן – נכס 32) – אשר פוצל מתוך נכס 16 – יעמוד על 65 מ"ר המשמשים כמשרד ומחסן ספרים, ועל כן מסווג כ"משרדים, שירותים ומסחר". כפי שנלמד לימים מהחלטתה של ועדת הערר, סיווגו של נכס 16 מחדש כ"בית-תפילה", הוחל למפרע, אך מתחילת שנת 2011 בלבד.

4.במקביל לפעילות בנכסים 16 ו-32, פועלת המערערת בנכס נוסף המצוי בשטח המבנה – מספר 30078-170-000-13, ששטחו כ-22 מ"ר (להלן – נכס 13); אם-כי מועד תחילת הפעילות בנכס זה לא צוין לפני בית-המשפט. מכל מקום, כפי שציינה המערערת בהשגה שהגישה לגבי נכס זה וכן בהליכים לפני ועדת הערר, נכס 13 משמש לאחסון הספרים המודפסים במסגרת ההוצאה לאור, ולשיטתה הוא מהווה חלק אינטגרלי מנכסים 16 ו-32, שכן רק מפאת "אילוצי מקום" בנכסים אלו, היא נדרשה לשכור גם את נכס 13. בהחלטת המשיב מיום 5.5.11 בהשגה שהגישה המערערת ביחס לנכס 13 בגין חיוב לשנת 2011, נקבע כי הנכס סווג כ"משרדים, שירותים ומסחר", וכי בקשתה לסווגו בסיווג "מוסדות חינוך/דת" נדחתה, הואיל ומדו"ח הביקורת שנערכה במקום ביום 2.5.11 עולה שהנכס משמש לאחסון ספרים.

5.המערערת הגישה השגה אף על חיובה בארנונה לשנת 2012 בגין נכסים 16 ו-32, וטענה כי אין מקום להגביל את שטח נכס 16 (הפטור מתשלום ארנונה כאמור) ל-74 מ"ר בלבד; כי יש לסווג אף את נכס 32 כחלק מבית-התפילה, או למצער – כ"מוסד דת"; וכי מכל מקום, החיוב הרטרואקטיבי – פסול. ההשגה נדחתה בהחלטת המשיב מיום 9.5.12, היות שעל-פי דו"ח ביקורת בנכס מיום 25.4.12 – נכס 32 משמש כמשרד ומחסן ספרים להפצה ומכירה, כך שאינו חלק מבית-הכנסת.

6.שתי השגות נוספות שהגישה המערערת בשנת 2013 – האחת בנוגע לנכסים 16 ו-32 והשנייה לעניין נכס 13 – נדחו אף הן. בהשגה בדבר נכסים 16 ו-32 מיום 4.3.13 העלתה המערערת את הטענות שהושמעו בהשגה לשנת 2012, כאמור, וכן הוסיפה, כי שגה המשיב כאשר כלל את לובי בית-הכנסת (ששטחו 8.4 מ"ר) וחדרו של רב בית-הכנסת (בשטח של 11.68 מ"ר) כחלק מנכס 32, באשר הם חלק בלתי נפרד מבית-הכנסת שבנכס 16; וכן העלתה טענה חלופית נוספת לגבי נכס 32, שאם לא יסווג כחלק מ"בית-התפילה" ולחלופין "מוסד דת" – יש לסווגו לחלופי חלופין בסיווג "מלאכה". ההשגה נדחתה כאמור, בהחלטה מיום 28.4.13, על-יסוד הטעמים שבבסיס החלטה בהשגה לשנת 2012.

בהשגה מיום 7.3.13 בנוגע לחיוב בארנונה עבור נכס 13 טענה המערערת, כי גם נכס זה משמש אותה לצורך פעילותה כמוציאה לאור של ספרי קודש, ובו מאוחסנים הספרים לאחר הדפסתם; כי מפאת אילוצים והיעדר מקום מספק בנכסים 16 ו-32 היא נאלצה לשכור אף את נכס 13; וכי יש לסווג גם את נכס זה כ"מוסד דת". כאמור, אף השגה זו נדחתה, בהחלטה מיום 25.4.13, שבה נקבע, כי מביקורת שנערכה בנכס ביום 4.4.13 נמצא שהמקום משמש לאחסון ומהווה חלק בלתי נפרד מעסק ומחנות, ולכן יש לסווגו תחת "משרדים, שירותים ומסחר".

7.ועדת הערר דנה במאוחד בכל העררים שהגישה המערערת על החלטותיו השונות של המשיב בהשגות שהגישה בשנים 2013-2010 ביחס לשלושת הנכסים, כמפורט לעיל. בתמצית, טענה המערערת לפני הוועדה, כי שגה המשיב כאשר פיצל את נכסים 16 ו-32, שכן על-פי ההלכה יש להימנע מפיצול נכסים ולקבוע את סיווג הנכס בהתאם לשימוש העיקרי שנעשה בו, כאשר השימושים "הטפלים" יסוּוגו לפי השימוש העיקרי; כי הלכה זו הולמת אף מקרה של החלת פטור לפי סעיף 5ג(ה)(1) לפקודת הפטורין, שנוסחו לאחר תיקון מס' 23 לפקודה זו נועד למנוע פיצול נכסים בתוך בית-כנסת, ולהכיל בו פעילויות נלוות לתפילה; וכי מחסן הספרים, משרד הוצאת הספרים ומדפי הספרים – הם חלק ממבנה בית-הכנסת שייעודו העיקרי הוא תפילה, וממילא שטחם זניח ביותר – ולפיכך יש לראות את שלושת הנכסים (16, 32 ו-13), המהווים יחידה אינטגרלית אחת, כפטורים מתשלום ארנונה. לחלופין טענה המערערת, כי שגה המשיב בחישוב שטח נכס 16, שכן יש לכלול בו אף את חדרו של רב בית-הכנסת וכן את שטח הלובי (לרבות עזרת הנשים ואזור השירותים ונטילת ידיים); כי את נכסים 13 ו-32, ניתן לסווג לכל היותר כ"תעשייה ומלאכה"; ולחלופי חלופין – לסווג את נכס 32 בסיווג "מחסנים". עוד הלינה המערערת על החיוב הרטרואקטיבי בארנונה, החל מיום 1.1.10; ובנוסף טענה בהקשר זה, כי שגה המשיב בהחלטתו מיום 4.4.11, שבה אמנם תיקן את טעות הסיווג בהחלטתו מיום 13.6.10, וסיווג מחדש את נכס 16 כ"בית-תפילה", כפי שסוּוג עד ליום 1.1.10 – אולם החיל את השינוי האמור רק מתחילת שנת 2011, שעה שהיה עליו להורות על תיקון זה רטרואקטיבית החל מיום 1.1.10.