פסק דין
1.בפני בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקת העותר מן הארץ עד להכרעה בעתירה.
זאת, במסגרת עתירה בה מבוקש לבטל את החלטת המשיבה שלא להכיר בעותר כפליט ולהעניק לו מעמד של פליט המבקש מקלט בישראל, ושהמשיבה תבחן את החלטתה מחדש.לטענת העותר, נשקפת לו סכנת חיים במולדתו, ניגריה, על רקע השתייכותו לארגון פוליטי בשם MEND (להלן: "הארגון"). לטענת העותר עצם חברותו ופעילותו בארגון מהווה עילת מעצר מצד הרשויות בניגריה, בנוסף לכך, שחשוף לרדיפה על-ידי חברי הארגון אשר רואים בו בוגד לאור נטישתו את הארגון.
2.כפי שפירטתי בהחלטותי שניתנו לעניין זה שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיבה לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 33921-08-11 טרזה גראף נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 25.9.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים:
(א)במקרים של עתירות שהינן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן הן לפי הנוהל הישן והן לפי הנוהל החדש, עתירות שכל מטרתן להרוויח זמן, כמו במקרים שהינם לאחר מיצוי השהייה המקסימלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לכך שמדובר בפליט ו/או לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו, ניתן לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה או לא ליתן צו ביניים (כאשר גם משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה). במקרים כאלו אין ככלל גם מקום ליתן זמן לצורך התארגנות ליציאה מן הארץ או חיפוש מדינת מקלט אחרת וזאת לאחר שהעותר כבר שוהה תקופה ארוכה בארץ והיה מודע לאפשרות שיגורש, כאשר עילה של התארגנות כזו לא הוכרה בפסיקה כמצדיקה את עיכוב ההרחקה.
כך גם, אין מקום למניעה זמנית של ההרחקה לצורך חיפוש מדינת מקלט אחרת, שכן אם אין סכנת חיים אין צורך במציאת מדינה אחרת למקלט מדיני.
(ב)במקרים של בקשות שיש בהן לכאורה ממש ועולה מהן כי לכאורה מדובר בפליט ו/או כי נשקפת סכנת חיים לעותר במידה ומבקש המקלט יגורש לארץ ממנה בא, יש מקום למתן צו ביניים ולקביעת הדיון בעתירה עצמה, שם יתבררו הטענות לגופן ובמסגרת זו תיבחנה גם הטענות המשפטיות השונות.
(ג)במקרים אחרים הנעים ב"קשת הטווחים" בין המקרים הנ"ל, בית המשפט ישקול האם ליתן צו ביניים אם לאו, כאשר הנטיה תהיה ליתן במקרים אלו צו ביניים, וזאת עקב מאזן הנוחות המטה את הכף לכך שגם במקרים של ספק האם מדובר בפליט ו/או האם יש סכנת חיים למבקש המקלט אם יורחק חזרה לארצו, מן הראוי שהוא לא יגורש מן הארץ עד להכרעה בעתירה. יחד עם זאת, כאמור, אין להסתפק באמירות כלליות וסתמיות לגבי היותו של אדם פליט ו/או לגבי סכנת החיים הנטענת אלא יש לבחון את המקרים הספציפיים לאור הראיות המנהליות הקיימות, תוך התחשבות, בין היתר, במועד העלאת הטענה לראשונה, בדברים שנאמרו בראיון, בהתנהגות העותר במהלך התקופה מעת הגעתו ארצה, בשלב בו מוגשת הבקשה למקלט מדיני, בראיות החיצוניות הקיימות, בסבירות הנטען, בכמות הבקשות הזהות המוגשות וכיו"ב שיקולים, תוך שקלול כל האמור לצורך קבלת החלטה.
(ד)כן תינתנה החלטות ספציפיות לגבי בקשה ספציפית זו או אחרת או בקשות חלופיות כאלו או אחרות כמו בבקשה לשהייה של פרק זמן ספציפי לצורך התארגנות ליציאה, חיפוש מדינת מקלט אחרת וכו'...
