FRANCIS(עציר) נ' משרד הפנים

פסק דין

העותר נמצא בישראל מזה כ- 4 שנים כעובד בתחום הסיעוד. הפעם האחרונה בה הועסק העותר אצל מעסיק בעל היתר היתה לפני כשנה חצי. מאז ועד היום מסיבות שונות ומשונות, העותר לא טרח להסדיר את מעמדו בישראל, לא מצא מעסיק בתחום הסיעוד, וכעת בקשתו היא לנהוג בו לפנים משורת הדין, למנוע את גירושו מן הארץ ולאשר לו למצוא מעסיק בתחום הסיעוד.

ביהמ"ש הדן בעתירות מנהליות בוחן את סבירות החלטת הרשות.

רק במקרה בו החלטת הרשות אינה סבירה בעליל, רשאי ביהמ"ש לבטל את ההחלטה וליתן החלטה אחרת תחתיה.

לא זה המצב בענייננו. הנוהל העוסק בעובדים זרים בתחום הסיעוד קובע, כי עובד אשר הפסיק מסיבה זו או אחרת להיות מועסק על ידי מעסיק בתחום הסיעוד, יסדיר את מעמדו תוך 90 יום. לגופו של עניין נראה לי נוהל זה סביר, ויש בו כדי לאפשר לעובד הזר די זמן לפעול ולמצוא מעסיק בתחום הסיעוד.

אינני סבור שיש צורך למדוד את אותם 90 ימים בסרגל קשיח ובלתי מתפשר. ברור לי כי אילו היה העותר מסדיר מעמדו תוך 4 או 5 חודשים או אף מעט יותר, ניתן היה לחרוג מן הנוהל ולאפשר הסדרת המעמד, אלא שכאן, מדובר בתקופה הקרובה לשנה וחצי מאז שהעותר הועסק לאחרונה כדין בתחום הסיעוד. אם גם במקרה זה ינהג ביהמ"ש לפנים משורת הדין, תהפוך הוראת הנוהל לאות מתה. ברור כי מצב זה אינו רצוי. הנוהל מטרתו להציב גבולות. מובן, כי מאחר ואנו עוסקים בבני אדם יש לגלות גמישות, יש לגלות הבנה, אולם גם לאלה יש לשים קץ.

אני סבור כי בנסיבותיו המיוחדות של העותר כאן, כאשר העותר אינו מועסק כדין מזה כשנה וחצי, אין מקום לנהוג לפנים משורת הדין ולכן אני דוחה את העתירה.

העותר לא יורחק מן הארץ אלא לאחר 29/5/11 שעה 12:00.

ניתנה והודעה היום כ' אייר תשע"א, 24/05/2011 במעמד הנוכחים.

אברהם יעקב, שופט

הוקלד על ידי: אביגיל בן-חמו