83/14 רס"ן נ' מ' נ' התובע הצבאי הראשי

כללי

1. כנגד רס"ן נ' מ' (להלן: המערער), הוגש כתב אישום, אשר ייחס לו שלושה פרטי אישום: נהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיפים 62(3), 64ד(א) ו-39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; התנהגות שאינה הולמת, עבירה לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, בשים לב לדרגתו ומעמדו בצבא בעת, שעל-פי הנטען, ביצע את המיוחס לו, בפרטי האישום לעיל.
2. בפרט האישום הראשון בכתב האישום נטען, כי ביום 27.12.2013, בשעות הלילה המאוחרות, עוכב המערער, בעת שנהג ברכב צבאי, על-ידי מתנדב משטרת ישראל, מר גונן קייזר, במסגרת "מכמונת" יזומה לבדיקת שכרות. המערער סירב לבקשת מר קייזר לבצע בדיקת "נשיפון", בטענה כי הוא קצין בצה"ל בדרגת רס"ן. נוכח האמור, נקרא למקום שוטר משטרת ישראל, רס"ם מאיר כהן, שניסה לשכנע את המערער, במשך כשעה, לעבור בדיקה במכשיר "ינשוף" וכן "בדיקת מאפיינים", הסביר לו כי הוא חייב לבצע את הבדיקה וכי הסירוב לה ייחשב כנהיגה בשכרות. למקום אף זומן פקד יריב שטיינויס, קצין משטרה מרחבי תורן, במטרה לגרום למערער לחזור בו מסירובו, אולם ללא הועיל. לבסוף, ובשל חוסר שיתוף הפעולה מצד המערער, זימן רס"ם כהן את המשטרה הצבאית לצורך המשך טיפול. רס"ם כהן התרשם, כי המערער היה נתון תחת השפעת אלכוהול בינונית, כי נדף מפיו ריח חזק של אלכוהול וכי תגובותיו לא היו ענייניות.

על-פי פרט האישום השני, לאחר שהמערער עוכב על-ידי מר קייזר, הוא סירב לבצע את בדיקת ה"נשיפון" וסירב להציג תעודה מזהה ולצאת מן הרכב, על אף שנאמר לו לעשות כן. לאחר שרס"ם כהן ניסה לשכנע את המערער לחזור בו מסירובו לבצע את בדיקת ה"ינשוף", הורה לו רס"ם כהן להשליך את הסיגריה שעישן, מכיוון שזו עלולה לשבש את הבדיקה, ובתגובה השיב המערער "מי אתה בכלל, אתה כלומניק, אני רס"ן בצבא אתה לא יכול לעשות לי כלום ולהגיד לי מה לעשות", והמשיך לעשן. המערער אף הוסיף, כי אין בכוונתו לשוחח עם קצין משטרה, שדרגתו נמוכה מדרגתו שלו. נוכח חוסר שיתוף הפעולה מצד המערער, רס"ם כהן זימן את המשטרה הצבאית לצורך המשך טיפול במערער. במהלך ההמתנה לשוטרים הצבאיים, התנגד המערער לאפשר לשוטרים במקום לערוך חיפוש ברכבו, וניסה להיכנס לרכבו, על אף שנאמר לו שלא לעשות כן, ועל אף שנאסר עליו לעזוב את המקום. נוכח האמור, הודיע רס"ם כהן למערער כי הוא עצור ואזק את ידיו. עם הגעת השוטרים הצבאיים, ובמהלך חיפוש שנערך בתיקו האישי ובארנקו, הפריע המערער לחיפוש והחל להתווכח עם השוטרים הצבאיים, חטף את הארנק וציין כי לדעתו אין צורך בחיפוש. בסיום החיפוש ביקש המערער מהשוטרים הצבאיים סיגריה, ולאחר שאלה השיבו כי אין ברשותם את מבוקשו, החל המערער לצעוק על קצין המשטרה הצבאית, סרן אבירם כנפו, שיוריד את הכיפה שחבש. סרן כנפו התעלם מן העלבונות והודיע למערער כי אם לא יחדל מהתנהגותו, ייעצר בגין הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. המערער המשיך בהתנהגותו, ומשכך הודיע לו סרן כנפו כי הוא עצור וביקש לאזוק את ידיו. המערער התנגד, תוך שימוש בכוח, וסרן כנפו נאלץ לקרוא לשוטר הצבאי, סמ"ר תמיר דוד, כדי לסייע לו לאזוק את המערער, תוך שימוש בכוח סביר. המערער התבקש להתלוות לשוטרים הצבאיים להמשך החקירה בבסיס מצ"ח דן, אולם התנגד וצעק "עד שאתם לא מורידים את האזיקים אני לא זז מפה". משכך, השוטרים הצבאיים נאלצו להפעיל כוח סביר והובילו את המערער לרכב המשטרתי.

