MENGUSTO HAILE נ' אטיאס

פסק דין חלקי

1.מר טספלם מנגוסטו היילה ("התובע") עבד אצל מר עופר אטיאס ("הנתבע"), כעובד מטבח בבית קפה מסעדה בשם "קפה כפיות". בתביעה שלפני התובע עותר לחייב את הנתבע בתשלום זכויות שונות המגיעות לו לטענתו בגין תקופת עבודתו אצל הנתבע וסיומה.

2.ביום 28/5/13 התקיימה ישיבת גישור, משזו לא צלחה, ואף לא עלה בידי הצדדים לסיים את המחלוקות ביניהם מחוץ לכתלי בית הדין, התקיים דיון ביום 2/7/13. במעמד הדיון הוסכמה בין הצדדים התשתית העובדתית בהליך זה, לרבות סכומים שהנתבע הודה שהוא נותר חב לתובע בגין רכיבי תביעה שונים.

3.להלן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת, כפי שהן עולות מהמוסכמות ומחומר הראיות שבתיק:

א.התובע, אזרח אריתריאה השוהה כדין בישראל, הועסק אצל הנתבע, מיום 1/6/10 ועד 3/12/11.

ב.התובע הועסק כעובד מטבח בשכר מינימום שעתי, ובהיקף משרה בשיעור 72%.

ג.שכרו החודשי הממוצע של התובע עמד על סך 3,060 ש"ח ברוטו.

ד.התובע דיווח על שעות עבודתו, ותוכנם של כרטיסי הנוכחות שצורפו לכתב ההגנה אינו שנוי במחלוקת.

ה.לא נערך לתובע ביטוח רפואי ולא נחתם בין הצדדים חוזה עבודה בכתב.

גדר המחלוקת

4.בדיון שהתקיים לפני ביום 2/7/13 ביקש התובע לתקן את רכיב התביעה שעניינו הפרשי שכר עבודה, אולם בפועל לא אושר התיקון על ידי בית הדין, ואף לא התאפשר לנתבע להשיב לתיקון המבוקש. לאור האמור, במסגרת ישיבת ההוכחות ביום 27/10/13, לא התבררו הפלוגתאות הנוגעות לתשלום הפרשי שכר ודמי חגים. בתום הדיון ניתנה החלטה לפיה על התובע להגיש הודעה מפורטת בדבר רכיבי התביעה שעניינם דמי חגים והפרשי שכר עבודה בגין עבודה בשעות נוספות. לאחר שהנתבע יגיש תשובתו – תיקבע ישיבת הוכחות נוספת בנוגע לרכיבי תביעה אלה.

5.על כן, במסגרת פסק דין חלקי זה תוכרענה הפלוגתאות הבאות:

א.נסיבות סיום עבודתו של התובע אצל הנתבע;

ב.ככל שיוכח שהתובע פוטר מעבודתו, נדרשת הכרעה לגבי זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת; מנגד, ככל שיוכח שהתובע התפטר מעבודתו, נדרשת הכרעה לגבי זכות הנתבע לקיזוז חלף הודעה מוקדמת;

ג.זכאות התובע להחזר הוצאות נסיעה.

דיון והכרעה

6.אקדים ואומר, כי לאור התרשמותי מהצדדים בעת מתן עדותם, עדיפה עלי הגרסה העולה מעדותו של הנתבע, הנתמכת בחלקה בעדות התובע, על פני גרסתו של התובע. הנתבע הותיר רושם שהעיד על הדברים כהווייתם, כפי שהתרחשו במציאות. לעומת זאת, התרשמתי שהתובע מסר גרסה מגמתית, וניסה להתאים את גרסאותיו למה שחשב שראוי לטעון בנסיבות השאלות שנשאל. לא זו בלבד שנמצאו סתירות בגרסת התובע, אלא שהתובע התחמק ממתן תשובה ישירה לשאלות שנשאל בחקירתו הנגדית. כך, למשל, היו פעמים שסירב לענות לשאלות ב"כ הנתבע, והשיב: "כבר עניתי לך", "תגיד לי אתה", "מה זה קשור?", "מה זה משנה?". במקרים אחרים השיב תשובות סתמיות כמו "אני לא מכיר", "אני לא יודע", "אני לא זוכר".

לא רק התרשמותי מבעלי הדין ותוכן עדותם היא שהכריעה את הכף לכיוון העדפת גרסת הנתבע על פי זו של התובע, אלא שמהעובדות שכלל לא היו שנויות במחלוקת, בצירוף ניתוח סבירות יתר העובדות ביחד עם הגיונם של הדברים – הכל כמכלול – למדתי שהגרסה העובדתית של הנתבע מעוררת אמון רב מזו של התובע, שלא תמיד התאימה למציאות שהוא עצמו העיד לגביה.

נסיבות סיום העבודה

7.בתביעתו טען התובע כי פוטר לאלתר בסוף חודש 11/11. לפי הטענה, הנתבע הוציאו לחופשה בת שבוע, ומשחזר לעבודתו הודיע לו הנתבע כי הוא מפוטר ועליו ללכת.