FRESEMBET נ' אהרנפלד ואח'

החלטה

עיינתי בבקשת הנתבעים לפסילתי מלישב בדין בתיק זה, בתגובת התובע לבקשה ובתגובת הנתבעים לתגובת התובע והחלטתי לדחות את הבקשה מאחר שנימוקי הבקשה אינם מבססים נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

יתר על כן: טענת הנתבעים לפיה היותי בוגר של בית הספר התיכון "הימלפרב" (הנתבעת 2) יוצרת עילת פסלות, הועלתה באיחור ולא מיד לאחר שנודעה להם עילת הפסלות הנטענת, וזאת בניגוד להוראות תקנה 112ב לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

להלן פירוט הדברים:

הנתבעים טוענים שהחלטת בית הדין מיום 6.5.12, בצירוף העובדה הנטענת על ידם לפיה "נודע למבקשים שבית הדין בהרכבו הנוכחי בוגר בית הספר התיכון התורני ע"ש הימלפרב (הנתבע 2) מידע אותו לא חשף בית הדין מיוזמתי בפני הצדדים ועשוי להעלות חשש לגיבוש דעה קדומה", יוצרות עילת פסלות.

החלטת בית הדין מיום 6.5.12 עניינה בבקשת התובע לגביית עדות מוקדמת. הבקשה התקבלה, תוך שצויין בהחלטה כי:

"2. לעניין זה מקובלת על בית הדין טענת התובע כי שהייתי הבלתי חוקית של התובע בישראל, הפעולות הקונקרטיות בהן נקט התובע לאחרונה לצורך הוכחת כוונתו הממשית לצאת מישראל והעניין הציבורי ביציאתם מישראל של שוהים בלתי חוקיים, תומכים בקבלת הבקשה.

3. יתר על כן, גישתנו לעניין זה היא שמעביד שמעסיק עובד השוהה בישראל באופן בלתי חוקי לא יישמע בטענה שזכויותיו הדיוניות נפגעות שעה שמתבקשת עדות מוקדמת של העובד, בנסיבות בהן קיימת שעת כושר ממשית לסיום השהייה הבלתי חוקית".

לטענת הנתבעים, בית הדין חשף בהחלטה זו, כבר בתחילת ההליך ובטרם הוגשו תצהירים ונשמעו הוכחות, כי גיבש עמדה סופית ונחרצת כי המבקשים הם "מעביד" של התובע, כאשר שאלה זו היא שאלה מרכזית שבמחלוקת בין הצדדים. לטענת הנתבעים, בית הדין רואה אותם כמי שאין להם כל זכות ליהנות מסדרי דין רגילים בהיותם "מעבידים" של עובד בלתי חוקי, כל זאת תוך סטייה מההלכה שנקבעה על ידי בית הדין הארצי לעבודה באשר לנסיבות המצדיקות גביית עדות מוקדמת וסטייה מסדרי הדין הרגילים.

אין כל בסיס למסקנת הנתבעים לפיה בהחלטה מיום 6.5.12 גילה בית הדין עמדה נחרצת באשר להיותם של הנתבעים מעסיקיו של התובע. עניינה של החלטת בית הדין מיום 6.5.12 בשאלה אם יש לקבל את בקשת התובע לגביית עדות מוקדמת או לדחותה, ואין היא עוסקת כלל בפלוגתאות המהותיות העולות מכתבי הטענות. הטיעונים של הצדדים בבקשה לא עסקו בשאלת זיהוי המעביד וכך גם ההחלטה, וממילא אין בה כדי "לחשוף" "עמדה סופית ונחרצת" בשאלות אלו.

אשר לטענת הנתבעים כי "נודע למבקשים שבית הדין בהרכבו הנוכחי בוגר בית הספר התיכון התורני ע"ש הימלפרב מידע אותו לא חשף בית הדין מיוזמתו ועשוי להעלות חשש לגיבוש דעה קדומה", יש לומר, תחילה לגופם של דברים, שאין בעובדה שסיימתי את לימודיי בבית הספר הימלפרב בשנת 1981, לפני למעלה מ-30 שנים, כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים. טענה זו היא טענה בעלמא שאין לה כל בסיס. אין לי כל קשר עם בית הספר מאז עזבתי את שעריו עם סיום לימודי התיכון בשנת 1981.

כאמור ברישא להחלטה זו, טענה זו אף הועלתה באיחור ולא מיד בסמוך לאחר שנודע לנתבעים כי הנני בוגר בית הספר הימלפרב וכי לא חשפתי זאת ביוזמתי. אף טענת הנתבעים כי לא חשפתי עובדה זו, אינה נכונה. במה דברים אמורים?