3. המערער כפר באשמות שיוחסו לו. אשר לפרט האישום הראשון, המערער לא חלק על כך שהיה דין ודברים בינו לבין רס"ם כהן, אך כפר בכך שרס"ם כהן ניסה לשכנעו, במשך כשעה, לבצע את בדיקת ה"ינשוף" ואת בדיקת המאפיינים, ובכך שנאמר לו שסירובו ייחשב לנהיגה בשכרות. המערער לא חלק על כך שפקד שטיינויס הגיע למקום, אולם חלק על המטרה שלשמה הוא הגיע. המערער כפר בכך שלא שיתף פעולה עם השוטרים וכי נדף ממנו ריח של אלכוהול, ואישר כי המשטרה הצבאית זומנה למקום. אשר לפרט האישום השני, המערער כפר בכך שסירב להציג תעודה מזהה, וכי סירב להוראתו של רס"ם כהן להשליך את הסיגריה שעישן, לאחר שהוסבר לו כי הדבר עלול לשבש את הבדיקה. כן כפר בכך שאמר כי אין בכוונתו לשוחח עם קצין הנמוך ממנו בדרגה. המערער כפר אף בכך, כי התנגד לאפשר חיפוש ברכבו, וכי רס"ם כהן הודיע לו כי הוא עצור, אולם לא חלק על כך שרס"ם כהן אזק את ידיו. עוד נמסר, שאין מחלוקת כי נערך חיפוש בתיקו האישי ובארנקו של המערער, אולם המערער כפר בכך שהפריע לחיפוש. המערער כפר בכך שצעק על סרן כנפו ואמר לו להוריד את הכיפה שחבש, וחלק על כך שנאמר לו כי אם לא יחדל מהתנהגותו הוא ייעצר בגין הפרעה לשוטר. לטענתו, הדברים נאמרו לו בהקשר של החיפוש בארנק. המערער אישר שסרן כנפו הודיע לו כי הוא עצור וביקש לאזוק את ידיו. עוד ציין, כי התנגד לאזיקה במלל, ולא תוך שימוש בכוח, והודה, כי אמר שעד שלא מסירים ממנו את האזיקים "הוא לא זז מפה", אולם כפר בכך שהשוטרים נאלצו להפעיל כוח סביר כדי להובילו לניידת.
4. לאחר שמיעת הראיות הורשע המערער בעבירת נהיגה בשכרות. בית הדין קמא מצא לזכות את המערער מעבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ולהרשיעו, חלף זאת, בעבירה אחת, שעניינה התנהגות שאינה הולמת, "הן ביחס לאמור בפרט האישום הראשון והן ביחס לאמור בפרט האישום השני". בגין הרשעתו בעבירות אלו הושתו על המערער 24 חודשי פסילת רישיונות נהיגה בפועל, חמישה חודשי פסילת רישיונות על תנאי למשך שנתיים, לבל יעבור עבירה שיש בה יסוד שעניינו נהיגה בשכרות או סירוב לבדיקת שכרות, וכן 20 ימי מאסר על תנאי למשך שנתיים, לבל יעבור עבירה שיש בה יסוד שעניינו הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, או עבירה שיש בה יסוד שעניינו נהיגה בשכרות או סירוב לבדיקת שכרות.
5. המערער והתביעה לא השלימו עם פסק הדין. המערער עתר להורות על זיכויו מן העבירות שבהן הורשע, ולחילופין ביקש להקל בעונש שהוטל עליו. התביעה הצבאית ערערה כנגד זיכויו של המערער מעבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וכנגד קולת העונש שהוטל עליו, ועתרה להחמיר במידת עונש פסילת רישיונות הנהיגה בפועל ובמידת עונש המאסר המותנה, וכן להשית על המערער עונש של קנס. לחילופין, נטען, כי אם יימצא להתערב בהכרעת דינו של בית הדין קמא, יש להורות על החזרת התיק לגזירת הדין לבית הדין המחוזי.

