פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (הפול)

התובע, ת.י.א, יליד X.X.79 (להלן: "התובע"), נפגע בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק") ביום 19.6.17 (להלן: "התאונה").

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה.

התובע עבד כמפקח נטיעות ומשתלות וכמשגיח כשרות בשני מקומות עבודה. כמו כן שימש כמתנדב במגן דוד אדום (להלן: "מד"א"). במסגרת התנדבותו במד"א קיבל התובע אופנוע לשימושו כאשר הוא מקבל קריאה על אירוע והוא נדרש להגיע אליו. על פי עדותו בפועל שימש אותו האופנוע גם במהלך עבודתו כמפקח נטיעות ובאופנוע זה ארעה התאונה.

אין בין הצדדים מחלוקת בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי. המחלוקת שבין הצדדים היא בשאלת גובה הנזק וכן בשאלה האם האופנוע עליו רכב התובע במועד התאונה היה "רכב בשירות המעביד"?

תחילתו של ההליך בבית משפט השלום בתל-אביב והוא שמינה בתיק זה מומחים רפואיים בתחומים האורתופדי, הפסיכיאטרי, הנוירולוגי, הראומטולוגי והעיניים. בהמשך ולאחר שהדיון הועבר לבית המשפט המחוזי מונה גם מומחה שיקומי.

מטעם התובע העידו הוא, אשתו, הגב' ר.ת (להלן: "אשת התובע"), אימו, הגב' ש.ת (להלן: "אם התובע") מר ש.ס, חברו ולשעבר שכנו של התובע במשך כ- 15 שנים (להלן: "מר ש.ס"), מר ר.ש, חברו של התובע (להלן: "מר ר.ש") ומר ש.מ, מעסיקו לשעבר של התובע (להלן: "מר ש.מ").

כמו כן הוגשו מטעמו חוות דעת מקצועיות: חוות דעת שיקומית והערכת צרכים על ידי הגב' חני שטרן, חוות דעת בעניין התאמת דיור, בדירתו הנוכחית של התובע, של מהנדס יוסי אזולאי, חוות דעת באשר לצרכי הדיור בדירה חלופית של מהנדס ושמאי רן ברקובסקי, חוות דעת באשר לצרכי ניידות של מר משה קצין.

מטעם הנתבעת הוגשו מסמכים וכן חוות דעת מקצועיות של מר גדעון האס, לעניין שירותי שיקום והערכות סוציאליות, של מר בועז מוגילבקין, לעניין צרכי ניידות ושל אדריכל ושמאי מקרקעין חיים בן ארי, מומחה דיור.

חוות דעת המומחים המקצועיים הוגשו בהסכמה ללא צורך בחקירה, תוך שהצדדים שומרים על זכותם לטעון בעניין זה בסיכומים.

המומחה הרפואי בתחום השיקום, פרופ' אביטל פסט, זומן לחקירה על חוות דעתו.

האם האופנוע עליו רכב התובע במועד התאונה היה "רכב מעביד"?

אין מחלוקת כי הקטנוע עליו רכב התובע במועד התאונה היה בבעלות מד"א וניתן לו לשימושו. כך גם אין מחלוקת כי התאונה אירעה לתובע בדרכו לעבודה.

לטענת התובע התאונה אירעה במהלך עבודתו השגרתית כמפקח נטיעות ולא הייתה קשורה להתנדבותו במד"א (ראה סעיפים 7 ו- 9 לתצהירו של התובע).

לטענתו הדברים עולים גם מאישור המשטרה (ת/1) וכך גם מדו"ח מד"א (ת/2).

הנתבעת, מצדה טענה כי במועד התאונה התובע עשה שימוש ברכב בשירות המעביד, אולם במסגרת הסיכומים לא פירטה טענותיה אלו.

דיון

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את העדויות אני סבורה כי הגם שהאופנוע שבו ארעה התאונה היה רכב של מד"א, במועד התאונה השימוש שעשה התובע באופנוע לא היה קשור להתנדבותו במד"א ולכן לא ניתן לטעון כי מדובר ברכב בשירות המעביד.

התובע בעדותו הבהיר כי כאשר היה מקבל קריאה במהלך עבודתו הוא היה מתעלם, למעט מקרים בודדים כאשר המוקד היה מתקשר אליו: " יש לי את העבודה שלי, אני לא מתייחס. היו מקרים חריגים יוצאי דופן שאם המוקד התקשר אליי, כמו שהיה פעם החייאה של תינוק מאחורי הסופר, לא היו אמבולנסים והזניקו אחד מאשדוד כמדומני, זה היה מרחוק. אז אני נתתי מענה ראשוני, הגעתי ראשון. זה היה כמה בניינים מאחורי המקום... היה לי גמישות, לא עבדתי במד"א. נכון שהיו דורשים סך מסוים של השתתפות, כי היו נותנים לי כלי רכב." (ראה עמ' 20 לפרוטוקול).

בטופס התביעה להכרה מיום 9.10.17 (ראה עמ' 12 לתע"צ תיק המל"ל אשר הוגש ביום 5.5.25) נרשם כי התובע היה בדרכו לעבודה בX משק X. כך גם נרשם מאוחר יותר בתביעה שהוגשה לקביעת דרגת נכות מעבודה: "נסעתי על האופנוע בדרך לעבודתי כמשגיח כשרות כאשר לפתע איבדתי שיווי משקל, נפלתי והאופנוע נפל עליי" (ראה עמ' 18 לתיק במל"ל).

מתוך עיון בטופס מידע על נתוני תיק תאונת דרכים עולה כי מיקום התאונה הוא "X" (ראה ת/1 למוצגי התובע), מכאן כי מקום התאונה הוא המקום שבו עבד התובע כמפקח נטיעות.

בנוסף, גם מתוך עיון בדו"ח הרפואי של מד"א עולה כי מיקום התאונה הוא "X" (ראה ת/2 למוצגי התובע).

הנתבעת לא זימנה נציגים ממד"א או יומני מוקד כדי לסתור טענה זו או כדי להוכיח כי במועד התאונה נפתחה קריאה אשר הצריכה את סיועו של התובע. כאמור בסיכומיה לא שבה הנתבעת על טענתה זו.

עיון בספרו של המלומד ריבלין תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים, מהדורה חמישית עמ' 424, מלמד כי במקרה שבפניי מאחר והתאונה לא התרחשה בעת עבודה עבור מד"א אלא עבור מעביד אחר, אזי גם אם נעשתה בכלי רכב שניתן לתובע על ידי מד"א אך לא ניתן לתובע על ידי המעביד, כי אז אין מדובר ברכב בשירות המעביד. המעביד כאן לא נדרש לבטח את כלי הרכב בו אירעה התאונה.

לאור כל אלה, ומאחר שהנתבעת לא הוכיחה בראיות קונקרטיות כפי הנדרש כי האופנוע היה "רכב מעביד" במועד התאונה, אני קובעת כי התאונה אירעה ברכב שאינו עונה להגדרה "רכב מעביד".

הפגיעה והנכות הרפואית

התאונה אירעה כאשר התובע רכב על האופנוע בדרכו לעבודה. במהלך הנסיעה, הוא איבד שליטה על האופנוע, החליק ונפל, כשהאופנוע נפל על רגלו הימנית.

צוות מד"א שהוזעק למקום מצא בבדיקתו את התובע נפיחות ודפורמציה בשוק רגל ימין. התובע לא היה מסוגל להזיז את הרגל כלל ונרשם שהוא כאוב מאוד. התובע פונה באמבולנס לבית חולים שיבא בתל השומר. צילום שנערך בבית החולים הדגים שבר דיאפזירי עם מרכיב ריסוקי של הטיביה והפיבולה מימין .

התובע אושפז במחלקה האורתופדית, ובחלוף יומיים עבר ניתוח לשחזור וקיבוע השבר עם מסמור תוך לשדי וברגים ורגלו נחבשה.

ביום 22.06.2017 שוחרר התובע לביתו עם המלצות להליכה ללא דריכה בתמיכת קביים או הליכון והמשך ביקורת בקהילה.

במהלך המעקב והטיפול במרפאות החוץ של בית החולים שיבא ובקופת חולים כללית, תועד הליך ריפוי תקין של השבר, אך לא מלא. ובהמשך החל התובע לפתח תסמינים נפשיים.

ביום 28.09.2017, אובחן שינוי בצבע העור ובטמפרטורה עם התגברות כאב ורגישות יתר בתנועה. צוין כי המצב מתאים לתסמונת כאב יתר בדרגה קלה.

בנוסף, התובע החל להתלונן גם על כאבי גב, וטופל במקביל בכאבים בכתף וביד שמאל.

בחודש 12/18 אובחן כסובל מ- CRPS ברגל ימין.

ביום 2.3.18 נפל התובע בביתו. הוא נפל על הישבן וקיבל מכה בראש (להלן: "אירוע הנפילה").

בדיקת EMG שנערכה ב-08.03.2018 הדגימה נוירופתיה קלה של העצב האולנרי השמאלי באזור המרפק, נוירופתיה דיסטאלית של העצב הטיביאלי הימני באזור שורש כף הרגל, וגיוס ירוד בכל השרירים שנבדקו ברגל ימין.

לאור פגיעותיו של התובע, מונו לצורך הערכת נכויותיו מומחים רפואיים בתחום

האורתופדיה, הנוירולוגיה, הראומטולוגיה, העיניים, הפסיכיאטריה והשיקום.

בתחום האורתופדיה

ד"ר יעקבי טים, המומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובע ביום 14.6.19.

המומחה מצא בבדיקתו כי התובע סובל מהפרעה בתפקוד רגל ימין, עקב CRPS שפיתח לאחר שבר ברגל ימין, אשר אינה מאפשרת הליכה אפקטיבית באופן מלא אלא עם דריכה חלקית בלבד. כמו כן מצא כי התובע סובל מדלדול שרירים בשוק וירך ימין. הוא הסביר כי על אף הפגיעה התפקודית המשמעותית ברגל ימין, מצבו אינו שווה ערך למצב של קטיעת רגל, בשל השימוש החלקי ברגל.

