SES S.A ואח' נ' קורן

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט י' גייפמן) בת"א 56106-02-17, מיום 3.5.2018, בגדרה הוחלט על עיכוב הדיון בהליך עד למתן פסק דין בתובענה שהוגשה נגד המשיב (להלן: קורן) בבית הדין האזורי לעבודה.

רקע

2. המבקשות הן חברות תקשורת בינלאומיות אשר רכשו במהלך שנת 2016 את חברת RPM, העוסקת במתן שירותים בתחום התקשורת הלוויינית. בעת הרכישה שימש קורן כסמנכ"ל הכספים של RPM. לאחר הרכישה שינתה חברתRPM את שמה והיא נקראת כיום חברת אמ אקס וואן בע"מ (להלן: MX1). ביום 21.12.2016 הגישה חברת MX1 תביעה בבית הדין האזורי לעבודה נגד קורן ומספר עובדים נוספים ב-MX1, בטענה על גזֵלת לקוחות ועל שימוש בסודות מסחריים לשם הקמת עסק מתחרה (להלן: ההליך בבית הדין לעבודה). כחודשיים לאחר מכן, בעוד ההליך בבית הדין לעבודה תלוי ועומד, הגישו המבקשות תביעה נגד קורן בבית המשפט המחוזי, בה נטען כי שימש ציר מרכזי במו"מ על מכירת MX1, וכי ניהל אותו בדרכי תרמית, מרמה ותחבולה; תביעה זו עומדת במוקד הבקשה שלפנַי (להלן: ההליך האזרחי). קורן הגיש כתב הגנה ובקשה לסילוק התביעה על הסף או לעיכוב בירורה, עד למתן פסק דין בתובענה בבית הדין לעבודה. בדיון שהתקיים ביום 19.11.2017 הצהיר בא-כוחו של קורן כי אינו עומד על הבקשה לסילוק התביעה על הסף, וכי הוא מבקש לדון אך בבקשה לעיכוב הדיון בהליך.

החלטת בית המשפט המחוזי

3. בהחלטה מיום 3.5.2018 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ההליכים בתובענה האזרחית עד למתן פסק דין בתובענה בבית הדין האזורי לעבודה, "וזאת משיקולים של יעילות הדיון חיסכון במשאבי בית המשפט ובעלי הדין ומניעת הכרעות סותרות". החלטתו של בית המשפט המחוזי נשענה על ארבעה אדנים: ראשית, בית המשפט המחוזי קבע כי הטענה העובדתית המרכזית של המבקשות בהליך שלפניו ושל MX1 בתובענה בבית הדין לעבודה – זהה. על-פי טענה זאת, ניהל קורן פעילות המתחרה ב-MX1 במהלך התקופה שבה התנהל מו"מ על רכישתה. שנית, בית המשפט עמד על כך שיסודה של תביעת המבקשות הוא בטענה כי שוויה של MX1 הוערך ביתר, כתוצאה מהסתרת פעילותו המתחרה של קורן, וכי גם התביעה שאותה מנהלת MX1 בבית הדין האזורי לעבודה היא על נזקים שנגרמו לה כתוצאה מפעילות זו. ככל ש-MX1 תזכה בתובענה בבית הדין לעבודה, הרי שיש לשערך את שוויה של MX1 בעת רכישתה גם בהתאם לשווי התביעה שבה זכתה, ומכאן שישנה חפיפה מסוימת בין הנזק הנתבע בבית הדין האזורי לעבודה לבין זה הנתבע בבית המשפט המחוזי. שלישית, בית המשפט המחוזי קבע כי הכרעת בית הדין האזורי לעבודה בדבר תוקפה של תנייתאי-התחרות בהסכם ההעסקה של קורן, תשפיע גם על הדיון בבית המשפט המחוזי. זאת, כיוון שקיומה של תניית אי-תחרות משפיעה על היקף חובת הגילוי של קורן במסגרת המו"מ, נושא העומד בלב המחלוקת בבית המשפט המחוזי.רביעית, נקבע כי יש לכאורה 'קירבה משפטית מיוחדת', בין המבקשות לבין MX1, משום שהמבקשות מחזיקות במלוא המניות של MX1, ולא נטען לניגוד אינטרסים בין החברות. לאור האמור, יתכן וחלק מהכרעות בית הדין האזורי לעבודה יחשבו כמעשה בית דין לגבי ההליך האזרחי. מכל מקום, גם בהנחה שאין 'קירבה משפטית מיוחדת' בין המבקשות לבין MX1 לעניין השתק עילה, הרי שבסמכותו של בית המשפט להורות על עיכוב ההליכים גם אם יסוד זה לא התקיים.

