ANNOR נ' משרד הפנים

פסק דין

1.עתירה כנגד החלטת המשיב מיום 28.4.2013 (להלן: "ההחלטה") לדחות את בקשת העותר למעמד בישראל מכוח אמנת הפליטים משנת 1951, והפרוטוקול משנת 1967 (להלן: "האמנה").

עיקרי העובדות

2.העותר, יליד 1988, אזרח גאנה, הסתנן לישראל דרך גבול מצרים ביום 18.12.10.

לטענתו, ברח מגאנה ביום 27.11.10 חצה 4 מדינות (בורקינה פאסו, ניז'ר, לוב ומצרים). לגירסתו עבד במטע שבבעלות חבר פרלמנט בגאנה, מטעם מפלגת NDC שבשלטון, ובאחד הימים מצא בביתן שבקצה המטע גופה של ילדה תלויה. העותר יחד עם הצ'יף של כפרו דיווחו על כך למשטרה, אך המשטרה הגיע למקום רק למחרת היום ולא מצאה דבר שקשור לפרטי הדיווח. העותר טען כי נחשד ע"י משטרת גאנה בניסיון להפליל את חבר הפרלמנט מטעם מפלגת השלטון ברצח, על מנת להשיג יתרון לקראת בחירות 2012 למפלגת NPP היריבה. בשל כך טוען העותר כי חברי מפלגת ה - NDC בשיתוף פעולה של המשטרה רדפו את העותר, הרסו את ביתו עצרו את אחיו ואביו והחליטו להרוג אותו. לדבריו, בשל סכנת החיים הממשית בה הוא נמצא בארץ מוצאו, נאלץ לברוח מגאנה.

ביום 31.5.2011, עבר העותר ראיון מקדמי, ובו טען כי הוא נרדף בגאנה בגלל התלונה על הרצח.

ביום 6.6.2011 הגיש העותר בקשה לקבלת מעמד בישראל מכוח אמנת הפליטים.

ביום 19.6.2011 עוכב העותר ע"י יחידת עוז בת"א, כאשר ברשותו נמצאו מסמכים על שם אזרח אחר מגאנה – anane Michael appiah . בשימוע שנערך לו בעקבות תפיסתו, טען העותר כי המסמכים הנ"ל אינם שלו, הוא אינו מכיר את בעליהם, וכי מסמכים אלו לא היו ברשותו כשיחידת עוז תפסה אותו, אלא הם נמצאו בדירתו.

ביום 16.8.2011 עבר העותר ראיון מקיף ע"י יחידת ה- RSD של המשיב. חוו"ד הועברה לרכזת וועדת הפליטים בפברואר 2013 ניתנה חוו"ד בנוהל מקוצר ונקבע שדין הבקשה לפליטות להדחות.

ביום 28.4.2013 קיבל העותר מכתב עליו גם חתם, לפיו בקשתו למקלט מדיני בישראל מכוח האמנה נדחתה, בשל סתירות שנמצאו בגרסתו וחוסר ראיות לטענותיו, וכי עליו לצאת מהארץ תוך 14 יום מיום קבלת החלטה זו. עוד צויין כי העותר יכול לערער על ההחלטה הנ"ל תוך 14 יום.

ביום 23.6.2013 הגיש העותר ערעור על ההחלטת הוועדה המייעצת.

ביום 9.7.2013 הגיש העותר את העתירה דנן, בה עתר לביטול החלטת המשיב ולמתן מעמד של פליט, או לחילופין שייערך עיון מחדש בעניינו.

עיקרי טענות הצדדים

3.העותר טען כי בשל סכנת חיים ממשית בארץ מוצאו על המשיב לעיין שוב בהחלטתו.

השיהוי הנטען הוא פרוצדורלי ולכן גובר הפן המהותי. עוד טען כי אין באפשרותו להשיג הוכחות לגרסתו. וכי העותר מפחד ליצור כל קשר עם בני משפחתו. מאידך, המשיב יכול להשיג ראיות מגאנה על האירועים שתוארו ע"י העותר. לגירסת העותר, חבר הפרלמנט שאצלו עבד דאג להעלים את הגופה והראיות לאירוע תוך יום, וכי התנהלות המשטרה שהתמהמה והגיעה למקום רק למחרת היא התנהלות בלתי סבירה. לטענתו, אם יחזור לגאנה הוא עלול להיעצר או להירצח ע"י אותו חבר פרלמנט. אחיו ואביו נלקחו למעצר כבני ערובה עד שהעותר יחזור לגאנה, והם עדיין עצורים שם. עוד הוסיף כי בדו"ח הבחינה המקדמית של הבקשה למקלט מדיני (לא מוספר) נאמר בין היתר כי קיים יסוד להניח כי הבקשה נוגעת לאחד מיסודות אמנת הפליטים.

המשיב טען כי הגשת העתירה לוקה בשיהוי, וכי העותר נהג בחוסר תום לב כשהמשיך לשהות בארץ שלא כדין בניגוד לצו הגירוש שהוצא כנגדו. עוד טען המשיב כי נתגלו סתירות בגרסת העותר, כי העותר נמנע מלבקש בקשת פליטות ב- 4 המדינות שעבר בהן בדרכו לישראל, וכי בבדיקה שערך המשיב לא הצליח לאתר שום מידע לפיו העותר מבוקש בגין ניסיון להפליל חבר פרלמנט באשמת רצח. עוד טען המשיב כי לפי כללי המשפט המנהלי אין ביהמ"ש המנהלי אמור להתערב בהחלטת המשיב שבנסיבות העניין היא סבירה, ראויה ותקינה.

דיון

4.ככלל, בית משפט מנהלי אינו שם עצמו במקום הרשות המנהלית, אלא רק בוחן את התנהלותה עפ"י העילות המנהליות.

לאחר עיון ושמיעת טענות הצדדים, ועיון בהחלטת המשיב ובחוות הדעת עליהן הסתמך, הגעתי לכלל מסקנה כי החלטתו מנומקת ומפורטת כדבעי. יובהר, שדוח הבחינה המקדמית נערך ללא ראיון עומק והוא מתייחס לנתונים לכאוריים שמציג מבקש המקלט, ללא בחינתם באותו שלב וכך צויין: "מסקנת הבדיקה המקדמית של בקשת המקלט היא: הפנית מבקש המקלט לראיון עומק ביחידה לטיפול בבקשות למקלט (RSDׂ)".

לאחר שבוצע ראיון העומק, החלטת המשיב היתה מפורטת ומנומקת ובין היתר, התבססה על הנימוקים הבאים: