פלוני ואח' נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

ענייננו בערעורים מאוחדים, שהוגשו מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן – "חוק הנכים"), בנוגע להחלטות בהן נדחתו על הסף תביעות המערערים להכרה בקיום נכות ו/או החמרה בנכות עקב ליקויי שמיעה, מטעמים הקשורים בתיקון מס' 29 לחוק הנכים.

כללי

1. המערערים משרתים בשירות קבע במשטרת ישראל.

   המערער בתיק ע"נ 66879-04-25 (להלן גם – א"ח) שירת בזמנים הרלוונטיים כסייר שטח בתחנת המשטרה בכרמיאל, ואילו המערער בתיק ע"נ 31442-04-25 (להלן גם - א"ס) שירת בזמנים הרלוונטיים כסייר שטח בתחנת המשטרה בקצרין.

    

2. בשנת 2025 הגישו המערערים (כל אחד לחוד) תביעה מכוח חוק הנכים, בה עתרו להכיר בקיום זכות מכוח החוק בגין ליקויי שמיעה (טנטון וירידה בשמיעה) שנגרמו לטענתם עקב חשיפה לרעשים הכרוכים בשירותם החל מפרוץ מלחמת "חרבות ברזל" בחודש אוקטובר 2023 ובתקופה שלאחר מכן (יצוין כי המערער א"ח מוכר משנת 2013 כמי שסובל מליקוי שמיעה בתדרי הדיבור ומטנטון קבוע, עקב חשיפה לרעשים של אמצעי לחימה, כאשר תביעתו מושא ההליך היתה להכרה בחמרה של הנכות עקב השירות).

3. המשיב דחה את התביעות על הסף, נוכח תיקון מס' 29 לחוק הנכים, בנמקו כי החשיפה לרעש עקב המצב הביטחוני השוטף בצפון "אינה מקימה את הקשר לשירות מאחר ואין זה שונה מכלל המדינה שנחפשה לרעש זה".

   על החלטה זו מונחים הערעורים שבפנינו.

    

4. הערעורים אוחדו לבקשת הצדדים, לאחר שהוסכם כי המחלוקות בשני ההליכים הן זהות. עוד הוסכם כי העובדות הנטענות מפי המערערים בתצהיריהם אינן שנויות במחלוקת, וכי המחלוקת הטעונה הכרעה של הוועדה היא משפטית גרידא.

   בישיבה ביום 9.9.26 נשמעו סיכומי טענות הצדדים בעל פה, במעמד יו"ר הוועדה.

    

   דיון והכרעה

    

5. לאחר שקילת טענות הצדדים מצאנו כי דין הערעור להתקבל.

    

6. תחילה נעמוד על עיקר העובדות הצריכות לעניין, כעולה מתצהירי המערערים, אשר המתואר בהם אינו שנוי במחלוקת.

    

7. כך תיאר המערער א"ח בתצהירו:

   "החל מ 7.10.23 ובמהלך כל התקופה בה שירתתי כסייר שטח במהלך המלחמה כחלק מתפקידי כסייר שטח בתחנת כרמיאל – נדרשתי להגיע לעשרות זירות בגזרתי בהן נפלו טילים או כטב"מים שנורו על ידי מחבלי חיזבאללה. כן נדרשתי בנוסף להגיע לאירועים רבים אחרים הדורשים הגעה של סייר שטח משטרתי.

   הן במהלך הנסיעות לאירועים הנ"ל והן בזירות עצמן נחשפתי לירי מאסיבי של טילים וכטב"מים שנורו על ידי מחבלי חיזבאללה, וכן לירי מאסיבי של סוללות כיפות ברזל וסוללות תותחים שמוקמו בגזרתו.

   פעמים רבות נפלו בסמוך אליי טילים וכטב"מים כאשר נשכבתי על הקרקע בסמוך לרכבי או בשטח מבלי כל יכולת להתמגן מאותן נפילות.

