עמ"נ 5210-08-15 ירדן ואח' נ' משרד הפנים

לפני בקשה "ליתן באופן דחוף צו ביניים, המחייב את המשיב ו/או מי מטעמם להימנע מלעצור ו/או לגרש ו/או לחלט את הערבון בעניינו של המערער, וזאת עד למתן החלטה סופית בערעור שהוגש בד בבד, ועל מנת שיתאפשר למערערים לממש לעת זאת את זוגיותם".

הגם שלא התבקש במפורש צו ארעי, הרי הכוונה במילים "באופן דחוף" היא, ככל הנראה, כי ינתן צו ארעי במעמד צד אחד ולאחריו צו ביניים.

נימוקי הבקשה:

1. המבקש טוען כי עניינם של המערערים הובא זה מכבר בפני ביה"ד לעררים, וזה נעתר ביום 30.4.15 לבקשה לצו ביניים, בכפוף להפקדת סך של 7,500 ₪, שהופקד בידי המשיב. הצו הארעי עצמו לא צורף לבקשה או להודעת הערעור, דבר שאילץ אותי לחפשו, לצורך מתן ההחלטה בבקשה, ועתה הוא מצוי בתיק ביהמ"ש.

2. לדברי המבקש, נקבע בסעיף 26 לפסק דינו של ביה"ד לעררים, כי "העורר יעזוב את ישראל בתוך 21 ימים מהיום. לא יעשה כן העורר, יהא המשיב רשאי לנקוט בפעולות אכיפה ובכלל זאת לחלט את הערבות שהופקדה במסגרת ההליך". לטענתו, לאור העובדה שניתן צו ארעי ביום 30.4.15 יש ליתן צו ביניים, כמבוקש בבקשה.

דיון והכרעה

3. לאחר שקראתי בעיון את פסק דינו של בית הדין לערעורים, לא מצאתי מקום ליתן צו ארעי או צו ביניים בעניינו של המבקש. הסיבה לכך נעוצה במערכת היחסים בין המבקשים, כפי שנפרשה בהרחבה בפסק דינו של בית הדין לעררים.

4. המערערת הינה אזרחית ישראל, הרשומה כנשואה למר דוד גדות ירדן אך טוענת, כי יש לאפשר למערער להישאר בישראל, מכוח חייו המשותפים עמה.

עניינם של המערערים נדון כבר פעמיים בבית הדין לעררים. תחילה במסגרת ערר 2571-14, שם נקבע, כי יש לאפשר למערערים להגיש בקשה לקבלת מעמד למערער, ועל המשיב לקיים למערערים שימועים, ורק לאחריהם להחליט אם יש מקם להורות למערער לצאת את הארץ או להישאר בישראל, לצורך תחילת ההליכים על פי נוהל מס' 5.2.0009.