ש' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח'

 בעניין עיזבון המנוחה: ר' ז"ל 

 

1. פסק דין זה עניינו הכרעה בבקשת התובע לקיום צוואת המנוחה מיום 2.9.15 ובקשת המתנגד למתן צו ירושה על פי דין אחרי אשתו המנוחה ר' ז"ל.

 

2. עיקרי העובדות

 

2.1        ר' ז"ל, שתיקרא להלן "המנוחה", והמתנגד היו בעל ואישה.

 

2.2        ביום 2.9.15 חתמה המנוחה על צוואה בעדים, בה הורישה את כל רכושה לתובע.

 

2.3        ביום 12.11.15 נחתמה צוואת המנוחה מיום 2.9.15  בפני נוטריון.

 

2.4        ביום 11.7.21 נפטרה המנוחה.

 

2.5        ביום 10.8.21 הגיש התובע בקשה לקיום צוואת המנוחה מיום 2.9.15, על פיה הינו יורש את מלוא עזבון המנוחה.

 

2.6        ביום 25.5.22 הגיש המתנגד בקשה למתן צו ירושה על פי דין, בה הינו יורש את עיזבון המנוחה.

 

3. טענות הצדדים

 

3.1        טענות המתנגד

 

3.1.1     המתנגד טענתו, שהתובע, שהינו אדם זר, מהמר ופושט רגל, שידל את המנוחה בדרכי כחש ומרמה להוריש לו את כל רכושה.

 

3.1.2     המתנגד טוען, שהתובע הציג בפניו ובפני המנוחה מצג שווא, שברצונו לעזור להם, כשמטרתו האמיתית הייתה להשתלט על כספם ולגרום לשניהם להוריש לו את כל עיזבונם.

 

3.1.3     המתנגד מוסיף וטוען, שהמנוחה הייתה ילידת 1954 והתובע יליד 1969, כשהמנוחה הייתה אישה חולה, המבוגרת מהתובע ב- 15 שנה וכי התובע הערים עליה, וגרם לה לחשוב, שהוא חושק בה ומעוניין במגע פיזי עימה, תוך הסתת המנוחה כנגד המתנגד, עמו חייה המנוחה חיים טובים ומאושרים, משך 42 שנים, וכל זאת מתוך מטרה פסולה והיא השתלטות על כספיה ועל רכושה בעודה בחיים ועל מנת לגרום למנוחה להוריש לו את כל עיזבונה.

 

3.2        טענות התובע

 

3.2.1     התובע טוען מנגד שהמנוחה הורישה לו את כל רכושה מרצונה החופשי, ללא כל השפעה הוגנת מצידו.

 

3.2.2     התובע מכחיש שהתקיימו יחסי מין או מגע פיזי בינו לבין המנוחה וטוען שהמנוחה ראתה בו כ"בן", שלא היה לה, וכי הוא ומשפחתו סייעו ועזרו לבני הזוג.

 

3.2.3     התובע מכחיש שנטל מהמנוחה והמתנגד כספים בחיי המנוחה לצרכיו.

 

4. בנסיבות דנן, כפי שיפורט בהרחבה להלן, עולים ממצאים קשים ביותר, מעבר להשפעה בלתי הוגנת, הנגועים בתרמית ובהטעיה קשים ביותר.

 

 

5. תחילה יפורטו העובדות הבאות, העולות מהראיות, שהובאו בפני ביהמ"ש:

 

5.1        המנוחה והמתנגד, שייקראו להלן יחד "בני הזוג", הינם ילדים של הורים ניצולי שואה, אשר חיו יחד 42 שנים ולא היו להם ילדים.

 

5.2        בני הזוג היו ילדים יחידים להוריהם.

 

5.3        סמוך לשנת 1993 פרש המתנגד מעבודתו בצבא קבע ויחד עם אשתו המנוחה הקדיש את רוב זמנו לטיפול באם המנוחה.

 

5.4        סמוך לשנת 2012 נאלצו בני הזוג להעביר את אמה של המנוחה לבית אבות XX, ברחוב XX בתל אביב.

 

5.5        אחותו של התובע עבדה בבית אבות XX כמטפלת בקשישים ואימו של התובע עבדה כספרית אשר סיפרה את דיירי בית האבות, ובאופן זה הכירו אחות התובע ואם התובע את המנוחה ואמה ודלו מהן פרטים בדבר הרכב משפחתם ורכושם.

 

5.6        תחילת הקשר בין התובע לבני הזוג והתפתחותו תוארה על ידי המתנגד  בסעיפים 59-67 לתצהיר עדותו הראשית ויצוטטו להלן:

 

"59.      בבית ההורים XX שימשה אימו של התובע כספרית ובתחכום ועורמה בנתה אמון בקרב המטופלים ו"דלתה" מהם פרטים אודות הקשישים החיים במוסד XX ובעיקר התמקדה במידע אודות קשישים עריריים שאין להם בני משפחה. כך, גילתה אימו של התובע כי א', אני והמנוחה קשישים עריריים וחסרי הגנה, המתאימים לתוכנית השטנית שטווה התובע יחד עם חבריו לכנופייה.

 

60. כשלב ראשון, באכזריות וציניות, כפתה אימו של התובע עלי ועל המנוחה, במילים "טובות ומפתות", להסכים לקבל את שני ילדיה לתוך ביתנו כ"סוס טרויאני". האחת, כמטפלת לא', והשני, התובע, כשיפוצניק לביצוע עבודות לא נדרשות, בדירתנו ברח' XX בת"א.

 

61. כך בתמורת לשיפוץ של מה בכך, תבע התובע לקבל לא פחות מהסכום הפנטסטי של 500,000 ₪! . נוכח האמון שיצרה אימו של התובע אצלי ואצל המנוחה, מצבנו הנפשי הרעוע ותלותנו בתובע שהפעיל עלינו מניפולציות, העברנו אני והמנוחה לתובע את הסכום המבוקש (500,000 ₪!!!). כבר כאן יודגש ויובהר כי מדובר ב"גזל" ועשיית עושר ולא במשפט, לפי שמהות העבודה לרבות החומרים, לא הגיע כדי 150,000 ₪!.

 

62. התובע התחמק ולא המציא לי ולמנוחה חשבונית על הסכום שקיבל מאיתנו בתירוצים מתירוצים שונים. בדיעבד! התברר כי התובע היה מצוי בהליך פשיטת רגל וביקש ל"העלים" מהנושים ומבית המשפט את הסך של 500,000 ₪ שקיבל ממני ומהמנוחה במרמה!.

 

63. משראה התובע כי הצליח לגזול ממני ומהמנוחה סכום של 500,000 ₪ בקלות, החל להופיע בדירתנו בתואנות שונות ומשונות ובתוך כך הביא גם את בני משפחתו. בין לבין, שיקר וטען כי ביצע עבודות נוספות והעניק לי ולמנוחה שירותים נוספים ולפיכך עלי ועל המנוחה לשלם לו סכומים כסף נוספים. כך גזל התובע מאיתנו מאות אלפי שקלים אשר בין היתר שימשו או לרכוש לקסוס על חשבוננו.

 

64. עם הזמן מצבה הבריאותי והמנטלי של המנוחה התדרדר, משקלה עלה והיא הייתה זקוקה לטיפול רפואי שוטף ויומיומי, אותו ביצעתי לאורך כל השנים. בנסיבות בהן המנוחה לא עבדה ונסמכה על תמיכתי הבלתי מסויגת הפכה המנוחה לתלותית. תלות זאת הלכה והחמירה ככל שמצב בריאותה של המנוחה החמיר והיא הפכה מוגבלת עד כי למעשה לא הייתה יוצאת מהבית, ואני ביצעתי את כל המטלות הכרוכות ביציאה מהבית, לרבות קניית מצרכים, קופת חולים, בנק ועוד.

 

65. התובע אשר כאמור הגיע אל ביתנו כ"סוס טרויאני" גילה מהר מאוד את נקודות התורפה אליהן יוכל להשתחל והציע לסייע לי בטיפול במנוחה. כמו כן, פעל התובע בערמה להתחבב על המנוחה אשר כאמור הייתה תלותית ונזקקה לתשומת לב ותמיכה באופן שוטף. בדרך זו ובאופן שיטתי, בודד התובע את המנוחה ממני כשהוא יוצר אצלי תחושה שכוונתו לסייע לי.

 

66. כך ולאחר שרכש את האמון שלי ושל המנוחה, החל התובע להוציא את המנוחה אל הבנק ובמילים חלקלקות שכנע אותה למשוך כספים כדי לשלם את ההוצאות והחובות שהיו לכאורה לי ולמנוחה כלפיו.

 

67. בדיעבד, התברר שבמשך תקופה ארוכה מאוד ועד סמוך לפטירתה (2014 – עד 2021), התובע לקח את המנוחה אל סניף הבנק בקריה באופן קבוע ואילץ אותה למשוך כספים עבורו מחשבון הבנק, עד כי הותיר חוב בסך 120,000 ₪! בסמוך למותה של המנוחה".

           

5.8        התובע תאר, בתצהיר עדותו הראשית מיום 10.7.24, את אופן היכרות בני הזוג וסיבת הקשר ביניהם וכך הצהיר התובע בסעיפים 3-6 לתצהירו:

 

"3.       שורשי ההיכרות שלי עם המנוחה החלו כבר בשנת 2012 אגב היות אם המנוחה דיירת בבית הורים XX הממוקם ב- XXבתל אביב (להלן: "XX"), מוסד בו עבדה אמי כספרית עצמאית.

 

4. מני אז התגוררה אם המנוחה ב- XXובשל קרבת המנוחה לאמה, התגוררו המנוחה וש' בסמוך ל- XX ובילו שם את מרבית שעות היום.

 

5. מאחר ונהגתי לבקר את אימי מדי פעם בפעם במקום עבודתה הכרתי את המנוחה ובן זוגה באמצעות אימי וזכיתי לשבחים מהמנוחה על יחסי לאימי, יחס שנחסך לדאבון הלב מהמנוחה עקב היותה חשוכת ילדים.