   בתאריך 24.11.23 לאחר כחודש וחצי של חשיפה מאסיבית לאמצעי הלחימה במלחמה חשתי בהחמרה בשמיעתי ופניתי לרופא א.א.גרון והתלוננתי על ירידה בשמיעה

   וצפצופים באוזניים. בעקבות תלונות אלו הופניתי לביצוע של בדיקת שמיעה."

    

8. תיאור דומה מופיע בתצהירו של המערער א"ס (סעיפים 3 עד 6).

9. המערערים סבורים כי ליקויי השמיעה מושא התביעות שהוגשו למשיב קשורים ונובעים משירותם במשטרה, אשר הביא אותם להיחשף לרעש מאסיבי של אמצעי לחימה, ומשכך לא היה מקום לדחות את תביעתם על הסף.

   המערער א"ח הוסיף כי עצם העובדה שהוא הוכר בעבר בגין ליקויי שמיעה, היתה צריכה להביא להפניית טענתו להחמרה ישירות לוועדה רפואית.

   בנוסף טענו המערערים כי הם הופלו לרעה לעומת עשרות שוטרים ששירתו באותן תחנות, אשר העלו טענות דומות ותביעותיהם הוכרו על ידי המשיב.

    

10. המשיב סבור כי תיקון 29 לחוק אינו מאפשר הכרה בטענת המערערים לליקוי שמיעה, שכן ליקויים אלה קשורים להיחשפות המערערים לרעש שהיה מנת חלקם של כל התושבים שהתגוררו ופעלו באזור בו שירת המערער, ומשכך נעדרת דרישת ה- "ייחודיות" לשירות לפי תיקון 29 לחוק.

    לשיטת המשיב, המערערים אינם שונים במובן זה מאחרים שהיו באזור בזמן הנדון, לרבות נהגי תחבורה ציבורית, נהגי רכבי חירום וכיוצא באלה, אשר נחשפו לאותם רעשים בדיוק, ומשכך היחשפות המערערים לרעש הנדון אינה ייחודית לשירותם.

    המשיב סבור עוד כי הכרה בזכאות המערערים על בסיס טענתם תהווה חריגה מהרציונל המונח ביסוד תיקון מס' 29, ותהיה בעלת השלכות רוחב שליליות.

    המשיב הפנה לפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"ו 69226-01-26), וסבר כי פסק דין זה מצדד בעמדתו הנוכחית וצריך להביא לקבלתה.

    עוד הוסיף המשיב כי הטענה בדבר היחשפות המערערים לרעשים המופקים מאמצעי לחימה אינה משכנעת, שכן המערערים לא עשו בעצמם שימוש באותם אמצעי לחימה, אלא נחשפו לרעש שהופק ע"י האמצעים כמעין "צופים מהצד", כפי שאנשים המתגוררים בסמיכות לבסיס חיל אוויר, על דרך המשל, נחשפים לרעשי מטוסים.

     

    תיקון מס' 29 לחוק הנכים - כללי

     

11. בשנת 2009 מונתה וועדה ציבורית בראשות השופט בדימוס אורי גורן (להלן – "ועדת גורן"), בין היתר בכדי לבחון את אמות המידה להכרת זכות מכוח חוק הנכים, בשים לב לצרכי ייעול וחסכון במשאבי מערכת השיקום, תוך ניסיון ליצור אבחנה בין אלה שנפגעו במהלך שירותם מפעילת מבצעית לבין נפגעי אחרים.

    על פי המצב המשפטי שחל באותו מועד, לצורך הכרה בזכות לפי חוק הנכים נדרש שהפגיעה או המחלה נגרמו במהלך השירות, ונדרש קיום קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין השירות לבין החבלה או המחלה.

    ועדת גורן מצאה כי נפגעים קיבלו הכרת בזכאות אף שתנאי שירותם או נסיבות פגיעתם היו בעלי מאפיינים "אזרחיים" במהותם, ללא הייחודיות המאפיינת מסגרת צבאית.

    משכך סברה הוועדה שיש לבחון מחדש את אמות המידה להכרת זכות, והמליצה להוסיף לתנאי הזכאות דרישה לקיום מאפיין ייחודי של המסגרת הצבאית אשר תרם לפגיעה או למחלה, למעט ביחס לחיילים ששירתו בשירות סדיר או בשירות מילואים.