בכל הנוגע לעמוד שדרה מותני ציין כי לא מצא שהתובע סובל מהגבלת תנועות או מחסרים נוירולוגיים. בכל הנוגע לעמוד שדרה צווארי, מצא כי התובע סובל מהגבלה קלה מאוד בתנועות, ללא חסרים נוירולוגיים ממקור צווארי.

המומחה קבע כי קיים קשר סיבתי בין אירוע הנפילה בחודש 3/18 לבין אירוע התאונה. יחד עם זאת, נוכח עברו הרפואי בעמוד השדרה הצווארי הוא בדעה כי יש לייחס את עיקר הנכות בעמוד השדרה הצווארי למצבו הרפואי שאינו קשור לאירוע התאונה, ומיעוטו כהחמרה שנגרמה בעקבות התאונה.

באשר למצב יד שמאל, ציין המומחה כי בעברו הרפואי של התובע תיעוד לפיו סבל מחולשה ביד עוד טרם לאירוע התאונה. משלא תועדה חבלה ביד שמאל בסמוך לאחר אירוע התאונה, הוא בדעה כי לא מתקיים קשר סיבתי בין הממצאים ביד שמאל לבין אירוע התאונה.

המומחה העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעורים כדלקמן: 35% בגין הפרעה בתפקוד רגל ימין – לפי סעיף 35(1)(ד-ה) מותאם למבחני הנכות שמכוח תקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשע"ב- 2012 (להלן: "מבחני הנכות") ו- 5% בגין הגבלה קלה מאוד בתנועות ע"ש צווארי – לפי סעיף 37(5)(א) למבחני הנכות, כאשר קבע כי יש לייחס 4% נכות למצבו הרפואי שאינו קשור לאירוע התאונה ו- 1% להחמרה שנגרמה בעקבות מצבו הרפואי כתוצאה מהתאונה.

בחוות דעתו המשלימה מיום 9.2.23, לאחר שבדק את התובע בשנית ביום 30.12.22, ציין כי התובע נכנס לחדר עם קולנועית, מסוגל לעמוד עם קביים ואף להניח רגל ימין על הרצפה, אולם אינו מסוגל לעמוד ולהעביר משקל על רגל ימין. כף רגל ימין מצויה בקישיון לא נוח, התובע אינו מסוגל להזיז את הקרסול ומגע בכף הרגל אינה מתאפשרת בשל כאבים. ישנם שינויים טרופיים בשוק ימין, העולים מעל אמצע השוק, ישנה אלודיניה ניכרת במגע עד לאזור שמעל ברך ימין, היקפי שרירי הירך – 52 ס"מ משמאל ו- 49 ס"מ מימין, טווח תנועות ברך ימין 15-90 מעלות אולם בשל כאבים לא ניתן לבדוק יציבות.

המומחה קבע כי למעשה התובע סובל מ- CRPS בגפה הימנית התחתונה, אשר אינה מאפשרת היום דריכה אפקטיבית על הרגל ושימוש ברגל זו. המומחה קבע כי מאחר והתובע אינו מסוגל לדרוך על הרגל דריכה אפקטיבית, אלא רק להניח את הרגל על הרצפה, הוא סבור כי יש לתת לתובע נכות מותאמת למצב של קטיעת גפה מעל הברך.

המומחה העריך את נכותו של התובע בשיעור של 65% לפי סעיף 47(6)(ג) למבחני הנכות, בגין CRPS ברגל ימין.

המומחה לא זומן לחקירה על חוות דעתו והצדדים לא הלינו על קביעתו ומשכך ראיתי להעמיד את נכותו של התובע בתחום האורתופדי בשיעור של 65% בגין CRPS ברגלו הימנית ובנוסף יש לקבוע נכות בשיעור של 1% בגין פגיעה בעמוד השדרה הצווארי.

בתחום הנוירולוגי

ד"ר רון דבי, המומחה בתחום הנוירולוגי ציין בבדיקתו כי התובע משתף פעולה, מסביר את עצמו באופן נהיר, ללא הפרעה בתפקודי הדיבור, השפה או מהלך החשיבה. עצבים תקינים. לא ניתן להתרשם מבדיקת כוח השרירים בשוק ובכף רגל ימין עקב רגישות ניכרת .הוא מצא בבדיקתו: דיסקלוריזציה בשוק ובכף רגל ימין (עור בוהק ובצבע אדמדם), ביד שמאל , clawing של אצבע V, חולשה קלה של שרירי ADM (שריר שאחראי על תנועת הזרת) וה - Interossei (אחראים על תנועות כף הרגל ועוד), ללא חולשה בשאר השרירים; מסת וטונוס השרירים תקינים, רפלקסים גידיים תקינים. ללא סימנים פירמידליים.

רגישות יתר למגע באצבעות V, IV ביד שמאל בפיזור אולנרי, לא ניתן לבדוק את התחושה בשוק ובכף רגל ימין עקב כאב ורגישות. פרט לכך, התחושה השטחית והעמוקה תקינות. מתהלך בצליעה בעזרת קביים , עקב הרגישות בדריכה על רגל ימין.

המומחה ציין כי התרשם בבדיקתו מסימנים אופייניים ל- CRPS.

בנוסף ציין כי כתוצאה מהשימוש הממושך בקביים, נגרם נזק קל לעצב האולנרי ביד שמאל עקב לחץ על העצב.

המומחה העריך את נכותו של התובע בשיעורים כדלקמן: 30% בגין תסמונת CRPS ברגל ימין- לפי סעיף 32(2)(ב) מותאם למבחני הנכות ו- 5% בגין פגיעה קלה בעצב האולנרי משמאל – לפי סעיף 31(5)(ב) למבחני הנכות.

בתשובותיו לשאלות הבהרה מיום 27.2.21 קבע המומחה, כי הנכות שקבע בגין CRPS חופפת במלואה לנכות שנקבעה על ידי המומחה בתחום האורתופדיה.

המומחה לא זומן לחקירה על חוות דעתו והצדדים לא הלינו על קביעתו, משכך, ראיתי להעמיד את נכותו של התובע בשיעור של 30% בגין CRPS, כאשר נכות זו חופפת ונבלעת במלואה לנכות שנקבעה בתחום האורתופדי ובנוסף, יש לקבוע נכות נוספת בשיעור של 5% בגין פגיעה קלה בעצב האולנרי.

בתחום הראומטולוגיה

פרופ' גבריאל ש. ברויאר, המומחה בתחום הראומטולוגי, בדק את התובע ביום 3.5.22.

בבדיקתו ציין כי התובע מתנייד על כיסא גלגלים חשמלי, קיימת רגישות קלה בגוף כולו, רגישות ניכרת בשוק ימין עם נפיחות, והגבלת תנועה בצוואר.

המומחה מציין כי בעקבות התאונה סבל התובע משבר ברגלו הימנית ופיתח CRPS. משנית לתסמונת זו פיתח פיברומיאלגיה קשה שעמידה לטיפולים רבים.

המומחה העריך את נכותו של התובע בשיעור של 20% לפי סעיף 92(ג) למבחני הנכות, כאשר הוא מציין כי נכות זו אינה חופפת לנכות אחרת, לרבות האורתופדית.

המומחה לא זומן לחקירה על חוות דעתו והצדדים לא הלינו על קביעתו ומשכך ראיתי להעמיד את נכותו של התובע בתחום הראומטולוגיה על 20%.

בתחום העיניים

פרופ' ענת לבנשטיין, המומחית בתחום העיניים, התייחסה לתלונותיו של התובע על רגישות לאור וירידה בחדות הראייה לאחר אירוע הנפילה. בבדיקתה לא נמצאו ממצאים אובייקטיביים: חדות הראייה בעין ימין 6/10- ובעין שמאל 8.5/6. מקטע קדמי, עדשה, דיסקה ורשתית תקינים בשתי העיניים. אין פזילה לרחוק או לקרוב, ונקודת כינוס תקינה.

בהעדר ממצאים אובייקטיביים, לא מצאה להעניק נכות בתחום זה.

במסגרת תשובות לשאלות הבהרה מיום 24.9.21, שללה המומחית קיומה של נכות או קשר סיבתי לתאונה.

המומחית לא זומנה לחקירה על חוות דעתה. התובע בסיכומיו טען כי מאחר ומדובר בפגיעה שמתגמדת לעומת הפגיעות העיקריות הוא בחר שלא לכלות זמן שיפוטי יקר ולכן בחר שלא לזמן את המומחית לחקירה על חוות דעתה, אולם לגופו של עניין לא העלה כל טענה אשר יש בה כדי לסתור את חוות דעת המומחית.

לאור כך, מאחר והמומחית לא זומנה לחקירה על חוות דעתה ולא הועלו על ידי התובע איזשהן טענות כנגד חוות הדעת, מצאתי לקבל את קביעתה של המומחית לפיה לא נותרה לתובע נכות בתחום העיניים.

בתחום הנפשי

ד"ר יוסף לריה, המומחה בתחום הפסיכיאטרי, מציין בבדיקתו כי התובע מתהלך בעזרת קביים, הופעתו מסודרת ונקייה, מבקש לכבות את האור (כי מסתנוור), על פניו הבעת סבל, נע באי שקט על כורסת הבדיקה, לסירוגין בוכה. בתחילת השיחה מופיע גמגום, מעין שיהוק, שנעלם בהמשכה. בהמשך האפקט ער בגוון דרמטי, לא התגלו הפרעות בכוח הריכוז או בזיכרון. דיבור לעניין, חשיבה קוהרנטית.

להערכתו , כחודשיים לאחר אירוע התאונה ועד לאירוע הנפילה התפתחה אצל התובע הפרעת ההסתגלות שנבעה מהשינוי המשמעותי באורח חייו ומהכאבים מהם הוא סובל. זו גרמה לו להפרעה בתפקוד הנפשי ובתפקוד החברתי בעוצמה בינונית והייתה כבר במגמת שיפור מבלי שהתובע נזקק לטיפול בתרופות שהוצעו לו .

