9 וחצי שנות מאסר למורשע באונס אלים של הולכת רגל בת 63

1.         הנאשם לפנינו הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע עבירת אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק"); ובעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק.

2.         כמפורט בכתב האישום וכפי שהוכח בבית המשפט, להלן עובדות המקרה:

ביום 18.02.10, סמוך לשעה 16:10, יצאה המתלוננת, אישה כבת 63, מביתה במושב ע' (להלן: " המושב"), להליכה רגלית, כמנהגה מדי יום. המתלוננת יצאה משער המושב וצעדה... מרחק של כשלושה קילומטר, עד לשכונת י', ומשם חזרה באותו מסלול חזרה לכיוון המושב לצד כביש ... (להלן: " הכביש").

הנאשם הגיע למקום ברכב, חנה בצד הכביש, ובסמוך לשעה 16:50 חלפה המתלוננת על פני הרכב בו ישב ופנתה לדרך עפר המקבילה לכביש. המתלוננת המשיכה לצעוד בדרך העפר לכיוון המושב, ולאחר זמן קצר נעצרה בצד הדרך בכדי לעשות את צרכיה.

לאחר שחלפה המתלוננת על פניו, יצא הנאשם מן הרכב בו ישב, עקב אחריה בדרך העפר, וכשסיימה לעשות צרכיה ולבשה את מכנסיה, הפתיעה הנאשם, ניגש אליה ואמר לה: "מה את עושה? את משחקת?" ו"בואי נשחק". מיד אחר-כך התנפל הנאשם על המתלוננת, חטף מידה מכשיר טלפון נייד שהחזיקה, קרע את חולצתה וחזייתה, סתם את פיה באמצעות חולצתה, קשר את ידיה וקרע את מכנסיה ואת התחתונים שלבשה, עד שנותרה עירומה בפלג גופה העליון, ואילו שיירי מכנסיה ותחתוניה נותרו תלויים במורד רגליה.

המתלוננת צעקה והתחננה בפני הנאשם שיעזוב אותה, ואמרה לו כי היא אישה מבוגרת ולא בריאה המבקשת לשוב לביתה אל ילדיה ונכדיה, אולם הנאשם לא הניח לה, ואמר: "אני רוצה ללקלק לך".

הנאשם דחף את המתלוננת והשכיבה על שיחים בצד דרך העפר, כרע לצידה על ברכיו, פישק את רגליה ואת שפתי איבר מינה בידיו, וליקק בלשונו את איבר מינה, תוך שהוא מחדיר את לשונו אל פנים איבר מינה. לאחר שעשה זאת, גהר הנאשם מעל המתלוננת, אונן מעל לבגדיו, עד שהגיע לסיפוק מיני. לאחר שסיים, קם הנאשם והורה למתלוננת להמשיך לשכב ולא לזוז, הלך לכיוון רכבו ועזב את המקום.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלוננת חבלות בצווארה ופצע במרפק יד שמאל.

טיעוני המאשימה לעונש

3.         המאשימה טוענת כי חומרתם של המעשים הברוטאליים צריכה לבוא לידי ביטוי בענישה מחמירה מאוד, הכוללת שנות מאסר רבות שמספרן קרוב למקסימום הקבוע בחוק.

לדבריה, הנאשם פגע בזכותה של המתלוננת לכבוד, לשלמות הגוף והנפש ולאוטונומיה, ופגיעתו היא ברמה הגבוהה ביותר של הערכים החברתיים אותם ציינה, כשעבירת האינוס בוצעה באלימות, תוך השפלה וגרימת נזק גופני ונפשי קשה.

4.         בהתייחסה לנסיבות המקרה, ציינה באת-כוח המאשימה כי נוכח ההכחשה המוחלטת של המעשים על-ידי הנאשם, אין אלא ללמוד כי מדובר במעשה מתוכנן. התכנון המוקדם נלמד, לדבריה, מהימצאותו של הנאשם במקום האירוע ללא כל הסבר הגיוני, בהיותו מרוחק יחסית ממקום מגוריו ומקום עבודתו, כמי שמחכה לטרף. בהגינותה ציינה המאשימה כי קיימת אפשרות שמדובר בעבירה שבוצעה ללא תכנון מוקדם, מתוך ציות ליצר מיני פתאומי, אולם הבהירה כי אם כך הדבר, יש לקבוע כי קיימת בנאשם מסוכנות ברמה גבוהה, שכך או אחרת מהווה משנה חומרה.

עוד ציינה, כי הנאשם הנו האחראי הבלעדי לביצוע העבירות; וכן כי המעשים בוצעו באלימות ואכזריות, תוך שהנאשם מותיר בנפגעת העבירה נזקים פיזיים וצלקות נפשיות עמוקות וקשות, אשר ספק אם יתאחו אי פעם. המאשימה סבורה כי גילה של הנפגעת מהווה נסיבה עצמאית לחומרה, תוך שהיא גוזרת גזירה שווה מאמירות בתי המשפט בתיקים הדנים בעבירות רכוש המבוצעות כלפי אוכלוסיה מבוגרת.

בנסיבות אלה, טוענת המאשימה כי מתחם הענישה ההולם נע בין 11 ל-14 שנות מאסר בפועל.

5.         באשר לנאשם, ציינה כי מדובר ברווק בגיר, אשר מכחיש את העבירה ולכן אינו יכול ליהנות מכל שיקול שעניינו חרטה, הפנמה, נכונות לטיפול או הפנייה לשיקום. יחד עם זאת, יש מקום לזקוף לטובתו, במידה מסוימת, את הימנעותו מחקירת נפגעת העבירה בדבר פרטי ההתעללות והתמקדותו בשאלת הזיהוי בלבד.

לסיכום סברה, כי נוכח נתוני הנאשם יש מקום להשית עליו עונש של 12 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ולחייבו בפיצוי לנפגעת העבירה.

טיעוני ההגנה לעונש

6.         הנאשם דבק בחפותו, ועל כן הסנגור לא העלה בדבריו טענות הנוגעות לנסיבות הביצוע.

בהתייחסו לנסיבותיו האישיות של הנאשם, ציין כי מדובר באדם צעיר, נעדר הרשעות קודמות ובן למשפחה קשת יום. הנאשם התייתם מאביו בגיל צעיר ועול הפרנסה של משפחתו הוטל על כתפיו. עוד ציין, כי לנאשם אחות החולה במחלה כרונית ומאושפזת במצב קשה בבית החולים "הדסה עין כרם", ושאשפוזה שם מכביד על המשפחה.