KUNWAR נ' משרד הפנים

פסק דין

1.עניינה של העתירה בדחייה על הסף של בקשתה של העותרת לקבל מעמד של פליטה.

2.העותרת היא אזרחית נפאל. היא נכנסה לישראל כחוק ביום 2.3.2004, באשרת ב/1 לעבודה בתחום הסיעוד. העותרת טענה בעתירה כי ביום 14.1.07, לאחר שכבר שהתה בישראל, נרצח בעלה בנפאל על ידי המאואיסטים, משום שהוא השתייך למפלגת האופוזיציה. לטענתה, משום כך היא חוששת לחזור לנפאל, שכן נודע לה ממשפחתה כי אם יתגלה כי היא שבה לנפאל, מרחפת סכנה על ראשה. לאחר מות בעלה של העותרת, בקרה העותרת בנפאל, ושבה לישראל ביום 17.9.07.

3.העותרת הגישה בקשה למקלט מדיני ביום 10.5.10, לאחר ששהמעסיקה שלה נפטרה ביום 23.12.09, ולאחר שהיא שהתה בישראל כ-4 חודשים באופן בלתי חוקי.

ביום 15.11.11 נערכה לעותרת בחינה מקדמית לבקשת המקלט שלה. בקשתה של העותרת נדחתה על הסף לאחר בחינה מקדמית זו. העותרת טענה כי יש לבטל את ההחלטה בדבר דחיית בקשתה, ולחלופין – כי יש להורות למשיב לערוך לה ראיון מקיף.

טענות הצדדים

4.העותרת טענה כי ההחלטה בעניינה התקבלה במסגרת הליך מקוצר, ללא שנערך לה ראיון מקיף, וללא כל בדיקה של ראיות. זאת, חרף העובדה כי טענות העותרת – אם יוכחו – מבוססות על יסודות אמנת הפליטים. באשר לטענות שונות שהעלה המשיב – ציינה העותרת כי היא אכן עזבה את נפאל מלכתחילה מטעמים כלכליים. בקשתה למקלט מדיני מקורה בכך שנודע לה – במהלך שהותה בישראל - כי בעלה נרצח, וכי גם לה עצמה צפויה סכנה אם תחזור לנפאל. העותרת הודתה כי היא ביקרה בנפאל לאחר הרצח, בשנת 07, אולם לטענתה היא הסתתרה בבית הוריה במהלך הביקור הזה. היא הוסיפה כי בשנת 08 עלו המאואיסטים לשלטון, והיום הם מנהיגים את המדינה, ולכן המצב מסוכן יותר מבחינתה.

באשר לטענה כי בקשתה של העותרת לא הוגשה תוך שנה – טענה העותרת כי ענין זה ניתן לריפוי, אם קיים הסבר לאיחור. במקרה דנן, ההסבר הוא כי העותרת לא ידעה על הסכנה עד שבעלה נרצח. העותרת היתה עם אשרת עבודה באותו מועד, ולא חשבה כי עליה לפנות בבקשה להכרה בה כפליטה.

5.העותרת טענה כי היא חוששת לחייה בשל רדיפה של המאאואיסטים. לגישתה, אם אכן זה המצב, הרי שטענותיה נופלות לגדר אמנת הפליטים, ויש מקום לברר אותן על ידי עריכת ראיון מקיף. העותרת הוסיפה כי יש לה קושי להביא מסמכים וראיות, משום שהיא פליטה. היא הוסיפה כי מובן שאין כיום כל מסמך המעיד על כך כי בעלה נרצח, לאחר שהמפלגה המאאואיסטית עלתה לשלטון. העותרת עתרה כי בית המשפט יבטל את ההחלטה בעניינה או לפחות כי הוא יורה על השבת הדיון למשיב, כדי שידון בבקשה שנית, לא במסגרת הנוהל המקוצר אלא תוך בחינת טענותיה לגופן.

6.המשיב טען כי יש לדחות את העתירה. לגישתו, העותרת הודתה בכך כי היא עזבה את נפאל מטעמים כלכליים, שכן היתה זקוקה לכסף. היא גם יצאה מנפאל באופן מסודר, באמצעות אשרה. העותרת הודתה גם כי לא היתה לה כל בעיה בביקורת הגבולות, ואף בכך יש כדי להעיד כי בקשתה אינה אמיתית, וכי אין לה חשש מבוסס היטב המעוגן בנתונים אובייקטיבים לרדיפה. עוד נטען כי העותרת אף שבה לנפאל בשנת 2007, וביקרה שם ללא שאונה לה כל רע. העותרת לא הציגה כל ראיות לכך שצפויה לה סכנה אם תחזור, והיא אף לא פנתה לרשויות בנפאל, כדי לברר את נסיבות מותו של בעלה. מכאן כי יש לדחות את טענתה לפיה היא נרדפת.

