Swiss Life A.G. נ' פערל סמט (סטריק) ואח'

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב מיום 8.5.13 (כב' השופט רחמים כהן) לפיה נדחתה בקשת המבקשת (הנתבעת) לביטול היתר המצאה שניתן במעמד צד אחד אל מחוץ לתחום השיפוט.

לאחר שעיינתי בבר"ע על נספחיה, בהחלטת ערכאה קמא, בתגובת המשיבים לבר"ע ובתשובה לתגובה, החלטתי לדחות את הבר"ע (אציין כי לא מצאתי מקום להעתר לבקשת המבקשת להשלים טיעונים בעל פה).

התובענה בבית משפט קמא הוגשה על ידי המשיבים שהם ישראלים כנגד המבקשת - חברת ביטוח זרה שמושבה בשוויץ עימה התקשרו המשיבים בפוליסת ביטוח - בה טענות המשיבים כי המבקשת הפחיתה את תגמולי הביטוח המוסכם, לא זיכתה אותם בפרמיה יחסית של יתרת השנה לאחר החתונה, גבתה ריבית פיגורים שלא כדין וריבית מוגדלת בגין הלוואות לתשלום הפרמיות ללא הסכמה, גבתה עמלת טיפול ללא הסכמה, וביצעה עוולות הנוגעות לתיארוך לאחור של מתן ההלוואה ושל עמלת טיפול.

במקרה דנן, בית משפט קמא ישב על המדוכה, עיין בטענות, שמע את הצדדים לפניו ואת החקירות, שקל ובחן את השיקולים הרלוונטים על פי החוק והפסיקה (ראו גם: רע"א 9141/00 Lang נ' מרכוס, פ"ד (1) 118).

ההחלטה סבירה על פניה, מיישמת נאותה את הדין ואמות המידה שנקבעו בפסיקה ומבוססת על קביעות עובדתיות של ערכאה קמא בהן לא מצאתי להתערב.

לא ראיתי איזה עיוות דין או נזק ממשי שיגרם מההחלטה למבקשת, אשר דומה שהתנגדותה לקיום הדיון בארץ נעשית בחוסר תום לב, כאשר בהליכים אחרים - שדבר קיומם לא צויין בבר"ע - שהתנהלו בשוויץ בינה לבין מבוטחים אחרים בשנים האחרונות ביקשה שם המבקשת שעדים המתגוררים בישראל יחקרו דווקא בישראל ולא בשוויץ וזאת מטעמי עלויות, וגם נמנעה מלערער על החלטות שניתנו בהליכים דומים אחרים בניו יורק שדחו את התנגדותה לקיום הדיון בניו יורק והיא מנהלת שם את ההליכים.

כלל הוא שעל המבקש היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט הנטל להוכיח כי עניינו בא בגדרן של אחת החלופות הקבועות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי. בנוסף עליו להראות שמתעוררת "שאלה רצינית שיש לדון בה", כלומר שאין מדובר בתובענה טורדנית או תובענת סרק (ראו גם: רע"א 7102/10 רואים עולם החברה להגנת הטבע בע"מ נ' פבל פרלמוטר, 12.4.12).

ערכאה דיונית קבעה שלמשיבים עילת תביעה לכאורה, ושאת המחלוקת העובדתית והמשפטית בטענת ההתיישנות יש לברר בהמשך המשפט. נימוקיה של ערכאה דיונית בנושא זה מקובלים עלי. לציין שלא נמצאה בבר"ע התייחסות של המבקשת לטענות כתב התביעה לגופן, אלא ביחס להתיישנות התביעה.

בנוגע לטענת ההתיישנות קבעה ערכאה קמא בהחלטה כי בשל מורכבותה מבחינה עובדתית ומשפטית של שאלת ההתיישנות אין מקום לדון בה בשלב זה של הדיון. עולה מההחלטה שערכאה קמא סברה שבשלב זה של הדיון לא ניתן להסיק ביחס לשאלה זו מסקנות חד משמעיות שיש בהן כדי לערער את קיומה של זכות תביעה לכאורה הנדרשת לצורך היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט. לאחר שעיינתי בטענות לא מצאתי מקום להתערב במסקנתה של ערכאה קמא ונראה על פניו כי שאלה זו נשענת על מערכת עובדתית ומשפטית באשר למניין תקופת ההתיישנות וחישובה שלא ניתן לדון בה בשלב מוקדם זה.

עצם הדיון בטענת ההתיישנות במקרה ספציפי שלפנינו בשלב אחר של ההליך אין בה כדי ליצור עיוות דין למבקשת שכן טענותיה נשמרות לה להמשך הדיון ולא נגרם לה בהקשר זה נזק שהוא בלתי הפיך.