 

6. במרוצת הזמן והידוק הקשר ביני לבין המנוחה וש', הקשר בינינו הפך להיות אף נחלתם כך שבאופן לא רשמי והלכה למעשה הפכתי ליקיר ליבה של המנוחה ול"בן" שמעולם לא היה לבני הזוג וליוויתי אותם במסירות ובכבוד ועשיתי לילות כימים למענם ולטובתם".

 

5.9        בחקירתו הנגדית של התובע בביהמ"ש העיד התובע בעמ' 125 לחקירתו, שורות 30- 31 ועמ' 126 שורות 1-2:

 

"הקשר מאוד ברור עם ר' וש', קודם כל הכרנו דרך אימא שלי, או – קיי? הכרנו דרך אימא שלי משם היינו כמה פעמים בכל מיני מקומות בילוי, אם זה מסעדות, אם זה הופעות ואז שיפצתי להם את הדירה, או-קיי? הייתי אחראי על שיפוץ הדירה והקשר הלך והתהדק".

 

5.10      מהראיות עלה, שהקשרים של התובע עם בני הזוג  החלו שעה שהתובע היה בקשיים כלכליים ונזקק לכספים.

 

5.11      התובע הודה, בחקירתו הנגדית בביהמ"ש, שנכנס להליך פשיטת רגל ועל פי המסמכים שהוצגו על ידי המתנגד עלה, שביום 17.6.15 הגיש התובע בקשה לחדלות פירעון וביום 16.9.15 ניתן צו כינוס נכסים.

 

5.12      בחקירתו בביהמ"ש הודה התובע שנהג להמר והכחיש שהליך פשיטת הרגל נבע מהימוריו וטען שהליך פשיטת הרגל נבע מניהול כושל של עסקו.

 

6. להלן יפורטו, חלק מהמעשים החמורים, שנעשו ע"י התובע, במהלך הקשר בינו לבין בני הזוג

 

7. שיפוץ דירת בני הזוג

 

7.1        המתנגד העיד, שהתובע הציג עצמו כשיפוצניק והציע לבני הזוג לשפץ את ביתם ובתמורה נטל מבני הזוג סכום של 500,000 ₪ במזומן, ללא מתן קבלות או חשבוניות, כשמחיר העבודות לא הגיע ל- 150,000 ₪.

 

7.2        התובע טען מנגד שבני הזוג הפצירו בו "שיסייע להם בניהול ופיקוח השיפוץ לבל יאונה להם רע ו/או ינוצלו על ידי בעלי מקצוע ומאחר ולא הייתי אדיש למצוקתם קיבלתי על עצמי את מלאכת ניהול השיפוץ ועשיתי כל שלאל ידי על מנת להבטיח שהשיפוץ יתנהל כמתוכנן ובמינימום השקעה. ויודגש כי אני הוא לא מי ששיפץ את דירת המנוחה וכי אלו אנשי מקצוע ששכרתי עבורם לשם ביצוע עבודות השיפוץ".

 

7.3        בחקירתו הנגדית נשאל התובע מה היה השיפוץ שנעשה אך התובע התחמק ובחר שלא להשיב.

 

7.4        עוד עלה מחקירת התובע בביהמ"ש, שלמרות שהתובע היה מודע לעובדה  שהדירה נכנסת להליך של פינוי בינוי שכנע את בני הזוג לבצע את השיפוץ.

 

7.5        בחקירתו הנגדית הכחיש התובע שקיבל כספים מבני הזוג בגין השיפוץ וטען שלא הוא ביצע את השיפוץ אלא אנשי מקצוע ששכר עבור בני הזוג, כשהתשלומים עבור השיפוץ הועברו ישירות לבעלי המקצוע וכי הוא רק פיקח על עבודת השיפוץ.

 

8. מטבעות זהב

 

8.1        המתנגד העיד, ששמר בבוידם של דירתם מטבעות זהב, ששווים היה  360,000 ₪ וכי התגלה לו שבמהלך שיפוץ דירתם  מצא התובע את מטבעות הזהב ומכרם לסוחר ערבי מהשטחים ושלשל את התמורה לכיסו, תוך הסתרת מציאת המטבעות ומכירתם מבני הזוג.

 

8.2        בחקירתו הנגדית הכחיש התובע שמצא מטבעות זהב בדירתם של בני הזוג והעיד בחקירתו מיום 23.1.25 בעמ' 134, שורות 5-32:

 

"לא, בשום מצב לא, בשום מצב לא, הדבר היחיד שנמצא, עכשיו אני אענה לך על השאלה הבאה שלך, הדבר היחיד שנמצא זה 10,000 שקל במזומן שש' רצה לתת לבן שלי 1,000 שקל שהוא לא יגיד עליהם, שזה כסף של ר', זה הדבר היחיד שנמצא בשיפוץ.

השופטת:          שמה לא?

מר נ':               שהוא לא יספר את זה לר'.

עו"ד שרעבי :    תראה, נכון שנסעת לחנות זהב בחולון כדי למכור את המטבעות האלה?

מר נ':               (מדברים יחד) לא נמצא, איך אני יכול לנסוע לחולון.

עו"ד שרעבי :    עם מי נסעת לחנות בחולון?

מר נ':               לא נסעתי לחנות בחולון בשביל למכור.

עו"ד שרעבי :    לא נסעת, תראה, אני יכול להגיד לך עוד משהו, שבעל החנות בחולון קבע עם סוחר ערבי מהשטחים פגישה ואתה הגעת לאותה פגישה עם המטבעות זהב, מה אתה אומר?

מר נ':               אני לא, אני לא מצליח להבין, לא נמצא, מה הגעתי?

עו"ד שרעבי :    אני אומר לך עוד משהו, שסך הכל העסקה הראשונה במטבעות, המכירה שאתה מכרת, בסך 180,000 שקל אותם שלשלת לכיסך, מה אתה אומר?

מר נ':               אני לא הגעתי לחנות זהב, איך שלשלתי לכיסי?

עו"ד שרעבי :    נכון שמספר ימים לאחר מכן הגעת שוב לחנות בחולון ובפעם השנייה עוד פעם קבעתם עם הסוחר הערבי הזה מהשטחים ומכרת את יתרת המטבעות, גם ב-180000 שקל, ושלשלת אותם לכיסך, נכון או לא נכון?

מר נ':               לא הגעתי בפעם הראשונה אז איך אני אגיע בפעם השנייה.

עו"ד שרעבי :    זה נכון או לא נכון?

מר נ':               זה לא נכון.

עו"ד שרעבי :    לא נכון.

מר נ':               לא, לא נכון.

עו"ד שרעבי :    עם מי היית שם? היה איתך, היה איתך עוד מישהו.

מר נ':               לא הייתי שם".

 

9. רכישת רכב

 

9.1        המתנגד העיד, שהתובע השפיע על המנוחה לרכוש עבורו רכב לקסוס בכ – 300,000 ₪, תוך הבטחה שיסיע אותה לטיפולים, אך בפועל נטל התובע את הרכב לצרכיו הפרטיים ונהנה מתו נכה, כשתכופות סירב להסיע את המנוחה בטענה שהוא עסוק.

 

9.2        התובע טען מנגד שהיות והמנוחה סבלה מקשיי ניידות ולבני הזוג לא היה רכב הציע התובע לבני הזוג לרכוש רכב, שיירשם על שם המנוחה וישמש אותו לסידורים עבורה ויהא בחזקתו.

 

9.3        בחקירתו הנגדית של התובע בביהמ"ש העיד התובע בעמ' 138, שורות 14-27:

 

"עו"ד שרעבי : אתה הלכת ולחצת על ר' שתקנה לך רכב, רכב ב-300,000 שקל, רכב יוקרה, והבטחת שאתה בכל רגע תבוא ותעזור ותסייע ותיקח אותה לרופאים, לבתי חולים, לקופת חולים ולא עשית את זה, אז מצד אחד לקחת.

השופטת:          רגע, תן לו לענות, היא קנתה לך רכב?

מר נ':               היא לא קנתה לי, הרכב זה שלה, היא לא קנתה לי רכב.

עו"ד שרעבי :    יש לה רישיון?

השופטת:          אבל מי השתמש בו?

עו"ד שרעבי :    יש לה רישיון?

מר נ':               לא, אין לה רישיון.

השופטת:          מי נסע בו?

מר נ':               אני נסעתי בו אבל לקחתי אותה מתי שיכולתי לקחת, אני לא הכרחתי אותה לקנות שום אוטו ב-300 או ב-700 או ב-200, או-קיי? היא בחרה את האוטו, לא אני בחרתי את האוטו".

           

ובעמ' 152 שורות 8-9 לחקירתו טען התובע:

 

"מר נ':             היא לא קנתה לי, היא קנתה לעצמה, אם היא הייתה קונה לי זה היה על שמי".

 

10. מכירה של שתי דירות של בני הזוג

 

10.1      מהעדויות עלה, שלאחר שהתהדק הקשר עם התובע, שכנע התובע את המנוחה והמתנגד למכור שתי דירות שהיו בבעלותם: האחת – ברח' XX, שהייתה בבעלות המנוחה, שנמכרה  בסכום של 1,700,000 ₪. והשנייה – בבני ברק, שהייתה בבעלות המתנגד, שנמכרה בסכום של 1,200,000 ₪ וכי כספי תמורת  הדירה ב-XX הופקדו בחשבון שפתחה המנוחה בבנק דיסקונט ובמועד פטירתה היה החשבון ביתרת חובה של 120,000 ₪.

 

10.2      המתנגד העיד שהתובע נטל את כספי מכירת שתי הדירות והותיר את החשבון בבנק דיסקונט ביתרת חובה וכי בגין החוב לבנק נפתח תיק הוצל"פ, בו נאלץ מנהל העיזבון לטפל.

 

10.3      התובע טען מנגד, שבני הזוג הם אלה שרצו מיוזמתם למכור את שתי הדירות והכחיש שנטל את כספי תמורת הדירות וזו עדותו של התובע, בחקירתו הנגדית, בעמ' 176 ש' 14-28:

 

עו"ד שרעבי :    כל כך הרבה שנים לא רצו למכור, למה שימכרו? אתה נכנסת ופתאום מוכרים נכסים.

