החלטה הקובעת איסור דיספוזיציה בנחלה במושב

המבקשים עותרים לקבלת צו מניעה זמני האוסר על ביצוע כל פעולה משפטית, קניינית או עובדתית בנחלה מספר X במושב X, כדי לשמור על המצב הקיים עד להכרעה בתביעה העיקרית. לטענתם, הסכם המכר שנחתם ביום 14.1.2025 בין אִמם המנוחה, גב' פלונית ז"ל, ובין המשיבה 1 בטל מעיקרו, מאחר שנערך בניגוד להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. הם מדגישים כי במועד החתימה המנוחה הייתה נתונה תחת אפוטרופסות פעילה שמונתה ביום 18.2.2024, והעסקה בוצעה ללא הסכמת האפוטרופוס וללא אישור בית המשפט.

עוד טוענים המבקשים כי העסקה קודמה והוצאה אל הפועל ביוזמתה ובמעורבותה של המשיבה 2, בתה של המנוחה, תוך הסתרת קיומה מהם ומהאפוטרופוס שמונה למנוחה. לגרסתם, סיכויי התביעה גבוהים ביותר ומאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן היעדר צו מניעה יאפשר למשיבה 1 לבצע פעולות בלתי הפיכות בנחלה שיסכלו את בירור ההליך וירוקנו מתוכן את פסק הדין העתידי.

המשיבה 1 מתנגדת לבקשה ומבקשת לדחותה, בטענה כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה. לטענתה, צו המניעה יגרום לרשות מקרקעי ישראל להקפיא את עריכת שומת דמי הסכמה, דבר שיאמיר את דמי ההסכמה שתידרש לשלם במאות אלפי שקלים, וכן יעכב את התחלת בניית בית המגורים שלה ויאמיר את תשומות הבנייה במאות אחוזים בהתאם לעליית מדד הבנייה. בנוסף, היא טוענת כי המבקשים לא נימקו מהו פוטנציאל הנזק שעלול להיגרם להם וכי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ובחוסר תום לב, שכן המבקשים ידעו או יכלו לדעת על עסקת המכר כבר לפני זמן רב.

המשיבה 1 מעלה גם טענות סף של חוסר סמכות עניינית, שכן לשיטתה מקור הסכסוך הוא משפחתי והסמכות לדון בו נתונה לבית משפט לענייני משפחה. כמו כן, היא טוענת להיעדר יריבות ועילת תביעה, מאחר שטרם נקבעה זהות היורשים החוקיים בצו קיום צוואה או צו ירושה, וכן משום שהמנוחה החריגה את המשק ממצבת העיזבון ומכרה אותו בחייה תמורת סכום של 2.5 מיליון ש"ח נטו.

לגוף הבקשה, המשיבה 1 מציינת כי חוות דעת פסיכוגריאטרית של ד"ר אליעזר פרל קבעה כי למנוחה הייתה כשירות מלאה למכירת הנחלה. כך גם נטען בתגובת המשיבה 1 כי היה מקום לצרף את רשות מקרקעי ישראל כבעל דין נדרש בתיק.

המשיבה 2 הגישה עמדה ממנה עולה כי היא מביעה הסכמה עם המבקשים למתן צו מניעה. היא מבהירה כי לשיטתה החוזה התקבל בכפוף לרצונה של המנוחה ושלה להסיר את האפוטרופוס מהמנוחה, וכי מכירת המשק הייתה כפופה לתנאי מוחלט זה שלא קוים בפועל. המשיבה 2 מאשימה את אביה של המשיבה 1 ואת עורך דינם בניצול הסכסוך המשפחתי הקיים בינה לבין אחיה.

ב"כ היועמ"ש (המשיב 3) הודיעה כי אין בכוונתה להתערב בהליכים. בתגובה הובהר כי האפוטרופסות על המנוחה פקעה עם פטירתה ביום 5.4.2026. עובר לפטירתה, עמותת רעות אפוטרופסות מונתה כאפוטרופוס זמני ולאחר מכן כקבוע על המנוחה, והגישה בקשה לביטול עסקת המכר, הליך אשר נמחק נוכח הפטירה. עוד צוין כי הוגשה בקשה לצו קיום צוואה לצוואת המנוחה וכי הוגשה לה התנגדות.