הראיות שבאו בפני בית הדין קמא

בפני הערכאה קמא העידו שוטרי משטרת ישראל, וביניהם מר קייזר, פקד שטיינויס ורס"ם כהן, שהיה העד המרכזי בנוגע לנטען בפרט האישום הראשון, ולחלק מההתרחשות המתוארת בפרט האישום השני. רס"ם כהן העיד שציין בפני המערער, כי הוא "חייב לתת בדיקת נשיפון" אחרת "זה ייראה בפני בית משפט כאילו הוא נוהג בשכרות". עוד מסר, כי הסביר למערער "לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש את החשיבות של לתת את הבדיקה", אולם המערער התנגד לבדיקה "בכל תוקף". העד הוסיף וציין, כי ביקש מן המערער להיבדק "בדיקת מאפיינים" וכי הוסבר למערער ש"אם הוא לא יעשה את המאפיינים בית משפט יראה את זה כאילו הוא נוהג בשכרות, וכך לגבי כל בדיקה שהוא ייסרב". כשנשאל האם היו בדיקות נוספות, השיב "כן, בעיקרון יש את הבדיקה הנוספת של הינשוף שזו הבדיקה שנותנת אינדיקציה לגבי כמות אלכוהול שנמצא בגוף הבן אדם שנבדק. הוא פשוט סירב בכל תוקף". כשנשאל האם לגבי בדיקה זו הוסברה החשיבות, השיב "לגבי כל בדיקה הוסברה החשיבות. ממש כל בדיקה הוסבר לו מה ההשלכות והניסיון". עוד ציין, כי מן המערער נדף ריח חריף של אלכוהול; שהוא לא הגיב "לעניין"; כאשר ביקש מהמערער להשליך את הסיגריה שהחזיק ביד, ענה לו המערער "מי אתה בכלל, אף אחד לא יגיד לי מה לעשות, אני רס"ן בצבא אין לך סמכות לפנות אליי וזכות לדבר איתי"; וכי המערער לא איפשר לשוטרים להיכנס לרכבו.

עוד נשמעו השוטרים הצבאיים שנקראו למקום, וביניהם סרן כנפו, סמ"ר תמיר דוד, רב"ט דוד טורוק ורב"ט אור בר. סמ"ר דוד ציין בעדותו, כי במהלך הנסיעה לתחנת המשטרה "...החשוד אמר לי כי הוא כן סירב לינשוף בבדיקה אבל רק בגלל שהתנהגו אליו לא יפה, משהו בסגנון". סרן כנפו העיד, כי במהלך חיפוש שנערך בארנקו של המערער, בתחנת משטרת איילון, הפריע המערער לחיפוש, השמיע קריאות ביניים וחטף את הארנק. לאחר שהתבקש לעמוד בפתח הדלת, המשיך המערער להפריע לחיפוש, ובכלל זה אמר לסרן כנפו "אתה לא מכבד את הכיפה שאתה לובש". נוכח האמור, הוחלט לאזוק את המערער, תוך שהוא "התנגד בהפעלת כוח נגדי". כן הוגשו מטעם התביעה סרטונים שצילם מתנדב משטרת ישראל במהלך האירוע.