מר נ':               מי מכר נכסים?

עו"ד שרעבי :    אתה מכרת כמה דירות, כמה דירות נמכרו בתקופה שאתה היית?

מר נ':               בתקופה שלי? אין לי מושג.

עו"ד שרעבי :    אין לך מושג? אתה היית מעורב בכל העסקאות, אתה היית מעורב גם בחתימה של ההסכם של פינוי-בינוי.

מר נ':               ברור, זה המזל, זה המזל שאני הייתי מעורב, הם רצו לתת להם דירה בקומה ראשונה, למה הם קיבלו את הפנטהאוז? אתה יודע למה? כי ניסו לעבוד עליהם שם, ברור שזה יופי, אני לא אמרתי שלא הייתי מעורב, מההתחלה אני אמרתי שהייתי מעורב.

עו"ד שרעבי :    זאת אומרת אתה אומר בעצם ששמרת עליהם.

מר נ':               ברור ששמרתי עליהם.

עו"ד שרעבי :    ואיך לא הצלחת לשמור עליהם כשמכרו שני נכסים נוספים?

מר נ':               אני אנסה להסביר לך, אני יכול לתת המלצה".

 

11. משיכת כספים מחשבונות הבנק של בני הזוג ושימוש בכרטיס האשראי

 

11.1      המתנגד העיד, שהתובע השתמש בכרטיס האשראי של בני הזוג ומשך, כל העת, כספים מחשבון הבנק, לצרכיו.

 

11.2      כשנחקר על כך התובע בחקירתו הנגדית טען התובע, בעמ' 132 לחקירתו ביום  23.1.25, שורות 1-2 ו- 7-11:

 

"עו"ד שרעבי : תראה, אתה משכת כסף מחשבון הבנק של ש' ור' והשתמשת בכרטיסי האשראי שלהם, רכישות פרטיות לך ולבני המשפחה.

...

מר נ':               אני לא השתמשתי למטרות שלי, או-קיי? אני מדי פעם קיבלתי את הכרטיס אשראי, משכתי לר' כספים, החזרתי לה את הכרטיס ומדי פעם עשיתי רכישות באישור של ר', כל מיני דברים, זה היה לדירה של אימא שלה, זה היה אוכל לדירה של אימא שלה, לה ולמטפלת, זה מה שנעשה".

 

12. שימוש בכרטיס האשראי ע"י בן התובע

 

12.1      המתנגד העיד, שלא זו בלבד שהתובע השתמש בכרטיס האשראי של בני הזוג לצרכיו האישיים אלא התובע נתן את כרטיס האשראי של המנוחה לבנו החייל, כשנסע לחו"ל, והבן השתמש בכרטיס האשראי והימר בחו"ל בסכום הקרוב ל-10,000 ₪.

 

12.2      התובע נחקר על כך בחקירתו הנגדית ביום 23.1.25 וזו עדותו בעמ' 170, שורה 15 ועד עמ' 171, שורה 16:

 

"עו"ד שרעבי:   אפילו הבן שלך שהיה בחוץ לארץ, כן? שיחק עם הכרטיס והימר בכרטיס במשחקים בסכום של קרוב לעשרת אלפים שקל.

מר נ':               מי זה הבן שלי?

עו"ד שרעבי:     הבן הקטן.

מר נ':               הקטן, הבן שלי בן 11, היום הוא בן 11.

עו"ד שרעבי:     לא יודע, הבן שלך, לא יודע.

מר נ':               הבן שלי היום בן 11, תעשה מהשנה הזאת.

עו"ד שרעבי:     יש לך עוד בן? כמה ילדים יש לך?

מר נ':               הבן שלי היה חייל, יש לי 3.

עו"ד שרעבי:     3 ילדים, כן.

מר נ':               נו.

עו"ד שרעבי:     הבן שלך חייל?

מר נ':               הבן לדעתי הוא היה חייל, כן.

עו"ד שרעבי:     חייל, אז למה אתה מדבר איתי על הבן בגיל 5?

מר נ':               עוד הפעם, הבן שלי חייב, תקשיב טוב, הבן שלי חייב את התשלום והתשלום חזר, היה תקלה, התשלום חזר.

עו"ד שרעבי:     מה זאת אומרת תקלה? הוא השתמש בכרטיס?

מר נ':               הוא לא השתמש בכרטיס.

עו"ד שרעבי:     אז מה קרה?

מר נ':               זה היה אצלו, היא קנתה לו מתנה ר' בפייסבוק ואז הוא לקח את זה, כשגילינו החזרנו ועצרנו את הכרטיס, או-קיי? הוא קנה במשחקים של הילדים, הוא היה מאוד מאוד קטן, כי הוא חשב שזה בסדר, שזה מתמלא ומתמלא, או-קיי?

עו"ד שרעבי:     איך הוא בכלל מגיע לכרטיס אשראי בכלל של ר'?

מר נ':               במשחק שלו, או-קיי? יש לילדים היום משחקים, אני אסביר לך, גם זה חדש לי, יש לילדים משחקים, אתה מכניס כרטיס אשראי, אתה קונה כל מיני דברים.

עו"ד שרעבי:     כן אבל איך הגיע אליו הכרטיס?

מר נ':               כי היא קנתה לו מתנה.

עו"ד שרעבי:     היא עשתה לו מתנה?

מר נ':               כן, היא נתנה לו מתנה, פעם אחת.

עו"ד שרעבי:     אבל הכרטיס היה אצלך ביד.

מר נ':               זה לא אצלי ביד, אתה מביא את הפרטים פעם אחת, זה תוך כדי משחק באפליקציה והוא חשב שזה בסדר, שזה מטעין לו כל הזמן".

 

13. רכישת מזרון ב- 17,000 ₪

 

המתנגד העיד, שהתובע רכש מכספי המנוחה מזרון בסכום של 17,000 ₪ לצרכיו, כשהתובע טען  שרכישה זו נעשתה לבני הזוג. 

 

"עו"ד שרעבי : לא, טוב. נכון שאחת הרכישות בכרטיס האשראי של ר' הייתה מזרון בסך 17,000 שקלים? בחנות בראשון לציון.

מר נ':               ייתכן מאוד, היה גם מיטה שנקנתה לר' ולש'".

 

14. אוכל עבור בני הזוג

 

14.1      המתנגד העיד שהתובע הביא להם, פעם בשבוע,  אוכל עבורו גבה  מהם 17,000 ₪ לחודש. וזו עדות המתנגד בחקירתו ביום 29.10.24 עמ' 110 , שורות 12-26:

 

"עו"ד ר. שרעבי:           משלוח אוכל. האם קיבלת את זה בחינם? או כמה שילמת על האוכל הזה?

ת:                                לא, לא, אני שילמתי.

ש:                                כמה כסף?

ת:                                17.

ש:                                17,000 ₪?

ת:                                כן. אני ראיתי גם.

השופטת:                      על מה? 17,000 ₪.

העד, מר ש':                  אני ראיתי גם את הזה.

השופטת:                      לאיזה תקופה? לאיזה תקופה?

ת:                                סליחה, גברתי. של.

השופטת:                      לאיזה תקופה?

ת:                                מה?

השופטת:                      מה זה 17,000 ₪ למה? לכל התקופה?

עו"ד ר. שרעבי:             כל חודש.

העד, מר ש':                  לא, לא, כל חודש".

 

15. רכישת קרוואן

 

15.1      המתנגד העיד שהתובע שכנע אותו שילווה לחברו, י', סך של  100,000  ₪ לרכישת קרוואן, שירשם על שם המתנגד, תוך התחייבות של י' להחזיר את סכום הרכישה ב-36 תשלומים חודשיים בסך 3,000 ₪ ולאחר תשלום מלוא הסכום יועבר הקרוואן על שם י' וכי בהתאם לכך נחתם ביום 29.1.18 הסכם הלוואה בין המתנגד לי'.

 

15.2      המתנגד ממשיך וטוען, שלא קיבל חזרה את כספי ההלוואה וכי ביום 3.3.20 העביר י' את הקרוואן על שמו במשרד הרישוי ללא ידיעת והסכמת המתנגד.

 

15.3      המתנגד הגיש תביעה לבית משפט השלום בת"א XX כנגד י' לקבלת הכספים וביום 18.12.24 ניתן פסק דין.

 

15.4      מעיון בפסק הדין עולים הדברים הבאים:

 

• התובע הוא שהכיר למתנגד את י' ובהמלצת התובע הלווה המתנגד  לי' כספים.
• י' טען בתביעה נגדו ששילם את כל התשלומים החודשיים במזומן למתנגד, באמצעות התובע.
• התובע העיד, מטעם י', וטען שי' אכן העביר אליו את הכספים במזומן וכי התובע העבירם למתנגד אשר קיבל את מלוא סכום ההלוואה ועל כן יש לדחות את התביעה.
• בפסק הדין כב' הש' ערן טאוסיג לא נתן אמון בעדות התובע, שהעיד שאת הכספים שקיבל מי' העביר למתנגד וחייב את י' בתשלום למתנגד בסך של כ-100,000 ₪.

 

15.5      בביהמ"ש העיד התובע כי:

 

"עו"ד שרעבי : שהתובע אכן העביר את הכספים לנ' כדבריו אך נ' לא העביר אותם למתנגד.

השופטת:          מה יש לך לומר על זה?

מר נ':               או-קיי, אני העברתי את כל התשלומים לש', את כל התשלומים לש' ועוד הוצאתי מכיסי בתשלום האחרון כסף ונתתי לו כי אז נהפכה סוג של בעיה עם י'.

עו"ד שרעבי :    אתה משקר גם פה?

מר נ':               שנייה, שנייה, אני לא משקר.

עו"ד שרעבי :    אתה עכשיו מעיד בשבועה, תגיד את האמת, אל תשקר.

מר נ':               אני אומר את האמת רק היא לא נוחה לך.

עו"ד שרעבי :    אתה יצאת שקרן פה, יש פסק דין.

מר נ':               האמת לא נוחה לך לשמוע, אני את כל הכסף העברנו לש', את כל הכסף, או-קיי?

