THANOM נ' צאפיליאן ואח'

פסק דין

מבוא:

1.פסק דין זה עניינו תביעותיהם של מר BUARAPHA THANOM (להלן: "התובע 1") ומר HOMPHROMMA PRASERT (להלן: "התובע 2"), עובדים זרים אזרחי תאילנד המתייחסות לתקופת עבודתם בשירותם של הנתבעים מר שמואל צאפיליאן (להלן: "הנתבע 1") ומר שוהם שמעון (להלן: "הנתבע 2") וסיומה. בתביעותיהם ביקשו התובעים לחייב את הנתבעים יחד ולחוד בשכר, פיצויי פיטורים וזכויות מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות, הכל כמפורט להלן.

טענות הצדדים:

2.בקצירת האומר טענו התובעים, כי הועסקו על ידי הנתבעים יחד ולחוד, במשק מספר 117 במושב גבעתי, מחודש ספטמבר 2006 ועד לחודש נובמבר 2011.

לטענת התובעים יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו ביוזמתם, במועד פקיעת התוקף של אשרות השהיה והעבודה בישראל, שברשותם.

3.על פי כתב התביעה, הועסקו התובעים בשכר שהוא נמוך משכר המינימום כדלקמן:

בשנים 2007-2008 שולם לתובעים שכר בסך של 105 ₪ עבור כל יום עבודה (של 8 שעות); בשנת 2009 שולם שכר בסך של 110 ₪ ליום עבודה; בשנת 2010 עמד השכר ליום עבודה על סכום של 115 ₪; ובשנת 2011 בסכום של 120 ₪ ליום עבודה.

4.לטענת התובעים בשנים 2006 ועד 2010, שילמו הנתבעים לתובעים שכר של 15 ₪ עבור כל שעה נוספת. סכום זה עודכן במהלך שנת 2011 ונקבע על סך של 17 ₪ לשעה נוספת.

5.בתביעה נטען עוד, כי למעט ארבעה ימי חג בתשלום לא זכו התובעים לזכויות נלוות להם הם זכאים מכוח דין – חוקי המגן והוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות; ובכלל זה חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי כלכלה, מענק שנתי ולהסדרת זכויותיהם בקרן פנסיה.

6.בהתאם הוגשה התביעה שלפנינו לשכר עבודה, פיצויי פיטורים ולזכויות נלוות – דמי פדיון חופשה, קצובת הבראה, תשלום עבור ימי חג, מענק שנתי, דמי כלכלה ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה - בסכום כולל של כ-137,000 ₪ לכל תובע.

7.אין בדעתנו בשלב זה לפרט את טענות ההגנה, די לומר כי לטענת הנתבעים דין התביעה על כל חלקיה להידחות. בהקשר זה טענו הנתבעים, כי שולם לתובעים שכר על בסיס שכר מינימום כדין, בתוספת גמול בגין העסקה בשעות נוספות. לשיטתם, התובעים זכו לתשלום עבור חופשה ולקצובת הבראה כאמור בתלושי השכר וכן לכלכלה בעין. עוד טענו הנתבעים, כי הוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות אינן חלות ביחסים שבין הצדדים ולפיכך עילות התביעה המבוססות על מקורות אלה, דינן להידחות. לבסוף טענו הנתבעים, כי משהתפטרו התובעים ביוזמתם, אין הם זכאים לפיצויי פיטורים.

לטענת הנתבעים, שולם לכל אחד מהתובעים ולפנים משורת הדין מענק שנתי בסך של 2,100 ₪ אותו יש לקזז מכל סכום שייפסק לזכות התובעים, ובנוסף את הנזקים שנגרמו כתוצאה מעזיבת מקום העבודה, אשר עומד "לפי הערכה זעירה" על סכום של 200,000 ₪.

דיון והכרעה:

8.בשים לב לטענות הצדדים, את הדיון בתביעות שבפנינו נפתח בהצגת העובדות הנוגעות להעסקת התובעים בשירות הנתבעים, ועל בסיסן נפנה לדיון ברכיבי התביעה השונים –לשכר, לפיצויי פיטורים ולזכויות נלוות.

העובדות:

9.את פרק העובדות בפסק הדין מבקשים אנו לחלק למישורים הבאים: העובדות המתייחסות להתקשרות ולזיהוי המעביד, עובדות הנוגעות לתמורה ששולמה לתובעים במהלך ההתקשרות ולבסוף, לנסיבות סיום ההתקשרות; ונפתח בראשון ראשון.

10.הנתבעים, אחים, המפעילים יחד משק חקלאי לגידול ירקות (ראה: סעיף 2 לתצהירו של הנתבע 1 וסעיף 2 לתצהירו של הנתבע 2) במושב גבעתי. התובעים הם אזרחי תאילנד אשר הגיעו לישראל בספטמבר 2006 לעבוד בחקלאות. אין חולק כי התובעים נכנסו לארץ ועבדו כאן מתוקף אשרות עבודה ושהייה בישראל, המתירות להם לשהות ולעבוד בישראל אצל הנתבע 2.

11.בהתאם להוראות הדין, העסקת עובד זר (דוגמת התובעים) בישראל, היא לתקופה קצובה המסתיימת במועד פקיעת תוקף אשרת השהייה והעבודה של העובד הזר בישראל.

12.בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד כמפורט בכתב התביעה, החל מחודש ספטמבר 2006 ועד לחודש נובמבר 2011. לעניין זה נפנה לסעיף 3 לתצהירו של הנתבע 1 כדלקמן: