HAGOS נ' משרד הפנים

החלטה

א.לפניי עתירה מנהלית כנגד החלטת משרד הפנים (להלן: "המשיב") לגרש את העותר, למדינת אתיופיה.

עניינה של החלטה זו בבקשת העותר להאריך את המועד להגשת העתירה עד יום 26.10.2011, הוא היום בו הוגשה העתירה בפועל.

העובדות הרלוונטיות הצריכות לענייננו הן כדלהלן::

העותר נעצר על ידי כוחות הביטחון בגבול שבין ישראל למצרים, לאחר שנכנס לישראל ביום 29.11.2009. ביום 8.12.2009, עבר העותר שימוע מטעם רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול. השימוע נערך במתקן קציעות וכותרתו "פרוטוקול שמיעת טענות שוהים בלתי חוקיים" (נספח 4 לתגובת המשיב).

בשימוע, פירט העותר את קורות חייו. בין השאר ציין כי נולד באריתריאה, ולאחר מות אימו, כשהיה כבן שנתיים, עבר להתגורר באתיופיה עם אביו. עוד מציין העותר כי הגיע לישראל, כלשונו "כדי למצוא עבודה, לפרנס את משפחתי ולשפר את תנאי מחייתי" (נספח 4 לתגובת המשיב). כמו כן תיאר העותר את דרכו לארץ אשר החלה באתיופיה, דרך סודן ומצרים. באותו שימוע, על אף דבריו, זוהה העותר באופן רשמי כיליד אתיופיה ואזרח אתיופיה (נספח 4 לתגובת המשיב), והומלץ להוציא כנגדו צו הרחקה וצו משמורת (נספח 5 לתגובת המשיב). לאחר השמתו במשמורת, הובא העותר אחת ל-30 יום בפני בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: "בית הדין").

בדיון שהתקיים בבית הדין, ביום 14.4.2010, ציין העותר כי הועבר מקציעות לבאר שבע בשל ניסיון התאבדות. באותו דיון הוחלט כי יש לאשר את צו המשמורת ללא שינויים.

ביום 8.7.2010 פנה עורך דין סלימאן, לכאורה, בשמו של העותר, למשיב לקבלת העתק מהפרוטוקולים של תשאול העותר, צווי הרחקה וצווי משמורת (נספח 7 לתגובת המשיב).

ביום 22.7.2010 התקיים דיון נוסף בבית הדין למשמורת. בין השאר עסק בית הדין בדיון בשאלת ייצוגו של העותר, וזאת לאחר שהעותר טען כי איננו מיוצג, למרות ששני עורכי דין טענו כי מייצגים אותו. בהקשר זה קבע בית הדין קבע כי: "הכריז המוחזק כי אין לו עורך דין ולא ברור האם נתן את הסכמתו לכך כי עורך דין סלימאן ייצגו ויפעל לשחרורו מן המשמורת [...] למסקנה, המוחזק אינו מיוצג בשלב זה – המוחזק אינו מיוצג ע"י עו"ד איתמר מן ואילו ייצוגו של עו"ד סלימאן טעון בירור נוסף" (נספח 8 לתגובת המשיב).

ביום 14.10.2010 העביר העותר לידי יחידת תשאול וזיהוי מסתננים של רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: "יחידת המסתננים") העתק של תעודת לידה, אשר לפיה העותר הוא יליד אריתריאה, ועתר לשחרור העותר ממתקן המשמורת, וזאת על מנת להמשיך את הליך הזיהוי מחוץ למשמורת (נספח 9 לתגובת המשיב).

בדיון שנערך לעותר ביום 17.10.2010 קבע בית הדין כי העותר יובא לפניו פעם נוספת ביום 17.11.2010, ועד למועד זה תבחן יחידת המסתננים את זהות העותר ותמסור קביעתה בעניין (נספח 9 לתגובת המשיב).

ביום 20.10.2010 ערכה יחידת המסתננים ראיון לעותר בהתייחס לזהותו, בסיומו הגיעה יחידת המסתננים למסקנה כי "לא ניתן לזהות את הנ"ל כנתין אריתריאה, והנ"ל זוהה כנתין אתיופי" (נספח 10 לתגובת המשיב).

בדיון בבית הדין ביום 21.11.2010, המשיך העותר וטען כי הוא נתין אריתריאה (נספח 11א' לתגובה), ואולם בית הדין קבע כי לאור מסקנת יחידת המסתננים, העותר אינו משתף פעולה עם הליך הרחקתו ויש לאשר את צו המשמורת (נספח 11א לתגובת המשיב). גם בדיונים מאוחרים יותר, החליט בית הדין לאשר את צו המשמורת (נספחים 11-12 לתגובת המשיב).

בדיון בבית הדין למשמורת ביום 30.3.2011 אישר בית הדין את צו המשמורת, ואולם קבע כי תעודת הלידה המקורית, לכאורה, שהציג העותר, תועבר לידי שגריר אריתריאה בישראל על מנת שימציא את עמדת מדינתו בשאלה האם העותר הוא אריתראי, אם לאו (נספח 13 לתגובת המשיב). ביום 5.4.2011 חזר בית הדין על החלטתו האמורה, וקבע כי באם תעודת הלידה של העותר לא תועבר לשגרירות ישוחרר העותר על מנת "שיעשה פעולה זו בעצמו", בלשון בית הדין (נספח 14א לתגובת המשיב).

ביום 14.4.2011, משהתקבלה בבית הדין תשובת המשיב, שלפיה לא ניתן להעביר את תעודת הלידה לשלטונות אריתריאה, הורה בית הדין על שחרור העותר על מנת שהלה יתייצב בשגרירות אריתריאה בישראל ויציג את תעודת הלידה, וכן קבע כי העותר יעדכן את בית הדין בתוך 30 יום אודות הפעולות שביצע מול השגרירות (נספח 14 לתגובת המשיב).

ביום 8.5.2011 הגיע העותר ליחידת המסתננים והצהיר כי ביקר בשגרירות, שם אמרו לו שהוצאת דרכון עולה 1500 דולר, ובשל כך החליט שלא להוציא דרכון.

ביום 17.5.2011 נערך לעותר ראיון זיהוי נוסף ובחינה מקדמית על ידי יחידת המסתננים. לטענת המשיב, בראיון האמור, סתר העותר את דבריו, וכן לא ידע באיזו עיר באריתריאה הונפקה תעודת הלידה שלו. כמו כן, בשלב מסוים, העותר ברח מיחידת המסתננים, ולאחר שהובא למשרדו של מנהל יחידת המסתננים, התוודה העותר, לטענת המשיב, כי הוא אתיופי וכי שיקר לגבי מוצאו.

לטענת המשיב בתום הראיון האמור נמסרה לעותר החלטה הדוחה את בקשתו למקלט.

ביום 18.5.2011 התקיים דיון בבית הדין בעניינו של העותר. בתום הדיון החליט בית הדין, בין השאר כי "מסקנת נציג יחידת המסתננים לפיה המוחזק אינו נתין אריתריאה, כנטען על ידיו, אלא נתין אתיופיה, מבוססת וסבירה.

[...] במישור המהותי חובת תום הלב אינה פועלת רק כלפי הרשות המבצעת אלא גם כלפי המוחזק.