המומחה העריך את נכותו של התובע בשיעור של 15% לפי סעיף 34ב' (2-3) כערך ממוצע לתקופה שמיום התאונה ועד ליום הנפילה.

לאחר אירוע הנפילה העריך המומחה את שיעור נכותו של התובע בשיעור של 30% לפי סעיף 34ב' (4) כאשר מחצית מזה (15%) ע"ח התאונה.

המומחה ציין כי התובע מסר לו במועד בדיקתו כי חל שיפור משמעותי בתסמינים ומשכך הציע המומחה לקבוע נכות בשיעור של 15% ממועד הנפילה (3/18) ועד ליום 1/20.

מעבר לכך הציע המומחה להעמיד את נכותו של התובע בשיעור של 10% שמחציתם על חשבון התאונה.

בהמשך, נשלחו למומחה על ידי התובע מסמכים רפואיים נוספים. במסגרת תשובות לשאלות הבהרה שהומצאו על ידי המומחה ביום 5.11.20, הוא קבע כי אין במסמכים שהוצגו לו כדי לשנות את מסקנותיו בחוות דעתו.

המומחה לא זומן לחקירה על חוות דעתו והצדדים לא הלינו על קביעותיו ומשכך ראיתי להעמיד את נכותו הצמיתה של התובע בתחום הנפשי בשיעור של 5% נכות.

בתחום השיקום

פרופ' אביטל פסט, המומחה בתחום השיקום, בדק את התובע ביום 02.05.2023.

בבדיקתו ציין כי התובע הגיע מלווה באשתו, נוהג בקלנועית עם 3 גלגלים, שיתף פעולה באופן מלא ודיבר לעניין. התובע הוריד את חולצתו באופן עצמאי ונעזר באשתו על מנת להוריד את מכנסיו. בעת שהתפשט ובעיקר בעת שהתלבש סבל מכאבים עזים כשרגלו השמאלית עברה במכנס. הוא נעמד ועבר, בעזרת קביים, למיטת הבדיקה. נמצאה חולשה דיסטלית בגפיים העליונות. החולשה של הפלקסורים של אצבעות הידיים הייתה סימטרית. הצליח להרים את הגפה הימנית מעל לראשו אולם בגפה השמאלית לא יכול היה להרים את היד מעל לראש. התובע התלונן על זרמים מהמרפק לאספקט האולנרי של אמת יד שמאל ועד לאצבעות 4,5. לא הצליח להגיע ליישור מלא באצבעות יד שמאל מלבד האגודל. הגפה הימנית התחתונה הייתה אדומה בעיקר בשני שליש התחתונים של השוק וכף הרגל. כף הרגל הייתה נפוחה ואדומה ונראו שינויים דיסטרופיים בציפורניים. צבע העור בחלק הפרוקסימלי של השוק היה אדמדם בהיר. צבע העור בירך היה נורמלי אולם התובע סבל מאלודיניה בחלק הדיסטלי של הירך עד כ- 10 ס"מ פרוקסימלית לפיקה. ירך ימין הייתה אטרופית במקצת.

המומחה העריך את נכותו הרפואית של התובע בשיעור של 55%, לפי סעיף 47(7)(א) למבחני המל"ל (מותאם). כמו כן פירט את צרכיו הרפואיים והשיקומיים של התובע, אליהם אתייחס במסגרת הדיון בכל אחד מראשי הנזק הרלוונטיים.

פרופ' פסט זומן לחקירה על חוות דעתו.

בחקירתו אישר המומחה כי הנכות שמצא להעניק לתובע חופפת במלואה לנכות שנקבעה על ידי המומחה בתחום האורתופדי.

לאור כל המתואר לעיל נכותו הרפואית של התובע בגין תסמונת CRPS עומדת כפי חוות דעתו של המומחה בתחום הנוירולוגי על 65% נכות כשנכות זו חופפת במלואה את הנכות האורתופדית בגין מצב הגף הימני התחתון ואת הנכות שמצא לקבוע פרופ' פסט.

בצירוף יתרת הנכויות שצוינו לעיל עומדת נכותו הרפואית הכוללת של התובע על 74% נכות במעוגל.

הקטנת הנזק

בטרם אפנה לדון בנכותו התפקודית של התובע ראיתי להתייחס לטענה שהעלתה הנתבעת לפיה על התובע היה להקטין את נזקו על דרך מעבר ניתוח קטיעה. משאינו מסכים לעבור את בעת קביעת הפיצוי המגיע לו. הניתוח הדבר צריך להילקח בחשבון.

אומר כבר עתה כי איש מהמומחים לא המליץ לתובע לעבור ניתוח של קטיעה. פרופ' פסט נשאל והשיב כי:

"יש תיאורים בספרות של CRPS שהיא מתחילה לנדוד. אלה מקרים פחות שכיחים אבל ראיתי אותם. אז בסופו של דבר אתה מתחיל בקטיעה מתחת לברך ומסיים עם חולה שיש לו כאבי פנטום וכאבים באזור הירך. אנחנו הרפואה עדיין אין לנו פתרון ואנחנו לא יכולים לחזות מה יצליח ומה לא."

ובהמשך:

"רובם של האנשים שסובלים מ – CRPS לא מנותחים." (ראו עדותו בעמ' 11-12 לפרוטוקול).

מדובר בניתוח מסובך שכאמור יכול להותיר את התובע עם כאבי פנטום ובעיקר החשש הוא שהקטיעה תביא לנדידת הכאב לאזור גבוה יותר ברגלו. מכאן שאין כל מקום לקחת בחשבון את הימנעות התובע מלעבור ניתוח בעת פסיקת הפיצוי על דרך הפחתתו. יהיה מקום להביא בחשבון את מצבו של התובע כפי שהוא היום ובהתאם לדבריו של פרופ' פסט להביא בחשבון שבעתיד יכולה להיות החמרה.

תוחלת חיים

טענה נוספת שמצא ב"כ הנתבעת להעלות נוגעת לתוחלת חייו של התובע. לשיטתו יש להביא בחשבון שתוחלת חייו של התובע תתקצר בשל העדר הליכה והשמנת יתר. הוא מציין בסיכומיו כי פרופ' פסט השיב לו בחקירתו כי הוא לא מכיר את פרופיל הדם של התובע כי לא בדק ומבקש להזכיר לבית משפט שהוא לעולם אינו מחויב בקביעת המומחה מטעמו וכי ההכרעה הסופית נותרת בידי בית משפט.

גם טענה זו דינה דחייה וחבל שנמצא להזכיר אותה בסיכומים.

המומחה בתחום השיקום ציין בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת בחקירתו כך:

"אני לא יודע כי אני לא מודע בספרות שקראתי שיש קיצור תוחלת חיים ברגל אחת עם CRPS. הוא יכול לעמוד על רגל אחת לעבור לשירותים. יש לו מוביליות."

פרופיל הדם של התובע לא הוצג בפני מי מהמומחים ואם היה מקום להתייחס אליו הייתה צריכה לבוא בקשה למינוי מומחה בתחום הפנימי.

על כן לא מצאתי להביא בחשבון תוחלת חיים קצרה מזו המוכרת לגברים בישראל.

הנכות התפקודית

טענות התובע

התובע היה אדם פעיל ונמרץ, "הנדימן" בעל כישורים רבים, שעבד בשני מקומות עבודה והתנדב במד"א.

נכותו הרפואית המשוקללת עומדת על 74%, והוא סובל מתסמונת CRPS, מפיברומיאלגיה, ופגיעות פסיכיאטריות ונוירולוגיות קשות.

התובע אינו כשיר לעבודה כלשהי ואיבד 100% מכושר השתכרותו, שכן עבודתו הייתה "עבודת רגליים" והוא אינו בעל ידע או כישורים לעבודה משרדית.

התובע אינו יכול ללמד ילדים לבר מצווה שכן אין לו את הידע לכך או את הסבלנות. יתרה מכך אין מדובר בעבודה שיש בה כדי לפרנס אלא לרוב הדבר נעשה על מנת להנחיל את המורשת העדתית.

שתי וועדות הרשות מטעם המל"ל קבעו כי התובע לא יכול לשוב לעבודה כלשהי.

שני מומחים מטעם בית המשפט (פרופ' ברויאר ופרופ' פסט) קבעו כי התובע אינו כשיר לעבודה כלשהי.

טענות הנתבעת

נכותו התפקודית של התובע נמוכה מנכותו הרפואית, התובע לא פעל להקטנת נזקיו בכך שלא חיפש עבודה.

מתוך הראיות עולה כי התובע מצוי בביתו בגפו במשך 5 שעות לפחות ביום. אם הוא נדרש לעשות משהו כמו למשל להוציא כסף או לקנות משהו אישי אז הוא עושה אותו; התובע עושה שימוש בתחבורה ציבורית; התובע מתגורר באותה דירה משנת 2005. מדובר בדירה בקומה שנייה ללא מעלית; התובע לא פנה לענף שיקום במל"ל בניסיון לבדוק אפשרות להתאמת שיקום מקצועי; התובע לא העסיק עזרה בשכר לאחר התאונה; התובע בוחר משיקוליו הוא להפסיק את מהלך חייו ואין לבית המשפט ליתן יד לניסיון זה של התובע אשר אין לו כל הצדקה; התובע בחר לזמן עדים אשר לא היה בעדותם לשפוך אור על מצבו התפקודי של התובע היום, ונמנע מלזמן לעדות את אחיו שעושה שימוש ברכבו ואת ילדיו הבגירים אשר היו יכולים לתאר בצורה טובה יותר את תפקודו של התובע.

יש לשום את נזקיו של התובע על דרך האומדנה.

