פסק דין
1.התובע הינו אזרח תאילנד, שבא לישראל כדי לעבוד בחקלאות. הנתבע הוא בעל משק חקלאי במושב תירוש. התובע עבד במשקו של הנתבע מיום 24.5.04, והוא טוען כי פוטר מעבודתו מבלי ששולמו זכויותיו על פי כדין, ובהן: פיצויי פיטורים, הפרשי שכר בגין אי תשלום שכר מינימום, הפרשות לפנסיה, חופשה, הבראה ועוד. הנתבע מכחיש זאת מכל וכל, וטוען כי שכרו של התובע שולם לו במלואו, וכי קיבל את כל זכויותיו על פי דין. על כן יש לדחות את תביעתו על כל רכיביה.
2.לבקשת התובע, ולנוכח טענתו כי אשרה העבודה שלו פקעה, אין לו מקום מגורים קבוע, והוא נמצא בסכנת מאסר, וממתין רק לשמיעת עדותו בטרם ישוב לארצו, נשמעה עדות מוקדמת של התובע ביום 3.7.2011. התנגדות הנתבע לשמיעת עדות מוקדמת של התובע נדחתה (ראו החלטה מיום 23.6.2011).
3.נדון בטענות הצדדים על פי הנושאים שיפורטו להלן. נציין עוד כי התובע והנתבע עשו עלינו רושם בלתי מהימן. שניהם הציגו גרסאות שונות אשר אינן מתיישבות זו עם זו, עדויותיהם היו מגמתיות, והם התחמקו ממתן תשובות מלאות, ברורות ומשכנעות לשאלות שנשאלו. לפיכך בחלק מן הנושאים שהועלו לפנינו, משנמצא על פי חומר הראיות שהוצג לפנינו כי כפות המאזניים מעויינות, פסקנו על פי נטל ההוכחה הרלבנטי לשאלה שבמחלוקת.
4.תקופת עבודתו של התובע
תובע החל לעבוד אצל הנתבע ביום 24.5.04 (סעיף 3 לסיכומי התובע, סעיף 11 לסיכומי הנתבע). ב-3 השנים האחרונות היה התובע מנהל עבודה (ע' 10 ש' 6-7). במאמר מוסגר נציין כי בכתב התביעה ובתצהיר התובע צויינו תאריכים שונים לגבי מועד תחילת עבודתו: בתצהירו הצהיר התובע כי החל לעבוד ביום 3.5.04 (סעיף 4), כאשר מחומר הראיות עולה כי הגיע לארץ רק ביום 23.5.2004, ובכתב התביעה נטען כי החל לעבוד ביום 23.5.04 (סעיף 1). אולם מאחר שקיימת הסכמה בעניין זה, כעולה מסיכומי הצדדים, אנו קובעים כי התובע החל לעבוד במועד הנ"ל.
5.התובע טוען כי יחסי העבודה בינו לבין הנתבע הסתיימו ביום 22.5.11 (סעיף 2י' לכתב התביעה). לטענתו במועד זה פוטר על ידי הנתבע שאמר לו כי הוא אינו עובד טוב, ולאחר מכן הוחתם, תחת אילוץ, כי שולם לו כל המגיע לו.
מנגד טוען הנתבע כי התובע עבד אצלו רק עד ליום 18.11.2009. במועד זה עזב ביוזמתו את העבודה, הפך לעצמאי, והשכיר את שירותיו למשקים שונים. לפיכך, נערך במועד זה טופס היעדר תביעה בעברית ובתאילנדית, והתובע חתם עליו מרצונו ומבלי שאיימו עליו (נ/2). לאחר מכן, נודע לנתבע כי התובע לא עזב את מדינת ישראל אלא הוסיף לעבוד כעצמאי (סעיף 9 לכתב ההגנה).
