פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

בפנינו ערעור על החלטת קצין התגמולים, אשר קבע כי חבלה שנגרמה למערער ביום 12.4.23 אינה "חבלת שירות", כהגדרתה בסעיף 1 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: "חוק הנכים"), שכן זו ארעה בעת שהמערער היה בדרכו חזרה לבסיס.

עיקרי העובדות:

1. המערער, יליד 1978, שרת בשרות קבע במג"ב כלוחם, נהג מבצעי וחובש קרבי.

2. ביום 12.4.23 היה המערער מעורב בתאונת דרכים, בעת שנהג ברכב משטרתי לכיוון הבסיס בו שרת. בהודעת הערעור טען המערער, כי התאונה ארעה 'לקראת תום משמרת', שהחלה בתדריך, ולאחר מכן כללה הסעת לוחמים על ציודם מבסיס האם לנקודות שונות ב'עוטף ירושלים', ביצוע פעולות בט"ש שונות, ולבסוף איסוף הלוחמים וציודם והחזרתם לבסיס (ראו סעיפים 3-4 להודעת הערעור וכן סעיפים 3-6 לתצהיר מפקד המחלקה של המערער, נספח ז להודעת הערעור).

3. בין הצדדים אין מחלוקת כי בעת שהמערער נהג ברכב משטרתי בדרכו חזרה לבסיס, הרכב החליק, לטענת המערער בשל תנאי הדרך ומזג האוויר הגשום, וארעה תאונת דרכים, אשר כתוצאה ממנה סבל המערער מנזקי גוף שונים.

4. בגין התאונה דנן ותוצאותיה נמסר למערער דו"ח פציעה, שנחתם על ידי מפקד המחלקה, כמו גם מסמכים שונים שצורפו להודעת הערעור, אך בשלב מאוחר יותר, כתשעה חודשים לאחר התאונה, דו"ח הפציעה הנ"ל בוטל ע"י מפקד הפלוגה בה שרת המערער (ראו נספח י לערעור).

5. לאחר ביטול הדו"ח הגיש המערער בקשה להכרה בחבלה לפי חוק הנכים (נספח יא להודעת הערעור), אשר נדחתה על ידי המשיב, ומכאן הערעור שבפנינו.

    

גדר המחלוקת וטיעוני הצדדים:

השאלה העומדת להכרעה בעניינו הינה התאונה דנן נופלת לגדר המונח "חבלת שירות", כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הנכים, קרי האם זו "חבלה שנגרמה בפעילות מבצעית או באימון לפעילות כאמור, או באירוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי".

המערער טען כי עסקינן בחבלה שארעה במהלך פעילות מבצעית, ולחלופין באירוע שאופיו, מהותו ונסיבותיו יחודיים לשירות. המערער הדגיש כי בדו"ח הפציעה שנערך בעניינו בסמוך לאירוע נקבע כי הפגיעה אירעה במהלך פעילות מבצעית, ובצדק – שכן הפעילות המבצעית בה השתתף אמורה הייתה להסתיים רק לאחר שהיה מביא את הלוחמים וציודם ברכב המשטרתי בו נהג לתוך שטח בסיס האם. המערער הדגיש כי מדובר היה בנסיעה בעלת אופי ייחודי לשירות משטרתי, אשר אין לה מקבילה בחיים האזרחיים, והוסיף כי בהתאם לפסיקה שהזכיר בסיכומיו דין הערעור להתקבל, שכן התאונה דנן ארעה במהלך פעילות מבצעית ובטרם זו הסתיימה, ולחלופין במהלך פעילות בעל אופי ייחודי לשירות – העברת לוחמים וציוד ברכב משטרתי, ולא בזמן נסיעה שגרתית לאחר סיום משמרת, כפי שסבר המשיב.

מנגד המשיב טען כי עסקינן בחבלה שנגרמה שלא במהלך פעילות מבצעית ואף לא במהלך פעילות שאופיה, מהותה או נסיבותיה יחודיות לשירות, ומשכך אין לראות בחבלות שארעו לו בתאונת הדרכים משום "חבלת שירות". בהקשר זה הדגיש המשיב כי במסגרת הבקשה להכרה ציין המערער כי תאונת הדרכים שבנדון ארעה "בהיותו נהג חפ"ק" וכי הרכב החליק "כתוצאה מתנאי הכביש ובשל מזג אוויר גשום". לטענת המשיב מדובר בתאונת דרכים בשל תנאי הכביש שארעה, כך נטען, בעת שהמערער היה בדרכו חזרה מהמשמרת, כפי שכתב המערער עצמו בנספח ה להודעת הערעור, ומשכך, דין הערעור להידחות.