בחינה פרטנית – יישום לנסיבות המקרה
3.כעת אעבור לבחינה פרטנית של המקרה הספציפי ואחליט לאיזו קטגוריה מהנ"ל הוא נכנס ומה המשמעות האופרטיבית של קביעה זו.
4.בענייננו, העותר נכנס לישראל ביום 1.4.07 באשרת תייר מסוג ב/2. העותר הגיש בקשה לקבלת מקלט מדיני לנציבות האו"ם לפליטים, עוד שהאחריות לטיפול בבקשות אלו הייתה עליה. ביום 11.6.07 העותר רואיין על ידי נציבות האו"ם לפליטים, כאשר בעקבות הריאיון המליצה נציבות האו"ם לפליטים לדחות את בקשתו למקלט מדיני.
5.ביום 13.3.08 נשלח לעותר מכתב המבשר לו כי מנכ"ל רשות האוכלוסין החליט לדחות את בקשתו למקלט מדיני. העותר הגיש בקשה לעיון מחדש על החלטה זו ביום 20.3.08, אשר נדחתה ביום 20.2.12.
6. בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בבקשתו של העותר, בתגובה של המדינה לבקשה זו, ובתגובת העותר לתגובת המדינה, אני סבור כי דין עתירתו של העותר להידחות על הסף מחוסר עילה להתערבות בית המשפט בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א- 2000, וזאת מהטעמים הבאים, המלמדים כי אין בסיס לטענות העותר בדבר היותו פליט ו/או בדבר סכנת חיים בארץ מוצאו:
ראשית אציין כי בראיון אשר נערך לעותר על ידי נציבות האו"ם לפליטים נמצאו סתירות בגרסתו של העותר בדבר השתייכותו לארגון. כך למשל העותר תיאר את הארגון כארגון אזרחי הפועל בדרכי שלום, בו בזמן שהארגון ידוע בגין פעילותו האלימה. בנוסף, העותר טען כי הארגון הוקם בשנת 1993, והוא הצטרף אליו בשנת 2003, על אף שהארגון הוקם רק בשנת 2006.
יתרה מזאת, העובדה שהעותר נשאר עוד חודשיים בביתו, לאחר שלטענתו אנשי הביטחון הארצי הגיעו חמושים לביתו בכדי לעצור אותו בשל השתייכותו הלכאורית לארגון, אינה מתיישבת עם גרסתו בדבר החשש לחייו.
בנוסף, העובדה שהעותר יכול היה לצאת מניגריה בצורה חוקית באמצעות דרכון הנושא את פרטיו האישיים האמיתיים, אינה מתיישבת עם העובדה כי נרדף על ידי הרשויות בניגריה.
לבסוף, העותר לא צירף כל ראיה או אסמכתה היכולים לתמוך בגרסתו בבקשה לעיון חוזר, לפיה חברים מהארגון דווחו כהרוגים או כפצועים וכי המצב עודנו אינו יציב, וכן אף לא התייחס כלל לטענת המדינה, לפיה ממשלת ניגריה הכריזה על חנינה ללא תנאי לכל האנשים אשר השתתפו, במישרין או בעקיפין, בביצוע עבירות הקשורות בפעילות מיליטנטית בדלתא הניגרית.
7. לאור האמור, אני סבור כי לא הובאו ראיות ולו לכאורה להיותו של העותר פליט ו/או לסכנת חיים (ראו לעניין העדר ראיות לסכנת חיים ו/או לקיומו של מעמד של פליט, עעמ 6473/11 Guven Elcin נ' משרד הפנים (לא פורסם, 19.9.11)), ומשכך הרי שדין העתירה להידחות על הסף.
ניתן היום, כ"ב סיון תשע"ב, 12 יוני 2012, בהעדר הצדדים.