פש"ר
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
3000-08
23/05/2010
|
בפני השופט:
ורדה אלשייך
|
| - נגד - |
התובע:
אלי רייפמן (אסיר)
|
הנתבע:
1. MASTER CCM
2. כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א
3. INVESTMENTS ROCKMORE
4. kpmg סומך חייקין
5. אמבלייז בע"מ
6. פלדום מתכות
7. שלי נרקיס
8. דורון אפיק
9. הילה רז
10. איגור פליישר
11. בוריס בנאי
12. הוצאת עיתון "הארץ"
13. איתן ארז
14. שוורץ סטיבן
15. בוריס בנאי
16. WINTON
17. צבי ניקסון
18. RAINLAND
19. DOUBLE
20. סומך חייקין
21. פלדום פינגולד מתכות בע"מ
22. ארנון גיצלטר
23. ליגל סוכנויות תחבורה בע"מ
24. אהוד פרומקין
25. איתן ארז
26. ארנון גיצלטר
27. TRADING DOUBLE
28. איתן ארז
29. צבי ויליגר
30. מיכל פרומקין
31. מאיר הלר
32. אפרים שגיא
33. מרגריטה אלטר
34. טרוור אשרסון
35. WINTON FBO
36. בנק הפועלים בע"מ-סניף ראשי
37. ליפא מאיר
38. HOLDINGS DOLOR
39. FEISMAN ZALMAN
40. דורון אפיק
|
|
החלטה
מונחות בפני שתי בקשות שהגיש מר אלי רייפמן (להלן: החייב), אשר באחת מהן (בקשה מס' 89), הוא עותר למינוי מומחה, ואילו ברעותה (בקשה מס' 90), הוא מבקש כי אנחה אותו, הלכה למעשה, כיצד לנהוג ומה לעשות בכדי להעביר את מניותיו.
ראשית, ובטרם אתייחס למבוקש לגופו, מן הראוי להעיר:
תחילה, אין לי אלא לתמוה לעיתוי הגשת הבקשות. עניין לנו בשתי בקשות קצרות למדי, אשר מתייחסות להחלטתי מיום 13.5.10. בנסיבותיו המיוחדות של המקרה – קרי, העובדה כי החלטתי הקודמת קצבה לחייב עשרה ימים לפעול להעברת מניותיו, ניתן וראוי היה להגישן מיד, ולא ממש בתום התקופה, באורח אשר מנסה לכאורה להעמיד את בית המשפט ב"סד זמנים", ומקשה על התדיינות הוגנת במבוקש.
שנית, בנסיבות המקרה, ונוכח העובדה כי שתי הבקשות נוגעות, הלכה למעשה, בסוגיות כמעט חופפות, יתכן מאד וראוי היה להגיש את כל הסעדים המבוקשים במסגרתה של בקשה אחת. עם זאת, נוכח חשיבות הדברים וחומרת הסעד אשר "מרחף" מעל ראשו של החייב, החלטתי שלא לדקדק בענייני פרוצדורה, וליתן החלטה בבקשות כפי שהונחו בפני.
ככל שעסקינן במינוי מומחה, הרי שלכאורה אין עסקינן בבקשה מופרכת. אין לשלול את האפשרות כי מומחה בלתי תלוי, אשר לא הוצע בידי החייב או אי-מי מטעמו, ואינו קשור אל החייב במישרין או בעקיפין, יוכל אכן לסייע למנהל המיוחד לאתר את המניות, ושמא אף לשפוך אור חדש על דרכי ההסתרה בהן נקט החייב עצמו.
מאידך גיסא, הרי שבכל הנוגע בבקשה ל"הנחיה מפורטת" לא מצאתי ממש. נקל לראות, כי אין עסקינן אלא ב"מיחזור" של טענות שנטענו ונמצאו בלתי הגיוניות ובלתי אמינות. זאת, אגב שהבקשה בעניין זה נראית – הן ברמת הניסוח והן ברמה המהותית כערעור על החלטתי מיום 13.5.10. אין ספק, כי לחייב עומדת אף עומדת זכות ערעור, אולם דומה כי נשתכחה ממנו העובדה, כי הערכאה הנכונה לעניין זה היא בית המשפט העליון. קשה להשתחרר מן הרושם, כי החייב מנסה, על-ידי חזרה גרידא על טענות שנטענו ונדחו, כמעט ו"לאלץ" את בית המשפט לאיין את החלטתו הוא – הליך שאינו מוכר בדין. לא זאת, אלא אף זאת: רושם זה מתחזק נוכח מושכלה פשוטה: ההחלטה הקודמת, כמו גם החלטות שנכתבו לפניה באותו עניין, "יונקות את חיותן" מתחכומו של החייב-המבקש, אשר אכן הצפין את מניותיו, באורח בו אין הן רשומות על שמו, בדרכים אשר כבר הוכח חזור-והוכח (והדבר אושר, ואף אושש, בהתרשמותם של שופטי בית המשפט העליון), כי אין דרכים סבירות אחרות להביא להעברת המניות, זולת שימוש במאסר בכדי לכפות על החייב ליטוש את התעקשותו על גרסה שנמצאה שקרית, ולשתף פעולה עם המנהל המיוחד. לו היו ברשות המנהל המיוחד, או בית המשפט, דרכים אחרות – כגון ידע על סדרת פעולות אשר תביא לאיתור המניות, הרי שממילא ספק אם היה צורך בהליך המאסר כפי שהתנהל.
יוצא, כי אף בנקודה זו מנסה החייב – באמצעות תמרון מילולי – לרוקן את החלטות בית המשפט מתוכן ולערער בדרך-לא-דרך על קביעות שחלקן הפכו חלוטות זה מכבר, וזאת אף אם "בדלת האחורית".לניסיון זה, לא אוכל ליתן יד. אי לכך, אין מנוס מדחיית בקשה 90 בנוסחה זה; ואין לי אלא להפנות לאמירות המפורשות בעניין ידיעתו ופעולותיו של החייב, אשר הופיעו בהחלטותיי הקודמות. אך מובן, שאין בכך בכדי למנוע מן המנהל המיוחד לשאת ולתת עם החייב על כל עניין שהוא, או לחלופין לדרוש ממנו ביצוע פעולות כאלו ואחרות, כפי שיראה לו, בכפוף במידת הצורך לאישור בית המשפט.
בכל הנוגע למינוי המומחה, הרי שמן הראוי לדון בעניין לגופו, וזאת בלא שיהיה בכך בכדי להפקיע או לעכב את החלטותי הקודמות. אי לכך, תועבר בקשה 89 לתגובתו הדחופה של המנהל המיוחד, תוך 72 שעות. מסירה אישית תוך 6 שעות.
המזכירות תודיע טלפונית את החלטתי.
ניתנה היום, י' סיון תש"ע, 23 מאי 2010, בהעדר הצדדים.