במאמר מוסגר יצוין כי הצדדים חלוקים באשר למשמעות שיש ליתן לאופן שבו ראו מפקדיו השונים של המערער את התאונה דנן – בעוד שמפקדו הישיר של המערער סבר 'בזמן אמת' כי מדובר פגיעה במהלך השירות, הרי שמפקד הפלוגה סבר בהמשך שאין עסקינן בתאונה שארעה במהלך השירות. נבהיר כבר עתה כי לא מצאנו לנכון ליתן משקל כלשהו לעמדת מי מהמפקדים, שכן עסקינן בשאלה משפטית, שתוכרע לפי מבחנים שנקבעו בדין, ולא לפי עמדתם של המפקדים, שכבודם במקומו מונח.

בהעדר מחלוקת באשר לנסיבות התאונה, הגישו הצדדים סיכומים בכתב בנוגע לשאלה שבמחלוקת, והתיק הועבר להכרעתנו.

דיון והכרעה:

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה שדין הערעור להתקבל, וזאת מהטעמים שלהלן.

המסגרת הנורמטיבית - תיקון 29 לחוק הנכים ויישומו על חבלות אנשי קבע:

כידוע, וכפי שהובהר בפסיקה לא פעם, בעקבות מסקנות וועדת גורן, תוקנה הוראת סעיף 1 לחוק הנכים, ונקבע כי חבלה של משרת קבע תוכר לפי חוק הנכים רק אם עסקינן ב"חבלת שירות" שהוגדרה כ"חבלה שנגרמה בפעילות מבצעית או באימון לפעילות כאמור, או באירוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי". (לעניין הרקע החקיקתי ראו למשל האמור בפסקאות 4-8 לפסק הדין שניתן בע"ו (מחוזי ירושלים) 54306-11-20 פלוני נ' קת"ג, נבו, 13.4.21 והאמור בפסקאות 21-28 לפסק דינה של וועדת העררים בראשותו של כבוד השופט אמיר סלאמה, בתיק ע"נ 21321-09-19 פלוני נ' קת"ג, נבו, 10.1.21).

המחוקק לא הגדיר מה משמעות הביטוי "פעילות מבצעית", וסוגיית פרשנות המונח טרם הוכרעה בפסיקת בית המשפט העליון, ולפיכך כל אחד מהצדדים הפנה אותנו לפסקי דין שניתנו ע"י ועדות ערר אחרות, אליהם נתייחס להלן, אך נקדים ונאמר כי בהקשר זה אנו מאמצים את שנקבע בפסקה 28 לפסק הדין ב-ע"נ 21321-09-19 הנ"ל –

" בעוד שחשוב לזכור את התכלית המצמצמת של תיקון מס' 29 בכל הנוגע להגדרת חבלת שירות, חשוב גם לזכור שבמקביל לה הייתה תכלית מקיימת, זו הנוגעת לשלושת החלופות שהוכרו כחבלות מזכות, אשר המשותף להן הוא בחינת קיום זיקה מהותית בין האירוע לבין המסגרת הצבאית, להבדיל מאירוע בעל אופי אזרחי גרידא." (ההדגשה שלנו).

כך אנו גם מאמצים את הניתוח המופיע בפסקה 31 לפסק הדין לעניין הגדרת הפעילות המבצעית, ולפיה "פעילות מבצעית" כוללת גרעין של פעילות ופעולות הנלוות, וגם שלבים הנמצאים מחוץ לגרעין, יכולים להיכנס לגדר המונח "פעילות מבצעית" לצורך הגדרת חבלת שירות. לצד זאת נקבע כי ככל שהפעולות הנלוות מתרחקות במישור הזמן והמקום מהגרעין של פעולה, הולכת ונחלשת הזיקה המהותית שלהם לגרעין, וקשה יותר להכיר בהם כחלק מהפעולה.

בפסק הדין הנ"ל נקבע כי חייל שנחבל בראשו ממסגרת דלת של רכב בעת הגעת כוח לנקודת התמקמות לצורך תמיכה בכוח אחר, ביצע פעולה שקרובה דיה לגרעין הפעולה המבצעית, וקיימת זיקה מספקת בינה לבין הפעולה בהיבט של הגדרת חבלת שירות, ולחלופין נקבע כי הגם שלכאורה יציאה מרכב הינה פעולה בעלת סממן אזרחי, יש לבחון את האירוע באספקלריה של התפקיד שמילא המערער שם – נהג רכב שהתמקם בנקודה לקראת פעילות מבצעית, ולפיכך נקבע כי הנסיבות הופכות את האירוע דנן לאירוע שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיות לשירות הצבאי.