בפתח הדיון שנערך במעמד הצדדים בבקשה לסעד זמני, עדכן ב"כ המבקשים כי בינתיים ניתן צו קיום צוואה, לפיו המבקשים והמשיבה 2, ילדיה של המנוחה, נקבעו כיורשיה. כמו כן, ניתן צו למינוי מנהלת עיזבון לעיזבון המנוחה.

בדיון שנערך השלימו ב"כ הצדדים טיעוניהם בבקשה לסעד זמני.

לטענת ב"כ המבקשים, העסקה בוצעה כמחטף, בניגוד לדין ומתחת לאפה של האפוטרופוס, כאשר המנוחה לא הייתה כשירה. כן הפנה לנספח להסכם לפיו אם האפוטרופוס לא תבוטל אזי ההסכם בטל ומבוטל. ב"כ המבקשים עמד על הצורך במתן צווים זמניים להקפאת המצב הקיים.

ב"כ המשיבה 1 טען כי טרם נקבעה זהות היורשים וכן הוסיף כי שעה שמדובר במשק חקלאי הוא אינו בא בגדר נכסי העיזבון.

ב"כ המשיבה 1 טען כי למנוחה היה אומד דעת מוחלט למכור את המשק והיא נבחנה על ידי פסיכוגריאטר שקבע כי היא כשירה, וכן כי כספי התמורה מיועדים להקדש לבית כנסת שאינו ניתן לביטול.

מאחר וההליכים בין בני משפחת המנוחה שהתנהלו בבית המשפט לענייני משפחה הסתיימו, לא עמד על הטענה בדבר הפניית בירור ההליך בפני בית המשפט לענייני משפחה. עם זאת, הועלתה טענה לעניין סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי לאור שווי העסקה העומד על סך של 2.5 מיליון ₪.

עוד עמד ב"כ המשיבה 1 על הנזקים שייגרמו לה, במידה שעסקת המכר תעוכב, ובכלל זאת בשל העדר האפשרות לבנות בית בנחלה וכן בשל הפער שעלול להיווצר בשומה בגובה ההיטלים והמסים שיש לשלם.

מנהלת העיזבון טענה כי כל עסקה או תרומה שנעשית על ידי אדם שמונה לו אפוטרופוס טעונה אישור של בית משפט, ועל כן יש לבטל עסקת המכר שלא קיבלה אישור.

המשיבה 2 שיתפה לגבי הטיפול באמה המנוחה וציינה כי הגישה התנגדות לצוואה רק כדי לקיים את רצון האם לשפץ בית כנסת ולרכוש ספרי תורה. חזרה על התנגדותה להשלמת עסקת המכר ועל הסכמתה למתן צו המניעה הזמני.

קודם לבחינת הבקשה לסעד זמני יש לדון בטענות הסף שהועלו. כמפורט לעיל, מטעם המשיבה 1 הועלו מספר טענות סף, הן ביחס לסמכות העניינית של בית המשפט לדון בתובענה, והן ביחס למעמד המבקשים לנהל ההליך בקשר לנחלה ובכלל זאת בהגשת הבקשה למתן סעד זמני.

בכל הנוגע לסמכות העניינית של בית המשפט, הטענה לפיה מדובר בסכסוך בתוך המשפחה ועל כן הסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, ירדה מעל הפרק, שעה שההליכים שהתנהלו בין בני משפחת המנוחה (המבקשים והמשיבה 2) הסתיימו. כעת, התובענה מופנית כלפי המשיבה 1, רוכשת הנכס, אשר אינה בת משפחה של המבקשים והמנוחה.

