98/14 סמ"ר א' ג' נ' התובע הצבאי הראשי

1. המערער סמ"ר א' ג', הורשע אחר שמיעת ראיות, בעבירה, שעניינה סירוב להיבדק לשם גילוי שימוש בסמים מסוכנים, לפי סעיף 127א ו-250א לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. כעולה מהכרעת דינה של הערכאה קמא, ב-15 ביולי 2013 בהיותו בחקירה במשטרה הצבאית החוקרת, לא ציית המערער לצו קצין שיפוט בכיר בחיל המשטרה הצבאית, שהורה לו למסור דגימת שתן לצורך גילוי שימוש בסמים מסוכנים. בית הדין דחה את טענות המערער בדבר פגמים שנפלו בשיקול דעת קצין השיפוט שהוציא את הצו, והרשיע את המערער במיוחס לו. על המערער נגזרו עשרים ימי מאסר לריצוי בפועל בכליאה ממשית, מאסר על תנאי, והורדה לדרגת טוראי.
2. המערער השיג תחילה על הרשעתו, ועל העונש שנגזר לו. עובר לדיון בפנינו הגיעו הצדדים לכלל הסכמה, לפיה המערער יחזור בו מערעורו בכל הנוגע להרשעתו, והתביעה הצבאית הסכימה כי עונש המאסר שנגזר למערער בערכאה קמא ירוצה בדרך של עבודות צבאיות. עוד הוסכם כי ההגנה תוכל לטעון להקלה נוספת בעונש, אף מעבר להסכמת התביעה, כאמור.
3. המערער עתר שעונשו יועמד על שבעה ימי מאסר, שירוצו בדרך של עבודות צבאיות, בשל השיהוי בהגשת כתב האישום, כתשעה חודשים אחרי מועד ביצוע העבירה, ויום אחד לפני שחרורו מהשירות. צוין כי תיק החקירה המקורי, שעניינו חשד לשימוש בסמים לא בשל לכדי נקיטה בצעדים משפטיים נגד המערער, וכי הצו הנדון הוצא אך זמן קצר לפני שהמערער שוחרר מהמעצר בו היה נתון בעת החקירה. תשומת הלב הופנתה לכך שהמערער השלים את פרק שירותו הצבאי כלוחם, עברו הפלילי נקי וכי, בשל הרשעתו, ייזקף לחובתו "רישום פלילי מופחת". צוין עוד כי מעורב אחר שנחקר עם המערער, הועמד לדין בעבירה דומה ונדון, בהסדר טיעון, לעונש של קנס. נטען כי עקרון אחידות הענישה מצדיק, בנסיבות אלה, הקלה בעונש.
4. להשקפת התביעה מכלול טיעוני המערער הובאו בחשבון על-ידיה, עת הסכימה לכך שעונש המאסר ירוצה בדרך של עבודות צבאיות ואין מקום לכל הקלה נוספת בעונשו.
5. הממונה על העבודות הצבאיות ראיינה את המערער ומצאה אותו מתאים לריצוי העונש בדרך זו.

דיון והכרעה

6. הפסיקה הצבאית המתייחסת לענישה ההולמת לעבירה הנדונה קבעה כי:

"העונש הראוי למי שעובר עבירה, שעניינה סירוב להיבדק לשם גילוי שימוש בסמים מסוכנים, הינו עונש מאסר בכליאה ממשית. כך עולה מהלכתו העקבית   ורבת-השנים של בית-דין זה... העובדה, שהעבירה נעברה זמן קצר יחסית לפני שחרורו של הנאשם משירות צבאי, כשלעצמה, איננה מהווה טעם לחרוג מקו ענישתי זה"   (ע/62/10 התובע הצבאי הראשי נ' סמ"ר לוי (2010)).

7. העובדה כי חייל אחר הורשע בעבירה דומה ונגזר לו, במסגרת הסדר טיעון עונש קל יותר, אינה מצביעה, כשלעצמה, על כי עונשו של המערער נוטה לחומרה שכן ענישה הנגזרת במסגרת הסדרי טיעון אינה מהווה כשלעצמה, אמת מידה באשר לענישה הראויה למעשה עבירה (ראו ע"פ 7758/04 עבד אלקאדר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.7.2007)). לא ראינו לייחס משקל אף לכך שתיק החקירה שעניינו חשד לשימוש בסמים, לא הוליד נקיטה בצעדים משפטיים, כטענת המערער, שכן במעשיו שלו, ובביצוע העבירה, תרם לסיכול יכולתן של רשויות החקירה לבסס את החשדות בעניינו.
8. נוכח השיהוי המסוים בהגשת כתב האישום, העובדה כי המערער משוחרר מהשירות זמן ניכר וכי נטל אחריות על מעשיו, גם אם בשלב הערעור – בכל אלה יש בכדי להביא למיתון הענישה בעניינו. סבורים אנו כי הסכמת התביעה שעונש המאסר שנגזר למערער ירוצה בדרך של עבודות צבאיות ולא בכליאה ממשית, מהווה איזון ראוי בין חומרת העבירה אל מול הנסיבות הקונקרטיות של ביצועה. הקלה נוספת עם המערער בדרך של קיצור תקופת המאסר, כמבוקש, תשדר מסר סלחני, שאינו מגלם את מלוא היבטי החומרה של מעשה העבירה.
9. נוכח האמור, ובהסכמת התביעה, החלטנו לקבל את ערעור ההגנה, בכל הנוגע למידת העונש. אנו מורים כי עונש המאסר שנגזר למערער בן עשרים הימים בניכוי שני ימי מעצרו הממשי, ירוצה בעבודות צבאיות, בתנאים שהמליצה הממונה בחוות דעתה מיום 6 ביולי 2015. המערער יתייצב ביום 19.8.2015 עד השעה 9:00 בפני רמ"ד שיקום במקמצ"ר לצורך תחילת ריצוי עונשו.

ניתן והודע היום א' באלול התשע"ה, 16 באוגוסט 2015, בפומבי ובמעמד המערער ובאי כוח הצדדים.

         ______________        ______________        ______________