עו"ד שרעבי :    אז איך ש' לא קיבל את הכסף?

מר נ':               שנייה, שנייה, ש' טוען שהוא לא קיבל את הכסף, אתה יודע למה? זה האמצעי לחץ, האמצעי לחץ שש' מפעיל עליי וכנראה דרכך.

עו"ד שרעבי :    אתה גם שיקרת.

מר נ':               אני לא שיקרתי בשום מצב.

עו"ד שרעבי :    כשאמרת שקיבלת ממנו פתקים.

מר נ':               ברור.

עו"ד שרעבי :    ולא קיבלת שום פתק ולא הצלחת להראות לבית המשפט פתק אחד מ-36 פתקים.

מר נ':               הפתק הזה לא שלי אבל, הפתק הזה לא שלי, הפתק לא שלי, אני לא יכול להציג משהו שהוא לא אצלי.

עו"ד שרעבי :    אני רק רגע, נכון שאמרת שקיבלת פתקים.

מר נ':               עוד הפעם, אני לא יכול להציג משהו שהוא לא אצלי, אתה מבין? אתה נותן לי את העט הזאת ואני מעביר אותה הלאה, אני לא יכול להציג אותה, אתה מבין? אתה עכשיו מנסה לעשות אותי הכי גנב בעולם, זה בסדר, אתה כבר מהתחלה".

 

16. התנהלות התובע

 

16.1      המדובר במעשים חמורים ביותר אשר ביצע התובע, כשהתובע בחר להתכחש ולטעון שאין לו כל נגיעה למעשים אלה.

 

16.2      לגבי שיפוץ דירת בני הזוג טען התובע, שלא הוא זה שקיבל מבני הזוג כספים וכי כספי השיפוץ שולמו על ידי בני הזוג ישירות לבעלי מקצוע, שהביא לבני הזוג, תוך שהתחמק ממתן תשובה לשאלה מה היה השיפוץ שבוצע.

 

16.3      לגבי מטבעות הזהב שהיו בבוידם טען התובע שלא מצא כל מטבעות ואינו יודע על מה מדובר ולגבי רכישת רכב הלקסוס בסכום של 300,000 ₪ לשימושו של התובע,  טען התובע כי "הרכב הזה שלה, היא לא קנתה לי רכב" ולגבי מכירת שתי דירות בני הזוג, טען שהמכירה הייתה פרי רצונם של בני הזוג ולו אין כל מעורבות בכך וכי אינו יודע מה נעשה בכספי תמורת מכירת שתי הדירות. 

 

16.4      לגבי משיכת הכספים מחשבונות בני הזוג, טען התובע, שהכספים שנמשכו היו לצורכי בני הזוג ולצורכי אמה של המנוחה.

 

16.5      לגבי המשיכות שביצע בנו החייל של התובע, טען התובע: "הוא קנה במשחקים של הילדים, הוא היה מאוד מאוד קטן, כי הוא חשב שזה בסדר, שזה מתמלא ומתמלא, או-קיי?", כשיוזכר שהבן שהשתמש בכרטיס האשראי היה חייל ולא ילד קטן.

 

16.6      חובה לציין, שלמרות שאם התובע ובתו של התובע זומנו לעדות, בחרו שתיהן שלא להופיע בביהמ"ש, כשאי התייצבותן למתן עדות מקימה חזקה שאילו נשמעה עדותן היה בעדות זו כדי לתמוך בגרסת המתנגד.

 

16.7      לאור הכחשות התובע למעשים שיוחסו לו הגיש המתנגד, ביום 27.1.2025, בקשה דחופה להוספת תצהיר הזמה מטעם י' אשר היה שותף של התובע לחלק מהאירועים, שפורטו לעיל ובית המשפט התיר את הגשתו של התצהיר ונקבע מועד לחקירתו של מר י'.

 

16.8      כאן המקום להדגיש שבעוד שעדות המתנגד הייתה אמינה ומשכנעת בדבר המעשים שביצע התובע, עדות התובע הייתה פתלתלה, מתחמקת ובלתי אמינה.

 

16.9      להוכחת טענות המתנגד לא הוצרך המתנגד להביא עדות נוספת, בדבר מעשי התובע, אך בית המשפט התיר למתנגד להגיש את תצהירו של מר י'.

 

16.10    תחילה יצוטטו סע' 1-25 לתצהירו של מר י':

 

"1.       לפני כ- 25 שנה עבדתי בחנות בבת ים. שם הכרתי את נ' בתור מהמר כפייתי, על בסיס יומיומי.

2. ביום אחד נ' הפסיד את כל הכסף (חבילה של דולרים) ואחרי שהוא הפסיד את כל הכסף בשעה 01:00 הוא ביקש ממני את כל הכסף בחזרה כי הוא צריך לטוס בבקר לחו"ל לאירוע משפחתי עם אשתו. נ' התחנן לפני ואני מתוך חמלה החזרתי לו את הכסף למרות שבעל העסק כעס עלי היות ונ' היה מוכר כנוכל וכמהמר כפייתי.
3. בבת ים היה מוכר כנוכל ומכנים אותו בשם " נ' הנוכל".
4. לאחר שהכרנו ראיתי שהוא שוכר דירות, משלם מזומן משך חודש חודשיים ולאחר מכן אומר לבעלים: "אין לי כסף, תעשה מה שאתה רוצה" ומגיע למצב שמנתקים לו מים עקב חוב ארנונה, אז היה עולה לגגות ומתחבר מהדודים של השכנים עם צינורות פלסטיק שחורים. כמו כן היו מנתקים לו חשמל, אז הוא היה מתחבר בדרך פירטית לחשמל של הבית המשותף.
5. אימו עובדת כספרית בבית אבות היכן שאמא של ר' הייתה, אז באותה תקופה היא סדרה לנ' שיפוץ אצל משפחת ש' בבית, הוא לקח מהם הרבה מאד כסף על השיפוץ. מאז היכרותו עם ר' ז"ל השתנו חייו כי הוא לקח מהם את כל הכסף, פתאום רכש לאשתו מ' ג'יפ חדש פג'רו כחול (אשר חונה בחניה של הבית), לעצמו רכש רכב יוקרה אינפיניטי, באותה תקופה הלכתי איתו לעורכת דין דינה סרי בבת ים ברח' רוטשילד שתכניס אותו ואת אשתו להליך פשיטת רגל.
6. לאחר השיפוץ הוא התחיל להשתלט לר' ז"ל ולש' על החיים, אם זה בכך שהוציא את אמה של ר' מבית אבות XX לבית פרטי על מנת לשלשל לכיסו כספים, השתלט על חשבונות הבנק, לקח את כרטיסי האשראי שלהם והשתמש בהם לצרכיו ולרכישות פרטיות. הוא חי חיי פאר מהכספים של משפחת ש'.
7. אחת הרכישות זה מזרן בסך 17,000 ₪ מכרטיס האשראי של ש', המוכר לא היה מוכן לספק את המזרן אם ר' לא תגיע לחתום על הרכישה של המזרן. נ' הביא את ר' מביתה בת"א לראשל"צ היכן שרכש את המזרן על מנת שתחתום על הרכישה. המוכר ירד אלינו לחניון לרכב היות ור' לא יכלה ללכת (הייתה חולה מאד). כל זאת נעשה בנוכחותי, נ' ביקש ממני לבוא איתו.
8. ר' פחדה מנ', הוא הטיל עליה פחד ואימה, כועס ועשה העוויות מפחידות, מבטים ובטון דיבור תקיף.
9. ידוע לי שנ' הכריח את ר' וש' למכור את הדירה שלהם בבני ברק. נ' הביא את הרוכשים, אני הייתי איתו והראנו להם את הדירה, הוא לקח הרבה כסף ושלשל לכיסו.
10. יש לי מכר בשם שחר שהוא סוחר יהלומים בבורסה, הכרתי אותו לנ'. בפעם הראשונה הוא רכש יהלומים לאשתו בסך 80,000 ₪, אח"כ הוא דאג לסכסך ביני לבין החבר שחר כדי שהוא יוכל להמשיך לרכוש ממנו יהלומים כדי שאני לא אדע באשר לרכישות הכספיות שלו.
11. גם הילדה שלו ב' שהייתה כאילו מנקה, לקחה כסף מר' וש' ורכשה רכב.
12. מאז שנ' הכיר את ר' ז"ל, אשתו התחילה לעשות ניתוחים יקרים כגון: הרמת חזה, ידיים, מתיחות.
13. אשתו של נ' בישלה לר' ולש' ונ' היה גובה מר' וש' הרבה מאד כסף עבור האוכל. אני לא יודע כמה, אבל זה היה הרבה מאד כסף.
14. מאז שנ' הכיר את ש' ור' ז"ל, התחיל להסתובב עם עשרות אלפי שקלים בכיס במזומן. קודם לכן חי ברמת חיים נמוכה מאד.
15. הבת של נ' ב' הייתה הולכת מידי פעם לחצי שעה והייתה חוזרת מחייכת כאילו "עשתה חבילה".
16. בשנת 2015 בערך אני ונ' הלכנו יחד לעו"ד ג' ברחוב XX בתל אביב, נ' שילם לו 80,000 ₪ על הקומבינה וביקש ממנו לערוך צוואה ולהחתים את ר' על הצוואה ביקש ממנו לציין כי ר' מורישה לו את כל העיזבון. כמו כן החתים אותה על ייפוי כוח לטובת נ'. הפקידה של עוה"ד ג' היא אחות של חבר של נ' בשם נמ'.
17. עוה"ד ג' נעצר ולא הספיק להחתים את ר' על הצוואה. אז ביקש ממני נ' לבוא איתו לעו"ד לביתו ב- XXולדרוש ממנו להשיב את הכסף. הלכנו אליו הביתה אני ונ' והעו"ד אמר לו שכעת הוא עובד כשליח, לקחו לו את הרישיון ושנ' יגיע כל חודש ויקבל את הכסף חזרה טיפין טיפין.
18. דיברנו איתו ואז הוא אמר: "אני שליח עכשיו, אין כסף".
19. אני הייתי עם נ' כשר' או ש' ביקשו לקחת את ר' לקופת חולים או בית חולים כמו שהבטיח אבל הוא היה אומר: "אין לי זמן, אני בעבודה".
20. הרבה פעמים שר' התקשרה ואני הייתי איתו הוא לא ענה לה ואמר לי: "נמאס לי ממנה, אין לי סבלנות, אין לי כוח בשבילה".
21. הוא רכש בגדים על חשבון ש' ור', הלך לבתי מלון על חשבונם, טס לחו"ל על חשבונם, ערך קניות בסופר דוש בנוכחותי בבת ים באלפי ₪ למשפחתו שמעולם לא ערך והיה משלם מכספה של ר' וש', אכל במסעדות שמעולם רגלו לא דרכה בהן לפני שהכיר את ר' וש'.
22. מהיכרותי את נ' ואת אשתו שנים רבות, אם לא היו מכירים את ש' ור' לא היה להם כסף עד היום לכל המותרות שלהם.
23. לפני שהם הכירו את ש' ור', למ' אשתו היה יונדאי גץ – אוטו של שקל וחצי, ללא טסט וללא ביטוח היא הייתה נוהגת וכיום היא נוהגת על ג'יפ מפואר.
24. נ' ובני משפחתו ניצלו את ש' ור' וסחטו אותם.
25. נ' בתקופת השיפוץ מצא מטבעות זהב בבוידם בדירה של ר' וש' בשווי של 360,000 ₪, נ' ביקש ממני לקחת אותו לחנות זהב בחולון כי בעל החנות קבע עם סוחר ערבי מהשטחים וסך המכירה הייתה בסך 180,000 ₪ אותם שלשל לכיסו ומס' ימים אחרי הגעתי עם נ' שוב ונ' מכר לסוחר את יתרת המטבעות בסך 180,000 ₪ אותם גם שלשל לכיסו ובסה"כ שלשל לכיסו 360,000 ₪. אני ספרתי את הכסף. למיטב ידיעתי ר' וש' לא ידעו שנ' לקח את המטבעות זהב ומכר אותן ושלשל את הכסף לכיסו".