נקבע שעניינה של התובענה בא בגדר תקנה 500(4)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי - לאכוף חוזה "שנעשה בתחום המדינה". מסקנה זו מבוססת על קביעותיה העובדתיות של ערכאה דיונית שהושתתו על הראיות שנפרשו לפניה וחקירות המצהירים ואין להתערב בכך.

בעניין זה על המבקשת להראות בין היתר דבר קיומו של חוזה ברמה של "תביעה הראויה לטיעון" (ראו: ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electroics Ltd4.9.07).

במקרה דנן, וכפי שנקבע גם בהחלטה וכעולה מהמסמכים שצורפו, בטופס הבקשה לרכישת הביטוח של המבקשת שנמסר למשיב לחתימתו, נרשם כי בעקבות החתימה על הבקשה המבקשת מתחייבת ליתן כיסוי ביטוחי למשיבה, וכי החתימה קושרת אותו למבקשת.

למרות זאת, ולמרות שקביעתו של בית משפט קמא בדבר עילת ההמצאה התבססה בין היתר על רישום זה, המבקשת נמנעה במכוון מלהתמודד עם נושא זה בבר"ע. גם בחקירת נציגתה בדיון עת נשאלה בעניין סעיף זה לא מצאתי כי בפיה הסבר אחר באשר למשמעות של נוסח הסעיף. יש להסיק מכך על פניו שחתימת המשיב על הבקשה משכללת מחויבות חוזית של המבקשת כלפי המשיבה, ומכאן שהחוזה נכרת על פני הדברים בישראל.

בנסיבות אלו, לא מצאתי כאמור להתערב במסקנתה של ערכאה קמא לפיה מדובר ב"חוזה שנעשה בתחום המדינה" לפי תקנה 500(4)(א) הנ"ל.

הגם שבהחלטה לא נבחנו עילות ההמצאה האחרות לפי תקנה 500 לתקנות סד"א, דומה שבמקרה זה מתקיימת גם עילת ההמצאה לפי תקנה 500(5) לתקנות סדר הדין האזרחי כפי שטענה המבקשת בבית משפט קמא, שעניינה "תובעים על הפרת חוזה בתחום המדינה - ואין נפקא מינה היכן נעשה החוזה - אפילו קדמה לאותה הפרה או נלוותה אליה הפרה מחוץ לתחום המדינה ...", שכן על פני הדברים עולה מהחומר שהתשלום בגין האירוע הביטוחי נושא טענות התביעה נועד להיות משולם בישראל.

ערכאה דיונית דחתה את טענות המבקשת לפיה בהסכם הביטוח תניית שיפוט ייחודית. מסקנתה מושתתת על המסכת העובדתית שהוצגה לפניה ומבוססת על לשון התנייה, (ראו גם רע'א 1674/09 לכטר נגד בואטנג) ועל המסמכים שצורפו, ומקבלת חיזוק אף מהדברים שמסרה בחקירתה נציגת המבקשת עצמה לרבות העובדה שהמבקשת לא עירערה על קביעה דומה בארה"ב כי לא מדובר בתניה ייחודית (ראו גם עמ' 42-43 לפרוטוקול חקירת נציגת המבקשת) ולרבות העובדה שבמקרים אחרים נקטה המבקשת באופן מפורש תניית שיפוט ייחודית. לא נמצא כל הסבר מטעם המבקשת גם לא בחקירת נציגתה שנשאלה על כך מדוע - אם ביקשה המבקשת לטענתה בבר"ע לכלול בחוזה עם המשיבים תניית שיפוט ייחודית, כפי שעשתה במקרים האחרים - לא כללה המבקשת נוסח זהה אלא נוסח שונה בחוזה דנן.

גם מסקנתה של ערכאה דיונית לפיה הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לדיון בתובענה , אשר לוקחת בחשבון את הנסיבות הרלוונטיות לעניין דנן (ראו גם: ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstary Company Ltd. P, פ"ד נח(2), 465) אינה נושאת עימה פגם מהותי הזקוק לתיקון.

המבקשת, היא חברה עם נציגים ולקוחות רבים במספר מוקדים בעולם וגם בישראל וכיוונה עצמה מבחינה עסקית גם לישראל ומנהלת כאמור לעיל הליכים במדינות שונות, התשלום בגין האירוע הביטוחי נועד להיות משולם על פניו בישראל התובעים הם ישראלים ומרבית העדים בישראל. וקיימת ציפייה סבירה של הצדדים כי המחלוקות בנושא ידונו בבית המשפט בישראל.