EWAH נ' מר אמנון בן עמי-ראש רשות האוכלוסין, ההגירה מעברי הגבול ואח'

פסק דין

עתירה מנהלית נגד החלטת ראש רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (להלן: המשיב), בה דחה בקשה לעיון מחדש שהגיש העותר, לאחר שנדחתה בקשתו למקלט מדיני מכוח האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 והפרוטוקול המשלים משנת 1967 (להלן: האמנה).

עיקרי העובדות

1. העותר, נוצרי אזרח ניגריה, יליד 14.11.1960, נכנס לישראל באשרת תייר ביום 17.11.08. הוא המשיך לשהות בישראל, שלא כדין, גם לאחר שפג תוקפה של אשרת התייר, ונעצר על ידי משטרת ההגירה ביום 15.3.09. עם מעצרו, ביקש העותר בקשה למקלט מדיני, וטען כי יש לו "מכתב הגנה" מן האו"ם. העותר שוחרר מן המשמורת בתנאים מגבילים.

2. ביום 30.4.09 נערך לעותר ראיון מקיף על ידי אנשי יחידת ה- RSD. העותר סיפר כי הוא נשוי ואב לארבעה ילדים, וכי התגורר באוקיריקה שבניגריה, הסמוכה לעיר הנמל פורט הרקורט. משפחתו מתגוררת בלאגוס החל משנת 2007. לדבריו, צרותיו החלו בפברואר 2007. באותו מועד פנו אליו אנשים שהציגו עצמם כמשתייכים לקבוצה מיליטנטית מקומית המתקראת "טום אטקה" (TOM ATEKE), וביקשו כי יספק להם תמיכה כלכלית. באותה תקופה פנה אליו חבר הקבוצה וביקש את סיועו לחטיפת עובד חברת נפט זרה, על מנת לדרוש כופר בתמורה לשחרורו. לטענתו, על אף לחצים כבדים שהופעלו עליו סרב להיעתר לבקשות האמורות, ואימו נרצחה על ידי מי מחברי הקבוצה הנ"ל, בשל סירובו. באפריל 2008, במהלך חתונת חברו בה נכח, הותקף על ידי מספר אנשים מחברי הקבוצה. הללו הכוהו, אולם הוא לא נזקק לטיפול רפואי. פנייתו למשטרה לא טופלה. בנוסף, אוים בעיר הנמל פורט הרקורט על ידי חברי הקבוצה, בטענה שמסר מידע לצבא לגבי פעילותם. אירוע נוסף התרחש באוקטובר 2008. במועד זה שהה בביתו שבעירו אוקיריקה. בשעת לילה מאוחרת שמע דפיקה בדלת, אולם הוא נמנע מלפותחה, והסתתר בעליית הגג. משם הבחין בכ- 15 חמושים. הללו ירו באקדחיהם. העותר הצליח לברוח מן הבית וחבר שנשלח על ידו מאוחר יותר לביתו דיווח לו שמצאו שרוף, כמו גם את חנותו. העותר לא דיווח על כך למשטרה או לרשויות הצבא. לאחר האירוע האחרון נסע העותר לעיר לאגוס על מנת לבקר את אשתו וילדיו, שכבר התגוררו בה באותה עת אולם גם שם לא פנה למשטרה המקומית בתלונה. ביום 17.11.08 הגיע, כאמור, לישראל, באשרת תייר, כשהוא מצטרף למשלחת של צליינים.

3. מראייניו של העותר ביחידת ה- RSD הגיעו למסקנה כי אמנם נתגלעו קשיי מהימנות מסויימים בעדותו, כגון בשאלה מתי בדיוק נרצחה אימו, מתי עזבה משפחתו לעיר לאגוס ומתי הוצתה חנותו, אולם הגיעו למסקנה כי יש לקבל את עיקר טענותיו העובדתיות, כנכונות. עם זאת קבעו, כי אין בעובדות אלה כדי לבסס תשתית מספקת למקלט מדיני על פי תנאי האמנה. בחוות הדעת של היחידה נאמר, כי העותר לא הוכיח פחד אובייקטיבי מבוסס היטב מפני רדיפה, באשר יכול היה להעתיק את מקום מגוריו בתוך ניגריה, וכן יכול היה להיזקק להגנת רשויותיה. עוד נאמר בחוות הדעת, כי על פי מקורות מידע (שצוטטו על ידה), המצב הביטחוני בניגריה מאפשר העתקת מקום המגורים באופן שיכול לשמש הגנה יעילה מפני קבוצות מיליציה הפעילות באזור הדלתא של הניז'ר (מקום מגורי העותר). לנוכח האמור לעיל חוותה היחידה את דעתה לפיה יש לדחות את הבקשה למקלט. חוות דעתה הובאה בפני הוועדה המייעצת וזו צרפה את המלצתה לדחות את הבקשה. חוות הדעת וההמלצה הונחו בפני המשיב, שדחה את בקשת העותר למקלט, בהחלטה מיום 20.5.10. ההודעה על דחיית הבקשה נשלחה לעותר ביום 23.5.10.