 

16.11    י' זומן לחקירה בביהמ"ש על תצהירו, כשב"כ התובע בחר שלא לחקור את העד על אף אחד מהאירועים הקשים, שפורטו על ידי י' בתצהירו.

 

16.12    כל שעשה בא כח התובע בחקירתו היה לנסות לקעקע את אמינותו של העד ולטעון שאין לתת לעדות העד כל משקל וזאת לאור העובדה, שלמרות שעל פי פסק הדין היה על י' לשלם  למתנגד סך של כ-100,000 ₪, העיד י' שהגיע להסכמה עם המתנגד, שיחזיר לו 40,000 ₪ ולא את מלוא הסכום.

 

16.12    כאן המקום לציין, שעדות י' בדבר המעשים שביצע התובע לא נסתרו בחקירתו הנגדית וכי י' הודה, ששילם למתנגד רק 40,000 ₪, כשלא ניסה להסתיר עובדה זו.

 

17. מסמכים רפואיים - ד"ר אבני עמי – מומחה לפסיכיאטריה

 

17.1      במסגרת גילוי מסמכים הרפואיים עלה שהמנוחה טופלה אצל ד"ר עמי אבני, פסיכיאטר, שייקרא להלן: "הפסיכיאטר", והוזמן החומר הרפואי, המצוי אצלו.

 

17.2      ביום 23.2.2023 הגיש הפסיכיאטר מכתב לבית המשפט, בו הינו מציין כי "על פניו התיק הרפואי של המנוחה פוגע בצניעותה" והאם ישנה אפשרות להעביר את התיק הרפואי  לעיני בית המשפט על מנת שבית המשפט יחליט אם ואיזה חלק יש לחשוף לצורך הדיון המשפטי.

 

17.3      בעקבות הודעה זו התבקש הפסיכיאטר להעביר את החומר הרפואי לעיני בית המשפט בלבד אשר יעיין בחומר ויקבע את מידת הרלוונטיות.

 

17.4      ביום 14.3.2023 הגיש  הפסיכיאטר העתק מתיקה הרפואי של המנוחה ומכתב סיכום לרופא המשפחה.

 

17.5      התרשומת מיום 20.9.2015 תצוטט במלואה כדלקמן:

 

                        "קבלה                                                  20.09.2015

            בת 61, נשואה, ללא ילדים, הגיעה עקב דיכאון, מספרת על קשר למאהב, שיפוצניק ששיפץ בעבר את דירתה, קשורה אליו מאוד, יחסי מין לא מלאים (לפחות לרוב), נשוי + 3, שאינו מתכוון לעזוב את דירתה, לו כתבה את צוואתה, תוך תנודות במצב רוחה, שנתה תיאבון, לעיתים עד דחפים אובדנים, בתגובה למצב יחסיהם: ירידה כאשר חשה שאינו נענה, לעיתים התקפי אימה, מצב רוח האופורי כאשר חשה שיש תקווה לקשר, רואה בו חבר, איש סוד ותומך, היו קשרים בעבר. חשה שבעלה אינו תומך דיה. עסוקה במקביל בתמיכה באם סיעודית במוסד עקב אלזהיימר (בני משפחה של המאהב מעורבים בטיפול), ריבים עם בני משפחה על רקע שימוש בחינם בדירת אמה (הפסיקה עם זה), עימותים על רקע אנשים שחושבים שהקשר פוגע  בה ואולי נצלני. רואה בזה קשר אהבה ורוצה לשפר אותו. רוצה אעזרה בכך ובריסון מצבי רוחה. סובלת מילד, סכרת ויתר שומנים בדם, מטופלת. אנלפריל 20, קרדילוג 2.5, אינסולין 10 U, רפגלינידין 4, ויטרקס 28 7X, רופא משפחה החל לפני מספר שבועות בקסנקס 0.25 פעמיים ביום. הגיעה בשבוע וחצי האחרון עד 255.X. בבדיקה אין עדות לפסיכוזה. הומלץ ברור שגרה, גמילה בהדרגה מהקסנקס (לרדת ל 0.25X3 בשלב ראשון, התחלה הדרגתית של מודל 50) ליום (ומעקב טלפוני עוד יומיים או לפי צורך. הומלץ על התערבות פסיכותרפית לשם התמודדות עם המצב. אמרה שתחשוב. בהמשך אם תרצה ישקל SSRI.

 

            סטטוס

            הופעה מסודרת, לא מטופחת, משקל יתר, הולכת על מקל, יוצרת קשר עין, משתפת פעולה, חוששת להישאר בחדר ללא החבר (נ') ישיבה חרדה, מודע צלול, התמצאות תקינה בכל המובנים, אפקט דיספורי מעט דרמטי, סך הכל עומק תקין, תואם לתכנים. קצב חשיבה תקין, מהלך החשיבה תקין. בתוכן החשיבה – בקשת עזרה כיצד לשמר את הקשר עם נ'. קשיים מופיעים מול חווית אי היענות שלו, מרגישה מצויין כאשר נענה, הורישה לו את רכושה לא רואה בכך כל קושי, היו מחשבות אובדניות ברגעים קשים אולם שוללת כוונה אובדנית, ללא מחשבות שווא, ללא הזיות, שפוט חברתי תקין, תובנה קיימת, אינטליגנציה".

 

17.6      בחקירתו הנגדית של התובע נחקר התובע על כך שהמנוחה ציינה בפני הפסיכיאטר שיש בינה לבין התובע  "יחסי מין לא מלאים (לפחות לרוב)" והשיב בחקירתו מיום 23.1.2025 עמ' 164 ש' 15 עד עמ' 165 שורה 3:

 

עו"ד שרעבי:     טוב, ש' בבקשה, אני מבקש שהלקוח שלי יצא, אני לא רוצה לפגוע בו, תצא אני רוצה לשאול פה כמה שאלות. תראה, אתה ממשיך להצהיר, כנראה בסעיף 6 אם אני לא טועה, "כך שבאופן לא רשמי והלכה למעשה הפכתי ליקיר ליבה של המנוחה ולבן שמעולם לא היה לבני הזוג וליוויתי אותם במסירות", כך גם בפרוטוקול הדיון מיום 26/12/2022 טען בא כוחך, בעמוד 3 סעיף 6, "והאיש הזה היה הבן שמעולם לא היה להם", עכשיו אני שואל אותך שאלה, כיצד מתיישבות הצהרותיך האלו עם מה שציין ד"ר אבני המומחה פסיכיאטר בחוות דעתו?

מר נ':               מה הוא ציין?

עו"ד שרעבי:     תגיד לי איך זה מתיישב עם מה שאמרה המנוחה שאתה קיימת איתה יחסי מין?

מר נ':               מה הוא הצהיר? תסביר, אני לא מצליח להבין.

עו"ד שרעבי:     איך מה שאמרתי לך קודם.

מר נ':               מה אמרת לי קודם.

השופטת:          הוא שואל אותך כך, הוא בא ואומר, אתה פה מצהיר שהמנוחה ובעלה ראו בך בן שלהם.

מר נ':               או-קיי.

השופטת:          שלא היה להם, אז אם הם ראו בך בן, איך אתה קיימת איתה יחסי מין עם המנוחה.

מר נ':               אני לא קיימתי איתה יחסי מין, אני איש נשוי, אני לא קיימתי איתה".

 

            עמ' 165 ש' 20 עד ש' 30:

 

"השופטת:        ...שואל אותך עוה"ד, אם אתה כל הזמן התנהגת כבן עובד, איך קיימת איתה יחסי מין?

מר נ':               יש פה טעות, אני לא קיימתי איתה אפילו מגע אחד.

עו"ד שרעבי:     זאת אומרת, מה שהיא אומרת זה פרי דמיונה? היא מדמיינת?

מר נ':               כנראה שזה פרי דמיונה.

עו"ד שרעבי:     היא מדמיינת?

מר נ':               אני לא יודע מה היא עושה, אני לא ידעתי מה היא מדמיינת.

עו"ד שרעבי:     לא, אז אני שואל אותך, זה לא נכון? היא שיקרה?

