פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום קריות
27136-10-20
14.10.2026
בפני השופטת:
אלואז זערורה

- נגד -
תובע:
פלוני
נתבעת:
מנורה חברה לביטוח בע"מ
פסק דין
 

לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן:"חוק הפלת"ד").

 

פתח דבר:

 

  1. התובע יליד X.X.1968, טען בתביעתו כי ביום 14.07.2020 בשעה 19:00 לערך, במהלך נסיעתו ברכב מסוג פיאט פונטו מ.ר XXX (להלן: "רכב התובע") עם שתי בנותיו הקטינות, היה מעורב בתאונת דרכים, כאשר ניסה להיצמד לצד ימין בכביש בשל הולך רגל שעבר בצד השמאלי. הצד הימני של רכב התובע פגע בגלגל של רכב חונה, וכתוצאה מהפגיעה, רכב התובע התהפך לצד שמאל וידו, שהייתה מחוץ לחלון, נמעכה והוא נפגע בכתפיים, בראש, בצוואר ובגב (להלן:"התאונה").  

     

  2. הנתבעת, לפי הנטען, הייתה במועדים הרלוונטיים מבטחת הרכב בהתאם להוראות פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970 (להלן:"המבטחת"ו/או"הנתבעת").

     

  3. בית המשפט מינה את ד"ר ארנן גרינטל כמומחה רפואי מטעמו בתחום האורתופדיה (להלן: "ד"ר גרינטל"), שנדרש לבחון את הנכות אשר נותרה לתובע, ככל שנותרה, בעקבות התאונה. ד"ר גרינטל קבע כי בעקבות התאונה התובע נותר עם נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 25%, המורכבת מנכות בשיעור 8% לפי סעיף 43(4)ב לתוספתלתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן:"התקנות") בגין קשיון לא נוח של אצבע חמישית, נכות בשיעור 5% לפי סעיף 44(4) לתוספת לתקנות בגין קשיון נוח של אצבע רביעית, נכות בשיעור 5% לפי סעיף 41(10)ה' לתוספת לתקנות בגין מצב לאחר שבר פריקת טרפזיום עם הגבלה בתנועות בשורש כף היד, נכות בשיעור 5% לפי מחצית הנכות שבסעיף 75(1)ב לתוספת לתקנות בגין צלקות בגב כף יד שמאל. ד"ר גרינטל קבע כי בגין כאבי גב תחתון ומגבלה קלה, זקף המומחה לחובת התאונה נכות צמיתה בשיעור של 4% ללא הפניה להוראות הסעיף הרלבנטי.

     

  4. בתאריך 16.2.23 ד"ר גרינטל נחקר על חוות דעתו לבקשת התובע. התובע הגיש בקשה לפסילת חוות דעת ד"ר גרינטל בטענה כי נפלו בה פגמים מהותיים, ובכלל זה כי האחרון הצהיר כי אינו מומחה לכירורגיה של כף היד ובשל כך קביעותיו אינן מבוססות על תשתית ראויה. כמו כן, נטען כי חוות הדעת הוכנה ללא שעמדו לפני המומחה המסמכים הרפואיים הרלוונטיים, וללא שבוצעו בדיקות חיוניות כגון מדידת טווחי תנועה במעלות, השוואה ליד הבריאה, בדיקת כוח לפיתה והתייחסות לתסמונת CRPS או לפגיעה בעצב האולנרי.

     

  5. ביום 15.01.2025 הורה בית המשפט בהחלטה מנומקת על מינוי מומחה רפואי נוסף בתחום האורתופדיה של כף היד. בית המשפט קבע בין היתר כי די בהצהרת ד"ר גרינטל בדיון לפיה הסתמך על מסמכים דלים, חסרים או לא קריאים כדי להוות עילה למינוי מומחה נוסף. בית המשפט הדגיש כי מומחה נדרש להיות "אקטיבי" ולדרוש מהצדדים הגשת מסמכים רפואיים חסרים וכי חוות דעת שהוכנה על סמך מידע חסר מקשה עד מאוד לקבל את מסקנותיה. עוד נקבע כי חוות הדעת לוקה בהיעדר פירוט לגבי הבדיקות והקריטריונים שנבחנו ביד שמאל דבר שמצדיק מינוי מומחה נוסף.

     

  6. בהתאם, בית המשפט מינה את ד"ר מיכה רינות כמומחה מטעמו בתחום האורתופדיה (להלן: "המומחה"). המומחה קבע כי בעקבות התאונה, התובע נותר עם נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור 35% (מעוגל) המורכבת מנכות בשיעור 8% לפי סעיף 44(1)(ב) לתוספת לתקנות בגין קישיון לא נוח באצבע 4, נכות בשיעור 8% לפי סעיף 43(4)(ב)לתוספתלתקנות בגין קישיון לא נוח באצבע 5, נכות רפואית צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף 35(1)(ב)לתוספתלתקנות (הסעיף הופעל חלקית בגין אצבעות 2 ו- 3). כמו כן, המומחה קבע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף 41(1)(ה)לתוספתלתקנות בגין פגיעה בשורש כף היד, נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)(א)לתוספתלתקנות בגין הגבלה בעמוד שדרה מותני ונכות רפואית צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף 75(1)(ב)לתוספתלתקנות בגין צלקות (הסעיף הופעל חלקית). המומחה קבע נכות זמנית בשיעור של 100% למשך 6 חודשים ונכות זמנית בשיעור של 50% למשך 6 חודשים נוספים (במצטבר).

     

  7. הצדדים הגישו תחשיבי נזק וניתנה הצעה לסיום ההליך בפשרה. משלא הגיעו הצדדים לעמק השווה, ניתנה הוראה להגשת ראיות הצדדים במסגרת תיקי המוצגים. בתאריך 13.04.2026 התקיים דיון הוכחות במהלכו העידו התובע ואשתו, הגב' פלונית (להלן:" פלונית"), בנו מר אלמוני (להלן: "אלמוני"), העד ששון אהרון (להלן:" ששון") והעד אדהם תיהאוי (להלן:"תיהאוי"). הנתבעת לא הזמינה עדים מטעמה. הצדדים סיכמו טיעוניהם בכתב.

     

    דיון והכרעה:

     

  8. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שמעתי את העדים והתרשמתי מעדותם בצורה בלתי אמצעית ועיינתי בכלל המסמכים שהוגשו לתיק, שוכנעתי כידין התביעה להתקבל.

     

  9. הנתבעת הכחישה בהגנתה את נסיבות התרחשות התאונה ואת אחריותה לפצות את התובע בגינה. אף על פי כן, הנתבעת לא העלתה כל טענה בעניין החבות במסגרת סיכומיה. כידוע, זניחת טענות במסגרת הסיכומים משמעה ויתור על אותן טענות, ומשלא העלתה הנתבעת כל טענה בסיכומיה בעניין נסיבות התרחשות התאונה ו/או חובותיה בהתאם לפוליסות הביטוח אני רואה בה כמי שאישרה את טענות התובע בעניין זה (ראו: ע"א 8168/03 יאיר ארנון נ' חשמל זועבי בע"מ, פסקה 28 (08.11.2009); ע"א 401/66 ברוריה מרום נ' בן ציון מרום, פ"ד כא(1) 673, 679 (1967); ע"א 447/92 הנרי רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, מט(2) 102, פסקה 4 (1995)).

     

  10. למען הסדר הטוב נציין בקצרה כי התובע הוכיח את טיעוניו בעניין נסיבות התרחשות התאונה ואחריות הנתבעת לפצות אותו מכוח פוליסת הביטוח שרכש ואשר הייתה בתוקף במועדים הרלוונטיים לתובענה.

     

  11. בכתב התביעה תיאר התובע את נסיבות התרחשות התאונה כדלקמן:" ביום 14/07/20 שעה 19:00 לערך ו/או בסמוך לכך, עת נהג התובע ברכב המבוטח בכפר ויחד עמו נסעו שתי בנותיו הקטינות, איתרע מזלו, היה מעורב בתאונת דרכים קשה, בעת שניסה להיצמד לצד ימין בשל הולך רגל מצד שמאל, לפתע, גלגל הרכב הימני בו נהג התובע פגע בגלגל של רכב חונה , מ.ר. 70-857-53, וכתוצאה התהפך הרכב לצד שמאל, לצד הנהג, כאשר ידו שהייתה מחוץ לחלון נמעכה ונפגע קשות בעיקר בידו השמאלית, בכתפיו, בראש, בצוואר ובגב".

     

     

  12. התובע הגיש לתיק תמונה ממקום התאונה המתעדת את הרכב לאחר שהתהפך בצד הכביש ובתאריך 1.9.20 הוגשה תלונה במשטרה בעניין התאונה נשוא ההליך אך לא הומצאו לעיון בית המשפט ממצאי תיק החקירה.

     

  13. גרסת התובע הייתה עקבית וללא סתירות מהותיות כפי שהדבר עולה מעיון במסמכים שהוגשו לתיק. כך למשל, בסיכום האשפוז במרכז הרפואי זיו מיום 19.07.2020 נרשם: "בן 51, פנה למיון לאחר ת.ד התהפכות רכב, מקובע בצוארון פלדלפיה. מלין על כאבים בכף יד שמאל וכתף ימין". גם לפני ד"ר גרינטל ארנן התובע תיאר את התאונה כדלקמן: "מתאר תאונה בתאריך 14.07.20 כאשר התהפך עם מכונית, את התאונה אינו זוכר" (ראו עמוד 2 לחוות הדעת).

     

  14. בחקירתו לפניי, התובע חזר על גרסתו ולפיה: "נסעתי ,היה ירידה ,והיה הולך רגל"( עמוד 4 לתמלול הפרוטוקול, שורה 14), "רציתי כאילו לברוח ממנו והאוטו שלי ,הגלגל עצמי שלי היה אוטו עומד מצד הכביש"( שם, שורה 20), "אוטו השני גם היה בצד ימין והיה בולט הגלגל שלו היה בולט לכיוון הכביש"( שם, שורה 25), "אני רציתי לפנות שמאלה ,כאילו לברוח מהבן - אדם והאוטו היה עומד כך כאילו האוטו היה עומד שם ,פה ליד המדרכה"(שם, 27-28), "היה עומד והצמיג היה בולט כאילו לכיוון הכביש ,הצמיג שלו ,הגלגל שלו היה בולט לכיוון עצמי. עכשיו הצמיג שלי נתקע בצמיד שלו והאוטו התהפך" (שם, שורה 34), "האוטו נכנס כאילו בצמיג השני והאוטו התהפך מכה ,ככה התהפך ואני היד שלי מחוץ לאוטו... על הגג... התהפך הוא"( עמוד 5 שורה 10).

     

  15. כאמור, גרסת התובע לעניין נסיבות התרחשות התאונה הייתה עקבית ומהימנה וזו לא נסתרה על ידי הנתבעת. התובע הציג פוליסת ביטוח שהייתה בתוקף במועד התרחשות התאונה. הנתבעת הכחישה בהגנתה באופן כללי את הכיסוי הביטוחי וטענה כי התאונה אינה מהווה תאונת דרכים לפי הגדרתה בחוק הפיצויים, וכי התובע לא היה בעל רישיון נהיגה בתוקף במועד התאונה. הנתבעת לא הציגה כל ראיה לתמיכה בטיעוניה ואף זנחה אותם במסגרת הסיכומים.

     

  16. לסיכום, התובע הוכיח את מועד ונסיבות התרחשות התאונה והוכיח כי נגרם לו נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה, הוכיח קיומו של כיסוי ביטוחי ובהתאם, חלה על הנתבעת החובה לפצות אותו בגין נזקיו. 

     

    הנכות הרפואית:

     

     

  17. ביום התאונה, 14.7.2020, התובע הובהל באמצעות מד"א לחדר המיון במרכז הרפואי זיו בצפת כשהוא מקובע בצווארון. בתום הבדיקות הראשוניות נקבע כי התובע סובל מפגיעה מסוג "Degloving Injury" בכף יד שמאל, שברים מרוסקים בראשי ובבסיסי המסרקים 4-5 עם שבר בסיס מסרק 1, שבר פריקה בטרפזיום, שבר בגוף הסקאפולה מימין (כתף ימין) ושפשופים. ביום 15.7.20 עבר התובע ניתוח בהרדמה כללית לשחזור וקיבוע השברים במסרקים באמצעות מסמרי מתכת (KW's) ותפירת שריר ADM, ושוחרר לביתו ביום 19.7.20 עם חבישה, סד גבס ומתלה.

     

  18. בתאריך 31.7.20, עקב החמרה במצבו, התובע אושפז בשנית במחלקה האורתופדית במרכז הרפואי זיו למשך 19 ימים. במהלך האשפוז השני, התובע עבר שני ניתוחים להטריה של הפצעים ולהוצאת מסמרי הקיבוע. התובע שוחרר ביום 18.8.20 עם המלצות למתלה, סד לכף יד, טיפול אנטיביוטי, פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. בהמשך, בתאריך 23.8.20 התובע פנה שוב לחדר המיון במרכז הרפואי זיו בשל כאבים ונפיחות בכף היד והוא טופל באנטיביוטיקה דרך הוריד ושוחרר עם המלצות למעקב מרפאה אורתופדית.

     

  19. לאחר התאונה, התובע היה במעקב רפואי וביום 28.10.20, התובע נבדק על ידי האורתופד, ד"ר גנטוס מרואן, שמצא כי התובע סובל מכאבים ומגבלה בכתף ימין, צוואר וגב תחתון, והמליץ על משככי כאבים, המשך מעקב וריפוי בעיסוק. בתאריך 17.02.21 התובע נבדק על ידי רופא תעסוקתי, ד"ר שמחוביץ מירון, שרשם כי התובע סובל מכאבים בצוואר, בכתף ימין וגב תחתון, וקבע כי "היד לא שימושית ואינה כשירה לעבודה לפחות חצי שנה מהיום".

     

  20. בתאריך 24.5.21 התובע עבר בדיקת CT עמוד שדרה צווארי ומותני. הבדיקה של עמוד השדרה הצווארי הדגימה פריצת דיסק אחורית מרכזית מקומית בין החוליות C2-C3 הגורמת ללחץ, פריצה אחורית מרכזית בגובה C3-C4 עם היצרות גרמית של התעלה הנויראלית ובלטי דיסק בגבהים C4-C5 ו-C5-C6. הבדיקה של עמוד השדרה המותני הדגימה בלטי דיסק בגבהים L3-L4 ו-L4-L5 עם היצרות חלקית של התעלה הנויראלית, וכן "פריצת דיסק בגובה L5-S1" עם היצרות חלקית של התעלה ולחץ על שורש S1 משמאל.

     

  21. לאורך השנים 2021-2023 התובע היה במעקב אורתופדי. בביקורו מיום 24.08.22, התובע התלונן על כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל ונימול, ועל כאבים בכף יד שמאל אשר אובחנה עם מנח "CLAWING" והגבלה קשה בתנועות האצבעות. על בסיס בדיקת MRI עמ"ש מותני מיום 5.8.22, התובע אובחן עם "בלט דיסק L4-L5 עם לחץ על שורש L5 LT". בביקורו מיום 9.8.23 התובע ציין החמרה בכאבי הצוואר והגב, והופנה לבדיקת מנתח עמוד שדרה.

     

  22. במקביל, התובע טופל גם במרפאת כאב ועמוד שדרה במרכז הרפואי זיו. במסמך ממרפאת כאב מיום 13.12.23 צוינה החמרה נוספת בכאבי הגב, "כאב חדש בכל רגל שמאל" ושינוי תחושה בכפות הרגליים. התובע גם עבר בדיקות EMG אשר הדגימו פגיעות עצביות ושורשיות מרובות כתוצאה מהתאונה. בבדיקת EMG מיום 4.9.22 נמצאה עדות לפגיעה שורשית בגובה C5-C6 משמאל. בבדיקה נוספת של הולכה עצבית (NCT-EMG) שבוצעה ביום 12.12.22 במרכז הרפואי "זיו" בצפת, נמצאה עדות "לפגיעה אקסונלית חלקית באולנר מוטורי ואקסונלית מלאה בענפי הסנסורי ביד שמאל", וכן עדות לפגיעה שורשית ברגל שמאל. בדיקת EMG נוספת שבוצעה ביום 3.1.24 הדגימה חביון דיסטלי מאורך של עצב פרונאלי וטיביאלי משמאל עם גל F מאורך, המעידים על פגיעה שורשית L4-S1 משמאל.

     

  23. בעקבות התאונה, התובע עבר סדרות ממושכות של טיפולי פיזיותרפיה במכון עילבון ובקופת החולים לצד טיפולי ריפוי בעיסוק, אשר לא הביאו להטבה משמעותית במצבו התפקודי.

     

  24. כאמור, בתאריך 23.02.2021 הורה בית המשפט על מינוי ד"ר גרינטל כמומחה רפואי מטעמו בתחום האורתופדיה. בתאריך 23.09.2021 ניתנה חוות דעתו של ד"ר גרינטל במסגרתה קבע הנ"ל כי בעקבות התאונה התובע נותר עם נכות צמיתה משוקללת (מעוגלת) בשיעור של 25% בגין קשיון לא נוח של אצבע חמישית; קשיון נוח של אצבע רביעית; שבר פריקת טרפזיום עם הגבלה בתנועות בשורש כף היד; כאבי גב תחתון וצלקת.

     

  25. התובע הגיש בקשה לפסילת חוות דעת המומחה שבעקבותיה ניתנה החלטה המורה על מינוי מומחה נוסף. בתאריך 14.01.2025 הורה בית המשפט על מינויו של ד"ר מיכה רינות כמומחה רפואי מטעמו בתחום האורתופדיה. המומחה בדק את התובע בתאריך 02.04.2025 וציין בבדיקתו כי נמצאה הגבלה קלה בתנועות שורש היד (יישור של 45 מעלות וכיפוף של 60 מעלות), מנח אצבעות 4-5 קמוצות עד כף היד אשר מפריע לפעולת האצבעות הסמוכות והגבלה בטווח התנועה באצבעות 2-3 על רקע הפציעה.

     

  26. כאמור, המומחה קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 34.69% המורכבת מנכות בשיעור 8% בגין קשיון לא נוח באצבע 4 לפי תקנה 44(1)ב (הפניה ל-43(4)), נכות בשיעור 8% בגין קשיון לא נוח באצבע 5 לפי תקנה 44(1)ב (הפניה ל-43(4)), נכות בשיעור 5% בגין אצבעות 2-3 כדי מחצית הסעיף לפי תקנה 35(1)ב, נכות בשיעור 5% בגין שורש היד לפי תקנה 41(1)ה, נכות בשיעור 10% בגין עמוד השדרה המותני לפי תקנה 37(7)א', ונכות בשיעור 5% בגין צלקות כדי מחצית הסעיף לפי תקנה 75(1)ב לתקנות. עוד קבע המומחה כי התובע סבל מנכויות זמניות בשיעור של 100% למשך 6 חודשים במצטבר, ונכות זמנית נוספת בשיעור של 50% למשך 6 חודשים נוספים (במצטבר).

     

  27. המומחה קבע קיומו של קשר סיבתי מלא בין מצבו הרפואי של התובע על פי ממצאי הבדיקה הקלינית וההדמיות לתאונה נשוא התביעה מיום 14.07.2020, ושלל קיומה של נכות קודמת בעמוד השדרה המותני. המומחה הוסיף וציין כי הרישומים הרפואיים הקודמים אינם מעידים על נכות קודמת.

     

  28. הנתבעת ביקשה לשלוח למומחה שאלות הבהרה ושמרה על זכותה לחקור אותו על חוות דעתו בבית המשפט. בסיכומיה הנתבעת טענה כי הפנתה לעברו הרפואי של התובע משנת 2018 בעניין כאבי גב תחתון, ולקביעתו של ד"ר רינות לפיה הסגירה החוזרת של אצבעות 2 ו-3 "אינה מוסברת מבחינה רפואית אורגנית". לגרסתה, התובע הסתיר מידע והאדיר את מגבלותיו במכוון, תוך שהוא נמנע מלשתף פעולה עם הליכי השיקום המקצועיים שלו, בין היתר, במסגרת המוסד לביטוח לאומי. לגרסת הנתבעת, התובע הפר את חובתו להקטין את נזקיו בכך שלא שיתף פעולה עם הליך השיקום. הנתבעת הוסיפה וטענה כי הימנעות זו משיקום, לצד האדרת המגבלות בבדיקות, מטילה צל כבד על אמינות תלונותיו של התובע במישור התפקודי והתעסוקתי.

     

  29. הנתבעת טענה כי עדותו של התובע בעניין פגיעתו הרפואית באצבעות 2 ו-3 אינה אמינה וכי זו נסתרת ישירות על ידי קביעותיו ועדותו של ד"ר גרינטל. ד"ר גרינטל העיד במפורש בבית המשפט כי בבדיקתו "אצבעות 2 ו-3 של התובע היו תקינות, טווח תנועה תקין, לא היו תלונות". הנתבעת טענה כי התובע ניסה להציג מצג שווא של החמרה באצבעות אלו בפני ד"ר רינות, במטרה להתאים את תלונותיו באופן מלאכותי לממצאי חוות הדעת של המומחה.

     

  30. הנתבעת הוסיפה וטענה כי בדיקת מוגבלות בתנועות מושפעת משיתוף הפעולה של הנבדק וכי מבחינה תפקודית התובע יכול לבצע את רוב פעולות היום-יום. הנתבעת הפנתה לעדותו של ד"ר גרינטל לפיה "גם אם יש לתובע הגבלה מסוימת בשורש כף היד ואצבעות רביעית וחמישית לא מתפקדות, עדיין יש לו מספיק אצבעות לעשות חלק גדול מהפעולות". לגרסתה, התובע בחר להחזיק את היד ובכך "הרג את היד שלו", בעוד שמטופלים רבים עם בעיות דומות משתמשים ביד באופן שוטף ולכן יש להעמיד את נכותו התפקודית על 15% לכל היותר.

     

  31. התובע השיב בסיכומיו לטענות הנתבעת וטען כי גרסתו הייתה מהימנה לחלוטין ותואמת את ממצאיו האובייקטיביים של ד"ר רינות, אשר הגדיר את הפציעה כ- "חבלה קשה". התובע הדגיש כי בבדיקות ד"ר רינות נמצאה "כוויצה מלאה של אצבעות 4-5 באופן שאינו מאפשר שימוש" ובבדיקות הודגם "דלדול מסת העצם המעיד על אי שימוש". התובע הוסיף וטען כי התיעוד הרפואי לאורך כל הדרך, לרבות דוחות הפיזיותרפיה והריפוי בעיסוק מעידים על "הגבלה רצינית בתפקוד יד שמאל", פוסל כל טענה להגזמה ומלמד על נכות תפקודית קשה ביותר בפועל.

     

  32. בהתאם לפסיקה, כאשר ממנה בית המשפט מומחה מטעמו, נקודת המוצא היא כי הוא יאמץ את האמור בחוות-דעת אלא אם קיימת סיבה בולטת שלא לעשות כן) ע"א 293/88חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי(1988) ; ע"א2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ(28.10.2010)). הדברים נכונים ביתר שאת, מקום בו בית המשפט לא נתבקש לפסול את חוות הדעת, המומחה לא נחקר על חוות דעתו ולא נדרש ליתן הבהרות אודותיה.

     

  33. המומחה, ד"ר רינות, ערך את הבדיקות הנדרשות ועיין במסמכים הרפואיים אשר הומצאו לו על יד שני הצדדים והביא לפני בית המשפט את קביעותיו המקצועיות המבוססות על ידיעותיו והכשרתו כרופא מומחה בתחום האורתופדיה ובפרט בכירורגית כף היד.

     

  34. הנתבעת טענה כי בדיקת טווחי התנועה שערך המומחה תלויה בשיתוף הפעולה ובמצג שמציג הנפגע למומחה. במקרה שלפנינו, כך לגרסת הנתבעת, התובע בחר לא להשתמש בידו בפני המומחה ובכך הציג מצג שווא לפיו הוא סובל מחוסר יכולת תפקודית. אין בידי לקבל את טיעוני הנתבעת בעניין זה. הערכת מהימנות בדיקה רפואית היא שאלה שבמומחיות. בהתאם, הגורם המוסמך להצהיר אודות הטיות שעולות בבדיקה שביצע, הוא המומחה עצמו. מקום סברה הנתבעת כי קיים חשש כי הבדיקה שערך המומחה אינה מהימנה, עמדה לפניה האפשרות לחקור את המומחה על חוות דעת ו/או לקבל את עמדתו בעניין התנהלות התובע ומהימנות הבדיקה, במסגרת שאלות הבהרה – אך זו בחרה שלא לפנות למומחה בעניין זה. הדבר נכון גם לעניין מצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה.

     

  35. המומחה בחן את תלונות התובע, והסתמך הן על הבדיקה שערך באופן אישי והן על המסמכים הרפואיים שעמדו לפניו, ומסקנותיו היו מבוססות על ידיעותיו המקצועיות אשר לא נסתרו. קביעות המומחה היו סבירות והגיוניות והתאימו למסמכים הרפואיים ולממצאי הבדיקות עליהם הרחבנו לעיל. בהתאם, ולאור המפורט לעיל, נכותו הרפואית הצמיתה המשוקללת של התובע בעקבות התאונה תועמד על 35% (מעוגל), כקביעות המומחה.

     

    הנכות התפקודית:

     

  36. הכלל הוא כי הנכות הרפואית עשויה ללמד על הנכות התפקודית (ראו: ע"א 3222/10ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (28.06.2012)). בהיעדר ראיות אחרות ו/או נסיבות חריגות, הפסיקה נוטה לזהות את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית (ראו: ע"א 4946/06צל דוד נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ(31.01.2008); ע"א 9297/10קדח פדל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, (21.06.2011)).

     

  37. בהקשר זה, בית המשפט נותן את הדעת לנסיבותיו הפרטניות של התובע: עיסוקו, השכלתו, גילו, מידת השפעתה של נכותו הרפואית על יכולתו לעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד (ראו: ע"א 3049/93גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792, 797 (1995)) עמ' 799).

     

  38. התובע ביקש להעמיד את נכותו התפקודית על שיעור 60%. לגרסתו, פגיעתו הקשה הותירה אותו עם תפקוד ביד אחת בלבד, והשפעת הנכות על כושר השתכרותו היא מכרעת ומוחלטת. התובע ביסס את דרישתו על חומרת הפגיעות בידו השמאלית, הכוללות כוויצה מלאה וכיפוף קבוע של אצבעות 4-5 באופן שאינו מאפשר שימוש בהן, לצד הגבלה קשה בתנועת אצבעות 2 -3 ושורש כף היד. בנוסף, הוא הצביע על נכותו בעמוד השדרה המותני (10%) הגורמת להגבלת תנועה, קשיים בישיבה ובעמידה ממושכת, ופגיעה עצבית המתבטאת בנימולים ברגליים.

     

  39. התובע טען לפניי כי בעקבות התאונה נגרמו לו נזקי גוף והוא סבל, בין היתר, מהגבלה בתנועות היד, האצבעות ועמוד השדרה שהקשו על ביצוע עבודתו השוטפת. הנ"ל הוסיף וטען כי הוא סבל מכאבים עזים ועבר טיפולי פיזיותרפיה רבים לאורך תקופה ממושכת (פרוטוקול הדיון, עמ' 13, שורות 34– 35 ועמוד 23, שורות 15–17).

     

  40. התובע הדגיש כי הוא בן 57, חסר השכלה פורמלית ו/או הכשרה מקצועית והוא עובד כל חייו בעבודות כפיים פיזיות הדורשות שימוש בשתי ידיו. פגיעתו מונעת ממנו לבצע מטלות יומיומיות בסיסיות בביתו, והוא נזקק ויזדקק לעזרת הזולת באופן קבוע. התובע הוסיף וטען שהוא פוטר מעבודתו במפעל נטפים עקב אי-כשירותו לעבודה פיזית. הליך השיקום המקצועי בו החל בסיוע המוסד לביטוח הלאומי לא צלח, והוא נדחה על ידי עשרות מעסיקים שסירבו להעסיקו בהיותו עם יד אחת בלבד שמתפקדת. התובע טען כי קביעה זו נתמכת גם על ידי החלטת חברת מנורה מבטחים, שאישרה לו פנסיית נכות בשיעור של 100% ואובדן כושר עבודה תפקודי המתחדשת מדי שנה.

     

  41. התובע חזר במהלך חקירתו לפניי כי אין לו השכלה וכי הוא עבד כל חייו בעבודות פיזיות "בשטח" בתחומים שונים: "עובד, אני אין לי השכלה, אני עובד עבודות פיזיות בחיים שלי... עבודות פיזיות" (עמ' 9, שורות 34–36). לגרסתו, הוא עבד בחקלאות "אני כאילו בחקלאות, את יודעת מסורים הייתי מסורים, חותך עצים זה חותך" (עמ' 9, שורה 38; עמ' 12 שורה 16) כן לגרסתו: " עבדתי בחרמשים מסורים, עבודה פיזית את יודעת מה? ... ריסוסים, חותכים עצים, עובדים עם החרמשים, את יודעת? חרמש, חרמש זה שמנקה עשב" (עמ' 11, שורות 16–19 ושורות 22-23). התובע טען כי הוא עבד גם כעוזר בתחום הבניין "עוזר, כאילו אני לא בן-אדם .כן, לבעל מקצוע, עוזר, זהו, זה העבודה שלי" (עמ' 11, שורות 7–8), וגם כרועה: "עבדתי בעזים שם, נכון?... חולבים, חולבים עזים" (עמ' 11, שורות 25–28).

     

  42. התובע העיד לפניי כי לאחר התאונה הוא התקשה למצוא עבודה שתתאים למגבלותיו ולגילו וכי הוא התקשה להתמיד בעבודות שכן מצא בשל פציעתו: "הלכתי לעבוד אצל כל מיני אנשים, אנשים אומרים לי אתה לא מתאים לעבודה זה" (עמ' 18, שורות 26–27). עוד טען לפניי: "אני פצוע וזה, אני הייתי אומר להם שאני ככה וככה וככה... לא יכול לעבוד, עבודה פיזית, תמצאו לי עבודה קלה יען אומרים לי חברה בחור אנחנו לא יכולים לקבל אותך אנחנו נעדיף בחור צעיר במקומך" (עמ' 18, שורות 35–38.( עוד הוסיף " הוא אומר לי אתה לא מתאים לי לעבודה כי אני כל פעם שאני הולך אני אומר להם אני ככה וככה היה לי, לא יכול אני פיזיות עבודות לעבוד" (עמ' 19, שורות 11–13). במהלך הדיון התובע הזכיר שמות של מקומות עבודה אשר סירבו לגרסתו להעסיק אותו לגרסתו בשל מגבלותיו (עמ' 18 שורות 29-31 ועמוד 19, שורות 4-17).