דיון

התובע העיד בתצהירו אודות תפקודו עובר לתאונה ולאחריה: "לפני התאונה הייתי אדם פעיל ובריא: עבדתי כמשגיח כשרות בשני מקומות עבודה... נסעתי מרחקים גדולים כדי לפקח על משתלות ועל נטיעות... מדובר בעבודה המצריכה הרבה מאוד "התרוצצות" והמעסיקים שלי היו מרוצים ממני. בנוסף התנדבתי באופן קבוע במד"א." (ראה סעיפים 5- 7 לתצהיר התובע).

בעקבות התאונה פיתח תסמונת CRPS אשר לגביה העיד כך: " מדובר בכאב שגורם לכך שבלתי אפשרי שהרגל תיגע במשהו- הרגל אמנם מונחת על הרצפה לפרקי זמן מועטים אך ללא יכולת לדרוך ושלא תיגע לא בבגד, לא במקרה בכיסא או ברגל של שולחן- כל מגע... גורם לי לכאב עצום ביותר. כאב זה מלווה אותי כל הזמן... כדי לגזור ציפורניים ברגליים אני עובר פעם בכמה חודשים הליך בהרדמה בבית החולים "רעות". (ראה סעיפים 13- 14 לתצהיר התובע).

בנוסף העיד התובע כי בעקבות השימוש הממושך שהוא עושה בקביים, נפגע מאוד התפקוד של יד שמאל שלו ואצבעות 4 ו-5 נסגרו לו. ביד ימין התגלה קרע בשריר וגם אצבעות 4 ו-5 ביד זו מקופלות. כמו כן הוא החל לסבול מכאבים בגב ובצוואר וגם רגל שמאל כואבת לו מאוד והוא בקושי מסוגל לדדות עליה (ראה סעיפים 17, 18 לתצהיר התובע).

התובע העיד כי בתוך הבית הוא מתנייד עם קביים למרחק של כמה מטרים, אולם קיימת סכנה ממשית לנפילה מכיוון שהוא אינו יציב ומחוץ לבית הוא מתנייד עם קלנועית קלה מאוד ולפעמים גם בכיסא גלגלים ידני, זאת כאשר ילדיו לוקחים אותו (ראה סעיפים 19- 22 לתצהיר התובע).

התובע ציין בעדותו כי הוא עובר גיהנום, כואב לו כל הזמן, הוא לא ישן, כמעט ולא יוצא מהבית לשום מקום חוץ מבדיקות רפואיות, לא מתפקד, לא מסוגל לעבוד או לעשות שום דבר מועיל, לא יכול לטפל בילדיו ולמעשה הפך לנטל על משפחתו (ראה סעיפים 23- 24 לתצהיר התובע).

בנוסף העיד כי בהמשך גם התווספה מחלת הפיברומיאלגיה וכואב לו כל הגוף והוא לא מסוגל להתרכז בשום דבר: "אני לא מסוגל להתרכז בספר לימוד או בספר קריאה, גם אם אנסה לצפות בסרט אני אאבד ריכוז וסבלנות אחרי כמה דקות, אני לא יכול, בגלל הפגיעה הפיזית שלי ובגלל הבית בו אנו גרים לצאת ולטייל ולנשום אוויר- אני פשוט יושב בבית כמו אסיר ולא עושה עם עצמי כלום " (ראה סעיפים 26- 27 לתצהיר התובע).

התובע העיד כי עובר לתאונה היה אדם חברותי אשר דיבר עם אנשים ואילו לאחר התאונה אין לו סבלנות לדבר עם אנשים ואין לו כוח שירחמו עליו (ראה סעיף 29 לתצהיר התובע).

התובע העיד כי אשתו וילדיו מטפלים בו והוא מתבייש במצב אליו הגיע בעקבות התאונה (ראה סעיף 32 לתצהיר התובע).

בחקירתו בבית המשפט עומת עם הנתון כי היום ההכנסה שלו עומדת על כ- 19,000 ₪ בחודש, כמעט פי שתיים ממה שהשתכר עובר לתאונה ולכן אין לו תמריץ אמיתי לנסות ולצאת לעבוד כמו למשל העברת שיעורי תורה. בתשובתו העיד כי הוא אינו מסוגל להתחייב לאדם שהוא יבוא ללמד אותו כי יכול להיות שהוא באותו היום לא יצליח אף לקום מהמיטה (ראה גם סעיף 23 לתצהיר התובע).

בהמשך חקירתו כאשר נשאל בנוגע לפעולות בסיסיות שהוא יכול לעשות בביתו כמו למשל הכנת אוכל, כבסים, קניות, משיכת כסף השיב כי חרף רצונו העז לסייע הוא אינו יכול לעשות את אותן פעולות באופן שוטף וקבוע וזה מאוד קשה לו (ראה עמ' 25, 26 לפרוטוקול).

כאשר התבקש להסביר כיצד הגיע לדיון ההוכחות העיד כי הבן שלו הוריד אותו במדרגות לרחוב, משם לקח אוטובוס מספר תחנות עד לרכבת, מהרכבת העלו אותו עם מעלון וכאשר הגיעו לתחנת היעד הוא לקח אוטובוס מהרכבת לבית המשפט, כאשר לטענתו הוא לא לקח מונית מאחר ולא הייתה מונית נגישה (ראה עמ' 27 לפרוטוקול).

לצורך תמיכה בטענותיו בנוגע לתפקודו, הגיש התובע תצהירים מטעם אשתו, אימו, שכנו לשעבר, חברו ומעסיקו.

אשת התובע העידה בתצהירה כי עובר לתאונה היה התובע אדם פעיל ונמרץ, עבד בשני מקומות עבודה, התנדב במד"א, היה פעיל בקהילה ובבית הכנסת, התנדב כל הזמן לעזור לאנשים, תיקן דברים בבית ובבניין והיה כל הזמן עסוק. עוד העידה כי התובע היה תמיד אדם שמח ואופטימי, איש שיחה שאהב לשוחח עם אנשים ולתרום מידיעותיו ומניסיונו (ראה סעיפים 6 , 8 לתצהיר אשת התובע). בעקבות התאונה התובע יושב בבית בחוסר מעש וחוסר יכולת לעשות דבר. התובע סובל מ- CRPS והוא לא מסוגל לסבול מגע ברגל כלל, הוא כל הזמן סובל מכאב חזק, כל הזמן מתוסכל ועצבני, לא ישן טוב בלילה, מרגיש חסר ערך וחסר תכלית וכלוא בביתו (ראה סעיפים 7, 9, 14 לתצהיר אשת התובע).

אשת התובע העידה כי בכל בוקר היא יוצאת מוקדם לעבודה והתובע נשאר לבדו בבית. בכל אותן שעות התובע מנסה לטפל בעצמו אך יש הרבה דברים שהוא אינו יכול לעשות. קשה לו לקום מישיבה לעמידה והוא צריך להיתמך באדם או בחפץ כדי לקום, קשה לו לעבור משכיבה לישיבה, קשה לו להסתובב, להתלבש, להתקלח, ללכת לשירותים ורוב היום הוא פשוט יושב בכורסה ומחכה לה שתחזור מהעבודה (ראה סעיף 19 לתצהיר אשת התובע).

אימו של התובע העידה בתצהירה כי עובר לתאונה היה התובע אדם אליו פונים כולם כאשר הם צריכים עזרה בכל דבר (ראה סעיפים 1- 3 לתצהיר אם התובע). בעקבות התאונה התפתח אצלו כאב נורא אשר הפך אותו לנכה נתמך ומוגבל, התאונה הפכה אותו לשבר כלי, מאדם שעוזר לכולם כל הזמן, הפך לאדם שצריך עזרה ברחצה, בלבישת בגדים, בהכנת אוכל ואפילו בשימוש בשירותים. (ראה סעיפים 6 -7 לתצהיר אם התובע).

מעסיקו של התובע עובר לתאונה סיפר בתצהירו על אופי עבודתו של התובע והעיד כי התובע היה עובד איכותי וחרוץ אשר היה מבצע את עבודתו ביעילות ובזריזות, בתקשורת בין אישית מצויינת ובמקצועיות גדולה (ראה סעיף 5 לתצהיר מר ש.מ).

בחקירתו בבית המשפט התבקש להעיד על תפקודו של התובע לאחר התאונה והשיב כי לאחר התאונה התנתקו קשרי העבודה ביניהם, אולם הם מדי פעם משוחחים ומתראים באירועים (ראה עמ' 7 לפרוטוקול). לא היה בעדותו כדי לשפוך אור על תפקודו של התובע לאחר התאונה.

חברו של התובע, מר ר.ש העיד גם הוא בתצהירו על האדם שהיה התובע עובר לתאונה : "לפני התאונה בה נפגע הכרתי את התובע כאדם נעים, חרוץ, מסודר, חכם ובעל יושרה וכמי שכניסתו למקום אליו נכנס הייתה מותירה רושם." (ראה סעיף 10 לתצהירו של מר ר.ש.). לאחר התאונה, לצערו הרב, הוא כמעט ואינו פוגש בו.

בחקירתו בבית המשפט חזר על עדותו בנוגע לכך כי התובע היה אדם פעיל ונמרץ ואילו לאחריה, כאשר התובע מגיע להתפלל בבית הכנסת אנשים צריכים לעזור לו לעלות לבית הכנסת מאחר ואינו מונגש (ראה עמ' 6 לעדותו של מר ר.ש).

מר ש.ס מי שהיה שכנו של התובע עד לשנת 2019 סיפר בתצהירו כי התובע היה אדם פעיל מאוד ומצטיין בעזרה לזולת ואילו לאחר התאונה הוא אינו יכול לעשות את כל הדברים אותם עשה בעבר.

בחקירתו בבית המשפט אישר מר ש.ס כי האמור בתצהירו התייחס להיכרותו את התובע עובר לתאונה שאז הוא היה כשיר ופעיל ואילו לגבי מצבו הנוכחי העיד כי הם לא בקשר כל הזמן והשכנים האחרים מספרים לו על מצבו של התובע (ראה עמ' 4 לפרוטוקול).