מר נ':               כנראה שכן, אני לא יודע.

עו"ד שרעבי:     מי משקר ביניכם? אתה או המנוחה?

עו"ד חג'ג':        תשאל אותה".

 

17.7      יצוין שהתובע לא ביקש לחקור את הפסיכיאטר על האמור בדו"ח ולנסות לסתור את האמור בו ולאור האמור בדו"ח שוכנעתי שהתובע אשר טען שבני הזוג ראו בו כבן שלא היה להם, "שיחק במוחה" של המנוחה וגרם לה להאמין שהוא אוהב אותה וחושק בה וכל זאת במטרה להשתלט על כספיה וירושתה.

 

18. 18. צוואת המנוחה מיום 2.9.2015

 

18.1      ביום 2.9.2015 חתמה המנוחה על צוואה בעדים, בה הורישה את כל רכושה לתובע, כשהעדים לצוואה היו: עו"ד נ' ועו"ד ל'.

 

18.2      בסעיפים 6-9 לצוואה נכתב כדלקמן:

 

"6.       הריני מצווה בזאת, כי בעלי עמו אחיה בעת מותי, לא יקבל דבר וחצי דבר מעיזבוני, למעט מקרה שבו אורה על כך מפורשות באמצעות הכתובים.

7. בכל מקרה, שהרי בעת מותי לא תינתן זכות מגורים בדירתי לבעלי והדירה תועבר לידי היורש במלואה.
8. עלי לציין, כי כל נכסי המקרקעין שלי, הרשומים על שמי, הועברו לי ע"י הוריי לפני נישואי ועל כן לבעלי אין כל חלק ברכוש זה.
9. כמו כן, כל הכספים המצויים בחשבונות הבנק שלי הרשומים על שמי בלבד שייכים לי בלבד ולבעלי אין כל חלק בכספים אלו". ( הדגשה שלי א.ז.ר.).

 

18.3            ביום 13.12.2023 הגיש התובע בקשה להגיש את צוואתה הנוטריונית של המנוחה מיום 12.11.2015, שהינה הצוואה מיום 2.9.2025 עם אישור נוטריוני ובית המשפט הורה לתובע להגיש תחילה בקשה לקיום הצוואה הנוטריונית לרשם לענייני ירושה.

 

18.4            הנימוק להגשה המאוחרת נומקה על ידי התובע "לאחרונה ערך המבקש סדר בכליו ובמסמכיו ומצא (להנחת דעתו) עותק של צוואת המנוחה אשר עד למועד הגשת הבקשה דנן טעה לחשוב כי המדובר בצילום של הצוואה אשר קיבל אישור העתק של הצוואה על ידי נוטריונית.

 

18.5            הרשם לענייני ירושה סירב לקבל את הבקשה לקיום הצוואה הנוטריונית וסגר את הבקשה לקיום ביום 14.1.24 בציון "השלמת פרטים".

 

18.6            האישור הנוטריוני של הצוואה מיום 2.9.2015 נעשה על ידי עו"ד ע' ביום 12.11.2015

 

18.7            בסעיף 2 לאישור הנוטריוני של הצוואה מיום 12.11.2015 נכתב על ידי  הנוטריונית כדלקמן: "הגישה לי המצווה את דברי הצוואה בכתב במסמך המצורף והמסומן באות א'". הצוואה הנוטריונית הינה למעשה הצוואה מיום 2.9.2015, אשר קיבלה אישור נוטריוני על ידי עו"ד ע'.

 

18.8            מצוואת המנוחה עולה שלא זו בלבד שהמנוחה הורישה לתובע את כל רכושה אלא נכתב בצוואה "בכל מקרה, שהרי בעת מותי לא תינתן זכות מגורים בדירתי לבעלי והדירה תועבר לידי היורש במלואה."

 

18.9            ההוראה בצוואה שלפיה בכל מקרה עם פטירת המנוחה לא תינתן לבעלה זכות מגורים בדירה והדירה תועבר במלואה לידי התובע, חרף היותו של המתנגד בן זוגה מזה 42 שנה הינה הוראה חריגה ובלתי סבירה על פניה. הוראה שכזו מעוררת תמיהה ובהעדר  כל הסבר, המניח את הדעת, הוראה זו מעידה על ההשפעה הבלתי הוגנת שהופעלה על המנוחה על ידי התובע.

 

18.10          יצוין שעו"ד נ', אשר ערכה את הצוואה מיום 2.9.2015 ניסתה שלא להתייצב לחקירה וביהמ"ש עמד על חקירתה, כשעדות עו"ד נ' הייתה מגמתית ובלתי אמינה.

 

18.11          עם תחילת חקירתה נשאלה עוה"ד מי קבע עימה פגישה על מנת לערוך את הצוואה, האם המנוחה באה למשרדה פעם אחת או שתיים, מי הביא אותה  למשרד, כשעוה"ד טענה שהמנוחה היא שיצרה קשר וכי אינה זוכרת אם המנוחה באה פעם אחת או שתיים וכי היא זוכרת שהמנוחה באה לבד בלי מקל.

 

18.12          בהמשך חקירתה הודתה עו"ד נ' שיש לה קשר עם משפחתו של התובע וזו עדותה של עו"ד נ' בדיון מיום 20.2.2025, בעמ' 121, ש' 5 עד עמ' 122, ש' 9:

 

"עו"ד שרעבי:               נ', מי קבע איתך פגישה בעניין הצוואה?

העדה, עו"ד נ':              המנוחה.

עו"ד שרעבי:                 האם המנוחה הכירה אותך?

העדה, עו"ד נ':              היכרות אישית? לא.

עו"ד שרעבי:                 איך היא הגיעה אלייך?

העדה, עו"ד נ':              אני לא זוכרת.

עו"ד שרעבי:                 את הכרת את נ' לפני כן לפני הצוואה הזו?

העדה, עו"ד נ':              היה לי לא היכרות איתו אישית, יש לי היכרות עם בת משפחה שלו שהייתה ספרית ו,

עו"ד שרעבי:                 מי זאת בת משפחה? האמא במקרה? האמא ספרית.

העדה, עו"ד נ':              לא לא, בחורה צעירה.

עו"ד שרעבי:                 האמא ספרית ב- XX.

העדה, עו"ד נ':              לא ב- XXעוד לא הייתי.

עו"ד חג'ג':                    עוד לא הגיעה לשם.

עו"ד שרעבי:                 זאת אומרת את בעצם אומרת שר' לא ביקרה במשרדך טרם ה-02/09/2015, המועד בו חתמה על הצוואה.

העדה, עו"ד נ':              היא הגיעה אלי לערוך צוואה, אני לא זוכרת אם היו שתי פגישות פגישת היכרות ופגישה של עריכת הצוואה של חתימת הצוואה אני לא זוכרת, סבירות שהיא הייתה במשרד הכנתי את הצוואה ושם היא חתמה, אבל אני לא יכול להיות שהייתה עוד פגישה, אני באמת לא זוכרת.

עו"ד שרעבי:                 האם קיבלת מסמך ארוך מראש?

העדה, עו"ד נ':              לא אני הכנתי.

עו"ד שרעבי:                 את הכנת.

השופטת:                      זאת אומרת את בעצם אומרת הייתה ישיבה אחת זה את בטוחה כמובן בזמן החתימה ערכת את הצוואה באותו מעמד והיא חתמה באותו מעמד. מי הביא אותה? מי הכניס אותה למשרד שלך?

העדה, עו"ד נ':              אף אחד, היא הגיעה לבד.

עו"ד שרעבי:                 היא הגיעה לבד?

העדה, עו"ד נ':              למיטב ידיעתי לבד, אצלי בדלת, או אני או המזכירה שלי פתחו את הדלת לא היה אף אחד נוכח.

עו"ד שרעבי:                 לא כי היא הייתה מאוד חולה ולא ניידת, על כיסא גלגלים.

העדה, עו"ד נ':              לא, אלי היא לא הגיעה,

עו"ד שרעבי:                 מישהו היה חייב להביא אותה.

העדה, עו"ד נ':              אלי היא לא הגיעה בכיסא גלגלים,

עו"ד שרעבי:                 או עם מקל.

עו"ד חג'ג':                    לא.

העדה, עו"ד נ':              לא זוכרת לא מקל, בטח לא כיסא גלגלים, לא זוכרת אדם חולה מולי".

 

18.13          יודגש שהפסיכיאטר אליו הגיעה המנוחה ביום 20.9.2015, כ-18 יום בלבד לאחר חתימת הצוואה, ציין במפורש, כי המנוחה הולכת עם מקל. עוד יודגש שהתובע העיד בחקירתו כי "אני לקחתי את ר' לעשות צוואה כי זה מה שהיא ביקשה" ראה פרוטוקול מיום 23.1.25 עמ' 120, שורות 13- 14.

 

18.14          עוד יצוין, כי עו"ד ל', שהייתה העדה השנייה לצוואת המנוחה, בחרה שלא להתייצב בביהמ"ש ולהיחקר על אופן עריכת הצוואה למרות החלטת ביהמ"ש שחייב את התייצבותה.

 

19. צוואת המתנגד מיום 6.12.2015

 

19.1      מהעדויות שהובאו בפניי עלו העובדות הבאות, הנוגעות לצוואתו של המתנגד:

 

19.1      המתנגד העיד שלא ידע כלל שהמנוחה חתמה על הצוואה, בה היא מורישה את כל עיזבונה לתובע.

 

19.2      המתנגד העיד שהתובע הציג את עצמו כחבר טוב, הרוצה לעזור ולסייע לו ולמנוחה "הוא הציג את עצמו בצורה כזאת ואני האמנתי" וכי התובע לחץ עליו לכתוב צוואה לטובתו והמתנגד עמד על כך שתחילה תירש אשתו המנוחה את כל עזבונו ורק לאחר אריכות ימיה יירש התובע את עזבונו.

 

19.3      המתנגד  העיד, ועדותו לא נסתרה, שהתובע לקח אותו לעו"ד ע', שם הוחתם על צוואה שהוכנה מראש, כשהתובע נכח בחדר וזו עדות המתנגד מיום 29.10.24 בעמ' 47 שורות 22-27:

 

"ת:                   אני עשיתי ב-6 לדצמבר 2015.