במסגרת פרשת ההגנה העיד המערער, וכן הוגשו שתי אמרותיו, שנגבו במצ"ח. באמרותיו אישר המערער, כי לא הסכים באופן מיידי לביצוע בדיקת השכרות (לדבריו, "מדובר על פרק זמן של 15-30 דקות" מרגע שביקש לחשוב על ביצוע הבדיקה ועד שהבחין ברס"ם כהן רושם בטפסים שהוא מסרב). באמרתו הראשונה ציין "לא משכתי זמן, ביקשתי מהשוטר להסביר לי מדוע הוא מבקש ממני לבצע בדיקת שכרות וברגע שהסביר הסכמתי לבצע את הבדיקה". באמרתו השנייה מסר "ביקשתי מספר דקות לחשוב שבמהלכן עישנתי סיגריה". המערער אישר כי עישן סיגריה ולעס מסטיק, וכי הובהר לו שאסור לעשן עובר לבדיקת ה"ינשוף", אלא שלדבריו, "הייתי סבור באותו זמן שהאמירה הזו לא נכונה ולכן לא התייחסתי אליה". בעדותו בפני בית הדין קמא טען, כי רס"ם כהן לא הסביר לו את המשמעויות של סירוב לבדיקה ו"לא איזה בדיקה הוא מבקש". לגרסתו, "הוא לא פנה אליי בצורה מסודרת וביקש ממני לעשות בדיקה, שהוא קיבל את הרישיונות הוא החל לצעוק שאני מסרב לבדיקה". כאשר עומת עם גרסתו במצ"ח, שם מסר כי "דרשו ממני לבצע בדיקת ינשוף", וכי הוא הבין את משמעות הסירוב, השיב תשובות מתחמקות – "כל החקירה הזו הייתה כשהייתי במעצר, ותחת איום של המשך מעצר... כמובן באותו יום בקושי ישנתי... קשה להגיד שהייתי מרוכז כשנגבתה העדות הזו, יכול להיות שזה מסביר את זה". כן ציין, כי מדובר בהבנה כללית "שסירוב לבדיקת שכרות זה לא משהו טוב". בעדותו בפני בית הדין קמא אישר, כי ביקש לראות קצין על מנת שיהיה "מבוגר אחראי שיעשה סדר, כי כל ההתנהלות שם אני מתלבט אם להגיד שוק". אולם לאחר מכן שינה גירסה וטען, כי הוא אינו יודע מהי הסיבה שפקד שטיינויס הגיע למקום האירוע.

המערער הוסיף וציין, כי לא נענה לדרישה לכבות את הסיגריה, שכן "מחירי הסיגריות עלו... אני לא מכיר ששוטר אמור להגיד לי כבה סיגריה, בטח ללא הסבר". בחקירתו הנגדית טען, כי רק בסוף האירוע הוסבר לו כי עישון עלול לשבש את הבדיקה. כאשר עומת עם גרסתו במצ"ח, שלפיה הדבר הוסבר לו בתחילת האירוע, מסר תשובה מתחמקת "התשובה שכתובה לא מדוייקת, גם אני טועה לפעמים... היום אני זוכר את הדברים יותר טוב מבחקירה השנייה". בעדותו בפני בית הדין קמא אישר, כי לא אפשר לרס"ם כהן לנהוג ברכבו. לדבריו, "אני ניסיתי להסביר לו שכמה שאני מבין אסור לי לתת לו לנהוג ברכב כי זה רכב צבאי ויש חוקים בצבא לגבי רכב צבאי". המערער דחה את טענות השוטרים הצבאיים, כי התנגד לחיפוש שנערך בארנקו בתחנת המשטרה, וכי חטף את הארנק. אשר להעלבת סרן כנפו טען "ההתנהגות שלו לא כמו של בן אדם ולא מתאים לבן אדם חובש כיפה להתנהג ככה לאנשים".