בנוסף, המומחים מטעם בית המשפט, פרופ' פסט, המומחה בתחום השיקום ופרופ' ברויאר, המומחה בתחום הראומטולוגי, קבעו בחוות דעתם כי התובע אינו מסוגל לעבודה כלשהי.

פרופ' פסט, שנחקר על חוות דעתו, אישר בעדותו כי אומנם התובע אינו מרותק למיטה 24/7 ואף מתנייד מחוץ לביתו עם קלנועית, אך הסביר כי התובע אינו יכול למצוא לעצמו עבודה כמו העברת שיעורי תורה, אם בבית או בזום, הכנות לבר מצווה או דברים אחרים שיכולים להתאים למצבו וזאת מאחר והתסמונת ממנה סובל התובע גורמת לכאבים בלתי נסבלים והוא אינו יכול להתחייב להגיע למקום מסויים כמו שיעורי תורה. ובהמשך הוסיף, לשאלת בית משפט אם התובע יוכל לקחת על עצמו ללמד ילד לבר מצווה בביתו או בזום ואף יוכל לדחות את השיעור בשלושת רבע שעה במידה הצורך השיב: "על פניו התשובה היא שהוא יכול. מה אם באותו יום יש לו התקף כאבים בלתי נסבלים שהרפואה המודרנית לא מצאה עדיין פתרון." (ראה עמ' 11 לפרוטוקול).

עדויות התובע, רעייתו ואימו המחישו את הפער התהומי בין חייו הפעילים של התובע עובר לתאונה לבין מצבו הנוכחי כ"כלוא בביתו". מאדם פעיל ונמרץ, הפך התובע לשבר כלי.

יחד עם זאת, חרף הקושי עימו מתמודד התובע והכאבים הקשים מהם הוא סובל, איני סבורה כי יש בכך כדי למנוע ממנו לעבוד כלל. אני סבורה כי התובע לא עשה כל ניסיון למצוא לו עיסוק ואפילו כזה שהוא מספר שעות בודד בשבוע. דוגמת עבודה ב"המשקם" או מענה לשיחות טלפון. גם איני בטוחה שהתובע אינו יכול ללמד נערים לבר המצווה או לסייע בשיעורי עזר, הגם שאני מקבלת את עדותו של פרופ' פסט שבמקרה כזה עולה קושי אם התובע נדרש לדחות שיעור מחמת כאבים בלתי נסבלים.

בנסיבות העניין, לאחר ששמעתי את כלל העדויות ונתתי משקל לכל שצוין לעיל, ראיתי להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על - 85%.

באשר לצרכיו התפקודיים בחיי היום-יום, הדבר ייקבע בהתאם לצרכים עצמם שיידונו בהמשך.

בסיס השכר

טענות התובע

במועד התאונה עבד התובע בשני מקומות עבודה והשתכר סך של כ- 10,847 ₪ לחודש. סכום זה משוערך להיום עומד על – 13,100 ₪ ואין ניכוי מס הכנסה.

שתי המשרות בהן עבד התובע היו משרות חלקיות בשיעור של כ- 55%- 65% משרה כל אחת. המשרות היו גלובליות בלא מחויבות לשעות עבודה מסוימות אלא לתפוקה.

התובע נפגע כשהוא בן 38 והיה צפוי להשביח את שכרו בשני מקומות העבודה.

במועד התאונה שכרו של התובע היה זהה או קרוב מאוד לשכר הממוצע במשק, אשר עומד על 13,945 ₪.

בכל הנוגע לעבר יש להביא בחשבון את בסיס השכר כפי שהיה עובר לתאונה ואילו בכל הנוגע לעתיד יש לחשב את בסיס השכר לפי השכר הממוצע במשק.

טענות הנתבעת

שכרו של התובע עובר לתאונה עמד על סך של 10,848 ₪.

לגבי העתיד לא ברורה הטענה כי יש להעמיד את בסיס השכר על השכר הממוצע במשק.

במועד התאונה היה התובע בן 38.5. מאחוריו שנות עבודה רבות, בהם עולה כי הוא לא הגיע לשכר הממוצע במשק.

מעסיקו לשעבר של התובע לא הצהיר או העיד כי התובע עמד בפני קידום בעבודתו או העלאת שכרו.

בכל הנוגע לעתיד יש להחיל את חזקת ההמשכיות ולחשב לפי שכרו של התובע עובר לתאונה, היינו 10,848 ₪.

דיון

הצדדים מסכימים כי במועד התאונה שכרו הממוצע עמד על סך של 10,848 ₪ (ראה עמ' 608 לראיות תובע). סכום זה משוערך להיום עומד על 13,045 ואין ניכוי מס לעת הזו. עוד ראיתי להביא בחשבון שלאורך השנים עבודת התובע כמפקח נטיעות לא הייתה לכל אורך כל חודשי השנה שכן היו שנים שעבודתו שם לא התפרסה על 12 חודשים בשנה. (ראו דו"ח רציפות ביטוח עמ' 610 למוצגי תובע).

גם לא הובאה כל עדות ברורה האם בעבודותיו של התובע מקובלת עליה בשכר במהלך השנים. משכך ראיתי להעמיד את שכרו של התובע לשנים שמהיום ועד הגיעו לגיל פרישה 19 שנים ו – 4 חודשים על סך של – 13,500 ₪ לאחר ניכוי מס. לתקופה שעד למועד פסק הדין ראיתי להביא בחשבון את שכרו עובר לתאונה בהצמדה להיום וסה"כ 13,045 ₪.

דיון בראשי הנזק

הפסדי שכר בעבר

ממועד התאונה ועד היום חלפו 111 חודשים בקירוב. משכך חישוב שכרו של התובע ייעשה בשתי תקופות: תקופה ראשונה של הפסד מלא למשך שנה ותקופה שנייה החל מיום 20.6.19 ועד היום לפי 85% הפסד שכר.

סה"כ הפיצוי בתקופת אי הכושר המלא עומד על - 13,045 ₪ X 12 חודשים = 156,540 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע תקופה סך של - 184,517 ₪.

סה"כ הפיצוי בתקופה השנייה עומד על - 13,045 ₪ X 85% X 99 חודשים = 1,97,736 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע תקופה סך של – 1,235,153 ₪.

סה"כ הפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר עומד על – 1,419,670 ₪.

הפסדי שכר בעתיד

התובע כיום בן 47 ו - 8 חודשים ועל כן נותרו לו עד גיל פרישה 19 שנים ו – 4 חודשים.

כפי קביעתי יש לחשב את הפסדי שכרו של התובע לעתיד על בסיס שכר של 13,500 ₪ ונכות תפקודית של 85% ועל כן שיעור הפיצוי עומד על - 13,500 ₪ X 85% X 175.31 = 2,011,682 ₪ במעוגל.

הפסדי זכויות סוציאליות

על פי הפסיקה יש לחשב את הפסדי הזכויות הסוציאליות כ – 12.5% מסה"כ הפסדי ההשתכרות בעבר ובעתיד. סכום זה בענייננו עומד על - 428,920 במעוגל ₪.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד

טענות התובע

התובע טוען כי מאז התאונה הוא למעשה כלוא בביתו בשל העובדה כי אינו יכול לרדת את המדרגות. אשתו היא זו שמסייעת לו בכל פעולות היום יום לרבות להתקלח ולהתלבש. היא זו שמלווה אותו לבדיקות וטיפולים. גם ילדי התובע מסייעים לו לרדת מידי פעם לבית הכנסת. כמו כן מטפלת אשתו במיצוי זכויות התובע מול הגורמים השונים כמו קופת החולים, המל"ל והמרב"ד. נוכח קשיים שנתקלו בהם נדרשת עבודה רבה בתחום זה. בזמן שאשתו בעבודה מתקשה התובע לתפקד ולעיתים נשאר במיטתו שעות ארוכות. הוא מתקשה להכין לעצמו משהו לאכול.

התובע ואשתו העידו כי התובע מתבייש לבקש עזרה מקרובים ועזרה בשכר אינה אפשרית מבחינה כלכלית.

לטענת התובע העזרה שקבע פרופ' פסט בחוות דעתו, בשיעור של 4 שעות ביום רצופות או מפוצלות, אינה מספיקה. הוא גם מציין שגם המומחה עצמו בחקירתו אישר שככל שהתובע יתבגר הוא יידרש לעזרה גדולה יותר.

ב"כ התובע סבור שבשלב מסוים יידרשו לתובע שני מטפלים הגם שאינו טוען לתחולת "הלכת אקסלרד" (ע"א 3375-99 אריה אקסלרד נ' צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ"ד (4) 450 מיום 5.9.00). עוד הוא טוען שמאחר ויידרשו שני מטפלים בשעות מפוצלות ביום, הם ידרשו שכר שעתי גבוה בהרבה מהמקובל. הוא מפנה לצרכים שנדרשים ויידרשו לתובע על פי חוות דעתה של גב' חן שטרן שנתנה חוות דעת מטעמו של התובע.

לסיכום מבקש התובע כי ייקבע פיצוי לעבר לפי 6,000 ₪ לחודש ולעתיד לפי - 12,642 ₪ לחודש, עד תום תוחלת החיים. סה"כ הפיצוי המבוקש בראש נזק זה עומד על - 3,918,677 ₪.

טענות הנתבעת

בכל הנוגע לפיצוי בגין נזקי עבר על התובע להוכיח שאכן סבל הפסד. מדובר בנזק מיוחד שדרוש הוכחה. מאחר והתובע טוען לעזרת בני משפחה הוא נדרש להוכיח שהעזרה שניתנה לו היא מעבר לעזרה סבירה שמצופה מבן משפחה.

התובע לא הוכיח בראיות מהימנות שאכן קיבל עזרה מבני המשפחה בשיעור שלמעלה מהסביר. זאת מאחר והעדים שהביא הם עדים מעוניינים בתוצאות ההליך שהם אשתו ואמו. גם טענת אשת התובע כי לקחה ימי חופשה ומחלה בשביל ללוות את התובע לטיפולים לא הוכחה. מדובר באמא ל 11 ילדים שעובדת במשרה מלאה על כל המשתמע מכך וככל שרצו להוכיח את הטענה ניתן היה לפנות למעביד של אשת התובע ולהציג את הראיות להפסדיה.