     

12. בסופו של יום, בעקבות ועדת גורן תוקן סעיף 1 לחוק הנכים (תיקון מס' 29), כך שלשון הסעיף, בכל הנוגע להגדרת "נכות", היא כדלקמן:

    "נכות" - איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, גופנית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, או פחיתתו של כושר זה, שנגרמו לחייל או לחייל משוחרר כתוצאה של אחת מאלה:

    1. חבלה שאירעה בתקופת שירותו ועקב שירותו, ואולם לעניין חייל בשירות קבע - חבלה כאמור שהיא חבלת שירות;

    2.מחלה או החמרת מחלה שאירעו בתקופת שירותו ועקב שירותו, ואולם  ועניין חייל בשירות קבע - מחלת שירות או החמרת מחלת שירות שאירעו בתקופת שירותו ועקב שירותו.

     

    "חבלת שירות" הוגדרה לאחר התיקון כדלקמן:

    "חבלת שירות" - חבלה שנגרמה בפעילות מבצעית או באימון לפעילות כאמור, או באירוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי.

     

    "מחלת שירות" הוגדרה לאחר התיקון כדלקמן:

    "מחלת שירות" – כל אחת מאלה, ובלבד שנגרמה עקב אירוע שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי, או עקב תנאי שירות שאופיים ומהותם ייחודיים לשירות הצבאי:

    (3) פגיעה באיברי השמיעה כתוצאה מאירועי רעש או מחשיפה לרעש, ובלבד שמקור הרעש הוא באמצעי לחימה;

     

13. תיקון מספר 29 לחוק הנכים ביקש לצמצם את היקף הזכאות משרתי הקבע.

    בכל הנוגע לאירוע חבלתי, לא כל חבלה שאירעה בתקופת השירות ועקב השירות של משרת הקבע תוכר, אלא רק "חבלת שירות", המוגדרת כחבלה שנגרמה בפעילות מבצעית או באימון לפעילות כאמור, או באירוע "שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי".

    בכל הנוגע למחלת שירות נקבע, כי רק מחלה מהסוג שמפורט בסעיף, ואשר נגרמה עקב אירוע שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי, או עקב תנאי שירות שאופיים ומהותם ייחודיים לשירות הצבאי, תוכר כמחלה מזכה.

     

14. מחד, תכלית תיקון מס' 29 היתה לצמצם את תחולת חוק הנכים ביחס למשרתי הקבע.

    צמצום זה נעשה ע"י הוספת דרישה להכרה בזכותם של משרתי הקבע, לצד הדרישות של קיום נכות עקב השירות הצבאי, אשר נוגעת לאופי האירוע או הפעילות בה עסקו.

    הרקע לדברים היה שחוק הנכים הוביל לכך שאירועים בעלי אופי "אזרחי" גרידא הוכרו כאירועים מזכים, רק משום שנגרמו במהלך השירות הצבאי, אף שלא נשאו כל סממן צבאי/בטחוני.

    והנה, בעוד שהמחוקק היה מוכן לקבל תוצאה זו ביחס לחיילים בשירות סדיר או חיילי מילואים (מטעמי מדיניות מובנים), הוא לא היה מוכן לקבלה ביחס לחיילי קבע, בין היתר בשים לב למשמעות הכלכלית שהיתה כרוכה בכך.

    משכך הוחלט, כי רק אירועים בעלי זיקה מהותית למסגרת צבאית/ביטחונית יוכרו ביחס לחיילי קבע, בעוד שאירוע בעלי אופי אזרחי גרידא יוצאו מגדר תחולת החוק.

     

15. מאידך, בעוד שחשוב לזכור את התכלית המצמצמת של תיקון מס' 29 בכל הנוגע להגדרת חבלת שירות, חשוב גם לזכור שבמקביל לה היתה תכלית מקיימת, וזאת כאשר מתקיימת זיקה מהותית בין האירוע או תנאי השירות לבין מסגרת השירות מהותו, להבדיל מאירוע בעל אופי אזרחי גרידא.

