BABU RAMESH NELAPUDI נ' אסתר דודאי ואח'

החלטה

1.בפני בקשה לביטול פסק-דין מיום 23.3.10 אשר ניתן במעמד התובע בהעדר הגנה.

2.נימוקי הבקשה: המבקשים למדו על קיומה של התובענה לאחר שהתקבלה אצל המבקשת ביום 30.5.10 אזהרה בתיק הוצל"פ אשר נפתח כנגדם; עקב שביתת מזכירות בית משפט מיום 21.6.10 עד יום 11.7.10 ניתן היה לקבל מסמכי בית-דין רק לאחר תום השביתה; המבקשת כופרת בחתימתה על אישור המסירה וטוענת כי זויפה; המבקש אשר היה בעלה של המבקשת עד 30.3.08 עת התגרשו, אינו מתגורר עימה מאז.

אשר לסיכויי הצלחתן של טענות ההגנה, נטען כי המשיב עבד אצל המבקשים שבוע לכל היותר, לא שנתיים כטענתו, קיבל מהמבקשים -.1,500 ₪ לסייע לו בשכירת יצוג משפטי כשנעצר במסגרת בקורת לאיתור עובדים זרים ומאז נעלם.

המשיב בתגובתו התנגד לבקשה.

3.המצב המשפטי. הלכה פסוקה היא כי במקרה של בקשה לביטול פסק-דין בית הדין מציב בפניו שתי שאלות. האחת – סיבת מחדלו של הנתבע להתייצב או להתגונן, והשניה – סיכויי ההצלחה. השאלה השניה היא החשובה יותר. די לנתבע אם יראה כי ההגנה אפשרית, ואין הוא חייב להראות הגנה איתנה ובטוחה. סיכויי ההצלחה נלמדים מהבקשה לביטול ומהתצהיר התומך בה (דב"ע נז/ 3-144 שאול שור נ' צילה מלס, עבודה ארצי כרך לא (1) (161).

אמנם גישתם של בתי הדין לעבודה מקילה בכל הנוגע לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, אולם אין משמעות הדבר שכל פסק דין שניתן במעמד צד אחד יבוטל. על השיקולים שצריכים להנחות את בית הדין עמד בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע נה/ 3-139 גן המוסיקה בע"מ ואח', נ' בתיה מולדבסקי, פד"ע לא, 188: "מקובל עלינו, כי לא כל פסק דין שניתן במעמד צד אחד יבוטל. עלינו לאזן בין אינטרסים מתנגשים – מחד, האינטרס הלגיטימי של העובדת, התובעת, בבית הדין האזורי כי יתנהל משפט מהיר והוגן ולא יגרם לה עינוי דין. הדבר נכון פי כמה כשמדובר בעובד שזכויות סוציאליות שלו נשללו ממנו, על פי טענתו. מאידך, מונח על כף המאזניים האינטרס של המערערים, כי יתאפשר להם לטעון לגופה של הגנתם... יש לבחון בשלב הלכאורי אם יש סיכוי כלשהו להגנה".

עם זאת, על המערכת השיפוטית להגן על האינטרסים של בעלי הדין שכנגד ושל המערכת השיפוטית עצמה, מפני ניצול לרעה של האפשרות להגיש בקשה לביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד ומשיכת ההליכים למשך תקופה ממושכת, כפי שפסק ביהמ"ש העליון: "תהליך עשיית צדק אינו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו וזכות הגישה לביהמ"ש אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה באינטרסים הלגיטימיים של בעל הדין שכנגד" (בר"ע 83/01 טובה וייס נ' יוסף מרדכי, מיום 11.2.01)

דיון והכרעה

4.מדובר בתביעת עובד זר מהודו, אשר הועסק, לטענתו, כעובד משק בית אצל המבקשים במשך 16 חודש עד לפיטוריו לאלתר, כטענתו. בתביעתו עתר המשיב לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות.

השאלה העומדת לדיון היא, האם יש מקום לבטל את פסה"ד שניתן בהעדר הגנה אם לאו.