על פי חוות דעתו של המומחה לעניין צרכים מטעם הנתבעת , מר גדעון הס, אין התובע במצב שניתן להגדיר סיעודי והוא אינו נדרש לעזרה לאורך כל שעות היממה. מכאן שאינו נזקק לעובד זר. הנתבעת מפנה לדבריו של המומחה בתחום השיקומי בחקירתו כי העסקת עובד זר היא לאו דווקא התשובה הנכונה. עוד הוסיף המומחה כי הצורך בתוספת עזרה בעתיד אינו וודאי אלא בגדר "יכול להיות".

בהיות התאונה תאונת עבודה זכאי התובע לקבל עזרה סיעודית מקופת החולים שעומדת היום על כ – 3,000 ₪ לחודש. התובע לא פעל לפנות למל"ל או לקופת החולים ועל כן לא הקטין את נזקו. בהקשר זה מפנה ב"כ הנתבעת לתע"צ מטעם קופת חולים לאומית שהוגשה בתיק אחר ועל פיה ככל שהתובע יוגדר על ידי גורם מוסמך ומקצועי בקופה כסיעודי הוא יהיה זכאי לקבל את העזרה שבחוק.

דרישת התובע לעתיד עבור מטפל זר אינה תואמת את מצבו של התובע ואת הסכומים שמשולמים לעובד זר. על פי חוות דעתו של מר גדעון הס עלות עובד זר עומדת על כ – 7,500 ₪. כאמור התובע אינו משותק שנדרש לעובד זר. עלות עובד זר נפסקה בפסיקה למקרים קשים בהרבה משל התובע.

בסופו של יום מציעה הנתבעת כי הפיצוי בראש נזק של עזרה בשכר יעמוד על 100,000 ₪ לעבר ו – 1,040,000 ₪ לעתיד (לפי פיצוי חודשי של 4,000 ₪).

דיון

לטעמי, וכך גם הבהיר פרופ' פסט, מצבו של התובע חמור לעיתים מזה של קטוע רגל שכן האחרון אינו סובל מכאבים שמוגדרים כבלתי נסבלים לכל אורך שעות היממה. על פי התרשמותי מהתובע הוא אכן נזקק לעזרה רבה בתפקודי היום-יום.

החשש של מגע הרגל עם עצם כלשהו מביא בהכרח לפחות התניידות אף עם כיסא הגלגלים בבית. הליכה עם הליכון למרחקים קצרים אף היא דורשת מאמץ רב והתובע אינו יכול לעמוד על הרגל הפגועה ולבצע פעולות כמו הכנת אוכל ועוד.

בכל הנוגע לעבר אכן התובע בחר שלא לפנות לקופת החולים או למל"ל בבקשה לסיוע בסיעוד. בפועל לא קיבל עזרה זו וגם אין ביטחון שהדבר היה מאושר לו. ב"כ הנתבעת ניסה ללמוד מתיק אחר ומקופת חולים אחרת. כך או כך, האישורים בקופת החולים ניתנים על סמך גורמים בקופה שאין לדעת מה הייתה דעתם. מנגד גם לא הסכים לקבל עזרת קרובים זולת בני משפחתו. העזרה שניתנה לו ניתנה מעבר לשעות העבודה/לימודים של בני הבית ומכאן שלא הוכחו הפסדים כספיים בעין.

יחד עם זאת אני סבורה שהעזרה שניתנה לתובע לאורך השנים היא עזרה שמעבר לעזרה שמצופה מבן משפחה. אדם בריא בגילו של התובע לא נדרש לעזרה בלבוש, ברחצה ובהליכה לשירותים. הוא גם לא נדרש לעזרה בהכנת מזונותיו מאחר ואינו יכול לעשות כן. התובע נדרש לכל אלה.

אין מדובר בעזרה כפי שנדרש לה התובע בת"א 27594-04-18 י.י.ס נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , מיום 16.5.24, שכן שם דובר בפגיעה שונה. לאורך תקופה ארוכה נזקק התובע שם לכל עזרה שהיא 24 שעות ביממה כשהעזרה ניתנה על ידי האם שהתפטרה מעבודה ונגרמו לה הפסדים בפועל.

משכך אני סבורה שיש להעמיד את הפיצוי לעבר החל ממועד הפגיעה ועד היום וסה"כ 111 חודשים על – 300,000 ₪.

באשר לעתיד אני סבורה שהקביעה של פרופ' פסט בחוות דעתו, לפיה התובע נזקק ל – 4 שעות עזרה ביום, אינה סוף פסוק אף מבחינת המומחה. בחקירתו הודה שמדובר בהערכה וייתכן שהתובע נדרש לעזרה רבה יותר. הוא גם הוסיף כי בעתיד ייתכן ויידרש לעזרה בשיעור משמעותי יותר.

התובע נדרש לעזרה במספר נקודות זמן במשך היום. עזרה זו כוללת עזרה בלבוש, רחצה, הכנת אוכל והגשתו, עזרה ביציאה מהבית, ליווי לבדיקות או למקומות שאליהם יתקשה התובע להגיע בעצמו בשל החשש מנגיעה ברגלו. עזרה זו קשה יהיה לקבל לפי עזרה שעתית במחירים שנהוגים לעזרה על פני מספר שעות רצופות.

מטעם זה אני סבורה שיש להעמיד את העזרה שהתובע נדרש לה ועתיד להידרש לה על סך של - 7,500 ₪ לחודש. איני סבורה שהתובע נדרש לעובד זר שילון עמו. התובע נדרש לעזרה של מי שמוכן להיות זמין לו כשהוא נדרש לכך מלבד הגעה בבוקר ובערב לצרכים הבסיסיים באופן שוטף.

לאור הקביעות שלעיל עומד הפיצוי לעתיד על – 7,500 X 252.29 = 1,892,220 ₪.

סה"כ הפיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד עומד על - 2,192,220 ₪.

הוצאות רפואיות לרבות אביזרים רפואיים

טענות התובע

על פי קופת החולים בה מבוטח התובע – כללית שירותי בריאות- ההטבות להן זכאי התובע הן הטבות בעירבון מוגבל. זאת מאחר ועל פי המכתב שהומצא לתיק אין כל התחייבות מטעם הקופה לתת לתובע דבר. המכתב מציין כי כל דרישה תינתן לאחר בדיקה של גורם בקופה שיחליט אם הדבר נחוץ לשיטתו. כלומר ברצות הקופה תאשר את הפניה וברצותה לא תאשר. לבד מן המכתב הכללי לא הוצג דבר ולא זומן נציג של קופת החולים להעיד מה מובטח לתובע ומה אולי יאושר לו.

התובע ואשתו פנו במשך השנים למיצוי זכויותיו ולא תמיד נענו. כך למשל הגם שקופת החולים, היחידה לטיפולי בית המליצה על כסא גלגלים ממונע, משרד הבריאות דחה את הפניה וכך נדחה גם ערר שהגיש התובע לוועדה לעררים במשרד הבריאות.

פרופ' פסט העיד כי במקרה של התובע קלנועית היא פתרון טוב. אלא שבמהלך ההוכחות הוצג מכתב של המל"ל מיום 26.2.24, ולפיו התובע לא זכאי לכסא גלגלים ממונע שכן הדרישה אינה תואמת את מצבו של התובע. הוא גם אינו זכאי לכרית ארגונומית או קלנועית משום שהם אינם אביזרים רפואיים.

בהינתן שהמומחה מטעם בית המשפט העיד כי זה הפתרון הטוב בעניינו, לרבות כרית ארגונומית יש לאשר לתובע את עלות האביזרים הללו ולכל היותר קלנועית אם לא כסא גלגלים ממונע. עלות של קלנועית עומדת על פי חוות דעת גב' חן שטרן מטעמו על 17,500 ₪ כאשר יש לחשב עלות מצברים אחת לשנתיים בעלות 2,000 ₪.

כמו כן נדרש התובע לכיסא במקלחת, מיטה מתכווננת עם מזרן תואם, טיפול תרופתי וסדציה עבור טיפול ברגל ימין לרבות גזיזת ציפורניים על כל המשתמע מכך.

סה"כ מבקש התובע בגין עלות קלנועית לאורך השנים 100,000 ₪ ובגין הוצאות רפואיות וטיפולים רפואיים, לרבות טיפולים שקשה להשיגם בזמן סביר בקופת החולים כמו פיזיותרפיה משמרת ועוד סך של – 1,139,571 ₪.

טענות הנתבעת

מדובר בתאונת עבודה והתובע זכאי לקבל מקופת החולים את כל הטיפולים הנדרשים ובחינם. זאת בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד – 1994. עיון בתע"צ מטעם קופת חולים כללית מפרט את זכויותיו של התובע כנפגע עבודה לרבות קבלת תרופות, טפסי התחייבות לרופאים מקצועיים, מכונים ומרפאות שיאושרו על ידי הקופה, טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, הידרותרפיה וטיפול בתחום בריאות הנפש מכשור וציוד רפואי וקנאביס רפואי.

כלל הטיפולים להם נזקק ויזקק התובע מצויים בסל הבריאות להם הוא זכאי מכוח חברותו בקופת החולים.

פרופ' פסט בחוות דעתו קובע כי התובע זכאי לקבל מיטה מתכווננת כיסא שירותים וקביים.

מוצע להעמיד את הפיצוי לתובע בסכום גלובלי של - 60,000 ₪.

דיון

בהינתן שמדובר בתאונת עבודה ברי שעיקר הצרכים הרפואיים השוטפים אמורים להינתן לתובע חינם אין כסף. התובע ציין בעדותו שתחילה לא ידעו שהם זכאים לפטור מתשלום השתתפויות עצמיות וכדו'. עלויות אלו הוחזרו לפחות בחלקן והתובע אינו נדרש לשלם עבור תרופות בסל הבריאות בדיקות והתייעצויות עם רופאים במהלך הרגיל.