     

    מן הכלל אל הפרט

     

16. המערערים טוענים כי עקב חשיפתם לרעש מאסיבי של אמצעי לחימה, אשר נגרמה לאור שהותם בשטחים פתוחים בזמן מלחמת "חרבות ברזל" במסגרת תפקידם כסיירים במשטרה, נגרמו להם ליקויי שמיעה, ו/או הוחמרו ליקויים קיימים.

     

17. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם נוכח המתואר מפי המערערים, הליקוי הנטען על ידם נכנס לגדר "מחלת שירות", בשים לב לתנאי "הייחודיות" לשירות כפי שצוטט לעיל.

     

18. ודוק. תביעת המערערים נדחתה על הסף, מבלי שהמשיב בדק את טענתם במישור העבדתי (קרי העובדות המתוארות בתצהיריהם) ומבלי שנבדקה טענתם במישור הרפואי (קרי קיום ליקוי שמיעה עקב חשיפה לרעש הנטען).

    משכך, לצורך הכרעה בערעור עלינו לשאול האם עניינם של המערערים נכנס לגדר "מחלת שירות", בהנחה שטענתם במישור העובדתי והרפואי היא נכונה.

    ככל שהתשובה לשאלה תהיה חיובית, יהיה מקום להורות על ביטול החלטות המשיב אשר דחו את התביעות על הסף.

     

19. אנו סבורים כי לא היה מקום לדחות את תביעות המערערים על הסף בטענה של אי התקיימות "מחלת שירות".

    לטעמינו, שהות המערערים בזירות אירועים שונים במלחמת "חרבות ברזל", תוך היחשפותם לרעש של ירי מאסיבי של טילים וכטב"מים מחד, וירי של סוללות כיפת ברזל, טנקים וסוללות של תותחים מאידך, באופן שהרעשים גרמו להם ליקויי שמיעה, נכנסת לגדר מחלה שנגרמה עקב אירועים או תנאי שירת שאופיים ומהותם ייחודיים לשירות.

     

20. תפקיד של סייר שטח, כפי שמעיד עליו שמו, הוא לשהות בשטח לצרכים שונים, לרבות הגעה לזירות של אירועים.

    המערערים נדרשו, במסגרת תפקידם, להגיע לזירות של אירועים, שם הם נחשפו, פעם אחר פעם, לרעשים של אמצעי לחימה שונים, כשהם שוהים במרחבים פתוחים ואינם מוגנים, לרבות מפני רעשים של ירי מאסיבי כמתואר בתצהיריהם.

    חשיפת המערערים לרעשים הנדונים נוצרה במסגרת שירותם ועקב שירותם כסיירי שטח.

    זאת ועוד. אופי החשיפה של המערערים לרעשים הוכתב ונבע מאופי תפקידם, אשר אילץ אותם לשהות בשטחים פתוחים, לעיתים בסמוך לאזורי נפילות, לעיתים תוך שהם שוכבים על הקרקע בקרבת מקום, והכל מבלי יכולת לשהות במרחבים מוגנים, דבר שהגביר את עוצמת הרעש לו הם נחשפו.

     

21. המשיב סבור כי לאור העובדה שהמערערים נחשפו לרעשים אליהם נחשפו כל תושבי כרמיאל והסביבה, אין המדובר בפגיעה עקב פעולה ייחודית לשירות.

    אין בידינו לקבל עמדה זו.

    המערערים מתארים בתצהירים שהות ממושכת בשטחים פתוחים, מחוץ למרחבים מוגנים, בהם נחשפו לרעש מאסיבי של נפילות טילים ושל מיירטים, כשלא אחת הנפילות אירעו בסמוך למקום בו הם היו, כאשר הם נאלצים לשכב על הקרקע ללא כל מחסה מסביב.

    הדבר אינו דומה לחשיפה של "אזרח מן השורה" לרעשים אלה, שכן מדובר בחשיפה לפרקי זמן ממושכים, בתדירות גבוהה, במספר רב של הזדמנויות, ובשטחים שאינם ממוגנים, באופן המציב שוני מהותי בין חשיפה זו לרעשים לבין חשיפה שהיתה מנת חלקם של אזרחים מהשורה.