לעניין סמכותו של בית המשפט המחוזי, זו עולה מתוך הסעד המבוקש, בדבר ביטול עסקה של מכר זכויות במקרקעין, כאשר גם שווי התובענה, כנגזר משווי הנכס, עולה בהרבה על הסך של 2.5 מיליון ₪. הנתונים מלמדים בבירור, כי שווי הנכס הוא גדול הרבה יותר מהסך של 2.5 מיליון ₪. הסכום הכספי שנקבע בהסכם המכר שישולם למוכרת אינו מלמד על שווי הנכס, שעה שהוא מגלם גם את כלל התשלומים השונים שיש לשלם לרשויות לגביהם נקבע כי הרוכשת תישא בהם.

אשר למעמד המבקשים להגיש את התובענה לביטול הסכם המכר, בשלב זה הוגשו כאמור לתיק בית המשפט צו קיום צוואה וכן צו למינוי מנהלת עיזבון. לפי צו קיום הצוואה, ילדיה של המנוחה, שהם המבקשים והמשיבה 2, הם היורשים של המנוחה.

המשיבה 1 טענה, כי היה על המבקשים להגיש גם את הצוואה עצמה, אולם בכל הנוגע למעמד המבקשים לנהל התביעה, אין הכרח בכך, שכן בצו קיום הצוואה נקבע במפורש כי המבקשים (והמשיבה 2) הם אכן יורשיה של המנוחה ואף צוין כי אלו יורשים בעיזבון בחלקים שווים. מכאן, שאין ספק לגבי מעמדם לנהל התביעה לביטול הסכם מכר עליו חתמה המנוחה, ואין כל קושי בניהול התביעה שעה שכלל היורשים הם צד להליך. (בהמשך, אף הוגשה הצוואה ועלה ממנה כי המנוחה הורישה את זכויותיה, לרבות הזכויות בנחלה, לכלל היורשים בחלקים שווים).

לאחר בחינת הדברים נמצא כי יש לדחות גם את יתר טענות הסף שהעלתה המשיבה 1, כגון הטענה לפיה יש הכרח בצירופה של רמ"י כצד להליך כתנאי לדיון בבקשה לסעד זמני.

יש לדון לפיכך בבקשה לסעדים זמניים לגופה וזאת בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה.

לאחר בחינת טענות הצדדים עולה, כי יש לקבל את הבקשה למתן סעדים זמניים, על מנת לשמור על המצב הקיים ולמנוע שינויים אשר יקשו על אפשרות מתן הסעד העיקרי המבוקש בתובענה.

התביעה העיקרית בהליך היא לביטול עסקת מכר של נחלה, במסגרתה חתמה המנוחה - קשישה ילידת שנת 1934 (שבמועד חתימת הסכם המכר היתה בת כ-91 שנים), אשר בית המשפט מינה לה אפוטרופוס לגוף וכן לרכוש - על הסכם מכר להעברת הזכויות בנחלה לרוכשת, המשיבה 1.

לעניין סיכויי התביעה, נקודת המוצא היא שיש להבדיל בין אדם שהוכרז פסול דין לבין אדם שמונה לו אפוטרופוס משום שאינו מסוגל לדאוג לענייניו, אך לא הוכרז פסול דין. עצם המינוי של אפוטרופוס אינו מבטל את הכשרות המשפטית. לכן, העובדה שהמנוחה חתמה בעצמה על הסכם המכר, ללא ידיעת האפוטרופוס, אינה מקימה כשלעצמה עילת בטלות אוטומטית. עם זאת, יש במכלול הנסיבות, ובפרט בהתחשב בגילה ובמצבה של המנוחה (שהצדיק מינוי אפוטרופוס הן לגוף והן לרכוש), כדי ללמד על קושי משמעותי באפשרות מתן תוקף לעסקת המכר.

נסיבות חתימת הסכם המכר מעוררות סימני שאלה רבים ביחס לתוקפו של ההסכם, ובכלל זאת גם בשים לב לנספח שהציגה המשיבה 2, שהתנה את תוקפו של ההסכם בהסרת האפוטרופסות על המנוחה (תנאי אשר לא התקיים).

