עת"מ 107-06 חידוש סוכנויות לביטוח בע"מ נ' עיריית תל-אביב

מונחת לפני בקשה מתוקנת לאישור הסדר פשרה בתובענה המינהלית הייצוגית שבכותרת, בהתאם לסעיף 18 חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות). הסדר הפשרה נשוא הבקשה המתוקנת משקף תיקונים שבוצעו בהסדר הפשרה המקורי שהוגש לאישור בית המשפט, וזאת בהתאם להחלטות בית המשפט (כב' השופט ע' בנימיני) ובעקבות עמדת היועץ המשפטי לממשלה והתנגדות המועצה הישראלית לצרכנות. השאלה הטעונה הכרעה, בשלב זה, הינה האם יש צורך במינוי בודק בטרם יאושר הסדר הפשרה, אם לאו.

1. רקע הדברים והסדר הפשרה המקורי

התובענה המינהלית שבכותרת הוגשה עוד ביום 25.4.06 ובצדה בקשה לאישורה כייצוגית. בהתאם להחלטת בית משפט זה (כב' השופט ע' בנימיני) מיום 17.9.09, הגישה המבקשת בקשת אישור מתוקנת ביום 2.12.09. בתובענה ובבקשת האישור נטען, כי עיריית תל-אביב גבתה מתושבי העיר ומעסקים הפועלים בתחומה אגרת ביוב שלא כדין. אגרת הביוב נגבתה על ידי העירייה מכוח פרק 13 לפקודת העיריות [נוסח חדש], תשכ"ח – 1965 ומכוח חוק עזר לתל-אביב-יפו (ביוב), התשס"ג – 2002, אשר נחקק מכוחו. על פי האמור בתובענה ובבקשת האישור, העירייה כללה רכיב בשם "החלפת צנרת" בשני תחשיבים שונים, לפיהם נגבו אגרת הביוב והיטל הביוב בעיר, כאשר על פי הטענה המדובר בשני רכיבים זהים, אשר נועדו לממן פעולה זהה, ועל כן המדובר בכפל חיוב. במסגרת התובענה ובקשת האישור עתרה המבקשת להשבת הסכומים שנגבו ביתר מחברי הקבוצה ב-24 החודשים שקדמו להגשת התובענה, שאותם העריכה המבקשת בכ- 55,600,000 ₪.

ביום 18.2.10 הגישה העירייה כתב תשובה לבקשת האישור, שבגדרו טענה, כי לא מדובר בכפל חיוב, אלא בעלויות החלפת צנרת בהתייחס לצנרת מסוגים שונים. העירייה טענה גם, כי המחלוקת נשוא התובענה אינה מתאימה להתברר במסגרת הליך ייצוגי.

ביום 15.11.12 הגישו הצדדים לבית המשפט בקשה לאישור הסדר פשרה (להלן: הסדר הפשרה המקורי). זאת, לאחר שניהלו הליך גישור בפני המגשר עו"ד אופיר ארגמן. במסגרת הסדר הפשרה המקורי, התחייבה העירייה להעביר סך של 6,000,000 ₪ לתאגיד המים והביוב של העיר תל-אביב "מי אביבים" (אשר צורף כמשיב פורמאלי להסדר הפשרה המקורי ולבקשה לאישורו), וזאת בשלושה תשלומים שווים בסך 2,000,000 ₪ כל אחד (בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה ועד ליום התשלום בפועל), שישולמו בימים 30.6.13, 31.12.13 ו-31.12.14. בהסדר הפשרה המקורי נקבע, כי העברת הכספים מהעירייה לתאגיד המים העירוני תעשה באמצעות קרן ייעודית של העירייה שעל ניהולה יופקד עו"ד דוד בצלאל, שהינו בא כוחו של תאגיד המים העירוני, וכי שכרו של עו"ד בצלאל ישולם מתוך הקרן והוא יעמוד על 1.5% מסכום הפשרה הנומינאלי, היינו על סך 90,000 ₪. עוד נקבע בהסדר, כי הסכום שיועבר לתאגיד המים העירוני ינוצל על ידי התאגיד לצורך שיפור מערכת הביוב של העיר על מנת למנוע הזרמות של מי הביוב לחופי הים בעיר, תוך שתאגיד המים העירוני התחייב כי הפרויקטים שיבוצעו מכספי ההסדר יסתיימו עד לשנת 2015. הקבוצה המיוצגת שעליה יחול ההסדר הוגדרה בהסדר ככל מי ששילם אגרת ביוב לעירייה בתקופה שהחלה ביום 1.3.04 והסתיימה ביום 1.1.10. זאת, אף שבבקשת האישור הוגדרה הקבוצה ככל מי ששילם את אגרת הביוב לעירייה בתקופה שהחלה ביום 1.3.04 והסתיימה ביום הגשת התובענה ובקשת האישור, היינו ביום 25.4.06. במסגרת הסדר הפשרה המקורי המליצו הצדדים לבית המשפט, כי יפסק למבקשת גמול בסך 60,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחה בסך 600,000 ₪ (שני הסכומים בתוספת מע"מ).