    הדבר גם אינו דומה לחשיפה של נהגי תחבורה ציבורית שהיו באזור לרעשים דומים, שכן בניגוד לאלה, המערערים, מכוח תפקידם, היו חייבים להגיע לזירות של אירועים, ולשהות פרקי זמן ממושכים מחוץ למרחבים מוגנים.

    משכך, אין מקום להיתלות בכך שכל תושבי האזור נחשפו לרעשים דומים, שכן קיים שוני מהותי בין אופי חשיפה זו לבין החשיפה אותה תיארו המערערים, כאשר מקור השוני הוא בתפקידם של המערערים, אשר הביא אותו להיחשף לרעשים באופן מסוים וייחודי, הנבדל מחשיפת אזרחים מן השורה, לרבות בהיקף החשיפה, אופי החשיפה לרעשים ועוצמתה.

     

22. נוכח האמור, אנו סבורים שככל שטענות המערערים, הן במישור העובדתי והן במישור הרפואי, תוכחנה כנכונות, יש מקום להכיר בליקוי השמיעה ממנו הם סובלים (בין אם כגרימה ובין אם כהחמרה) כ- "מחלת שירות", ומכאן שלא היה מקום לדחות את תביעתם על הסף נוכח תיקון 29.

    לטעמינו, תוצאה זו עולה בקנה אחד עם הרציונל המונח ביסוד תיקון מס' 29, ואינה חותרת תחתיו כפי שטען המשיב.

    אשר לפסק הדין אליו הפנה המשיב, אנו סבורים כי האמור בו אינו מכתיב מסקנה לפיה טענות המערערים אינן עולותם כדי "מחלת שירות", כאשר העניין שנבחן באותו פסק דין שונה מעניינו (מה עוד שעל אותו פסק דין תלויה ועומדת בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון, כפי שמסרה ב"כ המשיב בסיכומיה).

     

23. לאור מסקנתנו לעיל, איננו מוצאים לדון ולהכריע בטענת האפליה, אך נציין כי לא הונחה בפנינו תשתית מספקת לקבלת הטענה.

     

24. בשולי הדברים אנו מוצאים להוסיף, כי לטעמינו אין ממש בטענת הסף שהעלה המערער א"ח, ולפיה הואיל והוא טען להחמרה בנכות מוכרת כי אז הסמכות לדון בכך היא של וועדה רפואית, שכן המשיב הוא המוסמך לקבוע אם החמרה נטענת עונה על גדר תנאי הזכאות בחוק הנכים (ובמקרה דנן לקבוע האם ההחמרה נובעת ממחלת שירות אם לאו).

     

25. נוכח האמור אנו מורים על ביטול החלטת המשיב מושא הערעור, כאשר על המשיב לבחון את תביעות המערערים לגופן.

    עם זאת, הואיל והמשיב הסכים במסגרת ההליך לפנינו למתואר בתצהירי המערערים, משמעות בחינת תביעתם לגופה במקרה דנן תהיה בחינה טענתם במישור הרפואי, קרי האם המערערים סובלים, מבחינה רפואית, מליקוי שמיעה או מהחמרה בליקוי שמיעה, אשר נובע מחשיפה לרעשים במתואר בתצהירי המערערים.

    על כן, עניינם של המערערים מוחזר למשיב בכדי לדון כאמור בתביעתם לגופה.

     

26. אנו מחייבים את המשיב לשלם לכל אחד מהמערערים שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 5,000 ₪, אשר ישולם בתוך 30 ימים, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.

     

    המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים ותפעל לסגירת התיקים המאוחדים.

     

    ניתן היום, כ"ח אלול תשפ"ו, 10 ספטמבר 2026, בהעדר הצדדים.

     

     

    אמיר סלאמה, שופט יו"ר הוועדה		עו"ד באדי חמדאן חבר הוועדה		דר' דני קירשנר חבר הוועדה