ש:                    כלומר חודשיים אחרי.

ת:                    הוא לקח אותי לעו"ד ע'.

ש:                    רגע.

השופטת:          מי לקח?

מר ש':              נ' עם הרכב שהיא קנתה לו".

 

בעמ' 54 שורות 22 -29 העיד המתנגד:

 

"(מדברים ביחד).

                        אגב הוא ישב לידי.

עו"ד ר. שרעבי: הוא ישב לידו בעת החתימה.

מר ש':              הוא היה בחדר, אני זוכר את זה כמו היום.

עו"ד חג'ג':        אנחנו תכף נאתר את הצוואה וניתן לך לראות, אבל.

ת:                    אבי, עזוב, אני מכיר את כל העניינים האלה, הוא ישב לידי והוא הכין את זה מראש והוא הכתיב לה מה לעשות והוא סיכם איתה עם עו"ד ע', הוא סיכם איתה, הכול מסוכם.

ש:                    שעו"ד ע' תגיע לפה".

 

                                    ובעמ' 56, שורות 16-21 העיד המתנגד:

 

"ת:                   כבודה, אני הוחתמתי על משהו שאני לא אמרתי.

השופטת:          הוא אמר 3 פעמים, זו הקלטה.

ת:                    שהיה מוכן מראש, זה היה, סליחה, זה היה מוכן מראש כל הסיפור הזה היה מוכן מראש.

השופטת:          מוכן מראש על ידי מי?

ת:                    על ידי עוה"ד ע', הוא סיכם איתה הכול, הכול סוכם".                  

           

19.4      לאחר פטירת המנוחה ולאחר שגילה המתנגד את גודל התרמית שביצע התובע ביטל המתנגד את צוואתו.            

                       

20. אי התייצבותן של עו"ד ע' ועו"ד ל' בביהמ"ש

           

20.1      המתנגד ביקש מביהמ"ש לזמן לעדות לבית המשפט את עו"ד נ', עו"ד ל' ואת עו"ד ע' וביהמ"ש נענה לבקשה.

 

20.2      עו"ד ע' הגישה בקשה לפטור אותה מהעדות וזאת בנימוק "כי למעט חתימת המנוחה על הצוואה בפני החתומה מטה (פעם שנייה) לאחר שחתמה כבר בפני עדים אחרים עורכי דין קודמים שהם הכינו הצוואה וחתימותיה, אין דבר בידיעתה וזה עולה מגוף הצוואה עצמה" וכן כי נקבע לה דיון אחר באותו מועד, בו הינה נדרשת להופיע.

 

20.3      למרות בקשתה זו, בית המשפט חייב את עו"ד ע' להופיע וקבע במועד נוסף לחקירתה, ליום 20.2.2025, אליו זומנה גם עו"ד ל', על מנת להיחקר.

 

20.4      ביום 19.2.2025, יום קודם מועד הדיון, הודיעה עו"ד ל' שהינה חולה ומטעם זה אינה יכולה להתייצב ובית המשפט נתן החלטה, שהיות והבקשה הוגשה ללא תצהיר וללא אסמכתא, הבקשה נדחית.

 

20.5      למרות החלטות בית המשפט בחרו עו"ד ל' ועו"ד ע' שלא להתייצב לדיון, כשאי התייצבותן מהווה הימנעות מהבאת ראיה הנזקפת לחובתו של התובע.

 

21. טענות התובע כנגד הצוואות

 

21.1      בהתנגדות לצוואה טען המתנגד שתי טענות. האחת, לאי כשירות והשנייה, שהצוואה נחתמה תחת לחץ, אונס, איום והשפעה בלתי הוגנת, שעה שהמנוחה הייתה חולה במחלות רבות.

 

21.2      לעניין הטענה לאי כשירות, היות ולא הוצגו לביהמ"ש מסמכים רפואיים, המבססים "ראשית ראיה" לאי כשירות המנוחה במועד חתימת הצוואה אלא רק במועד מאוחר יותר, לא מונה מומחה מטעם בית המשפט אשר יקבע את כשירותה של המנוחה שעה שכתבה את הצוואה.

 

21.3      בנסיבות דנן, כפי שפורט לעיל, עולים ממצאים קשים ביותר של השפעה בלתי הוגנת, הנגועים בתרמית ובהטעיה.

 

22. מעשי תרמית והשפעה בלתי הוגנת

 

22.1      סעיף 30 לחוק הירושה מונה את העילות לביטול צוואה מחמת השפעות חיצוניות, הפוגמות ברצון המצווה וקובע:

 

"הוראות צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית, בטלה".

 

22.2      בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, פ"ד נב(2) 813, עמד כב' השופט חשין על מהותה של השפעה בלתי הוגנת וקבע כי:

 

"... החוק עניינו הוא בהשפעה בלתי הוגנת, לאמור בהשפעה שאינה השפעת – שגרה מעשה – שבכל – יום  אלא – בהשפעה שיש בה מרכיב אי הגינות על פי מושגינו, מושגים של מוסר אישי ושל מוסר חברתי. המושג "אי הגינות" הוא מושג – מסגרת ותוכנו יימצא בהכרעות אינדיווידואליות שתיעשה מעת לעת, על פי השקפת הפרט והכלל בתקופה מסוימת ובמערכת מסוימת".

 

"ההשפעה חייבת שתהא בלתי הוגנת, השפעה שתישא בגופה מרכיב מהותי של אי הוגנות".

 

22.3      בנסיבות דנן, כפי שהובהר לעיל, עולה תמונה קשה ביותר של  תובע אשר יחד עם בני משפחתו רקמו בדרכי תחבולה ותרמית קשים, תוכנית להשתלטות על נכסי המנוחה והמתנגד בחייהם וקבלת עיזבונם לאחר מותם.

 

22.4      כפי שיובהר להלן, התובע לא הסתפק בכך שמשך חיי המנוחה לקח במרמה את כספי המנוחה והמתנגד וגרם למנוחה ולמתנגד למכור שתי דירות שהיו שייכות להם ונטל את כספי התמורה, אלא דאג שיתרת הכספים שיש למנוחה ולמתנגד כולל הכספים שירשה המנוחה מאימה, אשר נפטרה ביום 25.8.2017, יועברו אליו דרך צוואתה של המנוחה אשר הורישה לתובע את כל רכושה לתובע.

 

23. הנסיבות דידן

 

23.1      מהעדויות והראיות שהובאו בפניי עולים הדברים הבאים:

 

23.1.1   המדובר בבני זוג, אשר חיו חיים משותפים טובים ומאושרים משך 42 שנה, אשר נסעו ובילו יחד, כשהמתנגד סייע וטיפל במנוחה ובאם המנוחה במסירות.

 

23.1.2   התובע העיד ועדותו הייתה אמינה בעיני, שכוונת בני הזוג הייתה לערוך צוואה הדדית, כשכל צד מוריש את רכושו לבן הזוג הנותר.

 

23.1.3   המתנגד העיד ועדותו לא נסתרה, שאם התובע אשר עבדה כספרית בבית אבות XX בתל אביב, גילתה שהמנוחה והמתנגד הינם אנשים חשוכי ילדים

            ובעלי רכוש ובערמה רבה וניצול תמימותם, הציגה את עצמה כמי שחפצה לעזור להם ושכנעה את בני הזוג להסתייע בבתה, אחות התובע, שתטפל באם המנוחה ובתובע שיעזור להם בכל מה שנדרש.

 

23.1.4   וכפי שציין המתנגד בסע' 15-17  לסיכומיו:

 

"15. בבית ההורים XX, שימשה אימו של נ' כספרית לדיירי בית האבות ובתחכום וערמה בנתה אמון בקרב המטופלים ודלתה מהם פרטים אודות רכושם והאם יש להם בני משפחה. בעיקר התמקדה אימו של המשיב בקשישים עריריים שאין להם בני משפחה. כך, גילתה אימו של המשיב כי ש' ור' הם בני זוג עריריים וחסרי הגנה, המתאימים לתוכנית האכזרית שזמם נ'.

 

16. כשלב ראשון ביישום המזימה של המשיב כפתה אימו של המשיב על ש' והמנוחה, במילים "טובות ומפתות", להסכים לקבל את שני ילדיה לעבוד בתוך ביתם של בני הזוג. האחת (הבת) כמטפלת חלקית של א', והשני (נ') כשיפוצניק לביצוע עבודות לא נדרשות, בדירה של בני הזוג.

 

17. נ', אשר מחקירתו התברר כי הוא בעל לשון "חלקה" ו"נופת צופים" הפעיל על ש' ור' מניפולציות וכביכול עזר להם בטיפול בעניינים השוטפים, ובתוך תקופה קצרה מאוד אשר כללה קשרי מין מניפולטיביים ואינטימיים בינו לבין ר', יצר בין בני הזוג ובמיוחד בינו לבין ר' תלות מקיפה ויסודית. כך במיוחד כאשר מצב בריאותה של ר' התדרדר ובשל מגבלות הגיל של ש', נ' היה היחיד שהוציא את ר' מהבית במכונית חדישה ומפוארת שרכש כמובן על חשבון בני הזוג ועל שמם. אלא שגם יציאות אלה נועדו אך ורק לשרת את מטרותיו של נ', ובעיקר להסיע את ר' או ש' לבנק כדי למשוך עבורו כספים או להוציא כרטיס אשראי לשימושו.

 

23.1.5   התובע ניצל את תמימותם הרבה של בני הזוג ותחת כסות של אדם החפץ לעזור לבני הזוג ולסייע להם בכל מה שיידרש, ולשמש להם כבן שלא היה להם, השתלט בדרכי רמיה על כספם ורכושם עוד בחייהם, והחתים כל אחד מהם על צוואה לטובתו.

 

23.1.6   התובע לא בחל בשום אמצעי על מנת להשיג את מטרתו הנפסדת ו"שיחק במוחה" של המנוחה וגרם לה לחשוב שהוא חושק בה, למרות שהמנוחה הייתה אישה, המבוגרת מהתובע ב-15 שנה, עם מחלות רבות.