6.לא עלה בידי הנתבע לשכנענו בנכונות גרסתו לגבי תקופת העבודה של התובע. בסעיף 8 לתצהירו הצהיר הנתבע כי התובע החל לעבוד בחודש 5/2004, כי היתה לו אשרה עד סוף שנת 2008 (כלומר ל-4.5 שנים), אך הוא ביקש להמשיך לעבוד לאחר פקיעת האשרה עד לחודש 11/2009. האמור בתצהירו של הנתבע אינו מתיישב עם דבריו בעדותו לפנינו, כי בדרך כלל ניתנת לעובדים התאילנדים אשרה ל-5 שנים, כי לתובע היתה אשרה ל-5 שנים ואפילו יותר, וכי היה אישור גורף להארכה של עוד כמה חודשים (ע' 23 ש' 6-19). הנתבע לא הציג מסמך כלשהו המבסס את טענותיו בעניין מועד פקיעת האשרה של התובע, ומשלא עשה כן פועלת עובדה זו לחובתו, שכן יש להניח שמצויים בידי הנתבע או בידי רו"ח שלו מסמכים המפרטים את התקופות שבגינן קיבל התובע אשרה. העובדה שהנתבע הציג חוזה עבודה שנחתם ביום 19.12.2006 (נ/1) מעידה כי יש בידיו מסמכים מלפני שנים אחדות. נוסיף עוד כי הנתבע הפגין חוסר בקיאות תמוה בנסיבות העסקתו של התובע. כך למשל לא ידע הנתבע על כמה חוזים חתם התובע במהלך עבודתו (ע' 24 ש' 12-15), מה נכתב בתלושי השכר (ע' 25 ש' 3-11) ועוד. הנתבע גם התחמק ממתן פרטים לגבי טענה שהוא עצמו העלה, כי התובע ועובדיו האחרים עבדו אצל מעבידים אחרים בשנת שמיטה ובתקופת החורף (ע' 27, ע' 28). טענה זו נטענה באופן כללי, מבלי שהובאו לגביה פרטים כלשהם או ביסוס ראייתי מינימלי.
יתר על כן, בכתב ההגנה נטען כי התובע הפסיק לעבוד אצל הנתבע בחודש 9/2011, ובמועד זה הפך לעצמאי. טענה זו אינה מופיעה בתצהירו של הנתבע, שם נטען כי התובע ביקש להפסיק את עבודתו אצל הנתבע ב-9/2011 משום שרצה לבקר את משפחתו (סעיף 13). די בשלל גרסאותיו אלה של הנתבע כדי לקבל במלואה את טענת התובע כי עבד אצל הנתבע עד ליום 22.5.2011.
7.הנתבע אמנם הציג לפנינו מסמך הכתוב בשתי שפות, וכותרתו "הצהרה על היעדר תביעות מן המעסיק", ואשר על פי האמור בו נחתם ביום 18.11.2009 (נ/2). התובע אישר כי חתם על טופס זה אך טען כי אינו יודע מתי נחתם (ע' 13 ש' 14-19). כאשר נשאל הנתבע על כך בחקירה הנגדית היו תשובותיו גם בעניין זה תמוהות ביותר בלשון המעטה, והוא לא זכר פרטים רלבנטיים ביותר הנוגעים למסמך, ובכלל זה מתי נחתם (ע' 36 ש' 2-12). לפיכך, ולמרות שהוצג לפנינו מסמך בכתב, איננו רואים מקום ליתן למסמך זה משקל כלשהו.
לכך יש להוסיף כי תובע הציג לפנינו דיסק שבו צולם הנתבע משוחח עמו בענייני עבודה ביום 19.5.11 (נ/1). בתשובה לשאלה על מה שוחחו השיב הנתבע:
"לא יודע, הוא היה מסטול באותו יום, לא יודע על מה הוא דיבר"
(ע' 39 ש' 1-3).
התחמקותו של הנתבע ממתן תשובות ענייניות לשאלות שנשאל מערערת את גרסתו ואת אמינותו.
לפיכך אנו מקבלים את גרסת התובע כי עבד אצל הנתבע עד 23.5.11.
8.האם פוטר התובע או התפטר?
כפי שכבר צויין לעיל שני הצדדים עשו עלינו רושם בלתי אמין. הדבר בולט במיוחד בכל הנוגע לסיום העסקתו של התובע. כך למשל טען התובע בכתב התביעה כי ביום 22.5.2011, כאשר הנתבע פיטר אותו, הוא לקח את דרכונו (סעיף 2.י). הדרכון הוחזר לו רק לאחר שחתם על המסמך העדר תביעות (נ/2). בשל החשש מהמשטרה ומאחר שהיה ללא דרכון חתם על המסמך (סעיפים י- י"ב לכתב התביעה; סעיפים 8-12 לתצהיר). ואולם בעדותו אמר התובע כי דרכונו נלקח ממנו מיד עם הגעתו לארץ (ע' 3 ש' 21-22), אך לאחר מכן טען כי הדרכון היה אצלו לאורך כל העת (ע' 11 ש' 12-13). כאשר נשאל מדוע חתם על המסמך נ/2, ומה היתה הסיבה לפיטוריו, שינה את גרסתו פעם אחר פעם. מפאת חשיבותם של הדברים נביאם במלואם:
"ש. אתה חתמת על המסמך נ/2.
ת. אני חתמתי, אבל לא קיבלתי הכל.