     

  43. מטעם התובע העיד מר ששון אהרון, מנהל צוות לוגיסטיקה במפעל נטפים, אשר העיד כי התובע עבד במפעל כמחסנאי, הכין קרטונים ועבד עם מלגזה (עמ' 28, שורות 1-6) כאשר לגרסתו, התובע תפקד בצורה טובה והוא היה שבע רצון מתפקודו (עמ' 29, שורות 4–6). מר ששון הסביר כי לאחר התאונה "היה קשה" להמשיך ולהעסיק את התובע בשל מגבלותיו, שכן לגרסתו: " הוא צריך לעבוד עם שתי ידיים, הוא חייב שתי ידיים, גם עם מלגזה את צריכה שתי ידיים, יד על הסטיק יד על ההגה, להכין קרטונים את צריכה להחזיק עם שתי ידיים [...] אי אפשר לעבוד עם יד" (עמ' 30, שורות 25–27). כאשר נשאל אם היה מקבל את התובע לעבודה במצבו כיום, השיב נחרצות "אני לא יכול להעסיק אותו, אני לא יכול להעסיק אותו" )עמ' 30, שורה 8(.

     

  44. התובע הזמין לעדות גם את מר אדהם תיהאוי, מנכ"ל חברת האחים תיהאוי בע"מ, אשר העיד כי הוא מכיר את התובע למעלה מ-22 שנים, וכי התובע עבד בחברה השייכת לו בעבר לסירוגין, בתחום הייעור במסגרת עבודות שביצע עבור קק"ל (עמ' 33, שורות 35–37 ועמ' 34, שורה 2(. מר תיהאוי הסביר כי העבודה בחברת תיהאוי מחייבת שימוש בשתי ידיים : "חרמש שמנקש את העשבים שתי ידיים, יד קדמית, יד אחורית על הגז, ואז מכסחים את העשבים" (עמ' 34, שורות 6–7(.

     

  45. מר תיהאוי אישר כי התובע פנה אליו לאחר התאונה וביקש לעבוד בחברה אך הוא לא נמצא מתאים לעבודה בשל פציעתו: "הוא חזר אלי פעמיים, אמר אולי... ראינו את הפגיעה ביד שלו והעבודה שלנו היא ממש בנטו שתי ידיים, אין מצב שאתה יכול לעשות את העבודה ביד 1 או יד 1 חלק רק מיד שנייה, זה בלתי אפשרי" (עמ' 34, שורות 31–33). העד הסביר כי עבודה ביער ללא שתי ידיים היא מסוכנת: "זה עבודה בתלוליות מדרוניים זה לא משהו שאפשר לעשות אפילו בלי [...] רק ללכת במקומות כאלה זה עם יד 1 בלי... זה מסוכן" (עמ' 34, שורה 1 – עמ' 35, שורה 3). העד הסביר כי החברה פועלת במספר תחומים אך גם בהם לא ניתן לשלב את התובע:" אבל זה בלתי אפשרי, כי התחום השני שיש לנו זה עבודות עפר ופיתוח... כל העבודה הזאת במלואה זה עבודות שתי ידיים נטו" (עמ' 35, שורות 23–25).

     

  46. התובע טען לפניי כי במועד שמיעת עדותו הוא עובד בעבודה חלקית כשלוש שעות שבועיות במסגד, בעבודה שאינה דורשת מאמץ פיזי. התובע תיאר לפניי את מהותה והיקפה של העבודה וטען כי:" פותח מים וסוגר מים, זה מה שאני עושה הוא פותח מים לפרחים, כן[…]  פותח מים עם השיבר, כאילו פותח את השיבר וזהו [...] לא עושה שום דבר, סוגר מים וזהו, זה מה שהם רוצים לעזור לי [... ] נתנו לי את העבודה בשביל לעזור יענו "(עמ' 22, שורות 3– 4 ושורה 6-9 ושורות 18-20).

     

  47. מעיון בתלושי השכר שהוגשו על ידי התובע ובדו"ח תקופות העסקה ושכר מטעם המוסד לביטוח לאומי עולה כי לפני התאונה התובע עבד בחברת נטיפים בע"מ והשכר בחודש 9/19 עמד על 11,296 ₪ (נטו) ; בחודש 10/19 השכר עמד על 10,837 ₪ (נטו); בחודש 11/19 השכר עמד על 8,825 ₪ (נטו); בחודש 12/19 השכר עמד על 9,762 ₪ (נטו); בחודש 01/20 השכר עמד על 11,494 ₪ (נטו), בחודש 2/20 השכר עמד על 8,788 ₪ (נטו); בחודש 3/20 השכר עמד על 10,310 ₪ (נטו); בחודש 4/20 השכר עמד על 7,959 ₪(נטו); בחודש 5/20 השכר עמד על 8,279 ₪ (נטו); בחודש 6/20 השכר עמד על 7,904 ₪ (נטו) ובחודש 7/20 השכר עמד על 6,700 ₪ (נטו).

     

  48. יש לציין כי לאחר התאונה, התובע קיבל מחברת מנורה מבטחים בע"מ פנסיית נכות זמנית בשיעור של 100% החל מיום 15.7.20. בשנת 2021 עמד סכום הקצבה החודשית האחרונה ששולמה לו על סך של 4,476.06 ש"ח (ברוטו של כ-6,500 ₪ לפי חישובי הנתבעת). כמו כן, לתובע אושרה נכות חלקית וזמנית בשיעור של 50% מיום 1.1.23 עד 31.12.25, וקצבת הנכות שלו הועמדה החל משנת 2023 על סך של כ-2,200 ₪ בלבד.

     

  49. על פי החלטת רופא הקרן מיום 3.12.25 אושרה לתובע המשך מסוגלות לעבודה מתאימה בהיקף של חצי משרה ונכות בשיעור של 50% החל מיום 1.1.26 עד 31.1.27. התובע צפוי להמשיך ולקבל את תשלומי הקצבה עד 31.1.27 כאשר לקראת תום תקופה זו יהיה עליו להמציא מסמכים רפואיים עדכניים לצורך בחינת המשך זכאותו.

     

  50. בחודש 7/2023 התובע החל לעבוד אצל המעסיקה אגודת "צדקה למוסלמים" (במסגד) והכנסתו חודשית עמדה על סך של 1,500 ₪.

     

  51. בבחינת כלל הנתונים אשר הובאו לעיל, מצאתי את גרסתו של התובע בעניין השלכות התאונה על תפקודו מהימנה ומצאתי לתת בה אמון. השלכת התאונה על מצבו הרפואי של התובע עולה בצורה ברורה מהמסמכים הרפואיים ומחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, לפיה, בעקבות התאונה התובע נותר עם הגבלה בתנועות חלק מאצבעות היד, הגבלה בתנועות שורש כף היד ובתנועות עמוד השדרה המותני. שוכנעתי כי הגבלות אלו משפיעות על תפקודו של התובע ומקשות עליו לבצע כל עבודת כפיים המחייבת מאמץ פיזי ושימוש מתמשך בשתי ידיו.

     

  52. הפגיעה בכושר התפקוד של התובע והפגיעה בשכרו לאחר התאונה גם הם קיבלו ביטוי בתלושי השכר שצורפו ובדו"ח תקופות ההעסקה, מהם אנו למדים כי לאחר התאונה התובע לא חזר לעבודה סדירה עד לחודש 7/23, מועד שבו הוא החל לעבוד בעבודה בשכר סמלי של 1,500 ₪ לחודש באגודת "הצדקה למוסלמים". העדים מטעם התובע, ובפרט מר ששון ומר תיהאוי, אישרו את גרסת התובע כי לאחר התאונה הוא התקשה למצוא עבודה מתאימה בשל מגבלותיו.