הקושי נעוץ באביזרים שאינם בסל או טיפולים שניתנים באופן מוגבל ונדרש אישור של גורם בקופה שיאשר אותם. מתוך הראיות עלה כי התובע ואשתו נתקלו בקשיים בקבלת אישורים לאביזרים כמו כסא גלגלים ממונע חרף המלצת קופת החולים. כך גם לא אושרו לתובע קלנועית וכרית ארגונומית מן הטעם שאינם מוגדרים כאביזרים רפואיים.

על פי חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט התובע זקוק לאביזרים בין אם הם מוגדרים כאביזרים רפואיים על ידי הקופה או המל"ל ובין אם לאו. מכתבו של המל"ל שנזכר לעיל נסמך על מכתב של הלשכה הרפואית במל"ל וחתום על ידי ד"ר יעל סהר קוסטיס שבו מצוין במפורש שהתובע אינו זכאי לכסא גלגלים ממונע וכי קלנועית אינה מוגדרת כאביזר רפואי.

משכך הוא הדבר אני קובעת כי התובע זכאי לקלנועית שיש להחליפה בתדירות של מספר שנים וכן עלויות על תחזוקתה כמו עלות מצבר. כן זכאי התובע לכרית ארגונומית למיטה מתכווננת, מזרן תואם ועוד, בהתאם לחוות דעתו של פרופ' פסט. אמנם פרופ' פסט קבע כי התובע זכאי לצרכיו אלו על פי סל הבריאות אך כבר מצינו כי לא הכל אושר לתובע. משכך לא ניתן לעשות חישוב אריתמטי של צרכי התובע מכאן ולהבא אלא יידרש לפסוק סכום גלובלי.

עוד נזקק ויזקק התובע לטיפולים כמו פיזיותרפיה ואחרים שלא תמיד ניתנים על ידי קופת החולים בכמות מספקת שכן הם צריכים לאישור מיוחד של גורם בקופה שלא ניתן כיום לדעת אם יאשר את הטיפולים אם לאו.

התובע זכאי לתרופות שהוא עושה בהן שימוש במסגרת סל הבריאות בחינם והוא הדין באשר לעלות השימוש בקנאביס רפואי. זאת בהיות התאונה תאונת עבודה.

הקלנועית שבה עושה התובע שימוש נרכשה על ידי חבר עבורו. הוצאה זו יש להביא בחשבון בעתיד לרבות עלות ההחלפות של הקלנועית והמוצרים הנלווים וכן טיפולי פיזיותרפיה משמרים וכד' שלא בטוח שיאושרו בקופה וגם זמינותם היום בעייתית.

בהביאי את הסכומים שנהוגים בפסיקה ובהינתן המקרה שבפניי ראיתי להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על - 400,000 ₪ לעבר ולעתיד.

ניידות

טענות התובע

עובר לתאונה התנייד התובע באמצעות אופנוע וכיום אינו יכול להמשיך לעשות כן. גם הרכב הישן שבבעלותו אינו בר שימוש על ידו. מאחר וקשה למצוא מונית מותאמת לצרכי התובע הוא נאלץ לעיתים לעשות שימוש בתחבורה ציבורית כפי שעשה בעת שהגיע לדיון בבית המשפט. מצבו זה אינו מאפשר לעשות באופן תמידי שימוש בתחבורה ציבורית וגם לא ברכב רגיל.

סמוך לשמיעת הראיות אושרה לתובע על ידי המל"ל זכאות לרכב ואן בנפח 3,600 סמ"ק. ניתנה הלוואה עומדת בשיעור של 95% מעלות הרכב והאביזרים הנלווים.

התובע לא אמור להיות כלוא בביתו והוצאות נסיעה נדרשו ויידרשו לו גם בשל הצורך בטיפולים רפואיים.

מבוקש לפסוק לתובע סך של 100,000 ₪ על חשבון הוצאות הנסיעה בעבר וסך של 450,000 ₪ עבור הוצאות הניידות בעתיד.

טענות הנתבעת

מאחר ומדובר בתאונת עבודה זכאי התובע לקבל החזר הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים.

על פי חוות דעתו של פרופ' פסט תא מטען רחב יכול להכיל את הקלנועית ועל כן אין התובע זקוק לרכב מיוחד כגון ואן עם מעלון לכסא גלגלים.

קביעת המל"ל אינה רלוונטית בענייננו והיא אינה יכולה לסתור את קביעת המומחה מטעם בית המשפט. לא בכדי לא מצא ב"כ התובע לשאול את המומחה בחקירתו דבר בעניין זה.

משאושר לתובע על ידי המל"ל רכב מסוג ואן יש להביא בחשבון את התועלת שתצמח מכך לבני משפחה אחרים שיעשו שימוש ברכב.

אף ללא התאונה היה נדרש התובע להוצאות בגין רכישת ואחזקת רכב. מכאן שיש לפצותו רק בגין ההוצאות העודפות להן יידרש.

על פי חוות דעתו העדכנית של המומחה מטעם הנתבעת, מר מוגילבקין העלות של רכב ואן לתובע עומדת, לאחר ההטבות, על - 40,650 ₪ וחלקו בהתאמות שנדרשו עומד על – 8,836 ₪.

משכך מציעה הנתבעת להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על 120,000 ₪.

דיון

אמנם התובע עשה את דרכו לישיבת ההוכחות בתחבורה ציבורית שאינה מונית, אלא שנדמה שדרך זו נעשתה בשל אילוצים ולא מחמת שזו דרך סבירה להתנייד במצבו.

ב"כ הנתבעת מפנה לקביעת המומחה בתחום השיקום לפיה די לתובע ברכב עם תא מטען רחב. אלא שהשאלה כיום הפכה תיאורטית שכן ברשות התובע יעמוד רכב שאושר לו על ידי המל"ל שיהיה בו כדי לספק לו ניידות נוחה במצבו.

נותר לדון בשאלה מהן עלויות הניידות העודפות שיש לפסוק לתובע לאור קבלת הזכאות לרכב ואן ובהינתן שעל הוצאות נסיעה לצורך טיפולים הוא זכאי לקבל החזר.

המחלוקת בין המומחים מטעם הצדדים מוכרת וידועה. במקרה כאן מסכים מר קצין כי ההוצאה ההונית שצפויה לתובע תהיה קטנה והוא מעמיד אותה על 58,500 ₪ לרכישה הראשונית ואת העלות הכוללת לחודש של אחזקת הרכב הוא מעמיד על 4,015 ₪ ואת העלות החודשית של האביזרים הוא מעמיד על 1,119 ₪. בחישוב זה הביא בחשבון מר קצין כדרכו שימוש של 1,000 ק"מ בחודש.

מר מוגילבקין מנגד טוען כי העלות הראשונית של הרכב תעמוד על - כ – 40,000 ש"ח וכי העלות החודשית נעה בין - 2,050 ₪ (ל – 1,000 ק"מ לחודש) לבין - 1,525 ₪ (ל - 500 ק"מ לחודש). כן יידרש התובע לעלות אחזקת האביזרים בפעם הראשונה כ – 8,000 ₪ והעלות החודשית של אחזקתם - 1,150 ₪.

במצבו של התובע איני סבורה שהוא יידרש ל – 1,000 ק"מ בחודש. עוד אני מביאה בחשבון שיש להפחית את עלות הרכב הישן של התובע תוך הסתייגות שלצרכי עבודתו לא עשה בו שימוש אלא באופנוע שניתן לו על ידי מד"א.

בהביאי בחשבון כל אלה ואת הסכומים הנהוגים בפסיקה, מצאתי להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה לעבר ולעתיד על - 450,000 ₪.

עלויות עודפות לחשמל, מים, מיזוג, כביסה ומשלוחי קניות

התובע טוען כי בשל פגיעתו ומאחר והוא שוהה רוב הזמן בביתו הוא נדרש להוצאות מיזוג גבוהות יותר. הוא גם נדרש להחלפת מצעים תדירה יותר ולשימוש רב יותר במכונת כביסה. עוד הוא טוען שעד לפגיעתו הוא תיקן כל דבר שנדרש לתיקון בבית ולא נדרש לבעלי מקצוע. הוא גם נדרש לתשלום משלוחים מהסופרמרקט. בגין כל אלה הוא מבקש פיצוי בסך של – 113,591 ₪.

הנתבעת טוענת מנגד כי התובע לא הציג כל ראיות על הוצאות מוגברות אלו. גם המומחה בתחום השיקום לא קבע שהתובע נדרש להוצאות מוגברות אלו. יש להניח שהתובע היה עושה שימוש במזגן כפי שהוא עושה היום. השימושים הנטענים הם שימושים רגילים בכל בית בישראל. הטענה כי התובע הוא "הנדימן" לא הוכחה. מכאן שאין מקום לפיצוי.

לטעמי מאחר והתובע מצוי בבקרים בביתו הגם שעובר לתאונה היה בעבודתו מחוץ לביתו יש להניח שהוא נדרש להוצאות מוגברות של חשמל ומיזוג. מעבר לכך הטענה להוצאות עודפות לכביסות, החלפת מצעים ותשלום למשלוחים היא זניחה בבית שבו מתגוררים בה בעת לפחות 10 אנשים. באשר להוצאות עבור תיקונים לא הוצגו כל קבלות על עלויות כאמור ומדובר בתקופה של 9 שנים עד היום.

משכך מדובר בהוצאות צפויות קטנות רק עבור תוספת חשמל ומיזוג ואני מעמידה אותן על - 30,000 ₪.

