ONUEGBU נ' משרד הפנים

פסק דין

1.בפני בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקת העותרת מן הארץ עד להכרעה בעתירה.

זאת, במסגרת עתירה בה מבוקש שהמשיבה תבחן מחדש את החלטתה הדוחה את בקשתה של העותרת למקלט מדיני בישראל. לחילופין, מבוקש בעתירה לבטל את החלטת המשיבה שלא להכיר בעותרת כפליטה ולהעניק לה מעמד של פליט המבקש מקלט בישראל.לטענת העותרת, נשקפת לה סכנת חיים במולדתה מצד בעלה, שאיים על חייה לאחר שהייתה עדה למעשה רצח שביצע.

2.כפי שפירטתי בהחלטותי שניתנו לעניין זה שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיבה לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 33921-08-11 טרזה גראף נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 25.9.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים:

(א)במקרים של עתירות שהינן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן הן לפי הנוהל הישן והן לפי הנוהל החדש, עתירות שכל מטרתן להרוויח זמן, כמו במקרים שהינם לאחר מיצוי השהייה המקסימלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לכך שמדובר בפליט ו/או לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו, ניתן לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה או לא ליתן צו ביניים (כאשר גם משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה). במקרים כאלו אין ככלל גם מקום ליתן זמן לצורך התארגנות ליציאה מן הארץ או חיפוש מדינת מקלט אחרת וזאת לאחר שהעותר כבר שוהה תקופה ארוכה בארץ והיה מודע לאפשרות שיגורש, כאשר עילה של התארגנות כזו לא הוכרה בפסיקה כמצדיקה את עיכוב ההרחקה.

כך גם, אין מקום למניעה זמנית של ההרחקה לצורך חיפוש מדינת מקלט אחרת, שכן אם אין סכנת חיים אין צורך במציאת מדינה אחרת למקלט מדיני.

(ב)במקרים של בקשות שיש בהן לכאורה ממש ועולה מהן כי לכאורה מדובר בפליט ו/או כי נשקפת סכנת חיים לעותר במידה ומבקש המקלט יגורש לארץ ממנה בא, יש מקום למתן צו ביניים ולקביעת הדיון בעתירה עצמה, שם יתבררו הטענות לגופן ובמסגרת זו תיבחנה גם הטענות המשפטיות השונות.

(ג)במקרים אחרים הנעים ב"קשת הטווחים" בין המקרים הנ"ל, בית המשפט ישקול האם ליתן צו ביניים אם לאו, כאשר הנטיה תהיה ליתן במקרים אלו צו ביניים, וזאת עקב מאזן הנוחות המטה את הכף לכך שגם במקרים של ספק האם מדובר בפליט ו/או האם יש סכנת חיים למבקש המקלט אם יורחק חזרה לארצו, מן הראוי שהוא לא יגורש מן הארץ עד להכרעה בעתירה. יחד עם זאת, כאמור, אין להסתפק באמירות כלליות וסתמיות לגבי היותו של אדם פליט ו/או לגבי סכנת החיים הנטענת אלא יש לבחון את המקרים הספציפיים לאור הראיות המנהליות הקיימות, תוך התחשבות, בין היתר, במועד העלאת הטענה לראשונה, בדברים שנאמרו בראיון, בהתנהגות העותר במהלך התקופה מעת הגעתו ארצה, בשלב בו מוגשת הבקשה למקלט מדיני, בראיות החיצוניות הקיימות, בסבירות הנטען, בכמות הבקשות הזהות המוגשות וכיו"ב שיקולים, תוך שקלול כל האמור לצורך קבלת החלטה.

(ד)כן תינתנה החלטות ספציפיות לגבי בקשה ספציפית זו או אחרת או בקשות חלופיות כאלו או אחרות כמו בבקשה לשהייה של פרק זמן ספציפי לצורך התארגנות ליציאה, חיפוש מדינת מקלט אחרת וכו'...

בחינה פרטנית – יישום לנסיבות המקרה

3.כעת אעבור לבחינה פרטנית של המקרה הספציפי ואחליט לאיזו קטגוריה מהנ"ל הוא נכנס ומה המשמעות האופרטיבית של קביעה זו.

4.בענייננו, העותרת נכנסה לישראל ביום 22.9.09 באשרה מסוג ב/1 התקפה לשלושה שבועות.

לאחר כניסתה של העותרת לישראל היא הגישה בקשה להכיר בה כפליטה וביום 1.11.09 נערך לעותרת תשאול ראשוני על-ידי יחידת התשאול, לאחריו הונפקה לעותרת אשרת שהייה זמנית בישראל על-פי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952.

ביום 4.10.10 נערך לעותרת ראיון על-ידי ב-RSD, וביום 29.6.11 נדחתה בקשתה של העותרת למקלט מדיני בישראל.

5. בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בבקשתה של העותרת, בתגובה של המדינה לבקשה זו, ובתגובת העותרת לתגובת המדינה, אני סבור כי דין עתירתה של העותרת להידחות על הסף מחוסר עילה להתערבות בית המשפט בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א- 2000, וזאת מהטעמים הבאים, המלמדים כי אין בסיס לטענות העותרת בדבר היותה פליטה ו/או בדבר סכנת חיים בארץ מוצאה:

ראשית, אציין כי על-אף טענות העותרת בכתבי טענותיה לפיהן היא נרדפת על רקע מגדרי, בשל היותה אישה, עולה כי לכל היותר, העותרת נרדפת על רקע סכסוך משפחתי-פלילי בינה לבין בעלה לאחר שהייתה עדה למעשה רצח שביצע בעלה, שלטענת העותרת הוא רוצח שכיר. בנסיבות אלה אני סבור כי העותרת אינה עונה להגדרת "פליט" באמנה.

שנית, אני סבור כי העותרת אף לא הוכיחה בנסיבות העניין כי נשקפת לה סכנת חיים בארץ מוצאה, שכן גירסאותיה של העותרת באשר לנסיבות כניסתה לישראל לא היו עקביות כך למשל, שבעוד שבתשאול הראשונה טענה העותרת כי היא הייתה עדה לרצח של מאבטח שביצע בעלה, בראיון על-ידי ה-RSD טענה העותרת כי הייתה עדה לרצח של שלושה אנשי אבטחה על-ידי בעלה.

כמו כן, וכפי שציינה העותרת לאחר שבעלה תקף אותה ואיים על חייה היא עזבה את מקום מגוריה ועברה לאומאייה, אח"כ לאוורי ומשם ללגוס, כאשר במשך כל החודשים בהם שהתה העותרת במקומות הנ"ל וטרם כניסתה לישראל לא הגיעו איומים על חייה של העותרת ובעלה לא ניסה לפגוע בה, ולכן נראה כי אין מניעה שהעותרת תחזור לעיר אחרת במולדתה.

בנוסף, העותרת ציינה בראיון כי גם מניעים כלכליים הביאו אותה לישראל.

6.לאור האמור, אני סבור כי לא הובאו ראיות ולו לכאורה להיותה של העותרת פליטה ו/או לסכנת חיים (ראו לעניין העדר ראיות לסכנת חיים ו/או לקיומו של מעמד של פליט, עעמ 6473/11 Guven Elcin נ' משרד הפנים (לא פורסם, 19.9.11)), ומשכך הרי שדין העתירה להידחות על הסף.