LMV CAPITAL CORP ואח' נ' ENABLENCE TECHNOLOGIES INC

החלטה

בקשת רשות להגן, שהוגשה כנגד תביעה כספית בסך של כ- 1,800,000 ₪.

התביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר, מבוססת על קיומו של שטר חוב, שנחתם בין התובעת 1 לבין הנתבעת, ביום 23.06.10. שטר החוב נועד להבטיח תשלום בסך 45,000 דולר, נושא ריבית שנתית בשיעור 5% וזאת משך שנתיים, ממועד חתימת הסכם המכירה ועד ליום 23.06.12, שהוא מועד הפירעון. שטר החוב שוריין, באמצעות שעבוד והסכם בטחונות שנחתם במקביל.

לפי האמור בכתב התביעה, נוצרו נסיבות המצדיקות את חיובה של הנתבעת בסכום הנקוב בשטר החוב.

בבקשת הרשות להגן, מודה הנתבעת בחובה לתובעת מס' 1, אלא שלדברי המצהיר, הסכימה זו שלא לממש את שטר החוב, לפי הסכם מיום 02.07.12. מימוש שטר החוב הותנה, לפי דברי המצהיר, בקיומה של הסכמה מצד מחזיקי השעבודים, שהיקף זכאותם אינו פחות מ- 51% מן החוב הכולל, על-פי שטרות החוב. לפי האמור בתצהיר, ניתנו שטרות חוב מובטחים גם לאחרים בנוסף, כמפורט בסעיף 5 לתצהירו.

התובעת טוענת, כפי שהדבר חודד בטיעוניה באולם בית-המשפט, כי אין לקבל את פרשנותה של הנתבעת להסכם מיום 02.07.12. ביתר דיוק נציין, כי המחלוקת מתמקדת בעניין פרשנותו של סעיף 2.7 להסכם זה. הביטוי בו נקטו הצדדים להסכם, נוקב במילים "Enforcemant Action".

לפי פרשנותה של הנתבעת, כלול במושג זה כל הליך שנפתח וכרוך במימושו של שטר החוב ואילו לטענת התובעת, מתייחס ביטוי זה להליך המימוש המצומצם לא לתביעה הכספית שהוגשה.

לדעתי, פרשנותו המילולית הסבירה של סעיף 2.7, מתיישבת טוב יותר עם עמדתה הפרשנית של הנתבעת, מאשר עם זו של התובעת. מכל מקום, עצם קיומה של מחלוקת משפטית-פרשנית, היא סיבה טובה ומוכרת למתן הרשות להגן.

יצוין, כי המחלוקת שבין הצדדים נושאת גוון עובדתי מסוים ואולם, זה אינו רלוונטי לשלב זה של ההכרעה. עיקר כובד המשקל מושם על הצד המשפטי של המחלוקת.

לסיכום, נאמר כי מתן הרשות להגן, בנסיבות אלה מוצדקת ולפיכך, יש לקבלה.

ניתנת הרשות להגן. התצהיר שהוגש ישמש כתב הגנה.

בשולי הדברים, אני מציעה לתובעת לשקול מחדש את צעדיה, לאור החלטה זו ולאור ההחלטות הקודמות שניתנו על-ידי בית-המשפט בעניין.

אשר להוצאות – שני הצדדים טענו בעניין זה, בדיון שהתקיים בפני ואף על פי כן, נטלו לעצמם החירות להוסיף ולהגיש טיעונים בכתב בנושא. עיקר הדבר הוא, כי מראש, התריתי בתובעת כי עלות זימונו של המצהיר לחקירה תוטל עליה, אם ובמידה תינתן הרשות להגן. בכך היה יותר מרמז לעמדתי, לעניין נחיצות זימונו של המצהיר לחקירה.

בפועל התברר, בעקבות טיעוני הצדדים, כי אופיה של בקשת הרשות להגן מייתר חקירה עובדתית כלשהי ביחס למצהיר. בכל היבט שבו נבחן את הדברים, לא נהגה התובעת בעניין זה במחשבה מעמיקה, הרואה את התמונה בשלמותה.

לאחר מעשה, נאחזת התובעת בשורה של טענות מתחכמות, במטרה לפרוק מעל עצמה את האחריות הכספית לעלות זימונו המיותר של המצהיר לחקירה. היא אף אינה נרתעת מטענות סרק, כמו אלה המבוססות על ההסכם מיום 02.07.12, או על הופעתו של מצהיר אחד בלבד.

אך, חסד נעשה עם התובעת בעניין זה של ההימנעות מזימון המצהיר הנוסף לחקירה. לולא כן, היו ההוצאות גדלות משמעותית.

לפיכך, מצאתי להורות על חיובה של התובעת בהוצאות הטסתו של המצהיר לחקירה.

להערכתי, ההוצאות הריאליות בתחום זה מסתכמות בסך של 11,000 ₪ - בהוצאות אלה תישא התובעת, ללא קשר לתוצאות ההליך.

לקידום ההכרעה בתיק, להלן הצווים כמפורט:

ניתן בזאת צו לגילוי ועיון הדדי במסמכים. ביצוע הצו יושלם עד ליום 15.05.13.