להבדיל, בפסק הדין שניתן בע"ו (מחוזי ירושלים) 54306-11-20 הנ"ל נדון עניינו של שוטר שסיים פעילות מבצעית ונפגע בתאונה בדרכו חזרה לבסיס (ראו פסקה 2 לפסק הדין). בית המשפט בחן שם אם ניתן לקבוע שהמונח "פעילות מבצעית" כולל גם את ההתרחשויות שקורות בדרך אל הפעילות ובחזרה ממנה (ראו פסקה 3 שם), וקבע כי נוכח תכלית החוק אין מקום להכיר במי שנפגע בפעילות שמתרחקת מגרעין הפעילות המבצעית כמי שסבל מ"חבלת שירות", וכי פגיעה שהתרחשה בעת נסיעה שגרתית בתפקיד ברכב אזרחי או דומה לו בדרך למקום הפעילות או ממנה, ולאחר שהפעילות הסתיימה, אינה חלק מהפעילות המבצעית, ותרופתו של נפגע כאמור תמצא בפניה למוסד לביטוח לאומי (ראו פסקאות 9-10 לפסה"ד, וכן ראו ע"נ (באר שבע) 22733-09-20 בעניין פלוני, נבו, 7.12.22, שם נדחה ערעור שנסוב על נסיבות דומות – מעידה בעת יציאה מרכב בסמוך לתחנת משטרה לאחר סיום פעילות מבצעית וע"נ (חיפה) 4170-09-22 בעניין ס.פ., נבו 25.7.23, גם שם האירוע השני מתייחס לפציעה שארעה בעת ירידה מרכב מסוג משאית לאחר סיום הפעילות המבצעית (ראו שם עמ' 4 פסקה אחרונה).

ואולם, בע"ו 54306-11-20 הנ"ל הבהיר בית המשפט בפסקה 7 כי –

"....ביקש המחוקק להבהיר ולהרחיב את מעגל הזוכים להכרה, כך שזה יכלול כל מי שנפגע במהלך פעילות מבצעית או באימון לקראתה, אף אם החבלה עצמה ארעה כתוצאה מפעולה שיתכן שאינה ייחודית ומיוחדת לשירות הביטחוני. כך, חייל שימעד במהלך פעילות מבצעית כתוצאה מהיתקלות במהמורה יזכה להכרה על אף שניתן להיתקל במהמורה גם בהליכה בחיים האזרחיים, ובדומה יזכה שוטר להכרה אם נפגע בנסיבות דומות במהלך סיור רגלי כשוטר סיור" .

גם בע"נ (חיפה) 13089-09-21 בעניין פלוני (נבו, 25.11.24), הכירה הוועדה שבראשות כבוד השופטת ג'דעון, בחייל קבע שנחבל בעת מעבר בין עמדות ונפל בעקבות תקיפת כלבים. הוועדה קבעה כי אירוע שכזה נפוץ בחיים האזרחיים ואינו ייחודי לשירות הביטחוני, אך "עובדה זו אינה גורעת מהמסקנה כי עסקינן בחבלה אגב פעילות מבצעית או אגב פעילות בעלת אופי ייחודי לשירות המשטרתי, אף אם החבלה נגרמה כתוצאה ישירה מתקיפת הכלבים, אירוע שאינו ייחודי לשירות הביטחוני" (ראו שם פסקה 11).

בהקשר זה נפנה גם ל-ע"נ (עפולה) 25307-12-20 בעניין פלוני (נבו, 1.11.21) שדן בעניין של שוטר שנתקל במכשול בכביש ובעת שניסה להזיז את המכשול עם רגלו נחבל בברכו. נקבע שם כי אם החבלה מתרחשת בזמן "פעילות מבצעית" היא תחשב 'חבלת שירות' גם אם החבלה עצמה אינה בנסיבות ייחודיות לשירות, ולע"נ (חיפה) 8838-07-23 בעניין פלוני, מיום 24.4.25, שם הכירה הוועדה בראשות כבוד השופטת ג'דעון בחבלות שארעו לשוטר בתאונת דרכים שהתרחשה עת האחרון הוביל ברכבו עצור.

נדמה כי ניתן ליישב את התוצאות השונות אליהן הגיעו וועדות הערר בתיקים הנ"ל ואחרים, במבחן שנקבע בפסק הדין בתיק ע"נ (ירושלים) 58500-07-21 בעניין מ.ב. (נבו, 2.10.22), הנזכר לעיל ולפיו –

"הפעילות המבצעית היא פעילות שתכליתה הישירה הגשמת משימות הארגון הביטחוני על פי חוק. תכלית ישירה נמצאת בליבת המשימה הביטחונית ולא בחלקים המנהלתיים התומכים אותה. בתוך זמן הפעילות המבצעית ייתכן בהחלט כי תבוצענה פעולות שאינן ייחודיות לשירות הביטחון אך אלה תיתפסנה בהגדרתה של הפעילות המבצעית. לדוגמא אותה פעולה של החלפת מתנע ברכב שאינה אירוע שאופיו מהותו או נסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי לא תהיה פעילות מבצעית כאשר היא מבוצעת בשגרתה של סדנת חימוש צבאית או משטרתית ותהיה חלק מפעילות מבצעית אם תבוצע בשולי הדרך ברכב אשר יצא למשימה צבאית או משטרתית שתכליתה הישירה היא הגשמת יעדי הארגון הביטחוני על פי חוק."