בקשת רשות הערעור

4. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי, בגדרה מבוקש להורות על ביטול עיכוב ההליכים בהליך האזרחי שבבית המשפט המחוזי. לטענת המבקשות, בית המשפט המחוזי לא יִשׂם בהחלטתו כהלכה את מבחן 'זהות העילות' על המקרה נדון. יש שוני מהותי בין עילות התביעה בבית המשפט המחוזי ובבית הדין האזורי לעבודה; התביעה בבית הדין לעבודה מבוססת על יחסי העבודה בין MX1 למשיב, ואילו בבית המשפט המחוזי התביעה היא נזיקית בעיקרה. כך, גם אם יקבע במסגרת ההליך בבית הדין לעבודה כי קורן לא הפר את תניית אי-התחרות שבחוזהו, או כי הלקוחות שנטען שנגזלו בידי קורן עזבו מסיבות אחרות, "לא יהא בכך לגרוע מההליך בבית המשפט המחוזי, שעניינו תרמית והסתרה מכוונת של העובדות". עוד טוענות המבקשות כי ההכרעה ביחס לתוקף תניית אי-התחרות, אינה נדרשת לשם הכרעה בהליך האזרחי בבית המשפט המחוזי, כיוון שחובת הגילוי שהייתה מוטלת על קורן נבעה מעצם תפקידו ומעמדו במו"מ, ולא מכוח תניית אי-התחרות שבחוזהו.

5. המבקשות משיגות גם על קביעת בית המשפט המחוזי בדבר החפיפה בין הנזקים הנתבעים במסגרת שתי התובענות. כך, הנזק הנתבע במסגרת ההליך בבית הדין לעבודה נובע מ"הפסדים מלקוחות שנגזלו על-ידי הנתבעים שם", בעוד שהנזק הנתבע בהליך האזרחי בבית המשפט המחוזי, נובע מ"ההפרש בין המחיר ששולם בפועל לבין המחיר שהיו משלמות המבקשות עבור רכישת מניות MX1" אילו הייתה מונחת לפניהן התמונה ביחס למצבה של MX1 במלואה. המבקשות טוענות גם כי אין 'קרבה משפטית מיוחדת' ביניהן לבין MX1, שכן המבקשות אינן שולטות בניהול MX1 ואין זהות אינטרסים של ממש ביניהן. בשל האמור, גורסות המבקשות, כי אין סיבה לעכב את הדיון בבית המשפט  המחוזי, וכי החלטתו יוצרת אך "עינוי דין מיותר".

6. בתגובתו סומך קורן את ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי, וגורס כי אין להתערב בה משום שהיא מצויה "בלב הפררוגטיבה של הערכאה הדיונית בניהול ההליך". לגופו של עניין טוען קורן, כי יש לעכב את הדיון בתביעה שכן הטענות, הסעדים, ואף כתבי ההגנה שהוגשו בשני ההליכים, זהים בחלקים נרחבים. גם ישום מבחן זהות העילות על הדברים מלמד כי יש לעכב את ההליך האזרחי כיוון שדי בחפיפה של חלק מהסוגיות שאותן מעלות התובענות כדי לעמוד במבחן זה. קורן מדגיש, כי יש חפיפה גם בין הסעדים שהתבקשו בשתי התובענות, וגורס ש"ברי כי הנזק שנתבע בהליך בבית הדין לעבודה הנוגע כאמור ל'גניבת לקוחות' הוא למעשה הנזק שנגרם והוביל לירידת ערכה של החברה".

7. עוד טוען קורן, כי יש משמעות לתוקפה של תניית אי-התחרות בחוזהו לעניינה של התובענה בבית המשפט המחוזי, משום שככל שאין מניעה הסכמית של קורן להתחרות בMX1, חובתו לגלות למבקשות כי בכוונתו להתחרות בהן"קטנה ואף מתאיינת". קורן מוסיף, כי די בכך שהמבקשות מחזיקות במלוא מניותיה של MX1 כדי לקבוע שיש ביניהן 'קרבה משפטית', וכי מכל מקום, האפשרות ליצירתו של 'מעשה בית דין' אינו מהווה תנאי סף להחלטה על עיכוב ההליכים. לאור האמור גורס קורן, כי מטרתו היחידה של ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי היא להכביד עליו, וכי "בנסיבות אלה, אי עיכוב התביעה השנייה הוא בבחינת מתן פרס לבעל דין חסר תום לב".