4. ביום 5.8.10 פנה העותר בבקשה לעיון מחדש בהחלטה האמורה. הפעם ציין, וזאת בניגוד לאמור בראיון הנ"ל, כי היה חבר בקבוצת המיליציה הנזכרת, וכי השתתף בפעילויות מבצעיות שונות כנגד הממשל, על רקע סכסוך ארוך שנים הנסוב סביב ניצול משאבי הנפט במדינה. כעבור שנה החליט לנטוש את הקבוצה, לאחר שלדבריו, נוכח לדעת שהמדובר בחבורת שודדי דרכים תאבי בצע, ולא בלוחמי חופש כפי שסבר. הוא ניצל את ההזדמנות לנטוש את הקבוצה כשהכריזה הממשלה על חנינה כוללת לחבריה. הוא חזר לביתו, אולם חבריו לשעבר גילו את מקום מגוריו והעלוהו באש, והעותר, אשתו וילדיו נאלצו להימלט מעיר מגוריהם ולנדוד, מחשש לחייהם. בבקשה נכתב, כי נאלץ להיפרד מבני משפחתו על רקע האמור לעיל. הוא עצמו נדד למדינת המחוז אינמרה, ממנה הגיע למדינת המחוז אדו ומשם הגיע ללאגוס. עוד טען במסגרת הבקשה לעיון מחדש, כי מאז הגיעו לישראל הוא נמצא בקשר רצוף עם בני משפחתו ועם חבריו שהותיר מאחור, ואלה מוסרים לו כי הוא עדיין מצוי בסכנה.

5. בטופס הערכת הבקשה לעיון מחדש נכתב על ידי המעריך כי המידע החדש שהציג העותר הינו מידע חלקי, הסותר בבירור הצהרות קודמות שלו מן הראיון שנערך לו בערכאה הראשונה. לנוכח סתירות אלה סבר המעריך כי אין לקבל את המידע החדש שהוצג, כי אין לשנות מן ההמלצה של הוועדה המייעצת בערכאה הראשונה וכי אין צורך בראיון נוסף לשם בחינת הבקשה. זו הייתה גם המלצתו של יו"ר הוועדה המייעצת. המשיב החליט לאמצה, ודחה את הבקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 28.8.11. הודעה על כך נמסרה לעותר רק ביום 22.12.11, משום מה.

מכאן העתירה.

תמצית טענות הצדדים

6. העותר טוען בעתירתו כי ידם של חברי המיליציה אליה השתייך תשיגו עם יחזור לניגריה, בכל מקום בו יבקש להשתקע. עוד טוען הוא כי אין הוא יכול לצפות להגנת הרשויות, שהרי עובדה היא שפנה למשטרה באחת הפעמים בהן הותקף, ותלונתו כלל לא טופלה. מכל מקום, לטענתו, די במידע החדש שסיפק העותר בבקשתו לעיון מחדש על מנת שיזומן לראיון מקיף בטרם תידחה הבקשה, וכי על כן יש להחזיר את עניינו לבחינה מחודשת, לאחר שירואיין כראוי.

7. המשיב סבור, כי העותר לא ביסס עילה למקלט על פי האמנה, שכן לא מיצה את האפשרויות העומדות בפניו במדינת מוצאו, הן בכל הנוגע להעתקת מקום מגוריו והן בכל הנוגע לקבלת הגנת הרשויות.

דיון

8. לא נמצאה לי עילה להתערב בהחלטתו של המשיב.

מדינת ישראל הצטרפה לאמנה ומכבדת את ההתחייבות הבינלאומית שנטלה על עצמה, אף כי האמנה עצמה לא נקלטה בחקיקה הפנימית הישראלית. תנאי להכרה באדם כפליט, הזכאי למעמד ככזה לפי אמנת הפליטים, הוא היותו נרדף על רקע גזעו, דתו, לאומיותו, השתייכותו לקבוצה חברתית מסוימת או היותו בעל השקפה מדינית מסוימת. אולם בכך לא די. עליו להראות, כי מדינת אזרחותו אינה יכולה לספק לו הגנה או כי אינו מוכן לקבל הגנה מידיה, משום שהיא הרודפת אותו. אין די בחששו הסובייקטיבי של מבקש המקלט, ויש להסתמך על נתונים אובייקטיבים (עת"מ (י-ם) 35382-08-10 Wang Li נ' משרד הפנים, מיום 16.2.12; עת"מ (י-ם) 31600-03-11 אוקפור נ' משרד הפנים, מיום 19.11.11). לכך יש להוסיף, כי גם מי שאינו זכאי למעמד של פליט, לא יורחק למדינת מוצאו אם צפויה סכנה לחייו או לחירותו שם, מכוח עקרון אי ההחזרה (non refoulment), המעוגן בסעיף 33 לאמנה (בג"צ 4702/94 סאלח אל טאיי נ' שר הפנים, פ"ד מט(3), 843).