מעשה שהיה כך היה: בפני מותב בראשותי מתבררת בתיק עב 1511/10 תביעתו של סגאי דמי נגד הנתבע מס. 1, מר מנחם אהרנפלד. התובע באותו תיק, מר סגאי דמי, הועסק כעובד ניקיון בבית הספר הימלפרב מחודש 6/05 עד לתחילת שנת 2010. העסקתו היתה באמצעות עסק למתן שירותי ניקיון של הנתבע 1, מר מנחם אהרנפלד. מר סגאי דמי לא תבע בתיק עב 1511/10 את בית הספר הימלפרב אלא אך את מר אהרנפלד וכן יישות ששמה "מאן שירותי ניהול ואחזקה", שהינו שם העסק של מר אהרנפלד. הנתבעים באותו הליך מיוצגים על ידי ב"כ הנתבעים בהליך זה, עורכת הדין חיה מנע (להלן: "ב"כ הנתבעים").

ביום 25.11.11 התקיים דיון הוכחות בתביעתו של מר סגאי דמי. בסוף הדיון ביקשה ב"כ הנתבעים דהתם ודהכא, עורכת הדין חיה מנע, להביא לעדות את מנהל בית הספר, בנוסף לעד שהנתבע הגיש מטעמו תצהיר עדות ראשית שהינו עובד בית הספר. הודעתי לצדדים, בנוכחות הנתבע מס. 1 דכאן, מר אהרנפלד ובנוכחות עורכת הדין חיה מנע, שהנני בוגר בית הספר הימלפרב, שכאמור, לא נתבע באותו הליך (אף כי הנתבע מר אהרנפלד הגיש תצהיר של עובד בית הספר). הודעתי לא נרשמה בפרוטוקול אך היא נשמעה ונקלטה הן אצל הנתבע 1 מר אהרנפלד ואצל ב"כ הנתבעים.

בנסיבות הנ"ל, כאשר טוענים הנתבעים בהליך זה ש"נודע" להם כי אני בוגר בית הספר הימלפרב, הרי שמקור הידיעה הוא הודעתי בדיון מיום 25.12.11 בתיק עב 1511/10.

תביעת התובע בתיק זה הוגשה ביום 31.1.12. בד בבד עם כתב התביעה הוגשה בקשה לגביית עדות מוקדמת. ביום 1.2.12 ניתנה על ידי החלטה לפיה על הנתבעים להגיב לבקשת התובע לגביית עדות מוקדמת. תגובת הנתבע 1, מר אהרנפלד, לבקשת התובע לגביית עדות מוקדמת הוגשה באמצעות ב"כ הנתבעים ביום 9.1.12.

בקשתו הראשונה של התובע לגביית עדות מוקדמת נדחתה ונקבע כי ייעשה מאמץ לשמיעה מזורזת של ההליך. בהתאם לכך נקבע דיון מוקדם בתיק ליום 29.4.12. ביום 24.4.12 הגיש התובע בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד הנתבעת 2 ובאותו יום הודיעה הנתבעת 2, באמצעות ב"כ הנתבעים, כי היא מתנגדת לבקשה. למחרת, ביום 25.4.12 הגישה ב"כ הנתבעים בשם שני הנתבעים כתב הגנה ובקשה לסילוק התביעה על הסף.

בשל מחלתי התקיים הדיון המוקדם ביום 29.4.12 בפני כב' הנשיאה פרוז'ינין. למחרת, ביום 1.5.12 הגיש התובע בקשה חוזרת לגביית עדות מוקדמת. בו ביום ניתנה החלטתי המורה לנתבעים להגיש תגובותיהם עד ליום 2.5.12. לאחר הגשת התגובות ניתנה החלטה נוספת המאפשרת לתובע להגיב לתגובת הנתבעים וביום 6.5.12 ניתנה החלטתי לפיה התקבלה בקשת התובע לגביית עדות מוקדמת.

השתלשלות האירועים הנ"ל מצביעה על כך שככל שהיותי בוגר בית הספר "הימלפרב" משמש בסיס להגשת הבקשה לפסילתי, הרי שהבקשה הוגשה שלא מיד בסמוך לאחר שנודעה לנתבעים עילת הפסילה, כנדרש בתקנה 112ב לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. לנתבע 1, אשר מיוצג על ידי ב"כ הנתבעים, ידוע דבר היותי בוגר בית הספר "הימלפרב" עוד מיום 25.12.11. גם לנתבעת 2, אשר בשמה הוגש לראשונה מסמך לבית הדין ביום 24.4.12 ויש להניח שכתב ההגנה שהוגש בשמה למחרת לא נערך ביום אחד, יש לייחס ידיעה של עובדה זו בשל כך שהיא נמסרה לב"כ הנתבעים בדיון מיום 25.12.11 בתיק עב 1151/10. דהיינו, מעת שהנתבעת 2 התקשרה עם ב"כ הנתבעים לצורך ייצוגה בהליך זה, יש לייחס לנתבעת 2 ידיעה שהנני בוגר בית הספר, מכוח ידיעת באת כוחה.

חרף האמור, בקשת הפסילה בעילה שהנני בוגר בית הספר הוגשה רק לאחר שניתנה החלטה בדבר קבלת בקשת התובע לגביית עדות מוקדמת, זמן ניכר לאחר שהיתה ידועה לנתבעים עילת הפסילה הנטענת על ידם.