מן הכלל אל הפרט:

המערער טען, כאמור, כי החבלה דנן ארעה "במהלך פעילות מבצעית" - בעת שבמסגרת מילוי תפקידו כנהג מבצעי הוא אסף ברכב המשטרתי לוחמים נוספים, והובילם חזרה לבסיס האם.

בהקשר זה ראוי להדגיש כי בבקשת ההכרה שהגיש רשם המערער כי "ביום 12.4.23 בזמן חזרה לבסיס, הרכב החליק כתוצאה מתנאי הכביש בשל מזג אוויר גשום, ופגע במעקה בטיחות, בהיותי נהג חפ"ק" (נספח י"א).

המערער הגיש תצהיר של מפקד המחלקה, שהעיד כי –

"תפקידו של א' כנהג מבצעי היה הסעת הכוח מבסיס האם לשטח, הצבת הלוחמים בשטח בנקודות ומחסומים שיועדו לכך מראש, לעבור בין כל המחסומים המשמרת ... ולקראת סוף המשמרת לבצע איסוף של הכוח מהמחסומים והאזורים שהציב בהם את הלוחמים ולהסיע אותם בחזרה לבסיס האם. תפקידו של א' כנהג מבצעי היה מתחיל בעת יציאת א' והכוח ברכב מבסיס האם ומסתיים לאחר הסעת הרוח בחזרה לבסיס האם..." (ראו סעיף 4 לתצהיר).

מנגד טען המשיב כי התאונה התרחשה לא בעת הפעילות המבצעית אלא לאחר סיומה ובעת נסיעת המערער לבסיס, ומשכך, ועפ"י הפסיקה שבזכיר, אין עסקינן בתאונה שהתרחשה ב"פעילות מבצעית" ואף לא בתאונה שהתרחשה "באירוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי".

לא מצאנו לאמץ את עמדת המשיב במקרה שבנדון וזאת מהטעמים שלהלן.

מהפסיקה שהוזכרה לעיל וכן זו אותה הזכירו הצדדים עולה כי עלינו לבחון אם הסעת הרכב המשטרתי על ידי המערער לכיוון הבסיס שבמהלכה ארעה התאונה, מהווה חלק מ"פעילות מבצעית" ולחלופין האם עסקינן ב"אירוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי".

בהקשר זה מהעובדות שאינן במחלוקת עולה כי יש לקבוע שהתאונה ארעה במהלך פעילות מבצעית, ובטרם זו הסתיימה, על אחת כמה וכמה נוכח תפקידו של המערער כנהג מבצעי, שפשיטא היא שפעילותו המבצעית מסתיימת רק בעת חנית הרכב בשטח הבסיס (וזאת להבדיל מהפסיקה שנזכרה בפסקה 10 רישא לעיל, ואשר נגעה לתאונות שהתרחשו לאחר סיום הפעילות). ודוק, איננו סבורים כי הנסיבות שתוארו ב-ע"נ (חיפה) 72638-06-23 בעניין פלוני (נבו, 13.8.25), שם נדון עניינו של שוטר שהתרכז והיכה בידו, מתוך כעס, על שולחן וגרם לעצמו לשבר בכף ידו דומות לענייננו, ומשכך נקבע שם שפעולת המכה העצמית אינה חלק מהפעילות המבצעית שביצע המערער שם ובוודאי שאינה בגדר באירוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי.

לחלופין, ומבלי לגרוע מהאמור לעיל מצאנו לנכון לקבוע כי גם אם תאמר שהפעילות המבצעית של המערער הסתיימה, וכאמור איננו סבורים כך, הרי שאיסוף לוחמים ע"י נהג מבצעי לשם השבתם לבסיס האם, הינה בגדר "אירוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי", וזאת כיוון שקיימת "זיקה מהותית בין האירוע לבין המסגרת הצבאית" והחבלה נגרמה בעת "פעילות שתכליתה הישירה הגשמת משימות הארגון".

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל מצאנו שיש לקבוע כי החבלות שנגרמו למערער בתאונה דנן נופלות לגדר חבלת שירות, ומשכך אנו מורים על קבלת הערעור.

המשיב יישא בהוצאות המערער בסך כולל של 7,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, י"ז סיוון תשפ"ו, 02 יוני 2026, בהעדר הצדדים.