הוצאות התאמת דיור

טענות התובע

196. התובע טוען, בהתבסס על חוות דעתו של מומחה השיקום פרופ' פסט, כי דירתו הנוכחית בקומה השנייה ללא מעלית אינה מתאימה לצרכיו, וכי עליו לעבור לבית קרקע או לדירה עם מעלית וחניה צמודה. לטענת התובע ורעייתו, הם מתגוררים בדירתם הנוכחית מאז שנת 2005 (במשך כ-20 שנה) ולא עברו עד כה בשל קשיי מימון והרצון להימנע מפגיעה בחינוך ילדיהם הלומדים במוסדות סמוכים. התובע מעריך את הפרש העלויות לרכישת דירה מותאמת בכ-1,500,000 ש"ח, ומסביר כי טרם ניצל את מענק הדיור החד-פעמי מהמל"ל משום שטרם נמצאה דירה מתאימה.

      

     התובע תומך את דרישותיו במספר חוות דעת מומחים מטעמו: מר יוסי אזולאי, הנדסאי אדריכלות, העריך את עלות התאמת הדירה הנוכחית (כזמנית) בכ-165,000 ש"ח בערכי שנת 2023; מר רן ברקובסקי, שמאי מקרקעין, קבע כי התובע נזקק לתוספת שטח של כ-60 מ"ר לצרכיו (רצוי בדירת קרקע), והעריך את עלות רכישת השטח העודף בעיר מגוריו של התובע בין - 1,440,000 ₪ ל - 1,680,000 ₪, נכון לאוגוסט 2023, בתוספת עלויות התאמה בסך 105,000 ש"ח. לאור נתונים אלו ועליות המחירים בענף הבנייה, התובע מציע לפסוק לו סך של 650,000 ש"ח עבור התאמת דיור.

     טענות הנתבעת

      

197. הנתבעת טוענת כי נכותו של התובע אינה מונעת ממנו להמשיך להתגורר בדירתו הנוכחית, וכי בפועל הוא אינו מעוניין לעבור דירה מטעמי נוחות, קהילה ומוסדות החינוך של ילדיו. לטענתה, הדירה הנוכחית כבר מותאמת באופן חלקי לצרכיו וכוללת מאחזים בחדר ובאמבטיה, כיסא רחצה וזחליל לעלייה וירידה במדרגות. הנתבעת מדגישה כי החובה החלה עליה היא לפצות אך ורק בגין ההפרש הכספי הכרוך בהתאמת הדירה או החלפתה, ולא בגין רכישת דירה חדשה.

      

198. הנתבעת תומכת טיעונה בחוות דעתו של השמאי מר בן ארי, אשר העריך את עלות התאמת הדירה הנוכחית בסך של 24,000 ש"ח בלבד. מר בן ארי העריך כי תוספת העלות עבור רכישת דירה חדשה והתאמתה עומדת על 202,650 ש"ח, ועבור דירת יד שנייה והתאמתה על 205,000 ש"ח. הנתבעת מוסיפה כי יש להתחשב במענק הדיור לו זכאי התובע מהמל"ל, העומד על עד 67,573 ש"ח להתאמת תנאי מגורים ועד 112,635 ש"ח למשותק בכל גפיו או למרותק לכיסא גלגלים, ומשכך מציעה פיצוי גלובלי של - 150,000 ש"ח.

     דיון

      

199. התובע ואשתו מתגוררים באותה דירה כבר למעלה מ- 20 שנה ומתוך עדותם עלה כי הישארותם בדירה נבעה מהצורך שלהם לשמור על הסביבה הקהילתית בה הם חיים וכן על מנת לגור בקרבה למקום הלימודים של ילדיהם (ראה עדותו של התובע בעמ' 21 לפרוטוקול).

      

200. כיום מתגורר התובע ביחד עם משפחתו בדירה בקומה שנייה ללא מעלית מצב שאינו תואם את מצבו וצרכיו. גם פרופ' פסט בחקירתו התייחס לכך וציין כי התובע צריך לעבור לדירה בקומת קרקע או לדירה עם מעלית (ראה עמ' 13 לפרוטוקול).

      

201. למקרא חוות הדעת מטעם הצדדים אין בידי לקבל את הטענה כי התובע נדרש לשטח מגורים גדול יותר ב- 60 מ"ר, כפי שקבע מר ברקובסקי בחוות דעתו ואני סבורה כי דירה בתוספת 10 מטרים לגודל דירה כפי דירתו של התובע כיום היא סבירה ו נדרשת להתאמות מסוימות.

      

202. בע"א 4767/13המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' שובבו נתן, ניתן ביום 25.11.2013, נדרש להתייחס כבוד השופט עמית (כתוארו אז) לנושא על התאמת דיור וקבע כי:

     "בראש הנזק של דיור על בית המשפט לקחת בחשבון את ההפרש בין דירה רגילה לבין הצורך של הנפגע בדירה בקומת קרקע (להבדיל מבית צמוד קרקע) או בדירה בקומה גבוהה עם מעלית. לכך יש להוסיף את שווי השטח הנוסף הנדרש לנפגע בשל מצבו לאחר התאונה, בצירוף עלות התאמת הדירה למגבלותיו ובצירוף האצת הצורך ברכישת דירה. בהתחשב בפרמטרים אלו, הסכום של 450,000 ₪ שנפסק למשיב הוא סביר, גם בהתחשב במקום מגוריו במרכז הארץ.".".

      

203. בענייננו, מאחר וכפי שקבעתי איני סבורה כי נדרשת לתובע הגדלת שטח הבית, אלא כל שנדרש הוא מעבר לדירת קרקע או בניין עם מעלית וכן התאמות, ראיתי להעמיד את הפיצוי על 500,000 ₪. סכום זה מביא בחשבון את סכום מענק הדיור אותו יקבל התובע כאשר יבחר לעשות בו שימוש.

      

     כאב וסבל

      

204. התובע יליד X.X.1979 והתאונה הינה מיום 19.6.17. בהתאם לנכותו הרפואית סכום הפיצוי עומד על 170,580 ₪.

      

     סה"כ הפיצוי לפני ניכויים עומד על - 7,603,072 ₪.

      

     ניכויים

      

205. התאונה בה נפגע התובע הוכרה כתאונת עבודה והתובע מקבל מהמל"ל גמלאות נכות מעבודה, קצבה מיוחדת וקצבת ניידות.

      

206. ביום 23.2.25 המציאה הנתבעת שלוש חוות דעת אקטואריות עדכניות.

      

      

207. התובע בסיכומיו אינו חולק על גובה הקצבאות וחישובן, אך טוען כי יש להביא בחשבון את הבסיס לניכויים בהתאם לקביעות בית משפט בדבר הפגיעה בכושרו של התובע לתפקד. משמע הוא סבור כי אם יתבקש לנכות את מלוא גמלאות המל"ל שחושבו לפי נכות תפקודית של 100% כי אז יש לחשב גם את ראשי הנזק בפסק הדין בהתאם. אם תיקבע נכות תפקודית נמוכה יותר יש לנכות את החלק היחסי מן הגמלאות.

      

208. אין בידי לקבל טענה זו של התובע וזאת לאור קביעתו של כב' השופט עמית (כתוארו אז) בע"א 7625/11אסולין אבירם נ' עמית בן ישי, ניתן ביום 27.3.12 שם קבע כי: "הקביעות של בית המשפט בפסק הדין אינן מחייבות את המל"ל בכל דבר ועניין. כך, לדוגמה, קביעות של בית המשפט לגבי מספר שעות העזרה להן זקוק הניזוק, צרכי ניידותו, קיצור תוחלת חיים ) ע"א 6935/99 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אבו סרייה, פ"ד נה, (3) 599 (2001)), " וכן ראו דבריו של כב' השופט יוסף אלון בע"א 390/06 רומן גרינשטיין נ' אקרשטיין תעשיות בע"מ, מיום 22.7.08. מכאן שניכוי הגמלאות ייעשה באופן מלא.

      

209. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי מאחר וחוות הדעת ניתנו כבר ביום 19.2.25, כי אז יש לערוך חישוב של הסכום לאחר הצמדה וריבית של תגמולי העבר.

     גמלאות נכות מעבודה

      

210. בהתאם לחוות הדעת גמלאות נכות מעבודה עולות לסך כולל של 2,799,148 ₪.

      

211. בחלוף העיתים וכעתירת הנתבעת סכום זה עומד על 2,889,672 ₪.

      

     קצבה מיוחדת

      

212. בהתאם לחוות הדעת גובה הקצבה אותה מקבל ויקבל התובע עומדת על 1,242,798 ₪.

      

213. בחלוף העיתים וכעתירת הנתבעת סכום זה עומד על 1,284,906 ₪.

      

     קצבת ניידות

      

214. בהתאם לחוות הדעת גובה קצבת הניידות לה זכאי התובע, עומדת על 704,447 ₪.

      

215. בחלוף העיתים וכעתירת הנתבעת סכום זה עומד על 710,933 ₪.

      

     סה"כ סכום ניכויי המל"ל עומד על 4,885,511 ₪.

      

     תשלומים תכופים

      

216. לתובע שולם תשלום תכוף בסך של – 52,000 ₪ ביום 8.11.18 (ראו נספח ג' למוצגי נתבעת). סכום זה משוערך להיום עומד על – 72,309 ₪. סכום זה יש לנכות לאחר חישוב מלוא פסק הדין כולל שכ"ט עו"ד.

      

     סה"כ סכום הניכויים עומד על 4,885,511 ₪.

      

     סוף דבר

      

217. סכום הפיצוי לאחר ניכויי מל"ל עומד על – 2,717,560 ₪.

      

218. לסכום זה יתווספו הוצאות משפט כנגד קבלות כשהסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד התשלום בפועל. כן תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34% מסכום הפיצוי לאחר ניכויים.

      

219. לאחר הוספת שכ"ט עו"ד לסכום שלעיל יש לנכות את התשלום התכוף כפי שמופיע בסעיף 216 לעיל (סך של -72,309 ₪).

      

220. המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים.

      

      

      

     ניתן היום, ה' תשרי תשפ"ז, 16 ספטמבר 2026, בהעדר הצדדים.