9. בענייננו, הוכיח העותר, כעולה מחוות הדעת של יחידת ה- RSD בערכאה הראשונה, כי צפויה לו סכנת רדיפה מידי חברי המיליציה הקרויה "טום אתקה". אלא שהמדובר בקבוצה בלתי ממשלתית, כי אם להיפך, זו קבוצה הפועלת נגד הממשלה, באזור הדלתא של הניז'ר. הנה כי כן, אין העותר עומד בפני חשש רדיפה הצפוי לו מידי רשויות מדינת אזרחותו. אין בידי לקבל, כי פנייה אחת לתחנת משטרה מקומית בגין אירוע תקיפה (שלא הצריך טיפול רפואי), שלא טופלה, מלמדת, כי רשויות המדינה לא יגנו על העותר מפני אותה מיליציה, ככל שיזדקק להגנתן. יתרה מזאת, ניגריה היא מדינה רחבת ידיים, וחיים בה עשרות רבות של מיליוני אנשים. לפי דברי העותר עצמו, רק בעיר לאגוס מתגוררים כ- 14 מיליון איש. הסיכוי שמי מחברי המיליציה אליה ישתייך יגיע אליו ככל שישתקע באזור אחר בניגריה אינו נראה סביר, ודאי כך משחלף זמן כה רב מעת שעקר מאזור מגוריו. והנה, הנחיית משרד הפנים הבריטי משנת 2007, כפי שהובאה בחוות הדעת של יחידת ה- RSD קובעת, כי העתקת מקום המגורים מאזור הדלתא של הניז'ר לכל מקום אחר ברחבי המדינה, תהווה:

“…an effective way of avoiding any risk of ill treatment and would not be unduly harsh … In the absence of exceptional circumstances it would nevertheless not be unduly harsh for any individual, whether or not they have family or other ties in any new location, to internally relocate” (United Kingdom: Home Office, Operational Guidance Note: Nigeria, 26 November 2007).

כעולה מתשובת המשיב, גם נכון להיום, על פי דו"ח של רשות ההגירה הבריטית מיום 6.1.12, פעילותן של קבוצות מיליטריסטיות לא ממשלתיות, לרבות "טום אתקה", מתרכזת בעיקרה באזור הדלתא של הניז'ר, סביב מקורות הנפט המצויים באזור, וכי ממשלת ניגריה פועלת באמצעים משטרתיים וצבאיים לשם מיגור פעילותן. בין היתר הכריזה הממשלה על חנינה לחברי קבוצות אלה (עובדה המתאשרת בדברי העותר עצמו בבקשתו לעיון מחדש), תוך שילובם בתכניות שיקום שונות, ומהלך זה הפחית את הפעילות העבריינית באופן ניכר www.ukba.homeoffice.gov.uk/sitecontent/documents/policyandlaw/coi/nigeria. בנסיבות אלה, אין כל סיבה להניח כי העותר לא יזכה להגנת הרשויות במדינתו.

www.ukba.homeoffice.gov.uk/sitecontent/documents/policyandlaw/coi/nigeria

ואכן, עיון בדברים שאמר העותר עצמו בראיון המקיף שנערך לו בשעתו מלמד, כי אין הוא יכול לבסס חשש של ממש לחייו בכל מקום אחר בניגריה, וכי נימוקיו נגד עקירה למקום חדש ברחבי מדינתו נעוצים בחשש שמא לא ימצא עבודה, ביוקר המחיה, בהעדר משפחה וכדומה. העותר הסביר למראיין כי ההחלטה להגיע לישראל התקבלה על ידו כשהתארגנה קבוצת צליינים בכנסיה אליה הלך כשהגיע ללאגוס, וכי אשתו וילדיו ממשיכים להתגורר בעיר זו באין מפריע, ואיש אינו רודף אותם כדי לפגוע בהם או כדי להגיע אליו. גם הטענה שכנוצרי יתקשה להתגורר באזורים מוסלמיים אינה משכנעת, שהרי גם לדבריו, מצא כנסיה בעיר לאגוס, ועם חבריה הגיע לישראל במסע צליינות, ובעיר הבירה אבוג'ה, למשל, מצויות כנסיות רבות. דברים אלה אינם יכולים לבסס טענה לרדיפה על פי תנאי האמנה.