 

23.1.7  וכפי שציין המתנגד בסע' 22 לסיכומיו:

 

" נ' אשר בסמוך לשנת 2014 נכנס לחייהם של ר' וש' בערמה בסיוע אימו, גילה מהר מאוד את נקודות התורפה אליהן יוכל ל"השתחל" והציע לש' לסייע לו בטיפול במנוחה, ובתוך כך פעל במניפולציות להשתלט באופן מוחלט על ר' שהייתה חולה, תלותית ומוגבלת מאוד. על פי עדותה של ר', זמן אמת, נ' אף שידל אותה במניפולציות מיניות עד שנכנסה לדיכאון והתמסרה לו ולגחמותיו באופן מוחלט!, עד כי ר' הפכה תלותית בנ' עוד יותר ואיבדה את רצונה החופשי באופן מוחלט. לא זאת אף זאת, נ' הפעיל על ר' המנוחה מניפולציות שקריות שגרמו לה להאמין "שבעלה אינו תומך דיה", דהיינו נ' נהג בערמה ובתחבולה לייצור הפרדה בין ר' וש' שסעד אותה באהבה ומסירות עד יום מותה ולבודד את ר' מש' ומכל אדם אחר. למצער יצר נ' אצל ר' "מציאות מדומה" כאילו בעלה ש' לא דואג לה והיא נותרה בודדה בעולם, מלבד נ', דבר שהיה רחוק מהמציאות!

 

23.1.8   השתלטות התובע על המנוחה והתלות הקשה של המנוחה בתובע עולה באופן קשה בסיכום הרפואי מיום 20.9.2015 שהוגש על ידי ד"ר אבני לביהמ"ש בו נכתב:

 

            "בת 61, נשואה, ללא ילדים, הגיעה עקב דיכאון, מספרת על קשר למאהב, שיפוצניק ששיפץ בעבר את דירתה, קשורה אליו מאוד, יחסי מין לא מלאים (לפחות לרוב), נשוי + 3, שאינו מתכוון לעזוב את דירתה, לו כתבה את צוואתה, תוך תנודות במצב רוחה, שנתה תיאבון, לעיתים עד דחפים אובדנים, בתגובה למצב יחסיהם: ירידה כאשר חשה שאינו נענה, לעיתים התקפי אימה, מצב רוח האופורי כאשר חשה שיש תקווה לקשר, רואה בו חבר, איש סוד ותומך,...

עסוקה במקביל בתמיכה באם סיעודית במוסד עקב אלזהיימר (בני משפחה של המאהב מעורבים בטיפול), ריבים עם בני משפחה על רקע שימוש בחינם בדירת אמה (הפסיקה עם זה), עימותים על רקע אנשים שחושבים שהקשר פוגע  בה ואולי נצלני. רואה בזה קשר אהבה ורוצה לשפר אותו. רוצה אעזרה בכך ובריסון מצבי רוחה. סובלת מילד, סכרת ויתר שומנים בדם, מטופלת. אנלפריל 20, קרדילוג 2.5, אינסולין 10 U, רפגלינידין 4, ויטרקס 28 7X, רופא משפחה החל לפני מספר שבועות בקסנקס 0.25 פעמיים ביום. הגיעה בשבוע וחצי האחרון עד 255.X. בבדיקה אין עדות לפסיכוזה. הומלץ ברור שגרה, גמילה בהדרגה מהקסנקס ...

...        

            חוששת להישאר בחדר ללא החבר (נ') ישיבה חרדה... בתוכן החשיבה – בקשת עזרה כיצד לשמר את הקשר עם נ'. קשיים מופיעים מול חווית אי היענות שלו, מרגישה מצויין כאשר נענה, הורישה לו את רכושה לא רואה בכך כל קושי, היו מחשבות אובדניות ברגעים קשים אולם שוללת כוונה אובדנית, ללא מחשבות שווא, ללא הזיות, שפוט חברתי תקין, תובנה קיימת, אינטליגנציה".

 

23.1.9   התובע ניצל את האמון העמוק שנתנו בו המנוחה ואת תלותה הרגשית כדי ליצור בפניה מצג כוזב של קשר רגשי ואינטימי, באמצעות התנהלות שנחזתה כאהבה ורצון לקשר אישי עימה, לרבות שימוש במניפולציות בעלות אופי מיני ואינטימי וגרם לה להאמין כי רגשותיו כלפיה כנים ושיכנע אותה בדרכי רמייה להוריש לו את כל רכושה.

 

23.1.10  זאת ועוד, למרות שהמנוחה נתנה לתובע כספים וקנתה לו מכונית לשימושו תוך התחייבות התובע שיסיע אותה ואת המתנגד במכונית זו ככל שיזדקקו, העיד המתנגד, שהתובע לא עשה כן ופעמים רבות הודיע להם שהינו עסוק ואינו יכול לקחתם.

 

23.1.11  ואם לא די בכך, כאשר המנוחה הייתה על ערש דווי בחר התובע ביום חמישי לנסוע לנופש לצפון והודיע לבני הזוג שהוא חייב לנסוע, כשהמנוחה נותרה גוססת בביתה והמתנגד נותר חסר אונים.

 

23.1.12  ביום ראשון, בשעה 8.00 בבוקר, ה-11.7.2021, נפטרה המנוחה וחברת קדישא ביקשו לקבור את המנוחה בו ביום, כנהוג, אך התובע בחר, שלא למהר ולהגיע מיד, כשנודע לו על פטירת המנוחה ודרש מהמתנגד שהלוויה תתקיים רק ביום שני והמתנגד, בתמימותו הרבה, נענה לו וזו עדות המתנגד בחקירתו הנגדית, בעמ' 51 משורה 23 ועד עמ' 52 שורה 29:

 

"ש:                  אמרת לנ'.

ת:                    כן.

ש:                    שהרב אמר לך שצריך לקבור את ר'.

ת:                    כן, של חברת קדישא באיכילוב.

ש:                    כן, ביום ראשון.

ת:                    ביום ראשון, כן, ביום ראשון.

ש:                    מתי ר' נקברה?

ת:                    ביום שני.

ש:                    ביום שני.

ת:                    כן.

ש:                    למה ר' נקברה ביום שני?

ת:                    אני אסביר לך, אני אחר כך הלכתי לרב שוב, הייתי שם באיכילוב עוד פעם והוא אמר, לפי ההלכה חייבים באותו יום שהיא נפטרה לקבור אותה, אני שולח לו WhatsApp ואני מספר לו.

השופטת:           למי? למי אתה שולח?

עו"ד חג'ג':        למי אתה שולח WhatsApp?

מר ש':              לנ' שהוא היה בקיבוץ א'.

ש:                    כן.

ת:                    ואני אומר לו שהרב אמר שצריכים לקבור אותה, אין מה לעשות, זאת ההלכה.

ש:                    כן.

ת:                    מה הוא עונה לי? 'אני מבקש תמתין'.

ש:                    כן.

ת:                    'עד יום שני, אנחנו יוצאים אחר הצהריים', משהו כזה, 'אנחנו נגיע ב-24 בלילה', אני זוכר את זה עד עכשיו.

השופטת:          לאן הם יוצאים?

מר ש':              כן, 'ואני מבקש שתמתין'.

השופטת:          לאן הם יוצאים?

ת:                    סליחה?

השופטת:          לאן הם יוצאים?

ת:                    הם היו בקיבוץ א'.

השופטת:          אז מה זה יוצאים?

ת:                    אותו סוף שבוע.

עו"ד חג'ג':        הוא מתכוון שהם חוזרים למרכז.

מר ש':              למרכז, חוזרים, 'אנחנו נגיע ב-24 בלילה', אני זוכר את זה מצוין, 'ואני מבקש', אני הלכתי לרב, ניגשתי עוד פעם לרב של חברת קדישא

באיכילוב והוא אמר לי, 'אין מה לעשות, אין מה לעשות, אם אתה מבקש ליום שני, יום שני, אין מה לעשות'".

 

23.1.13  הצוואה דנא וכן הצוואה הנוטריונית אשר הרשם סירב לקבלה הינה תוצאה של מעשה תרמית ותחבולה קשים ביותר.

 

23.1.14  ראוי לציין, שלאור תוכן צוואת המנוחה, בה הורישה המנוחה את כל רכושה לתובע תוך נישול המתנגד, בעלה מזה 42 שנה, ותוך מתן הוראה בצוואתה שהמתנגד לא יוכל להמשיך להתגורר בדירת המגורים לאחר מותה, וכל המעשים שפורטו לעיל נטל הראיה בדבר היעדר השפעה בלתי הוגנת והיעדר מעשי תחבולה ותרמית, אמור היה להיות מוטל על התובע, כשהתובע לא עמד בנטל זה ומאידך, הוכיח המתנגד, הרבה מעבר לנדרש, את קיומה של השפעה בלתי הוגנת ומעשי תחבולה ותרמית קשים.

 

23.1.15  בבוא בית המשפט לפסוק הוצאות בתיק זה, ראוי שיתחשב בנסיבות  הקשות שצוינו לעיל.

 

24. סיכום

 

            לאור כל האמור לעיל:

 

24.1      בקשת התובע לקיום צוואת המנוחה מיום 2.9.15 נדחית.

 

24.2      ניתן צו ירושה על פי דין, על פיו יורש המתנגד את כל עיזבון המנוחה. על המתנגד להגיש תוך 7 ימים פסיקתה לחתימת ביהמ"ש ערוכה לפי טופס 4 לתקנות הירושה, תשנ"ח-1998.

 

24.3      התובע ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד למתנגד בסך של 250,000 ₪.

 

24.4      פסק הדין יועבר לאפוטרופוס הכללי ויועבר על ידי הדוברות למשטרת ישראל.

 

24.5      פסק הדין יפורסם תוך השמטת הפרטים המזהים.

 

 

 

ניתן היום,  ה' תשרי תשפ"ז, 16 ספטמבר 2026, בהעדר הצדדים.

 

אסתר ז'יטניצקי רקובר,

                                                                                                                                                     שופטת