     

  53. נוסף לנכות הרפואית, המומחה קבע כי התובע נותר עם צלקות בגינן העניק המומחה נכות צמיתה בשיעור של 5% . המומחה ציין כי המדובר "צלקות מכוערות במעט, שאינן כואבות". בהתאם לפסיקה, נכות פלסטית איננה תפקודית (ת"א (ת"א) 1253/94‏ ‏ מיכאלוביץ גיל נ' חברת בטוח-כלל בע"מ((2002), אלא במקרים בהם מדובר בצלקות חריגות במיוחד או כאשר מדובר בתובע שעיסוקו נפגע ישירות מפגיעה אסתטית למשל, תובע שמשלח ידו הוא שחקן במה (ע"א 577/88נאוה מירון נגד רזיה ישראלי (30.3.92)). בנסיבות התיק שלפניי, הנכות בגין הצלקת אינה תפקודית.

     

  54. בשים לב למכלול הנתונים אשר הבאתי לעיל, מהות הפגיעה, שיעור הנכות הרפואית והשלכות התאונה על התובע, באתי לידי מסקנה שיש להעמיד את פגיעתו התפקודית של התובע על שיעור 30%.

     

    שיעור הנזק:

     

  55. התובע – יליד X.X.1968.

    מועד התאונה – 14.07.2020

    במועד התאונה – התובע היה בן 51 שנים ועשרה חודשים.

    מועד מתן פסק הדין – התובע בן 58 וחודש.

    שיעור הנכות התפקודית – 30%.

     

    הפסדי שכר בעבר:

  56. הפסדי שכר לעבר הם בבחינת נזק מיוחד, שיש להוכיח במסמכים ובראיות (ע"א 810/81 לוי נ' מזרחי, פ"ד לט(1)477), זאת לאור טבעו ואופיו של הנזק המאפשר הבאת נתונים מלאים בעניין. הנטל להבאת נתונים אלה רובץ על שכמו של התובע, כאשר במקרים מסוימים ניתן לפסוק בגין ראש נזק זה פיצוי בהתאם לאומדן, המתיישב עם הנתונים שהוכחו על ידי התובע, במידה וקיים קושי לחשב את הפסדי העבר מטעמים אובייקטיביים של העדר נתונים מדויקים וחד משמעיים (ראו: ע"א (ת"א) 37453-01-13 ע.נ בית נוי בע"מ נ' אהרון אבולוף (5.3.84)).

     

  57. המומחה מטעם בית המשפט קבע כי בעקבות התאונה לתובע נותרה נכות זמנית בשיעור 100% לתקופה של 6 חודשים ממועד התאונה ולאחר מכן נכות בשיעור של 50% למשך 6 חודשים נוספים.

  58. התובע ביקש להעמיד את בסיס השכר לחישוב הפסדי שכר לעבר על סך 11,630 ₪, זאת על בסיס תלושי השכר שצירף לתחשיב הנזק. כן ביקש הנ"ל לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין שיעור נכות של 100 % החל ממועד התאונה ועד לחודש 6/2023 ופיצוי לפי נכות בשיעור 60% החל מהחודש 6/2023 ועד למועד מתן פסק הדין.

     

  59. הנתבעת טענה מנגד כי התובע החליף מקומות עבודה רבים ועבד באופן חלקי לאורך השנים לפני התאונה, ולכן אין לקבל את טענותיו לשכר גבוה או לפוטנציאל השתכרות מוגדל. לשיטתה, שכרו הממוצע של התובע עובר לתאונה בשנת 2020 עמד על סך של 8,400 ₪ ולאחר ניכוי מס הכנסה יש להעמיד את בסיס השכר לחישוב על סך של 8,300 ₪.

     

  60. בחישוב הפסדי השכר לעבר הציעה הנתבעת פיצוי המבוסס על הנכויות הזמניות שקבע המומחה - פיצוי מלא לשישה חודשים בסך של 49,800 ₪ (לפי נכות בשיעור 100%), ופיצוי חלקי לשישה חודשים נוספים בסך של 24,900₪ (לפי נכות בשיעור 50%). עבור יתרת התקופה של העבר (עד היום), ערכה הנתבעת חישוב לפי נכות תפקודית בשיעור 15% והציעה פיצוי על בסך של 59,760 ₪ .

     

  61. לאחר שבחנתי את מכלול נתוני השכר של התובע ותלושי השכר שהוגשו, מצאתי להעמיד את בסיס השכר לצורך חישוב הפיצויים על סך 8,500 ₪.

     

  62. באשר להפסדים לעבר, בחנתי את מצבו הרפואי של התובע כפי שזה מופיע במסמכים הרפואיים וחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. בכלל זה בחנתי את השלכות התאונה על התובע, תקופת ההחלמה והניתוחים אשר עבר, והשלכות התאונה על עיסוקו. כמו כן, בחנתי את מהות העבודה אשר ביצע לפני התאונה אשר הייתה בעיקרה עבודה פיזית וחייבה שימוש בשתי הידיים.מכלול הנתונים שהוצגו מצביעים על כך כי לאחר התאונה, הכנסותיו של התובע נפגעו קשות, והוא התקשה למצוא עבודה מתאימה לתקופה ממושכת.

     

  63. בהתאם, ולאור מכלול הנסיבות אשר הובאו לפניי מצאתי כי יש לפסוק לתובע הפסד שכר מלא עבור 6 חודשים לאחר התאונה בסך של 51,000 ₪ בהתאם לקביעות המומחה. לאור קשייו של התובע לאתר עבודה המתאימה למצבו הרפואי ולמגבלותיו, לגביהם העידו מר ששון ומר תיהאוי, ובשים לב לנכות הזמנית בשיעור של 50% שניתנה על ידי המומחה למשך 6 חודשים נוספים שוכנעתי כי יש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי התואם את הנתונים שהובאו לעיל, המשקף את מכלול הנסיבות של התובע ובהתאם אני מעמידה את סכום הפיצויים החל מיום 14.2.2021 ועד מועד מתן פסק הדין על סך של 100,000 ₪.

     

  64. לאור האמור יש לפסוק לתובע פיצויים בגין הפסדי שכר לעבר בסך של 151,000 ₪.

     

    אובדן כושר ההשתכרות (הפסדים לעתיד):

     

  65. התובע עתר לפיצוי עבור אובדן כושר ההשתכרות לפי חישוב אקטוארי מלא לפי נכות תפקודית בשיעור 60% ובסיס שכר על סך 11,630 ₪, סכום כולל של 738,000 ₪.

     

  66. הנתבעת טענה מנגד כי אין הצדקה להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור של 60% כפי שדרש, שכן פגיעתו היא בידו השמאלית שאינה ידו הדומיננטית. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע הפר בצורה בוטה את חובת הקטנת הנזק, שכן הוא יושב בבית בחוסר מעש במשך שנים וממתין לפיצויים, בעוד שהוא מקבל פנסיה חודשית ממבטחים בסך של כ-6,500 ₪ ושכר של כ- 1,500 ₪ מעבודתו במסגד. היא הדגישה כי התובע לא עשה מאמץ כנה להשתקם ולא שיתף פעולה עם מחלקת השיקום של המל"ל, למרות שנקבע במסמכי השיקום כי הוא מתאים לשיקום מקצועי ותעסוקתי. לפיכך, הנתבעת הציעה לחשב את הפסד השכר לעתיד לפי בסיס שכר של 8,300 ₪ ונכות תפקודית של 15% בלבד למשך 11 שנים (לפי מקדם היוון של 112.3121), חישוב המסתכם בסך של 139,829 ₪.