קיימת מחלוקת לגבי מצבה הקוגניטיבי של המנוחה, אולם לא ניתן להתעלם מכך שמצבה הצדיק מינוי אפוטרופוס, דבר שהיה ידוע היטב למשיבה 1 ולגורמים שפעלו מטעמה בהחתמת המנוחה על הסכם המכר, ובשעה שהעסקה בוצעה ללא ידיעתו של האפוטרופוס. מהמסמכים שהוצגו עולה כי מינוי אפוטרופוס למנוחה נעשה על רקע תסקירים של רשויות הרווחה שהצביעו על כך שהיא סיעודית וסובלת מירידה בתפקוד הקוגניטיבי, ואינה מסוגלת לטפל בענייניה בעצמה. כמו כן, מן המסמכים עולה כי המנוחה לא למדה קרוא וכתוב.

המשיבה 1 טענה כי לא ניתן להורות על ביטול הסכם המכר שכן הוא כולל יצירת הקדש. בחינת הוראות הסכם המכר מלמדת כי אומנם יש בו אזכור להעברת כספים מתוך התמורה לבית כנסת, אך לא מוזכרת יצירת הקדש וספק האם יש באמור בהסכם לעלות כדי יצירת הקדש. בחינה של הנסיבות, ובפרט לעניין חתימת ההסכם, מלמדת כי טענה זו אינה בעלת משקל מהותי.

למען שלמות התמונה יצוין, כי היורשים דיווחו בדיון כי הגיעו למתווה מוסכם לגבי מילוי רצונה של המנוחה בהקשר האמור של בית הכנסת וספר התורה, ועל יסוד זאת המשיבה 2 הסירה את התנגדותה לקיום הצוואה.

ניתן לפיכך להעריך כי לתביעה סיכויים טובים להתקבל, ומכל מקום מדובר בתביעה שסיכוייה אינם מבוטלים. בשים לב לסיכויי התביעה, ראוי לתת עדיפות לשיקול של שמירת המצב הקיים, על מנת למנוע שינויים שיהיה בהם להקשות על החזרת המצב לקדמותו, ככל שתתקבל התביעה לביטול הסכם המכר.

גם מאזן הנזקים נוטה לטובת מתן הסעדים הזמניים להקפאת פעולות מכר הנחלה, שכן אם המכר יושלם, יהיה בכך כדי להכביד על אפשרות החזרת המצב לקדמותו, ולמבקשים עלול להיגרם נזק בלתי הפיך ואילו נזקיה הנטענים של המשיבה 1 הם נזקים אשר ניתן לכמת אותם בכסף.

ההיבטים הנוגעים להערכת סיכויי התביעה העיקרית, לצד שמירת המצב הקיים ואף מאזן הנזקים, מלמדים בבירור על הצורך במתן הסעדים הזמניים המבוקשים, והם גוברים במשקלם המצטבר על היבטים רלבנטיים אחרים, כגון לעניין טענת השיהוי. כיוצא מכך, יש לקבל את הבקשה למתן סעדים זמניים.

ניתן בזאת צו מניעה זמני האוסר על ביצוע כל פעולה משפטית, קניינית או פעולה אחרת בנחלה מספר X במושב X, לרבות כל פעולה לקידום, מימוש וביצוע הסכם המכר שנחתם בין המנוחה ובין המשיבה 1 ביום 14.1.2025. בכלל זאת ניתן צו איסור דיספוזיציה בקשר לנחלה וכן צו המונע מסירת החזקה למשיבה 1 ובכלל זאת ביצוע עבודות פיתוח ועבודות בנייה בשטח הנחלה.

תוקף הצו הזמני כפוף לחתימת המבקשים על התחייבות עצמית לשיפוי המשיבה 1 בגין נזקים שייגרמו כתוצאה ממתן הצו וכן הפקדת עירבון כספי בסך של 20,000 ₪, וזאת בתוך 14 יום (בהתאם לתקנות, פגרת הסוכות אינה נמנית במנין הימים).

המשיבה 1 תישא בתשלום הוצאות המבקשים בהליך הבקשה לסעד זמני, בסך של 10,000 ₪.

ניתנה היום, י"א תשרי תשפ"ז, 22 ספטמבר 2026, בהעדר הצדדים.