ביום 10.2.13 הגישה המועצה הישראלית לצרכנות את התנגדותה לאישור הסדר הפשרה המקורי, וזאת מכוח סמכותה לפי סעיף 18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות. בגדרי תגובתה, טענה המועצה, כי הצדדים להסדר כלל לא הבהירו הכיצד חושב סכום הפשרה ואיזה חלק מהווה סכום זה מסך החוב העומד לזכות הקבוצה, ככל שסכום זה עומד לזכותה וככל שהגבייה אכן נעשתה שלא כדין. לעניין זה טענה המועצה, כי מחישוב שערכה עולה, כי ההסדר מייצג סיכויים אפסיים להצלחת התובענה. על כן נטען, כי על פניו ההסדר אינו מהווה את הדרך היעילה וההוגנת להכריע בסכסוך. המועצה טענה עוד, כי לא הוכח שיש מקום, בנסיבות העניין, להורות על פיצוי לטובת הציבור במקום להורות על השבה פרטנית ואישית של הכספים שנגבו, לכאורה, ביתר מחברי הקבוצה המיוצגת. המועצה טענה גם, כי המטרה שלשמה יועדו הכספים – מניעת הזרמת שפכים לים – מצויה, ממילא, באחריות העירייה על פי דין וכי עניין זה אף מצוי בתכנית העבודה של העירייה לשנים 2011 ו-2012. לאור האמור, כך נטען, ההסדר אינו מוסיף דבר על התחייבויותיה הקיימות של העירייה. לבסוף טענה המועצה, כי אין מקום לאשר הסדר פשרה שבמסגרתו תעביר העירייה כספים, בשם הקבוצה המיוצגת, לתאגיד המצוי בבעלותה המלאה. בהקשר זה נטען, כי בין העירייה לבין התאגיד מתקיימת מערכת יחסים מורכבת, אשר במסגרתה מועברים סכומי עתק מדי שנה בין גוף אחד למשנהו, וכי דבר זה יקשה עד מאד לעקוב אחר הכספים נשוא ההסדר. נטען, כי הקושי האמור מתחדד לאור העובדה שהעירייה והתאגיד מקיימים שיתוף פעולה בכל הנוגע לטיפול במערכות הביוב והתיעול של העיר וכי טיפול במערכות אלה הינו גורם משמעותי במניעת הזרמת השפכים לחופי העיר. המועצה ציינה, בהקשר זה, כי בגין שיתוף פעולה זה בין הגופים התחייבה העירייה להעביר בשנת הכספים 2013 סך של 5,700,000 ₪ לתאגיד המים ללא קשר להסדר הפשרה המקורי. לאור האמור, כך נטען, יהא זה קשה לוודא כי הכספים שמועברים במסגרת הסדר הפשרה לא יקוזזו, במישרין או בעקיפין, מהכספים המועברים באופן שוטף בין הגופים.

ביום 28.4.13 הגיש היועץ המשפטי לממשלה את עמדתו ביחס להסדר הפשרה המקורי, שבגדרה בהבהיר, כי גם לעמדתו הצדדים לא פירטו די הצורך באשר לאופן חישוב סכום הפשרה וכי הפערים הגדולים בין הסכום שלכאורה נגבה שלא כדין לבין סכום הפשרה מקשים על בחינת סבירות ההסדר. בגדרי תגובתו הצטרף היועץ המשפטי לממשלה גם לעמדת המועצה בכל הנוגע לאופן הפיצוי בגדרי ההסדר, כאשר גם היועץ המשפטי לממשלה סבר, כי במקרה זה אין מקום לפנות למסלול הפיצוי הקבוע בסעיף 20(ג) לחוק תובענות ייצוגיות וכי יש להעדיף ביצוע השבה פרטנית לחברי הקבוצה.

בהחלטתו מיום 29.4.13, הורה בית המשפט (כב' השופט ע' בנימיני) לבא כוחה של המבקשת לפנות לבאי כוח המועצה הישראלית לצרכנות, היועץ המשפטי לממשלה והעירייה על מנת לנסות ולבחון אפשרות של הגשת מתווה חדש להסדר פשרה מתוקן, בראי הערות והשגות המועצה והיועץ המשפטי לממשלה:

"נציגי כל הצדדים ינסו להגיע ביניהם למתווה חלופי להסדר הפשרה שיהיה על דעת כולם ויענה על הנקודות המטרידות שהועלו בתגובת היועמ"ש והמועצה לצרכנות (כולל מציאת מנגנון לבירור הנתונים העובדתיים הצריכים להסכם הפשרה). הייתי מציע לצדדים לנסות מהלך זה, לפני דיון בהתנגדויות לאישור ההסדר, שכן לכאורה יש טעם בהתנגדויות."

ביום 8.7.13 הגישה המבקשת הודעת עדכון לבית המשפט וכן "תגובה קצרה לעמדות המתנגדת והיועץ המשפטי לממשלה". בגדרי ההודעה הבהירה המבקשת, כי היא מסכימה לתיקון הסדר הפשרה המקורי כך שסכום הפשרה יושב לחברי הקבוצה המיוצגת ולא יועבר לתאגיד המים העירוני כאמור בהסדר הפשרה המקורי. בנוסף, הבהירה המבקשת מספר הבהרות באשר לאופן חישוב סכום הפשרה, תוך שטענה כי אין מקום למנות בודק בנסיבות העניין. לבסוף, ביקשה המבקשת כי בית המשפט יקבע דיון בבקשה לאישור הסדר הפשרה המקורי ובהתנגדויות שהוגשו לאישורו, בציינה כי ככל הידוע לה, עמדתה משקפת גם את עמדת המשיבה.