GEBREMICHAEL ואח' נ' אלישבע

החלטה

לפניי בקשת המבקשת – הנתבעת לפיה עותרת המבקשת כי אורה על עיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי ביום 3.8.10, בתביעת המשיבים – התובעים, כנגד המבקשת, לפיו חויבה המבקשת בתשלום סך של 218,480 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

הבקשה נתמכה בתצהירה של המבקשת.

בהתאם להחלטתי הגישו המשיבים תגובה לבקשה. המבקשת הוסיפה והגישה תשובה לתגובה.

לטענת המבקשת, הוגש על ידה ערעור על פסק הדין, וכי סיכוייה לזכות בערעור הינם טובים. העתק מהודעת הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי בת"א בתיק 13051-10-10, צורפה על ידי המבקשת לתשובה לתגובה שהוגשה מטעמה. כן מוסיפה המבקשת לטעון כי במידה ותזכה בערעורה לא תהא לה כל אפשרות לקבל בחזרה את הכספים שישולמו לידי המשיבים על פי פסק הדין מהסיבות כדלקמן:

א. המשיבים הינם פליטים עניים שאין להם כל רכוש. ב. למשיבים אין כתובת מגורים קבועה והם אף נמנעו מלציין כתובת כלשהיא בכתב התביעה ג. למשיבים אישורי שהייה ועבודה זמניים מתוקף הכרה בהם כפליטים הניתנים לתקופה של שלושה חודשים בלבד ומתחדשים מעת לעת. ד. הכספים בהם חויבה המבקשת לשלם לידי המשיבים במסגרת פסק הדין מיועדים להעברה לבני משפחותיהם באריתראה ה. בחקירתם הנגדית של המשיבים התברר כי הכספים בהם חויבה המבקשת אינם שייכים רק למשיבים אלא לפליטים נוספים שלא היו צד להליך המשפטי.

כן מוסיפה המבקשת וטוענת כי אין בידיה לשלם למשיבים אלא אם תמכור את דירת מגוריה.

בתגובה שהוגשה מטעמם, מתנגדים המשיבים לבקשה מהטעמים שפורטו על ידם. לטענת המשיבים סיכויי הערעור הינם קלושים שכן במסגרת הערעור מבקשת המבקשת לתקוף את הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט. המשיבים מוסיפים וטוענים כי ככל שתתקבל טענת המבקשת בדבר הקושי שיתעורר בהשבת כספה לידיה מקום שיתקבל הערעור לנוכח היות המשיבים עובדים זרים, הרי שאז יש לחייבה בהפקדת הסכום שנפסק כנגדה בקופת בית המשפט או לחילופין בחשבון נאמנות.

הכלל בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין נקבע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולפיו הגשת הערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים.

"העקרון הוא, כי הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו, מיד עם הינתן ההחלטה המזכה" (בג"ץ 5580/98 סופר נ' שר העבודה והרווחה, פ"ד נד(4) 319, 326 מול ז'; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהודרה 6, תשס"א) 512).

בהתאם להלכה הפסוקה, המבקש עיכוב ביצוע צריך להראות בבקשתו את סיכויי ההצלחה בערעור וכן עליו להראות כי אם יתקבל הערעור לאחר שפסק הדין בוצע יהיה קשה ביותר להחזיר את המצב לקדמותו;

"העילה העיקרית העלולה להניע את ביהמ"ש לעכב את הביצוע היא, שאם יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק-הדין, יהא זה מן הנמנע – או קשה מאד – להשיב את המצב לקדמותו... והוא הדין כאשר חוסר הסיכוי של המבקש להצליח בערעורו מתגלה מיניה וביה על פני הדברים". (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, סעיף 666, עמ' 860, 859).

שני מבחנים אלה קשורים ביחס הפוך האחד אל משנהו. ככל שגדלים סיכויי הערעור כך פוחת מאזן הנוחות ולהפך.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

המבקשת מפרטת בתצהירה את הקשיים שיגרמו לה מאי עיכוב ביצוע פסק הדין , אלא שאף הקשיים שייגרמו, על פי הנטען, למבקשת כתוצאה מביצוע פסק הדין אינם מצדיקים היעתרות לבקשתה, שכן, ההלכה לעניין זה היא שככלל, מצבו הכלכלי של המבקש אינו מהווה שיקול במסגרת שקילת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שבו הוטל עליו חיוב כספי.

(ראה: ע"א 9351/07 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מצפה אפק נ' מיכאל נגל (אתר נבו) והאסמכתאות שם, וכן ע"א 3428/05 יהודה דוידיאן נ' תמר אביטן ועוד 38 אח' (אתר נבו), וכן, ע"א 6647/98 מנשה גנן נ' פקיד שומה תל אביב 4, פ"ד נג(1) 187).

השיקול העיקרי אותו יש לבחון בנוגע למאזן הנוחות שבין הצדדים במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין הוא, מהו הקושי שיהיה בהשבת המצב לקדמותו אם ביצוע פסק הדין לא יעוכב והערעור עליו יתקבל. בכל הנוגע לפסקי דין כספיים, השאלה העיקרית בהקשר זה היא האם הצד לזכותו ניתן פסק דין לא יוכל להשיב את הכספים ששולמו לו אם יחויב לעשות כן בעקבות הערעור. (ראה פס"ד בעניין מיכאל נגל הנ"ל).

על בית-המשפט לערוך איזון בין האינטרסים המתנגשים. עניינו של הזוכה בדין מחד גיסא, לעומת עניינו של המערער על ההחלטה, מאידך גיסא. ואולם במאבק בין האינטרסים:

"שמור מעמד בכורה לאינטרס של הזוכה, שכן ההנחה היא, כי פסק הדין שבו נקבעו זכויותיו הוא נכון" (ע"א 3191/99, שם, בעמ' 507).

בבוא בית המשפט לבחון את הנזק הממשי העלול להיגרם לצד המבקש את עיכוב הביצוע, שומה עליו לבחון גם את הנזק הממשי העלול להיגרם לצד הזוכה, אם פסק הדין לא יבוצע לאלתר ולבסוף הערעור ידחה. רק כאשר האינטרס של הצד המפסיד גובר בחומרתו, יינתן צו עיכוב הביצוע.