Rufino De La cruz ואח' נ' מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה

1. הבקשה שבפני, אשר הוגדרה כ"בקשה לצו ביניים", מכוונת לעיכוב ביצועו של פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 12.9.2017 (עמ"ן 26588-01-17, השופטת ר' ברקאי). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית הדין לעררים בתל אביב מיום 1.12.2016 (ערר (ת"א) 3823-16, הדיין מ' זילברשמיד). הבקשה הוגשה בצידה של בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

רקע והליכים קודמים

2. המבקשים, אזרחי הפיליפינים, שוהים בישראל למעלה מעשרים שנים, מתוכן כ-11 שנים רצופות. כמפורט להלן, המבקשים נכנסו לראשונה לישראל במהלך שנות התשעים, וביום 13.9.1996 נולדה להם בארץ בת משותפת (להלן:הבת).

3.  המבקשת 2 נכנסה לראשונה לישראל בשנת 1993 באשרת עבודה מסוג ב/1 בתחום הסיעוד, אשר תוקפה הוארך מעת לעת ועד לחודש יוני 1997. בחודש דצמבר 1997 ניתנה לה אשרת עבודה מסוג ב/1 כעובדת משק בית בשגרירות קנדה בישראל, ותוקפה הוארך מעת לעת ועד ליום 1.9.2006. המבקש 1 נכנס לראשונה לישראל בזהות שאולה. בשנת 1999 נכנס לישראל בזהותו האמיתית, באשרת תייר ב/2. בהמשך ניתנה לו אשרת שהייה מסוג ב/1 לצורך עבודה כגנן בשגרירות קנדה בישראל. תוקפה של האשרה הוארך מעת לעת ועד ליום 1.9.2006. להשלמת התמונה יצוין כי במהלך תקופות אלה יצאו המבקשים מישראל מספר פעמים, אולם החל משנת 2006 הם שוהים בארץ ברציפות, לאחר שנכנסו אליה באשרות תייר שתוקפן פקע זה מכבר.

4.  ההליך שבמסגרתו הוגשה הבקשה נסב על סוגית מעמדם של המבקשים בישראל. עם זאת, רבים מן ההליכים הקודמים בעניינם נגעו גם לבתם, מאחר שחלק גדול מהבקשות שהגישו לאורך השנים נגעו לשלושת בני המשפחה ביחד, שכן הבת הייתה באותן שנים קטינה. כיום, הבת היא בגירה, אך חשוב להזכירה כבר בשלב זה, בהתחשב בכך שחלק לא מבוטל מטענותיהם של המבקשים קשורות בבת ובמצבה המורכב. לטענתם, הבת חווה קשיים רגשיים הקשורים לחוסר היציבות במעמד המשפחה בישראל.

5. לצורך הבקשה שבפני לא אפרט את כלל ההליכים שהתקיימו לעניין מעמדם של המבקשים ובתם. בקצירת האומר, יצוין כי החל משנת 2007 המבקשים הגישו בקשות שונות לקבלת מעמד, תחילה מתוקף החלטת הממשלה 156, שעניינה "הסדר שעה למתן מעמד לילדי שוהים בלתי-חוקיים, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל – תיקון החלטה", ובהמשך באמצעות פניה לוועדה הבינמשרדית למתן מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים (להלן: הוועדה הבינמשרדית).

6. הבקשות השונות שהגישו המבקשים נדחו. בפרט יצוין כי ביום 29.4.2015 דחתה הוועדה הבינמשרדית בקשה נוספת שהגישו המבקשים לקבלת מעמד בישראל. המבקשים לא ערערו על החלטה זו, אך בפועל המשיכו לשהות בישראל שלא כדין.

7. ביום 14.1.2016 הגישה בתם של המבקשים, שבינתיים הפכה בגירה, בקשה להסדרת מעמדה בישראל. בבקשתה היא ציינה כי היא רואה בעצמה ישראלית לכל דבר, וכי היא מקווה, לאחר שתסיים את לימודיה התיכוניים, לקבל תעודת זהות ולשרת בצה"ל. בקשתה של הבת נדחתה ביום 24.2.2016, וביום 1.6.2016 נדחה ערר פנימי שהגישה על כך. ביום 3.7.2016 הגישה הבת ערר על ההחלטה בעניינה לבית הדין לעררים בירושלים. להשלמת התמונה יובהר כי בהמשך ההליכים נמחק הערר תוך שנקבע כי הבת תהיה זכאית להגיש בקשה חדשה למשיבה בתוך 30 יום, וכי במשך תקופה זו לא יינקטו נגדה הליכי אכיפה. בהתאם לכך, ביום 15.6.2017 הגישה הבת בקשה חדשה לוועדה הבינמשרדית – בקשה שעודנה תלויה ועומדת נכון להיום.

8. ביום 17.11.2016 נעצרו המבקשים על-ידי משטרת ההגירה, וביום 20.11.2016 הוצאו נגדם צווי משמורת וצווי הרחקה. ביום 21.11.2016 הורה בית הדין לביקורת משמורת על שחרורם של המבקשים ממשמורת בתנאים מגבילים, וכן הורה כי המבקשים יעזבו את ישראל ביום 23.11.2016.