     

  67. התובע הוא בן 58 שנים, ללא השכלה פורמלית או הכשרה מקצועית דבר המפחית את סיכוייו להשתלב בעבודות שאינן דורשות מאמץ פיזי. כן, ובהתאם לתלושי השכר שהוצגו, היקף משרתו של התובע השתנה בעקבות התאונה וכיום הוא עובד מספר שעות ביום ומשתכר סך של 1,500 ₪ בנוסף לקצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי ותשלום מחברת מנורה מבטחים בע"מ. התובע אישר לפניי כי הוא לא השלים הליך שיקום מקצועי בסיוע המוסד לביטוח לאומי, בשל היעדר רכב צמוד וחיסרון כיס משמעותי. הגם שמצאתי כי לפגיעתו של התובע השלכה ניכרת על תפקודו, פגיעתו של התובע היא ביד שמאל שאיננה ידו הדומיננטית.

     

  68. בנסיבות המקרה דנן, בשים לב למהות הפגיעה ממנה סבל התובע, לשנות העבודה שנותרו לו, עברו התעסוקתי שהיה בעיקרו בעבודות המצריכות מאמץ פיזי, בהנחה כי התובע ימשיך בעבודה עד גיל 67, ובשים לב לתחשיב האקטוארי, אני מוצאת לפצות את התובע בגין הפסדיו לעתיד בפיצוי גלובלי בסכום של 169,00 ש"ח (כאשר הפיצוי הוא בגבולות 70% מתחשיב אקטוארי מלא - לפי שכר ממוצע 8,500 ₪ (נטו), ומקדם היוון 3% עבור קרוב ל 9 שנים תעסוקה (94.5453)).

     

    הפסדי פנסיה:

     

     

  69. בהתחשב בסכום הפיצוי בגין הפסדי שכר אשר הועמד על 320,000 ₪ , הפיצוי בגין רכיב זה לפי חישוב 12.5% יועמד על סך 40,000 ₪.

     

    עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:

     

  70. התובע עתר לפיצוי על סך 250,000 ₪ בגין עזרה וטיפול לעבר ולעתיד, כאשר לגרסתו בעקבות התאונה נדרש לסיוע מאשתו ומבני משפחתו בפעולות היומיומיות.

     

  71. מטעם התובע העידו אשתו גב' פלונית ובנו מר אלמוני. הגב' פלונית העידה כי היא עזבה את הבית המשותף עם התובע לפני כשנתיים אבל בתקופה שלאחר התאונה שבה הם גרו ביחד, ובמהלך השנתיים הראשונות לאחר התאונה, התובע היה זקוק ל"עזרה מלאה בכל פעולות היומיום", ובהן הלבשה, רחצה, הכנת אוכל וליווי לבדיקות (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 6-7)

     

  72. הגב' פלונית הוסיפה וטענה כי מאז שעזבה את הבית המשותף בדצמבר 2024, היא ממשיכה להגיע לבית התובע לאחר עבודתה ועוזרת לו "בכביסה, סידורי בית, ניקיון, הכנת אוכל וכו'". היא העידה כי בזמן שבני הזוג לא גרו יחד, בעלה היה מתקשר לבנם אלמוני ומבקש שיבוא לסייע לו ואף "שיספר אותו" (עמוד 9, שורה 28).

     

  73. הבן אלמוני העיד כי הוא " עוזר לו, עוזר מה... [...] כפתורים להתקלח,, נעליים... מה שהוא צריך עזרה." הבן טען כי העזרה ניתנה לתובע לסירוגין על אף כי התובע נזקק לעזרה של הבן. כשנשאל כיצד הסתדר התובע בהעדרו, השיב: "היה מחכה לי עד שאני אגיע." (עמוד 25, שורות 28–38).

     

  74. הנתבעת טענה מנגד כי התובע לא הוכיח כי נדרש לעזרה וכי ככל שזו ניתנה לו, הרי שהמדובר בעזרה שאינה חורגת מעזרה הניתנת על ידי בני המשפחה כמקובל "בחיי משפחה תקינים". הנתבעת הוסיפה וטענה כי עזרת הזולת הינו ראש נזק מיוחד הטעון הוכחה ומשלא הוכח הפסד תובע הוא אינו זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה.

     

  75. בהתאם להלכה הפסוקה, גם במקרים בהם תובע נזקק לסיוע של צד ג' ו/או של בני משפחה ולא הביא ראיות לכך, כפי שהוא המקרה שלפניי, אין לראות בכך עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח', פ"ד כח(1) 277). בית המשפט בוחן אם הנפגע היה זכאי לקבלת עזרה ואם זו ניתנה לו, אם על ידי צד שלישי בתשלום או על ידי בן משפחה.

     

  76. לאחר התאונה, התובע פונה למרכז הרפואי זיו בצפת, שם עבר ניתוח שחזור וקיבוע שברים בכף ידו השמאלית באמצעות מסמרי מתכת (K-wires) ותפירת קרע של שריר ADM. עקב זיהום ונמק התובע אושפז בשנית למשך 19 ימים, שבמהלכם עבר שני ניתוחים להטריית הפצעים והוצאת מסמרי הקיבוע. בהמשך, התובע היה במעקב צמוד במרפאות חוץ ובקופת חולים, וכן קיבל טיפולים באשפוז יום פנימי שכללו הזרקות בלוק עצבי לעמוד השדרה המותני והזלפות לידוקאין תוך ורידיות.

     

  77. במסגרת שיקומו, התובע עבר טיפולים רבים הכוללים מעל 44 טיפולי פיזיותרפיה (שמתוכם סיים לפחות 23 טיפולים בקופת חולים לאומית והשאר במכון עילבון). בנוסף, התובע עבר מעל 20 טיפולי ריפוי בעיסוק, הכוללים סדרה ממוקדת של 6 טיפולים שניתנו בין התאריכים 17.12.21 עד 21.1.22 במרכז השיקום. למרות ריבוי הטיפולים הללו, צוין במסמכים כי לא חל שיפור משמעותי במצבו המוטורי והתפקודי של התובע בכף ידו השמאלית.

     

  78. המומחה מטעם בית המשפט קבע כי התובע היה בתקופות אי כושר מלאה למשך 6 חודשים ועוד 6 חודשים עם אי כושר בשיעור 50% . מהנתונים לעיל אנו למדים כי לאחר התאונה, התובע היה מוגבל הגבלה משמעותית אשר דרשה סיוע מוגבר מצד בני משפחתו וזאת למשך כשנה ממועד התאונה. עם חלוף הזמן ולאחר תקופת הסתגלות, התובע חזר לעבודה סדירה לאחר 3 שנים. ההנחה היא כי מצבו של התובע השתפר והצורך בסיוע יום יומי פחת. התובע לא הציג ראיות התומכות בטיעוניו כי יידרש לסיוע מיוחד בעתיד בשל מצבו.

     

  79. בהתאם, לאור מהות הפגיעה, הטיפולים הרפואיים שעבר התובע ותהליך ההחלומה שעבר, ובהתחשב בנכות הרפואית שנותרה לו, ולאחר שבחנתי את מכלול טענות הצדדים - אני פוסקת פיצוי בגין עזרה לעבר ולעתיד סך גלובלי של 20,000 ₪.

     

    הוצאות רפואיות, ונסיעות לעבר ולעתיד:

     

     

  80. התובע עתר לפיצוי בסך של 40,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד ועבור נסיעות לעבר ולעתיד. הנ"ל  טען כי הוא נדרש להוצאות מרובות בגין הבדיקות הרפואיות שעבר והתרופות להן נזקק. הנ"ל הוסיף וטען כי בשנתיים הראשונות לאחר התאונה כמעט ולא נהג בכלל, וכי לטיפולים הרפואיים הרבים ליוו אותו אשתו או חברים שנהגו במקומו. הוא הסביר כי שילם עלות נסיעות הלוך וחזור וציין: "תמיד שילמתי דלק וחניה, אך לא שמרתי קבלות, וזה ברור מאליו", והוסיף כי הוא היה ללא רכב ונאלץ לשלם עבור נסיעות בתחבורה ציבורית.