פסק דינו של בית הדין קמא

6. בית הדין קמא מצא לאמץ את עדויות שוטרי משטרת ישראל ולהעניק להן משקל מלא. נקבע, כי העדים התייחסו בצורה עניינית ויסודית לכל השאלות שנשאלו ולא ניסו להחמיר את מצבו של המערער. בית הדין קמא עמד על הפער העובדתי שקיים בין גרסתו של פקד שטיינויס לבין גרסתו של רס"ם כהן, ביחס לנכונות המערער לעבור בשלב מסוים את הבדיקה – רס"ם כהן מסר, כי פקד שטיינויס ציין בפניו שהמערער מסכים לערוך את הבדיקה, אולם כשביקש מהמערער לבצעה, השיב לו האחרון "שהוא לא עושה שום בדיקה", ואילו פקד שטיינויס ציין, כי רס"ם כהן לא אִפשר למערער להיבדק, מאחר שעישן סיגריה ולעס מסטיק. בהקשר זה קבע בית הדין קמא, כי "הנקודה החשובה היא – וביחס אליה אין כל סתירה בין דברי העדים, כי עד להבעת אותה נכונות, הנאשם סירב לעבור את הבדיקה". נקבע כי עדויות השוטרים הצבאיים (למעט עדותו של השוטר רב"ט טורוק, שלגביה נקבע כי אין ליתן לה משקל ממשי) הותירו רושם חיובי וכי השוטרים הצבאיים השיבו באופן ענייני לכל השאלות שנשאלו, ומשכך עדויותיהם בנות משקל, אולם הסתירות והקשיים שעלו מתוך העדויות עצמן ומההשוואה בין העדויות, משליכים על המשקל שיש לייחס לעדויות אלו. בהקשר זה ציין בית הדין קמא, כי נמצאו סתירות אשר לזהות השוטרים הצבאיים שהיו מעורבים באזיקת המערער, לחלקם באירוע וכן למידת ההתנגדות של המערער לפעולת האזיקה. כמו כן נמצאו סתירות בקשר לטענה, כי המערער חטף לידיו את הארנק, במהלך החיפוש שנערך בו, וכן קשיים ביחס לטענה, כי בסיום האירוע בתחנת המשטרה נאלצו השוטרים להפעיל על המערער כוח סביר, כדי להוביל אותו לרכב המשטרתי. כך למשל, בניגוד לעדותו של סרן כנפו, שנשמעה בפני בית הדין קמא, שלפיה המערער חטף את הארנק מידיו של סמ"ר דוד, בדו"ח זיכרון הדברים השני שערך סרן כנפו צוין, כי ה"חשוד חטף את ארנקו מידי"; בניגוד לעדותו של סרן כנפו בפני בית הדין קמא, שלפיה אזק את המערער יחד עם סמ"ר דוד, בשני דו"חות הזכ"ד שערך ציין, כי אזק בעצמו את המערער; כן צוין, כי בדו"חות הזכ"ד שערך סרן כנפו אין כל התייחסות להתנגדות שלכאורה הפעיל המערער. בית הדין קמא עמד גם על הקשיים שבגרסתו של סמ"ר דוד – בעוד שבדו"ח הזכ"ד ציין, כי כשניסה לאזוק את המערער, האחרון "תפס בידי בחוזקה", בבית הדין קמא העיד כי המערער קימט את ידו ואף סובב אותה; סמ"ר דוד לא מסר בעדותו כי ערך חיפוש בארנקו של המערער, שבמהלכו חטף המערער את הארנק, בניגוד לדבריו של סרן כנפו בבית הדין קמא. אשר לקשיים בעדותו של רב"ט בר צויין, כי בדו"ח הזכ"ד שערך ציין, כי סרן כנפו אזק לבדו את המערער ש"התנגד והפעיל כוח נגד אבירם", ללא כל התייחסות לחלקו הנטען של סמ"ר דוד באירוע זה, וללא כל התייחסות לתגובת המערער לניסיון לאזוק את ידיו.

אשר לעדות המערער קבע בית הדין המחוזי: