8054/14 חסן אברהים אלג'עפרה נ' התביעה הצבאית

רקע

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת אקדח, רובה קלצ'ניקוב ורובה קרל-גוסטב, וכן תחמושת רבה, החל משנת 2012 ועד למעצרו.

במסגרת הדיון שנערך בפני בית המשפט קמא, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים באשר לקיומן של ראיות לכאורה. העורר אף הודה הלכה למעשה בהחזקת האמל"ח המיוחסת לו בכתב האישום.

בית המשפט קמא שקל את טענותיו של העורר, לפיהן אביו מסייע לכוחות הביטחון הישראליים וכתוצאה מכך העורר ובני משפחתו היו נתונים לאיומים. לדידו של העורר, בשל אותם איומים נאלץ להחזיק באמל"ח לצורך הגנה עצמית.

בקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים התקבלה, לאחר שבית המשפט קמאמצא שהעורר החזיק בכלי הנשק האמורים ללא היתר כדין. כב' השופט סא"ל משה לוי פסק כי לא ניתן להתעלם מכך שהעורר החזיק בכמות משמעותית של כלי נשק, אשר יש סיכון כי תיפול לידיים עוינות, אשר עלולות להשתמש בנשק זה לצורך פגיעה בכוחות הביטחון ובאזרחים חפים מפשע.

על החלטתו של בית המשפט קמא הוגש ערר מטעם ההגנה.

טיעוני הצדדים

בנימוקי הערר ובדיון שנערך בפניי טען הסנגור המלומד שגורמים עוינים מנסים לפגוע באביו של העורר ובבני משפחתו, משום שהאב עובד עם כוחות הביטחון הישראליים. עוד טען הסנגור כי נציג השב"כ בתחנת מעלה אדומים התחייב להעביר לתביעה מכתב על מצב המשפחה, אשר נתונה בסכנת חיים.אביו של העורר ואחיו מתגוררים בישראל, ורק העורר ומשפחתו מתגוררים באזור, וכבר ירו עליו ועל ביתו מספר פעמים. העורר חש שהוא חייב להחזיק את האמל"ח על מנת להגן על עצמו.

הסנגור הפנה את תשומת לבי למדרג החומרה והסיכון שקבעה הפסיקה בנוגע ל"סוגים" של החזקת נשק אסורה, החל מהחזקה לצרכי טרור ופשע וכלה בהחזקה לצורך הגנה עצמית. לשם דוגמה הביא בפניי את החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים בתיק ע"מ 3226/14 עומר אבו חוסין נ' התביעה הצבאית (פורסם בנבו 01/12/14)) שם דובר על תושב הרשות הפלסטינית שהחזיק מספר כלי נשק, ובית המשפט החליט לשחררו בערבות של 25,000 ₪.

לדידו של הסנגור, העורר איננו מסוכן, הוא מביע חרטה על מעשיו, מבטיח כי יתייצב לכל הדיונים בעניינו, אביו מוכן לערוב לו כספית, והוא מוכן לשהות במעצר בית קבוע. לפיכך, טען הסנגור כי אין הצדקה להמשך החזקתו של העורר במעצר ויש למצוא לו חלופת מעצר ראויה.

מנגד, טענה התובעת הנכבדה כי על פי ההלכה הנוהגת, במקרים של החזקת נשק יש לבדוק את מטרתה של החזקת הנשק והאם היא מקימה עילת מעצר.התובעת הסכימה כי לעיתים החזקת כלי נשק לצורך הגנה עצמית לא מביאהלמעצר. אף על פי כן, טענה התובעת כי ב-בשפ 9126/04 עבדאללה חוסיני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 07/11/04) נקבע, כי שלב המעצר הוא שלב מוקדם של ההליך, בו קשה לקבוע את המטרה שלשמה הוחזק הנשק, וכי בית המשפט צריך לפעול על פי ההיגיון הבריא ועל פי הראיות שבתיק. לאור האמור, טענה התובעת שצדק בית המשפט קמא כשקבע כי העורר מסוכן וכי יש לעוצרו עד לתום ההליכים בעניינו.

דיון והכרעה

כאמור, הצדדים לא חולקים על כך שקיימת תשתית ראייתית מספקת, לכאורה, להרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. מלבד הודאתו של העורר, יש בין הראיות דו"חות פעולה ותפיסה של אמצעי הלחימה הללו.

דומני כי גם הסנגור מודע לכך שהחזקת נשק ללא היתר יוצרת חזקת מסוכנות (ראה סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –מעצרים) בישראל) ומקימה עילת מעצר בשל הסיכון הגלום בה (ע"מ איו"ש 156/02 עבדאללה נ' התוב"ץ (פורסם בנבו 18/12/02)). המצב הביטחוני השורר באזור מחייב לצמצם ככל האפשר את מספר כלי הנשק המוחזקים על ידי מי שאינו מורשה לכך, בין אם כדי למנוע שימוש עצמי באותם כלי נשק ובין לנוכח החשש כי אלה יפלו לידיים עוינות (ע"מ 2526/05 התוב"ץ נ' זידאת (פורסם בנבו 21/09/05)).

המחלוקת בין הצדדים היא על קיומה של חלופת מעצר במקרה זה.

התקדים שהציג הסנגור הנכבד – ע"מ 3226/14 עומר אבו חוסין - לא יכול להועיל לו במקרה זה, שכן שם דובר בשוטר פלסטיני, שהחזיק בכלי נשק באישור מפקדיו זמן קצר ביותר, לפני שמסר אותם לידי המשטרה הפלסטינית. לא זה המקרה שבפנינו.

יש טעם בטענת הסנגור, כי החזקת נשק לצורך הגנה עצמית היא בעלת מדרג חומרה נמוך, בדרך כלל, ולא תמיד תצדיק מעצר עד תום ההליכים (ראה בש"פ 9126/04 עבדאללה חוסיני המוזכר לעיל). אולם במקרה זה הטענה, כי העורר חש צורך להחזיק בנשק בשל האיום על משפחתו היא חרב פיפיות. אם תתקבל הטענה, היא יכולה מצד אחד להסביר מדוע פעל העורר כפי שפעל, אך מצד שני להצביע על המשך הסיכון הנשקף ממנו. כיוון שלא נטען כי הוסר האיום מעל העורר, הרי נותר בעינו הצורך שלו להגן על עצמו ועל משפחתו, ויש חשש ממשי שישיג שוב נשק ויחזיקו ברשותו שלא כדין. 

לא זו אף זו, במקרה זה העורר לא הסתפק בהחזקת כלי נשק אחד פשוט, ואף לא נשק בעל אופי "הגנתי" כאקדח. הוא החזיק ברשותו שלושה כלי נשק, שאותם רכש בעשרות אלפי שקלים, ביניהם אקדח מתוחכם ויקר וכןשני רובים, שאחד מהם מסוג קלצ'ניקוב. בנוסף החזיק בתחמושת רבה יחסית. נאשם בעל קשרים המאפשרים לו להשיג אמצעי לחימה כאלה, שהוא בעל היכולת הכספית להשקיע סכומי כסף כה גדולים, הרי כל עוד הוא מוסיף לחוש מאוים, יש חשש ממשי כי ישוב לרכוש ולהחזיק בנשק, גם בעת משפטו.