     

  81. הנתבעת טענה כי הוצאות רפואיות הינו ראש נזק מיוחד הטעון הוכחה ושיש לאמת אותו בראיות בכתב, וכי ראיות אלו צריכות להיות הן לגבי ההוצאות והן לגבי הקשר הסיבתי בין הוצאות אלו לתאונה, הנתבעת הוסיפה כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה וכי כל סכום שייפסק בראש נזק זה מהווה חריגה מעיקרון השבת המצב לקדמותו, ולחילופין טענה כי גם מקום נגרמו לתובע הוצאות הרי שכולן מכוסות על ידי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד – 1994 ובמסגרת סל הבריאות.

     

  82. הוצאות רפואיות הנן 'נזק מיוחד', הטעון פירוט והוכחה (ראו: ע"א 357/80, נחום נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762; ע"א 4986/91, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' נחום (1994)). מרבית הוצאותיו הרפואיות של התובע מכוסות על פי הוראות הדין. אף על פי כן, הנתונים הרפואיים מלמדים על כך כי התובע עבר תהליך שיקום ארוך, היה מאושפז משך 19 ימים, נדרש לטיפולי פיזיותרפיה רבים והיה במעקב רפואי אינטנסיבי בקופת חולים במרפאת כאב. בהתאם, לא מן הנמנע כי נגרמו לתובע הוצאות בגין נסיעותיו והוצאות רפואיות שאינן מכוסות באופן מלא על פי דין, ובהתאם אני פוסקת בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד, סך של 10,000 ₪.

     

    נזק לא ממוני:

     

  83. בהתחשב במהות התאונה , החישוב יערך על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון) התשל"ו – 1976 ויועמד על סך  75,000₪ (מעוגל).

     

    ריכוז חישוב הנזק וניכויי המל"ל:

     

     

  84. נזקי התובע כפי שהובאו לעיל הם כדלקמן:

     

    א.   אובדן שכר לעבר                                                                      151,000 ₪

    ב.   הפסד השתכרות לעתיד169,000 ₪

    ג.   הפסד פנסיה40,000 ₪

    ד.   עזרת צד ג' (לעבר ולעתיד)                                                        20,000 ₪

    ה.הוצאות רפואיות (לעבר ולעתיד)10,000  ₪

    ו.   נזק לא ממוני         75,000 ₪

    _______________________________________________________________

    סה"כ:    465,000 ₪

     

  85. באשר לניכוי תקבולי המוסד לביטוח לאומי, הנתבעת טענה כי יש לקזז מכל פיצוי את הסכומים שהתובע קיבל כדמי אבטלה. מצאתי כי דין טיעוני הנתבעת בעניין זה דחייה משלא הוכיחה כל קשר בין הסכומים שנתקבלו על ידי התובע כדמי אבטלה ובין התאונה נשוא ההליך (ראו והשוו: ע"א (מחוזי ירושלים) 6136/05רב בריח טכנולוגיות בע"מ נ' פופל ליאוניד(29.11.2005).

     

  86. הנתבעת הוסיפה וטענה כי יש לנכות מכל פיצוי שיפסק לתובע את מלוא תשלומי המל"ל ששולמו לו בגין נכות כללית זמנית לאחר התאונה, בסך של 73,643 ₪. בנוסף, היא טענה כי לא הוכח שהחוב שהתובע החזיר למל"ל קשור לתאונה עצמה, ועל כן אין להפחיתו מסכום הניכוי הנטען.

     

  87. מנגד, התובע טען כי יש לנכות מהפיצוי המגיע לו סך של 49,689 ₪ בלבד, כפי שפורט בסעיף 58 לסיכומיו. לטענתו, בעקבות קבלת קצבת נכות מקרן הפנסיה מנורה מבטחים, המל"ל דרש החזר בגין קצבת יתר בסך של 23,954 ₪ (המורכב מסך של 17,854 ₪ וסך נוסף 6,100 ₪) אשר שולמו לגרסתו בשנים 2020/2021. התובע הדגיש כי הוא שילם ופרע חוב זה במלואו למל"ל, וצירף אישור תשלום המוכיח לגרסתו שהחוב נבע ישירות מקצבת הנכות שקיבל בעקבות התאונה. לאור האמור, התובע טען כי אין לקזז את הסכום שהוא נדרש להחזיר למל"ל.

     

  88. דוח פירוט התשלומים של המוסד לביטוח לאומי מיום 02.12.2021, מלמד כי התובע היה זכאי לקצבת נכות כללית על סך של 73,643 ₪. מתוך הסכום האמור שולם לתובע בפועל סכום נטו של 55,789 ₪, וזאת לאחר קיזוז חובות מצטברים בסך של 17,854 ₪ שאינם רלוונטיים להליך שלפניי.

     

  89. בעקבות דיווח מעודכן על שינוי בהכנסות התובע בתקופה שבין 07/2021 עד 08/2021 (בפרט בעניין קצבה מקרן הפנסיה מנורה), המוסד לביטוח לאומי הודיע לתובע ביום 25.1.22 על חישוב מחדש של הקצבה. בהתאם לחישוב נוצר חוב בסך 6,100 ₪, כאשר יתרת חובו הכוללת (כולל חובות קודמים) עמדה על 23,954 ₪.

     

  90. המוסד לביטוח לאומי העביר לתובע מכתב דרישה נוסף ביום 3.11.2022 לפיו היה על התובע להסדיר את יתרת החוב בסך 23,954 ₪ שנוצרה בגין קצבת נכות כללית עקב "בקרת הכנסות", עד 3.12.22.

     

  91. התובע הסדיר את החוב במלואו מול המל"ל ביום 19 באפריל 2023, זאת אני למדה מאישור המוסד על "תשלום חוב גמלה" מאותו התאריך. מהמסמכים אשר הוגשו לתיק עולה כי הסדר התשלומים על מלוא סכום החוב בסך 23,954 ₪ בוצע באמצעות 2 שוברים החל מיום 19.4.23 ועד 19.5.23. התובע צירף לסיכומיו את אישורי התשלום כהוכחה לכך שהחזיר את כספי קצבת היתר שקיבל בעקבות התאונה.

     

  92. בהתאם ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מסכום הפיצוי כאמור לעיל יש לקזז את תקבולי הביטוח לאומי שניתנו עקב הגשת תביעה לנכות כללית בעקבות התאונה והנכות זמנית בשיעור המזכה בקצבה זמנית. בהתאם לדוחות המוסד לביטוח לאומי התובע קיבל תגמולים בסך של 73,643 ₪ מהם החזיר סך של 23,954 ₪ ובהתאם הסכום שיש לקזז יועמד על 49,689 ₪.

     

    סוף דבר:

     

  93. לאור כל המפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעת לשלם לתובע, באמצעות בא כוחו, סך של 415,311 ₪. כן תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששולמה ושכר טרחת עו"ד בשיעור 13% מגובה הפיצוי בצירוף מע"מ.

     

  94. הסכומים לעיל ישולמו תוך 30 ימים מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. 

     

    זכות ערעור במועדים הקבועים בדין.

     

    המזכירות תמציא עותק מפסק-הדין לצדדים.

     

    ניתן היום, ג' חשוון תשפ"ז, 14 אוקטובר 2026, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

בקשת הסרה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד הסרת מסמך באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת 
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


כתבות קשורות

חזרה לתוצאות חיפוש >>