MANAGEMENT ACT נ' מרדכי זהבי ואח'

פסק דין

בפני תובענה לתשלום פיצוי מוסכם בסך 500,000 אירו, בטענה להפרת הסכם לרכישת מקרקעין ברומניה.

רקע עובדתי

התובעת הינה חברה רומנית בשליטת תושב ישראל מר יעקב אנטלר (להלן: "אנטלר"). שני הנתבעים הינם אנשי עסקים תושבי ישראל העוסקים בעיקר בנכסי דלא ניידי. הסכסוך נסב סביב נכס מקרקעין מסחרי הממוקם בשדרות ליברטטי בבוקרשט שברומניה (להלן: "הנכס") בבעלות התובעת. ביום 13.3.08 נחתם בישראל בין התובעת, באמצעות אנטלר – מצד אחד, לבין הנתבעים – מצד שני, הסכם (להלן: "ההסכם") לפיו התחייבו הנתבעים לחתום ברומניה עד ליום 27.3.08 על זיכרון הדברים שצורף להסכם כצרופה א'. (להלן: "זיכרון הדברים")

ההסכם כולל תנית פיצויים מוסכמים הקובעת כי צד שיפר התחייבותו לפי ההסכם יפצה את הצד האחר בסך 500,000 אירו "כפיצוי מוסכם וללא כל צורך בהוכחת נזקים".

זיכרון הדברים, שנערך בשפה האנגלית, קובע כי הנתבעים ירכשו את הנכס תמורת 3,500,000 אירו +מ.ע.מ. ומסדיר את כל הפרטים הנלווים.

אין מחלוקת כי מר אנטלר הגיע לרומניה ביום ה- 27.3.08 בשעות הערב, וכי הנתבע 2 (להלן: "אלמוג") הגיע לרומניה מספר ימים לפניו בכוונה לקיים את העסקה. כן אין חולק כי הנתבע 1 (להלן: "זהבי") לא הגיע לרומניה במועד הקובע, אף לא אחר כך, והצהיר כי הוא "יורד", כהגדרתו, מן העסקה.

מוסכם על כלם כי זיכרון הדברים שאמור היה להיחתם עד ליום 27.3.08 לא נחתם כלל, לא בארץ ולא ברומניה, לא במועד הקובע, אף לא מאוחר יותר.

משכך, הגישה התובעת תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום הפיצוי המוסכם.

הנתבעים קבלו רשות להגן ותצהיריהם הפכו לכתבי הגנה.

בבית המשפט העידו שלושת בעלי הדין, עוה"ד בראונשטיין שייצג את הנתבעים בעסקה וערך את ההסכם ואת זכרון הדברים (להלן: "עו"ד בראונשטיין"), מר דדוש- אחד משותפיו לעסקים של אלמוג, וכן אשתו של אנטלר, אשר לא יכלה לתרום מידיעותיה לסוגיות שבמחלוקת.

טענות הצדדים

לכאורה, בפנינו תביעה פשוטה, שהרי הנתבעים לא כופרים בעובדה שאכן חתמו על ההסכם, אף לא מכחישים כי לא חתמו על זיכרון הדברים, לא קנו, כמתחייב, את הנכס ברומניה ולא שילמו את התמורה המוסכמת.

אלא שהדברים אינם כה פשוטים משהוברר כי ביום 26.3.08 העביר אלמוג לחשבון התובעת ברומניה סך של 60,000 אירו, ומשהוברר כי ביום 28.3.08 חתמו התובעת ואלמוג בפני נוטריון ברומניה על הסכם נוסף.

גרסת זהבי

זהבי טוען כי "ירד" מהעסקה, כהתבטאותו, ימים מספר לפני שזיכרון הדברים אמור היה להיחתם, כי אלמוג הסכים לקחת על עצמו את העסקה כולה וכי גם אנטלר הסכים לכך. זו הסיבה, לגרסתו, בגינה לא הגיע לרומניה. תימוכין לכך הוא רואה בהסכם חדש שנחתם ברומניה בין התובעת לבין אלמוג ביום 28.3.08 בפני הנוטריון הרומני (יקרא להלן: "המסמך הנוטריוני") לפיו הסכימה התובעת למכור לאלמוג את הנכס באותם תנאים ובאותו מחיר הנקובים בזכרון הדברים שלא נחתם, ובעובדה לפיה שילם אלמוג לתובעת מקדמה בסך 60,000 אירו.

עוד טוען זהבי כי בכל מקרה רשאי היה להודיע לתובעת, בהתאם לתנאי זיכרון הדברים, על ביטול ההסכם לאחר בדיקת הנאותות, וכך אכן היה עושה גם לו חתם על זכרון הדברים, משהתברר לו כי המצג שהוצג ע"י התובעת לפיו ניתן לקבל בעבור הנכס דמי שכירות בסך 30,000 אירו לחודש- הינו "מצג שווא והטעיה".

לחילופין, טוען זהבי כי הפיצוי המוסכם נקבע ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש, ומשכך על בית המשפט להפחיתו.

גרסת אלמוג

אלמוג טוען כי מי שהפר את ההסכם הינו אנטלר, שהרי הוא עצמו הגיע לרומניה מבעוד מועד בכוונה לחתום על ההסכם, ומי שלא בא הוא מר אנטלר בכבודו ובעצמו שהגיע לרומניה (כך אכן עולה מהדרכון) רק בשעות הלילה של יום 27.3.08, וכך סיכל את האפשרות לחתום ביום זה על זיכרון הדברים בפני הנוטריון הרומני.