אשר לידיעתה של המבקשת אודות ההליך המשפטי העידה בדיון כי נכחה במשרד ב"כ המשיב לפני חצי שנה, ואף שוחחה עם פרקליט ממשרדו יום לפני הדיון בתביעה, מיד עם קבלת הזימון לדיון על ידה. עוד ציינה, כי בשיחה עימו טענה בפניו שהמשיב עבד אצלה שבוע וכי עניינו היה בטיפול פרקליט קודם שבדק את העובדות והחליט לוותר על התביעה. המבקשת אישרה בעדותה כי הפרקליט "אמר גם אמר", כי עליה להתייצב בבית הדין, על כך השיבה כי אי אפשר לשלוח אליה זימון יום לפני הדיון. ביום 3.2.10 שלחה לב"כ המשיב הודעת מייל המאשרת קבלת מסמכי בית-הדין באמצעות שליח. (נספח ז' לתגובת המשיב).

המבקש העיד כי בהעדר כתובת קבועה, לא שינה את כתובתו במשרד הפנים. עוד הוסיף וציין כי המשיב עבד אצל המבקשים כשבוע ימים.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר התיק ובסיכומים אני קובעת:

התנהלות המבקשת במקרה דנן אינה עולה בקנה אחד עם הנדרש מבעל דין להבטחת קיומו של הליך סדיר ותקין, בהעדר ספק בשאלת ידיעתה על קיום ההליך המשפטי והתעלמותה ממנו ביודעין, אף כי שונה הדין בנוגע למבקש, אשר כתובתו שונתה בעת הרלבנטית לתביעה ולא התגורר בביתה של המבקשת, כטענתו. עם זה, בהתחשב בטענות ההגנה, לפיהן מדובר בתקופת עבודה קצרה של שבוע ימים בגינה הוגשה תביעה בסך -.150,581 ₪, וכן בעובדה כי פרקליט קודם ויתר על ניהול תביעה בשם המשיב, כטענת המבקשים, הגם שמדובר בעובד זר שעזב את הארץ, מדיניותם של בתי הדין לעבודה היא הנותנת ועניינה בבירור תביעות לגופן והכרעה בהן לאור שמיעת טיעוני הצדדים וראיותיהם. בית הדין אינו רואה בעין יפה נסיונות פרוצדוראליים למנוע מבעל דין לטעון לגופו של עניין, ועל-פי ההלכה הפסוקה יש לתת לו את יומו לפחות פעם אחת (דב"ע נב/ 3-48 פלחה מבואות, ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ – הראל, פד"ע כ"ד, 418). זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות גישה חוקתית מהמעלה הראשונה, כמאמר כב' השופט ש. לוין בספרו "תורת הפרוצדורה האזרחית", לפיו יש לכלול את הזכות לביטולו של פס"ד שניתן על פי צד אחד במשפחת הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לביהמ"ש שנהפכה לזכות חוקתית. מכאן, שאם לא ניתנה לבעל דין ההזדמנות לנצל את הזכות שומה על בית המשפט לבטל את הפסק, בין אם ההזדמנות לא ניתנה לו בגלל העדר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים המצדיקים את ביטול הפסק.

כך במקרה הנוכחי. ביטול פסק הדין תוך השתת הוצאות על המבקשים מהווה איזון ראוי בין זכויותיהם הדיוניות של הצדדים מזה ומזה, כך שמחד, יינתן למבקשים יומם בבית הדין בפניו יביאו ראיותיהם, ומאידך, העוול שנגרם למשיב בשל התנהלות המבקשת יבוא לידי ביטוי בהוצאות. יודגש כי טענות ההגנה של המבקשים, ובמיוחד המחלוקת בשאלת משך עבודתו של המשיב, ראויות לבירור בדרך של שמיעת ראיות כמקובל.

סוף דבר

6.לאור האמור, אני קובעת כי פסק הדין מיום 23.3.10 מבוטל כמבוקש.

תיק הוצל"פ ייסגר.

7.המבקשים יגישו תוך 30 יום כתבי הגנה.