7.המשיב טען כי בקשתה של העותרת הוגשה באיחור, ולא תוך שנה מיום כניסתה לישראל. הבקשה הוגשה – כך נטען - רק לאחר שפג תוקפה של אשרת עבודה שלה, כשהמעסיקה שלה נפטרה. העותרת עצמה הודתה בכך כי כל עוד היתה לה אשרה בת תוקף, היא לא מצאה לנכון לטעון כי קיים חשש לחייה. כן נטען כי העותרת לא באה לבית המשפט בידיים נקיות, מאחר שהיא לא מסרה במסגרת עתירתה את מלוא העובדות הרלוונטיות.

8.המשיב טען כי לשר הפנים שיקול דעת נרחב במתן החלטה בבקשת העותרת, וכי אין מקום כי בית המשפט יתערב בשיקול דעתו במקרה הנוכחי. המשיב הפנה לנוהל העבודה מיום 2.1.2011. על פי הנוהל הזה, רשאי המשיב לדחות בקשות לפליטות על הסף, במקרים ברורים מבחינה עובדתית ומשפטית. כזה הוא על פי הטענה המקרה דנן, כשהבקשה הוגשה לאחר שהות של מעל שנה בישראל, ללא טעמים להגשתה באיחור, וכאשר העובדות ביסוד הבקשה - גם אם יוכחו – אינן מגבשות אף אחד מיסודות ההכרה בפליטות מכוח האמנה.

דיון

9.כדי להכריע בעתירה דנן, יש לבחון את השאלה האם – לאור מכלול הנסיבות, היה מקום לכך כי המשיב ידחה את בקשתה של העותרת על הסף, בהתאם לנהלי המשיב. במסגרת זו יש לבחון את הוראות הנוהל של המשיב, את החלטתו על נימוקיה, ולהכריע האם ההחלטה מבוססת על הוראות הנוהל ועל מכלול הנסיבות הרלוונטיות.

הוראות נוהל העבודה של המשיב

10.האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים (להלן: "אמנת הפליטים") נועדה להבטיח כי אדם הנרדף על רקע "גזעו, דתו, אזרחותו, השתייכותו לקבוצה חברתית מסוימת או השקפתו הפוליטית" ואשר אינו יכול לקבל הגנה מארץ אזרחותו, יוכל למצוא מקלט בטוח במדינה אחרת. אמנת הפליטים לא נקלטה בחקיקה הפנימית של מדינת ישראל, אך אין חולק כי ישראל מכבדת את מחויבותה על פי האמנה (אליה היא הצטרפה כצד בשנת 1951). אין חולק אם כן כי אם אדם עומד בתנאי האמנה, המדינה תכיר בו כפליט.

11.לצורך טיפול בבקשותיהם של מבקשי מקלט, גובשו על ידי המשיב במהלך השנים מספר נהלים, שפורטו בתשובת המשיב לעתירה. הנוהל האחרון שבהם הוא נוהל מיום 2.1.11.

הנוהל הזה, מיום 2.1.11 מכונה "נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל" (הנוהל צורף כנספח 4 לתשובת המשיב, ויכונה להלן: "נוהל העבודה החדש"). המשיב טוען כי הצורך לתקן את הנהלים הקודמים נוצר לאור עלייה חסרת תקדים במספר הבקשות למקלט מדיני, חלקן – בקשות סרק שאינן מגלות עילה על פניהן. נוהל העבודה החדש נועד – כך טען המשיב – לתת מענה יעיל ומהיר למבקשי מקלט הנמצאים בישראל, תוך מטרה להפריד בין מבקשי מקלט הנמצאים במצוקה אמיתית, לבין אלה המחפשים הגנה לא מוצדקת מהרחקה, ומנצלים את ההליך הבירוקרטי כדי לקבל חסינות מפני הרחקתם מישראל.

12.על פי הנוהל החדש, על מבקש המקלט להגיש את בקשתו בתוך שנה מיום כניסתו לישראל, שאם לא כן, ואלא אם כן הוא יציג טעמים מיוחדים לאיחור, בקשתו תדחה על הסף.

עוד קבע הנוהל החדש כי לאחר הליך של רישום וזיהוי, יעבור מבקש המקלט ראיון בסיסי, שבסופו על המראיין להחליט האם להפנות אותו לעריכת ראיון מקיף, או שמא להפנות את מבקש המקלט להליך של דחייה על הסף (ס' 3 לנוהל החדש).